יחסי ציבור זה דבר נורא מעניין. כלומר, לא נורא מעניין, אבל נורא מעניין. הם המשווה הגדול. למה משווה? כי הם גורמים לכל העיתונים להיראות אותו הדבר.
קחו לדוגמה את סוף השבוע הזה. פיתחו את G, מוסף סוף השבוע של "גלובס" שלקראת סוף השנה המתמקד (באופן מפתיע נורא!) במצליחנים וקראו ראיון מדהים עם בועז איתן, הלא הוא מייסד חברת סייפן, ומי שהנפיק אותה ברעש גדול ובהצלחה רבה.
סיגרו את G.
פיתחו את מוסף סוף השנה של "הטוש" שהתמקד (באופן מפתיע נורא!) במצליחנים וקראו ראיון מדהים עם מייסד חברת סייפן, הלא הוא בועז איתן, מי שהנפיק אותה ברעש גדול ובהצלחה רבה.
כך יוצא, ממש בבמקרה, שבסוף שבוע אחד מופיעים שני ראיונות, דומים באופן מבהיל, בשני העיתונים הכלכליים של המדינה.
רוצים קצת טעם של חו"ל? אין בעיה.
פיתחו את מוסף "פרומו" של "מעריב" ותקראו ראיון מרתק עם קארי ברדשו, הלא היא שרה ג'סיקה פרקר שמככבת עכשיו בסרט חדש.
סיגרו את פרומו.
פיתחו את "שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות" ותקראו ראיון מרתק עם שרה ג'סיקה פרקר, הלא היא קארי ברדשו, שמככבת עכשיו בסרט חדש.
מצד אחד, אין מה לעשות, ככה העיתונות עובדת (לפחות בחלק מהמקרים). מצד שני, זה די מביך לקחת חלק במכונת יחסי הציבור, ביחוד שהיא כל כך שקופה. מצד שלישי – יש פתרון?
כתיבת תגובה