פסח עכשיו. אין הרבה חדשות. ככה זה. מי שמייצר את החדשות נמצא בחופשה. צריך להמציא אייטמים. למלא עמודים. גם בטלוויזיה זה נכון. יש מהדורה להכין ואי אפשר לשדר רק פרסומות. אז מרימים אייטמים מופרכים לחלוטין.
אתמול למשל, שודרה כתבה ארוכה ומשמימה בחדשות ערוץ 2 העוסקת בשאלה האם ברק אובמה השתחווה או לא השתחווה בפני מלך סעודיה כאשר לחץ את ידו. תודו שזו סוגיה נורא חשובה. היא ככל הנראה גם מעסיקה את האמריקאים. גם שם יש חופשה, כפי שציינה יונית לוי בסוף האייטם.
מיד אחר כך שודרה כתבה שזכתה לפרומו מרשים מיונית שהסבירה שהכתבה הבאה מיועדת "לא רק לחובבי הגאדג'טים אלא לכל מי שיש לו טלפון סלולרי":
שורה של מכשירים מתקדמים בדרך לשוק בישראל. ליאור פרדימן שלנו שם עליהם יד לפני כולם (!) השווה ביניהם והנה המסקנות
אז בואו תראו.
סיקור עולם הטכנולוגיה באמצעי התקשורת האלקטרוניים הפך בשנים האחרונות לסוג של חלטורה. אין כתבים שמתמחים בתחום והתוצאות בהתאם. זה מביך, זה מביש וזה מרגיז. בעבר כתבתי על מקרה שבו סיקור טכנולוגיה בחדשות ערוץ 10 הפך לסוג של תוכן שיווקי. אני לא חושב שמישהו שלשל מעטפה לכיסו של מישהו – זו סתם עצלנות עיתונאית שגרמה לכך שכתבה על מיקרוסופט הפכה לקליפ פרסומי שמיקרוסופט יכולים לשדר בשקט בכנס הבא שלהם.
אבל המקרה הנוכחי כבר גובל בחוסר יושר עיתונאי. אחת משתיים: או שיונית לא ראתה את הכתבה ולכן סברה בטעות שמדובר בהשוואה בין המכשירים (והנה המסקנות) או שהיא ידעה שמדובר בתוצר עיתונאי מגוחך והחליטה לנסות ולכסות על הבושה. ובכן, היא לא הצליחה.
כדי להשוות (!) בין המכשירים כינסו "חבר שופטים כחול לבן" שמורכב מרמי ורד, קומיקאי חובב גאדג'טים ו"מנכ"לית בהייטק", הדס גרשנובל, שהיא מנכ"לית קוויקסופט (שהיא יותר חברת שיווק מאשר חברת הייטק אבל מה זה משנה – היא עושה משהו עם מחשבים). מעבר לבחירה האינפנטילית ב"חבר השופטים", שמלמדת יותר על הבוחרים מאשר על השופטים, השניים לא אמרו שום דבר. התרומה של גרשנובל, כפי שבאה לידי ביטוי בכתבה ששודרה, היתה המשפט "אני כל הזמן קוראת אימיילים, כל הזמן עונה לאימיילים, כל הזמן עובדת!". כפיים לשופטת. גם התרומה של ורד ל"השוואה" היתה יוצאת דופן כאשר אבחן שכיום הטלפונים הסלולריים מגיעים עם מסך גדול וללא מקלדת. בראבו! הביטוי "לעשות צחוק מהעבודה" מעולם לא היה מתאים יותר.
אין לי חצי תלונה לורד או לגרשנובל חוץ מלחוסר יכולתם לומר: "מצטערים, אנחנו לא הקופים שלכם", כאשר מזמינים אותם לאייטם מקושקש מהסוג הזה.
ההשוואה בין הסלולריים התבטאה בכך שפרידמן סיפק מפרט טכני דל במיוחד: כמה זיכרון יש למכשיר, כמה מגה-פיסקל יש למצלמות ומה גודל המסך. אלו אולי התכונות הכי בנאליות, שלא לומר הכי פחות חשובות, כאשר באים לבדוק טלפון סלולרי. שלא לדבר על זה שאין שום מסקנה! אפילו לא אחת, אפילו לא רבע מסקנה. הוצגו ארבעה מכשירים ובסוף האייטם נשאר הצופה עם שום דבר בריבוע, עם כלום, עם אייטם שכל כולו מסתכם בזלזול מוחלט באינטיליגנציה של הצופה. האייטם וההקדמה לו אומרים לצופה: "שמע, אתה מטומטם! אנחנו יודעים שאתה מטומטם, אנחנו נתייחס אליך כמו אל מטומטם, כי אתה מטומטם, זה מה שאתה! חתיכת מטומטם אחד".
אבל עזבו שטויות: פסח עכשיו, וצריך למלא את המסך איכשהו.
אגב, לא לחינם המשכתי את ההקלטה עוד כמה שניות. האייטם שבא מיד אחרי החלטורה הזו היה אייטם על יפה ירקוני. ירקוני בת ה-83, אינה בשיאה וככל הנראה חלה הדרדרות במצבה הבריאותי. בערוץ 24 שידרו משדר מחווה לזמרת (לא ברור למה) ובחדשות ערוץ 2 החליטו שזה שווה אייטם. אורן אהרוני נבר בארכיון, הביא תמונות של ירקוני בצעירותה, ראיין כמה אנשים והרים כתבה.
זמן הכתבה על הסלולריים: 2 דקות ועשר שניות.
זמן הכתבה על יפה ירקוני: 3 דקות ושלושים שניות.
אני לא ארמוז שהסיבה היחידה שירקוני זכתה לאזכור כה נרחב במהדורת החדשות נובע מהרצון של "קשת", הבעלים החדשים של ערוץ 24 ואחת מבעלות המניות של חברת החדשות, לדחוף את ערוץ 24, שהפך לפלטפורמה פרסומית עבור "קשת" עצמה, גם בחדשות ערוץ 2. לא, אני לא ארמוז כזה דבר.
הניחוש שלי שבמקור היו בכתבה מסקנות ברורות מי יותר טוב אבל הם קוצצו בעריכה מכיוון שאף מפיץ לא היה מוכן לשלם לרשת על הפרסומת ה(לא) סמויה.
כמות זמן המסך שהוקדש לדיון יחסית אינטלגנטי בנושא מחשבים, אינטרנט וטכנולוגיה מצטמצם לכדי זומביט ודיון אחד או שניים בגלובוס בערוץ 1. מלבדם, מעולם לא ראיתי בטלוויזיה הישראלית אייטם חדשותי נורמלי אחד (מלבד אילו בהם השתתף היו"ר כמובן) עם תובנות או ביקורות כלשהן.
אוזניון – אני מקווה שאמרת את זה בצחוק. אין לי ספק שאף אחד לא פנה לאף מפיץ כדי שישלם גרוש בשביל הכתבה הזו. וזה החלק המרגיז: אין פה שום קונספירציה. זה זלזול באינטיליגנציה של הצופה פשוט מכיוון שאפשר לזלזל באינטיליגנציה שלו ולא בגלל שמישהו שילם למישהו בעבור זה.
לצערי אני מסכים עם המסקנה של יובל… ישנו משפט מצוין שמתמצת את המצב הזה, המכונה "התער של הנלון" (ולצערי התרגום שלו לעברית לא עושה לו חסד).
תקשורת המונית היא לעיתים קרובות מדי מתכון לרדידות תכנים והעלבת האינטליגנציה של אחרון הצופים, אבל הי, אף אחד לא הכריח אותנו לצפות בזה.
יובל, אותי מדהים שאתה עדיין מתפלא מהרמה של ערוץ 2. עכשיו תחשוב מה זה אומר על הכתבות בנושא בטחון, כלכלה וחברה של אותה חברה.
הסקופ הכי גדול בכתבה זה שרמי ורד עדיין קיים.
אתה אמנם תמיד כותב בגישה מזלזלת ומתנשאת אבל עכשיו אנחנו יודעים שגם לרדת על אישה בת 83 שעשתה משהו בחיים שלה זה לא למטה מכבודך.
כל הכבוד "יו"ר", היית פשוט חייב לתקוע סכין גם בזה, כמה קל.
אני לא מבינה איך כתבה כזאת יכולה להיות מוצלחת גם אם ההשוואה היתה יסודית והיו מגיעים למסקנה.
אם בדיוק כרגע הייתי רוצה לקנות טלפון עם מסך מגע אולי זה היה גורם לי להסתכל. אם התעניינתי בטלפון לפני חודשיים או בעוד חודשיים הכתבה הזאת לא רלוונטית כי ההיצע בשוק יהיה כבר שונה.
וגם אם הייתי רוצה דווקא כרגע דווקא טלפון עם מסך מגע – איך מישהו יכול להעזר במידע שנפלט במהירות של טלויזיה? אם הייתי רוצה לבחור מכשיר הייתי הולכת לחפש מידע על המכשירים השונים באתרי היצרנים. הייתי בודקת מה זמין בארץ או אולי המכשיר האידיאלי בשבילי נמצא דווקא בחו"ל, הייתי בודקת מסלולי רכישה שונים (ישירות או דרך חברות הסלולרי) – איך כתבה בטלויזיה יכולה לעזור בזה?
יש טעם בכתבה על גדג'טים כאשר מדובר בסוג חדש של גדג'ט, משהו שלא היה כמוהו קודם, לא כדי להשוות מוצרים.
איזה גבר אתה (7): לול!!
הטרולים של היום, אחחחחח, בחיי שהם משתפרים!
אויש גם אני ראיתי את ההשוואה המקושקשת הזו.
אם לא הייתי רואה קודם את החלטורה הזו שהגיעה היישר מבית הורד,
גם אני הייתי מופתע.
לעצלנים, דני רופ (!) "איש הטכנולוגיה שלנו" (!!) משווה בין GPSים או משהו בסגנון הזה.
עמיר פרץ יועץ ביטחוני?
משה קצב מנחה ב"דוגמניות"?
אבי נמני פרשן ב-ESPN?
או…
דידי מתתיהו המנהל החדש של הסופר?!
מה החלטורה הבאה?
סליחה על האופ טופיק,
אבל ההשתחוות של אובמה היא ממש לא דבר קטן.
זה עניין של כבוד שאף דיפלומט אמריקאי לא משתחווה לאף אדם, וגם התחילו מלחמות בעבר ששגריר אמריקאי לא הסכים להשתחוות לאנשי אירופה.
ואז מגיע הנשיא ומשתחווה לערבי.
זה עניין גדול מאוד, שחבל שלא מדברים עליו יותר.
לא שילמו? אתה בטוח? לא רק לגבי הגאג'טים אבל בחדשות ערוץ 2 ו10 יש תוכן שיווקי כמעט בכל מהדורה, בסגנון של "בובות הגמולי טרנד חדש שסוחף את כל הילדים" או "בהלת הנסיעות לטורקיה מתעצמת" וכו'
"הפך בשנים האחרונות"? צריך להזכיר את דודי גולדמן?
אין לי אלא לסמוך ידיי על כל מילה של היו"ר.
יתרה מזאת, עומרי לוי (כתב הסלולר שלנו, ובר סמכא אמיתי בנושא בניגוד לרמי ורד) כתב לי ששניים מהדגמים שהוצגו – בכלל לא אמורים להגיע לארץ בשלב הזה. בואו נזרה עוד טיפה חול בעייני הצופה, שיהיה לו בכיף.
גם ההערות של רמי ורד, בר הסמכא, היו מגוחכות ולא מובנות. באמת כתבה שמעליבה את האינטליגנציה. כדאי שהטלוויזיות (אגב, יובל, גם אנחנו לכאורה, מוגדרים כלי תקשורת אלקטרוני. תצמצם לערוצי הטלוויזיה) ישיגו לעצמם כתבי טכנולוגיה אמיתיים שגם מבינים על מה הם מדברים ולא רק מדקלמים מדף – או שיפסיקו להתבזות עם כתבות כאלה.
זה גורם לצופה המודע, שמסוגל לתפוס שגיאות גסות שנעשות בתחום הידע שלו, לתהות האם גם בתחומי דיווח אחרים, שבהם הוא לא מבין כמו מדיניות חוץ וביטחון, הדיווח הוא אמין או שמא גם שם מוכרים לו בלבולי ביצים.
אני יודע שאנשים במערכות של ערוצי הטלוויזיה (וראשיהם) מודעים לעניין הזה אבל בוחרים לא להשקיע בחלק מהתחומים עם כתבים ותחקירנים יעודיים בגלל כל מיני אילוצים ותיעדופים לנושאים אחרים.
אני בטוח שכל מערכת שעוסקת ספציפית בכל נושא נישתי תמיד תשמח לעוד כוח אדם בשביל להרחיב את הנושאים בהם ולהעמיק בהם, אבל אי אפשר לשכור אינסוף אנשים.
ראיתי כתבה בטלוויזיה לא מזמן בלי קשר לזאת שגם הייתה לא טובה. היא הסתמכה בעיקר על עריכת חומרים מחו"ל. ביררתי דרך צד שלישי למה לא מרימים טלפון להתייעץ לפני שעולים עם כתבה, ואף המלצתי על מישהו אחר (מאחר שזה לא הגיע מתאוות הפרסום שלי, אלא מאיכות הכתבה).
התשובה שקיבלתי היא שפשוט לא היה זמן ומשאבים להעמיק בזה. לקחו חומרים מערוצים זרים, הדביקו תרגום וקריינות – והכתבה יצאה לחדר השידור.
ואני הגעתי לפה בטעות אז אני סתם אומר שלום.