השופט – מחשבות שאחריי

יצא לי אתמול לראות את “השופט”, סרטו של רם לנדס חתנו של השופט אהרן ברק, אודות אהרן ברק.

אינני משפטן ואינני מסוגל (וגם לא ממש מעוניין) לנתח משפטית את החלטותיו השונות של ברק. מה שאני כן מסוגל לעשות הוא להתרשם מכנותו של ברק. ברק בעיני, מעבר להיותו אחד מהשופטים הגדולים בעולם, הוא פטריוט ישראלי, ניצול שואה שלמד שני לקחים מהאירועים שעבר כילד: חשיבות כבוד האדם (“כל אדם”, הבהיר ברק) וחשיבותה של מדינת ישראל. בין שני הערכים האלו ניסה ברק לאזן במהלך שנותיו כשופט (הוא התמנה לשופט בית משפט העליון בגיל צעיר שזה לא להאמין – 42) ומאוחר יותר כנשיא בית המשפט העליון.

לא תמיד הוא הצליח. הוא לא סופרמן, הוא לא על-אדם. על חלק מהפסיקות שלו יש ביקורת, לעתים מוצדקת. אבל הטינה והלעג של בן דרור ימיני במאמר שפרסם ב”מעריב” והתגובות מלאות השנאה והטמטום שפורסמו למאמר הזה, גורמות לי להבין טוב יותר מדוע ברק כל כך חושש לשבריריות של הדמוקרטיה הישראלית.

כאשר ברק מסביר שהרוב אינו יכול לעשות מה שבראש שלו, גם אם הוא הרוב, אני נזכר “בחוקי המשילות” של ביבי, שניסו לנטרל את האופוזיציה מכל כליה, שהובילו לקרע בינו ובין יו”ר הכנסת ממפלגתו שלו, רובי רבלין, שהסביר שהממשלה לא יכולה לשנות את חוקי המשחק תוך כדי המשחק, שכן רוב הוא עניין זמני ואחרי שהממשלה הזו תלך, הדמוקרטיה צריכה להישאר. זהו אותו רבלין, שהסרט מזכיר לנו שהוא היה אחד הלוחמים הבוטים ביותר בברק בשל ניסיונו להגביל את הכנסת והממשלה בשעה שהם מחוקקים חוקים הפוגעים במיעוטים שונים. מעניין אם כעת הוא מבין טוב יותר את החשש של ברק.

אם צריך לבחור בין בית משפט עליון חזק, אפילו חזק מדי, לבית משפט עליון חלש, אני הולך על החזק. אם צריך לבחור בין בן דרור ימיני והאספסוף שמגיב למאמריו לאהרן ברק, אני בוחר בברק.

21 מחשבות על “השופט – מחשבות שאחריי

  1. בשבועות האחרונים נחשפתי יותר ויותר לבן דרור ימיני, לכתיבתו ולדעותיו ואני מוכרח לציין שמפחיד אותי לחשוב שהוא היה אחד המועמדים לעריכת מעריב. כלומר, לא שיש משהו רע בזה וכו’. אבל ג’יזס, משהו שם לא בסדר.

  2. דמוקרטיה היא שלטון העם, וכל סיפור אחר, גם אם ליברלי ומתחסד, הוא דיקטטורה במסווה. בית משפט שאמון על סט ערכים פנימי של יושביו, שמבטל החלטות וחוקים של כנסת נבחרת (מטומטמת ככל שתהיה, כל אחד מקבל את מה שמגיע לו) תוך התבססות על פסיקות קודמות ובניגוד לאמור המפורש בחוק, שלחבריו השפעה כבדה על הבאים בתור, זו לא הגנה על הדמוקרטיה, זה בסיס לדיקטטורה.

    בנוגע לברק עצמו, עוד בתור יועמ”ש לממשלה הוא נכשל בהבנת ההליך הדמוקרטי כשמנע מר”מ מכהן מלהתמודד שנית על התפקיד (רבין וחשבון הדולרים).

    אהרן ברק, אולי יותר מכל אחד אחר בעת האחרונה, העמיד בסיכון את הדמוקרטיה הישראלית, כשקידם מכוח תפקידו וכישרונו (ואין חולקים על כך שהוא מוכשר; אם לא כשופט אז וודאי כפוליטיקאי) את ערכיו על חשבון בחירת העם. אולי אפשר לתלות אפילו חלק מהזילות שפוליטיקאים מייחסים היום למילתם בפועלו, שהרי כשבית משפט מונע מנבחר ציבור לקיים את שהבטיח, האשם אינו בנבחר, וכך מתחיל להיות מוכשר מסלול “לגיטימי” בו מסיבות “פרקטיות” הבטחות אינן מבוצעות.

    על כן אני רק מתענג שמחליפתו בתפקיד אינה אלא צל חיוור שלו, שכן הסכנה באדג’נדה הלא-דמוקרטית נמצאת ביחס ישר לכריזמה ולכישרון של המקדמים אותה.

  3. דמוקרטיה, בניגוד לקביעתו הנחרצת של קודמי המלומד (4 ד’) היא לא “שלטון העם” ותו לא. אבל מילא – מאוחר מדי בלילה כדי להתווכח עם המשוכנעים. פוסט מוצלח בעיני. כמוני כמוך – בוחר באהרן ברק, למרות הביקורת המוצדקת לעיתים.

  4. גם לניו היה כנה אפילו כנה מאד. יותר מכך, גם לנין הבין היטב שדמוקרטיה היא לא העניין השטחי הזה של מה הרוב רוצה אלא מדובר בשאלה מה רוצה הציבור הנאור. (בהחלט יש הבדל בין ברק לבין לנין בראייתם מיהו הציבור הנאור, אבל שניהם היו חותמים בשתי ידים על ההבחנה כי “אני שייך לציבור הנאור”).

    אהרן ברק שלא התבייש לפסול את מועמדותה של גביזון לעליון, על אף שהודה שיש לה את הכישורים לכך “משום שיש לה אג’נדה” הוא האיש חסר האג’נדה. אין לו עמדות הוא פשוט מייצג את הצבור הנאור אתם מבינים?

    מה שמדהים בכל הסיפור הזה של ברק, הוא שבירותם של הרכים הדמוקרטיים דווקא בקרב האוכלוסיה שנושאת את רוממות הדמוקרטיה על דגלה. אין ספק ברק מגן על הערכים הליברלים שקוראי הבלוג הזה (ובינהם אני) חולקים. אבל באילו אמצעים? אתם מודעים לעובדה שבבית המשפט העליון כבר יושב שופט שפסק שההתנתקות אינה חוקית ואין בסמכות הממשלה או הכנסת להחליט עליה?

  5. “הטינה והלעג”? של בן דרור ימיני? לצלם סרט שלם על אדם שנוי במחלוקת בלי לאזכר אפילו את ריצ’רד פוזנר, מגדולי המשפטנים בארה”ב (שזכיתי להיות נוכח בעימות שנערך באוניברסיטה העברית בינו לבין אהרן ברק) שטען בזמנו שברק הוא “פיראט משפטי” זה הגיוני בערך כמו לעשות סרט שלם על ההתנחלויות בגדה בלי לומר דבר על הכיבוש או הפלשתינים. 

  6. אני חושב שחלק מהמגיבים כאן, כמו פלח גדול מאוד באוכלוסיה, לוקה בחוסר הבנה בסיסית של תפקיד בית המשפט העליון, ביושבו כבג”ץ, ועל כן מפרש בצורה לא נכונה את פסיקותיו, ובעיקר החקיקתיות.

    הבעיה העיקרית שעליה מנסה לחפות ולפצות בית המשפט העליון, היא העבודה החובבנית של הכנסת בבואה לחוקק חוקים.
    כאשר מחוקק חוק חדש שעומד בסתירה לחוק קיים, בא בית המשפט העליון וטוען בצדק כי חוק זה לא יכול להיכנס לספר החוקים, הכנסת מצידה יכולה לשנות את כל חוק, אם היא מגייסת את הרוב המתאים, אך משום מה מעדיפים חבריה לזרות חול בעיני הציבור ולכסות על חוסר המקצועיות שלה על ידי השתלחות בבית המשפט העליון.

    כך היה בתיקון לחוק האזרחות שבוטל על ידי בית המשפט העליון בשל עמידתו בסתירה לחוק הקטן והלא משמעותי “כבוד האדם וחירותו”.

  7. אני לא בטוח שיש הבדל גדול בין הביקורת שריבלין מעביר על בית המשפט של ברק לבין זו שהוא מעביר על הממשלה של ביבי. יש לי תחושה שהתפיסה של ריבלין היא שבמשטר דמוקרטי, המחוקק, הפרלמנט, נמצא מעל שאר הרשויות בכל מקרה ובכל מצב. הוא חרד למעמדה (ואולי לכבודה) של הכנסת ורואה בכך את חזות הדמוקרטיה כולה. אני לא בטוח שבמידה והחקיקה שביבי מנסה להעביר תתקבל, ובמידה ובית המשפט העליון יחליט להתערב בעבודה הכנסת ולבטל את החקיקה הזו, ריבלין לא יתייצב מעל כל במה אפשרית ויגיד שבית המשפט צריך למשוך ידיו מהסיפור.

  8. הסרט היה מביך בליקוקים.
    אני גם לא מבין את הטור של ימיני ( שהוא אגב, לא מועמד לבית משפט העליון, לא הוא ולא מגיביו באתר ), הרי ברור שזה כתבת תדמית / יחצנות מהזן הנחות.
    היה גם מביך לראות את ברק מתלהב מריח הספרים בייל, כמו ב”מגלה את אמריקה”.

    אני חייב להודות שחוסר האהבה שלי לברק נובע מאמירתו לגבי יהודים וזריקת הערבים לים, אמירה שפגעה בי אישית.

  9. הרעיון, שהגנה על הדמוקרטיה עוברת דרך 12 אנשים שבוחרים במידה רבה את עצמם, הוא בפני עצמו בעייתי.
    הסרט היה מעניין, עשוי היטב ונתן ביטוי גם לדעות אחרות, אך עם זאת הביקורת המוגזמת של בן ימיני הכילה כמה טענות מוצדקות (הדרך בה הוצג המאבק עם לבני, העדר ביקורת משפטית קיימת, והייתי מוסיף גם הצגת טיעוניו של פרידמן כנובעים כולן מתאוות נקם אישית).

  10. בתיאוריה זה נכון, אך במציאות כלל וכלל לא.
    ככל שאמצעי השליטה והפיקוח נעשים חריפים יותר כך האנרכיה מחלחלת עמוק יותר לחברה.
    הסלידה שלך (ושלי) מהאספסוף גורמת לנו לחשוב שרק ע”י שליטה ופיקוח של מוחות בלתי אספסופיים בעליל ינתן בידינו כלי פיקוח יעיל למנוע תהליך הדרדרות כלל חברתי. לא כך הוא, נהפוך הוא.
    רק ע”י תהליך הפנמה ניתן לשנות חברה. אמצעי כמו בית משפט העליון, הוא נקודתי ובסופו של דבר גורם תהליך הפוך מהרצוי. ככל שבית המשפט עושה את עבודתו טוב יותר, כך קמים לו יותר מתנגדים ושונאים.

    במאמרך אתה מערבב בין שני נושאים שגם שעל פניהם הם יוצאים מאותו מקור, אין ביניהם קשר.
    כוחו של בית המשפט מול הפקרותה של החברה. לא האחד בא לפקח על השני כשם שאין השני בא לשפוט את הראשון.

  11. GUY – בית המשפט העליון לא מפקח על הפקרות החברה, אלא על חוסר המקצועיות של הרשות המחוקקת מצד אחד, וחוסר הביצוע של הרשות המבצעת מהצד השני.

  12. בתכלס, בית המשפט אמור לתקן את הכנסת. הבעיה היא כשצריך לתקן ולהגן כל הזמן ואז זה הופך להדיפה במקום תיקון.
    זה לא אומר שצריכים להפסיק, זה אומר שזה לא יוכל להתקיים לאורך זמן.

    כלומר הויכוח על האם זה נכון להתערב ולהגן על התפיסה הדמוקרטית (שכן אין חוקה בישראל), הוא בערך כמו לשאול אם ישראל צריכה לחוקק את החוקים הלא דמוקרטים עכשיו או אחר כך – זה לא באמת משנה בטווח הארוך…

  13. איזו ראיה בינארית ופשטנית.
    או אהרון ברק או האספסוף, אה?
    ככה לבטל את הדעות המנוגדות, המנומקות לא פחות, החוששות לדמוקרטיה עוד יותר (ומבקשות לשמר את כוחן ומעמדן של הרשויות המחוקקת והמבצעת), המבקשות לשמור את אמון הציבור, לאוורר את בית המשפט על ידי פתיחתו לאנשים שאינם דומים עד לאחת לנשיא (אותה פקולטה, מוצא, מגדר וגיל, בדרך כלל), וכך הלאה. דעות שהובעו לא פעם על ידי רותי גביזון, שוחטמן ואחרים.

    כמובן, נוח יותר לצייר מטוטלת שנעה בין ‘השופט’ לבין האספסוף. בדרך כלל בבלוג הזה נכתבים דברים אינטיליגנטיים יותר. חבל.

  14. אלכנדר (יש לך משהו נגד האות ס’) – קרא את התגובות למאמר של בן דרור ימיני ואחר כך דבר איתי שוב על דברים אינטיליגנטיים. שיח אינטיליגנטי אפשר לנהל מול אנשים אינטילינגטיים לא מול אנשים שנוהמים דברי שנאה, בורות ורשעות עיוורת.

  15. יובל, אתה סתם מתחמק. אלכסנדר (הכנסת לו עם ה-ס’, איזה גבר) אומר לך שיש כל מיני אנשים אינטליגנטיים (מהסוג שאפשר לנהל איתו דיון, לשיטתך) שיש להם דעות הפוכות לאלה של אהרן ברק ואתה שוב מפנה אותו לאספסוף. ראייה בינארית, כבר אמרנו?

  16. עידו – ואתם שניכם סתם לא קוראים את מה שכתבתי. כתבתי שעל חלק מפסיקותיו יש ביקורת ולעתים היא אף מוצדקת. גם על התנהלותו יש ביקורת – וגם היא עשויה להיות מוצדקת. העניין הוא שלא פעם לא מדובר ב”ביקורת” אלא בהשתלחות מכוערת ששוכחת במי מדובר, שמוכנה לשרוף את הבית רק כדי להוכיח נקודה. עם כל הביקורת, אני לא מצטרף לשורפי הבית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: