שוקי גלילי, קולגה וחבר טוב (מאוד) שלי, כותב ב-Ynet על המחשב הנייד ב-100 דולר שמיועד לאזרחי הארצות העניות באפריקה ושפותח במשך זמן ניכר על ידי מהנדסי אוניברסיטת MIT. מה שמטריד את שוקי הוא שהמחשב ממומן בין השאר על ידי News Corp שמלאה באינטרסים (מכל מיני סוגים) וכן שנותנים לילדי אפריקה מחשבים ניידים במקום אוכל.
אולי בגלל זה המחשב של MIT ישווק לא לבתי-אב אלא לממשלים ומדינות – לפחות בחלק מהמקרים, מן הסתם, בכספי הלוואות מקרן המטבע או מבנקים מערביים, כפי שכבר נעשה בפרוייקטים "הומניטריים" אחרים. זה אולי לא יעזור להאכיל עוד ילדים באפריקה, אבל אפשר לעשות מזה הרבה כסף.
אני חולק על הגישה הזו.
בתוכנית הכבר-היסטורית של דיוויד לטרמן בה הוא נפגש עם אופרה וינפרי (איחוד לאחר 16 שנה של ריב מתוקשר) ששודרה בישראל לפני שבוע-שבועיים, סיפרה אופרה על מעשיה באפריקה. היא לקחה חברה שלה לאפריקה וזו נדהמה מהעוני, מהמחלות, מהדלות. אופרה (לא איזו דמות מופת לציטוט, אבל הפעם הצליח לה) אמרה שזו אחת הבעיות של אפריקה; שאנשים כל כך המומים מעוצמת הבעיה שהם נותרים קפואים, הם לא עושים כלום. לחברה היא הסבירה שהפתרון הוא שכל אחד עושה מה שהוא יכול. "אתה עושה מה שאתה יכול".
היא צודקת.
אופרה, עם המיליארדים שלה, יכולה היתה לבחור להעניק ארוחה חמה אחת לכל תושבי אפריקה. וזהו. היה נגמר לה הכסף. במקום זה היא בוחרת להקים בית ספר למנהיגות לבנות דרום אפריקה. למה? כי זה מה שהיא בחרה לעשות. New Corp היו יכולים לממן פיתוח תרופה נגד איידס אבל במקום זה הם בחרו להשקיע במחשב נייד זול לאפריקה. למה? אולי כי ביל גייטס עוסק במימון מחקר ופיתוח של תרופות לאפריקה. כל אחד עושה מה שהוא יכול באפריקה (לפחות אלו שעושים). מי שבא בטענות כלפי סדרי העדיפויות של גוף זה או אחר וטוען כי "זה לא יעזור להאכיל עוד ילדים באפריקה" בעצם אומר "אל תעשה כלום".
כי מה יותר חשוב: מחשב נייד או אוכל, אוכל אם תרופה לאיידס, תרופה לאיידס או מים נקיים, מים נקיים או רופאים מיומנים, רופאים מיומנים או תרופות נגד מלריה, תרופות נגד מלריה או ויטמנים, ויטמינים או קונדומים, קונדומים או חינוך, חינוך או ממשל שאינו מושחת, ממשל שאינו מושחת או אוכל? הכל קשור להכל והכל לא קשור לשום דבר אחר. לא כולם בוחרים להתחיל מהנקודה של שוקי. העיקר שהם מתחילים איפשהו.
כתיבת תגובה