שלוש הערות על טושבוע

ארוחת ערב אצל המשפחה זה כמו לשבת אצל רופא שיניים. לא שאני סובל חס וחלילה (באמת שלא אמא!) אבל אחרי שאוכלים, מתיישבים על הספה וטוחנים את העיתונים של סופשבוע. אי לכך ובהתאם לזאת טחנתי את "הטושבוע" ודי נהניתי. ובכל זאת שלוש הערות:

1. הדר חורש כתב על הספינים האידיוטים של כל השרים החברתיים שנורא מתאמצים להסביר כמה הם היו מסכנים שהיו קטנים וכמה הם מחוברים לחברתיות. עם כל מה שכתב אני מסכים לגמרי, אבל בסוף הוא קצת-קצת פישל:

נראה כי אותם פוליטיקאים שחוו מצוקה, למדו בעיקר איך לחלץ את עצמם מהמיצר. עם זאת, גם הלוחמים החברתיים האמיתיים, מקארל מרקס ועד נלסון מנדלה, לא היו בני עניים.

מרקס אומנם לא היה בן עני אך תקופה ארוכה בחייו היה עני מרוד. כאשר עבר עם משפחתו מלונדון הגיע לסף רעב והסיבה היחידה ששרד היה מכיוון שחברו פרידריך אנגלס זרק לו כמה ג'ובות כל חודש. בויקיפדיה העברית אף מדגישים כי "הוא אף נאלץ לקבור שניים מילדיו שמתו מחולי, כשמרקס נטול יכולת להושיע אותם". רוצה לומר, אפשר לומר הרבה דברים על מרקס, אבל הוא לא ביבי. אפילו לא סילבן.

2. ימי גליק, שעומד מאחורי "קפטן הצילו", עושה בעיני עבודת קודש. מת על המדור הזה.

3. האייטם הזה נראה כאילו והוזמן על ידי אסם. זו פרסומת בוטה למוצר של חברה מסחרית שאין לו מקום כאייטם חדשותי בעיתון כלכלי שמכבד את עצמו. טושבוע, עם כל הכבוד, הוא לא המקומון של דיירי שדרות רוטשילד. אני לא גר בשדרות רוטשילד ומעניין את הישבן שלי לאן נעלם התינוק של במבה. מילא היה פה סיפור; גנבים לקחו אותו, עשו בו מעשה מגונה, צבעו אותו בטיפקס, דחפו לו פתקים לאוזן יען היה כותל – מילא. אבל "התינוק פשוט נלקח לשיפוצים כדי להיראות חדש ומבריק לקראת המבקרים הרבים אשר אמורים לגדוש את שדרות רוטשילד בסוף השבוע" – מה זה? שימו על העמוד הזה חותמת של "עמוד פרסומי" ותגמרו עניין.

3 מחשבות על “שלוש הערות על טושבוע

  1. נורא מתאמצים להסביר כמה הם היו מסכנים שהיו קטנים

    י.ד., עשה טובה. אתה יודע שצריך להיות כתוב "כשהיו קטנים", שזו גרסה מקוצרת מודרנית ל-"כאשר היו קטנים". אלא אם התכוונת לסאטירה מרומזת על רהיטותם של פוליטיקאים; אז אני באמת צריך ללכת הבית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *