שש בבוקר.
משאית לוקחת רברס.
"טו, טו, טו, טו".
אני פותח את החלון. זו לא משאית, זה מנוף.
הוא מתייצב מול הבית שלי, דוחף את הכף שלו לתוך הארגז
נהג המנוף בקושי מצליח לייצב אותו.
הוא מרים אותו למעלה, לתוך החצר שלי, וכאשר הכף מתייצבת
היא נפתחת
מתוכה נופל
עיתון "הארץ".
היום הגיע "הארץ" עם מוסף מיוחד לסוף השנה של הטוש. 158 עמודים בפורמט של "מוסף הארץ" עם פרסומות על נייר כרומו. שוקל טון. מכיוון שצריך איזשהו נושא למוסף סוף השנה, בחרו בטוש הפעם ב"דרך שלי לפסגה". אנשים מספרים על סיפורי ההצלחה שלהם. 158 עמודים של סיפורי הצלחה. הרי זה הנרטיב של הטוש: העשירים, המשפיעים, הגדולים, החזקים, המצליחים. בכלכלה נוסח הטוש, אין מקום למוסף על מפסידים, מרוששים, קטנים או חלשים. שרותי סיני תתעסק איתם.
ללא קשר, הייתי שמח אם הטוש היה מצרף למוסף שלו שלוש שעות. אחרת קשה לי לראות מתי אני קורא את כל זה.
כתיבת תגובה