היסטוריה בגלוב.
יחצ"נית (שאני לא מכיר. שלום לך מיטל גינזבורג) שלחה הודעה לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות וביקשה שאפרסם את החברה שהיא מייצגת כאן, ממש כאן בגלוב. נראה שלא תהיה ברירה ובקרוב הגלוב יצא בגרסה מודפסת ב-4 עותקים! (אם ממש יצליח, נדפיס 6!).
בכל מקרה, אני נענה לבקשה כי מדובר בחברה מעניינת. המינוח "מעניינת" יתברר לכם מיד. המדובר בחברת FON שמציעה הצעה מעניינת (כן, שוב המילה הזו).
אני לא לגמרי בטוח שהבנתי עד הסוף את ההצעה, אבל הנה מה שאני חושב שהבנתי.
FON מציעה לנו להוריד תוכנה חופשית שתהפוך את הראוטר לחבר ברשת FON ובכך תאפשר לכל מי שחבר ברשת לגלוש באמצעות הראוטר שלנו בחינם באמצעות טכנולוגיית WiFi. למה זה טוב? כי זה מקדם את הקונספט של עולם אלחוטי בכל מקום. כמה רוחב פס יישאר לכם? "תמיד ישאר לכם רוחב פס הגיוני", נאמר באתר ("הגיוני"?). כאשר אתם משתפים את רוחב הפס שלכם אתם מקבלים סיסמה שתאפשר לכם להשתמש ברוחב הפס של חברים אחרים ברשת. כך לדוגמה, אם אתם נוסעים לחו"ל ושם אתם נתקלים במשתמשים וראוטרים שחברים גם הם ברשת FON, אתם יכולים להשתמש ברוחב הפס שלהם חינם-אין-כסף.
במלים אחרות, מה שנאפסטר עשתה לקובצי המוזיקה, FON רוצה לעשות לגלישה ב-WiFi.
מה שאני לא מבין (יש כמה דברים שאני לא מבין – זה רק אחד מהם) הוא מדוע אני צריך את כל זה? כלומר, נניח שאני בעד עולם אלחוטי חופשי בכל מקום בעולם. לא יותר פשוט לפתוח את הראוטרים לגלישה חופשית? למה אני צריך את FON באמצע, למה אני צריך סיסמאות? אם אני באמת בעד עולם חופשי, אז קדימה, לפתוח הכל – בלי "אם אני נותן לך אתה תיתן לי". פתוח; עד הסוף. בסופו של דבר בנאפסטר לא הייתי צריך לתת קובץ בשביל לקבל. זה היה פתוח ומי שנתן נתן ומי שלקח לקח.
בשלב הזה, ממה שהתרשמתי, יש מעט מתנדבים לרשת החדשה אבל צריך לזכור שגם נאפסטר התחילה מכמה מטורפים, גם eMule, גם ביטורנט.
אם למישהו יש תובנות נוספות אשמח לשמוע.
כתיבת תגובה