יש לי שאלה.
נכון בסרטים שולחים מחסלים כדי לרצוח מישהו? נניח המאפיה שולחת איזשהו מחסל כדי לרצוח איזה יריב, ואז במשך רבע שעה רואים את המחסל מתכונן לחיסול, מסובב באיטיות את המשתיק קול בתוך האקדח שאותו הוא הוציא ממזוודה מיוחדת שיש בה כזה ספוג שיש לו מקום בול על המילימטר לאקדח פלוס שישה כדורים שכל אחד יוצא מהספוג הזה כאילו זו היתה העריסה שלו?
ואז המחסל מתלבש לאט לאט כדי שחס וחלילה לא יזיע או משהו, ואז הוא מגיע למסעדה שבו האיש שהוא אמור לחסל אוכל, והאיש שהוא אמור לחסל תמיד אוכל כמו איזה בהמה, ושותה יין שנשפך לו על הבגדים, כי הוא חצי שיכור, ואז המחסל, קר הרוח, מנגב את הפה שלו, קם מהכסא, מתקרב אליו יורה לו כדור אחד בלב וכל הקהל שמסביב מתחיל לצרוח "אההה!מההה!אמהמהההה!!" ובורח מהר מהמסעדה?
ואז המחסל מסתכל על האיש שהוא ירה בו והאיש שהוא ירה בו עוד לא מת, הוא ככה נאנח וגונח כי תקוע לו כדור בלב וזה לא נעים להסתובב עם כדור בלב באמצע המסעדה, אבל עדיין הוא בחיים? ואז! ואז המחסל אומר לאיש: "אנתוניו גמבוריני מוסר לך דרישת שלום" ובום! יורה לו כדור בין העיניים?
אז תגידו, בשביל מה זה טוב המשפט הזה?
הרי ממילא עוד 3 שניות יהיה לו תקוע כדור בין העיניים, מפצלח לו את המוח לשניים, וזה עוד פחות נעים מאשר להסתובב עם כדור בתוך הלב. ממילא אף אחד כבר לא נמצא במסעדה כדי לשמוע את המשפט הזה ("ג'וני מוסר לך שהוא יודע שדפקת את אשתו", בנג-בנג-בנג!) כי כולם ברחו אחרי שראו את המחסל יורה בו את הכדור הראשון. אז אין אף אחד בסביבה, הנרצח עומד להיות בר-מינן עוד 3 שניות ובכל זאת תמיד המחסלים מקפידים לומר את המשפטים האלו ("פרנסוואה יודע שגנבת ממנו", טאח-טאח-טאח! מוחטה בפנים!). לא רק זה, נראה שזה חלק מדרישות התפקיד: להעביר מסר לנרצח רגע לפני שמרססים אותו ("היינריך חושב שאת מצחיק", בה-באם! בה-באם!) ואם אתה לא יודע לעשות את זה כמו שצריך, לא שוכרים אותך.
מאוד מוזר העניין הזה.
עדכון: בתגובה 26 הוספתי קישור שמספק המחשה לסוגיה.
כתיבת תגובה