ואז מדונה הוסיפה עוד הופעה.
אני מניח שגם אני אמור להיות בקהל היעד של מדונה, אבל משום מה ההופעה של מדונה פשוט לא עושה לי את זה. גם לא ההופעה השניה שלה. כן, היא פרפורמרית ענקית וההופעה אמורה להיות משהו יוצא דופן, ועדיין.
זה לא שאין אמנים שאם היו מגיעים לארץ לא הייתי מוכן להיפרד מסכומי כסף מגונים בכדי לראות אותם. אם הבוס היה מגיע לכאן, הייתי הולך לראות אותו. כן, הייתי הולך. גם אם פול סיימון היה מגיע לארץ הייתי הולך, אותו פול סיימון שדיסק ההופעה שלו עם ארט גרפנקל בסנטרל פארק, הופעה אליה הגיעו 500 אלף איש, הוא דיסק שאני מכיר בעל-פה, כל כך בעל-פה שאני יודע לומר את דברי הקישור שלהם בין השירים, יודע מתי הקהל צועק ומה הוא צועק.
כבר הזכרתי כאן שיר אחד של סיימון שאני מאוד אוהב, הילד בבועה. הנה עוד שיר, אחד האהובים עליי מהאלבום הזה שאני יודע בעל-פה, מההופעה הזו בה צפיתי (בוידאו) אינספור פעמים.
גם שיר מסע וגם שיר אהבה. ותודה למוכרי הסמים.
אמריקה.
כתיבת תגובה