רגע לפני שאני רוצח אותך

יש לי שאלה.

נכון בסרטים שולחים מחסלים כדי לרצוח מישהו? נניח המאפיה שולחת איזשהו מחסל כדי לרצוח איזה יריב, ואז במשך רבע שעה רואים את המחסל מתכונן לחיסול, מסובב באיטיות את המשתיק קול בתוך האקדח שאותו הוא הוציא ממזוודה מיוחדת שיש בה כזה ספוג שיש לו מקום בול על המילימטר לאקדח פלוס שישה כדורים שכל אחד יוצא מהספוג הזה כאילו זו היתה העריסה שלו?

ואז המחסל מתלבש לאט לאט כדי שחס וחלילה לא יזיע או משהו, ואז הוא מגיע למסעדה שבו האיש שהוא אמור לחסל אוכל, והאיש שהוא אמור לחסל תמיד אוכל כמו איזה בהמה, ושותה יין שנשפך לו על הבגדים, כי הוא חצי שיכור, ואז המחסל, קר הרוח, מנגב את הפה שלו, קם מהכסא, מתקרב אליו יורה לו כדור אחד בלב וכל הקהל שמסביב מתחיל לצרוח "אההה!מההה!אמהמהההה!!" ובורח מהר מהמסעדה?

ואז המחסל מסתכל על האיש שהוא ירה בו והאיש שהוא ירה בו עוד לא מת, הוא ככה נאנח וגונח כי תקוע לו כדור בלב וזה לא נעים להסתובב עם כדור בלב באמצע המסעדה, אבל עדיין הוא בחיים? ואז! ואז המחסל אומר לאיש: "אנתוניו גמבוריני מוסר לך דרישת שלום" ובום! יורה לו כדור בין העיניים?

אז תגידו, בשביל מה זה טוב המשפט הזה?

הרי ממילא עוד 3 שניות יהיה לו תקוע כדור בין העיניים, מפצלח לו את המוח לשניים, וזה עוד פחות נעים מאשר להסתובב עם כדור בתוך הלב. ממילא אף אחד כבר לא נמצא במסעדה כדי לשמוע את המשפט הזה ("ג'וני מוסר לך שהוא יודע שדפקת את אשתו", בנג-בנג-בנג!) כי כולם ברחו אחרי שראו את המחסל יורה בו את הכדור הראשון. אז אין אף אחד בסביבה, הנרצח עומד להיות בר-מינן עוד 3 שניות ובכל זאת תמיד המחסלים מקפידים לומר את המשפטים האלו ("פרנסוואה יודע שגנבת ממנו", טאח-טאח-טאח! מוחטה בפנים!). לא רק זה, נראה שזה חלק מדרישות התפקיד: להעביר מסר לנרצח רגע לפני שמרססים אותו ("היינריך חושב שאת מצחיק", בה-באם! בה-באם!) ואם אתה לא יודע לעשות את זה כמו שצריך, לא שוכרים אותך.

מאוד מוזר העניין הזה.

עדכון: בתגובה 26 הוספתי קישור שמספק המחשה לסוגיה.

50 מחשבות על “רגע לפני שאני רוצח אותך

  1. וואלה, מה זה מזכיר לי?

    זה בדיוק כמו… אתה מכיר את זה שמישהו סוגר את הבלוג ואז הוא כותב פוסט שבו כתוב… "אני סוגר את הבלוג"?

    מייקל גמביני רוצה שתדעו שסגרתי את הבלוג.

    ואז חוסם את הפוסט לתגובות.

    ואז פותח את הגלוב מחדש, או משהו. כי בסרטים הכל יכול לקרות… 🙂

  2. ולענין,

    לדעתי מדובר בהרתעה של אחרים. אמנם האדם שמת לא יוכל לעשות במידע שימוש אבל אלו שסביבו בצעקו, "אההה!מההה!אמהמהההה!!" שומעים ומעבירים את זה הלאה…

  3. אלירם – אחרי שסוגרים בנאדם עם כדור בין העיניים הוא בדרך כלל מתקשה לחזור אל החיים. וזה שסגר את הבלוג, הוא לא חסם את הפוסט לתגובות. זה רק אותך. מצטער.

    איל – אבל הם לא שם! הם צעקו "אההה!מההה!אמהמהההה!!" וברחו! אז איך יעבירו הלאה?

    מאוד מוזר העניין הזה.

  4. אותי מטריד שכל אלה שצרחו "אההה!מההה!אמהמהההה!!" וברחו לא שילמו. כאילו, לא שאיכפת לי מהבעלים של המסעדה אבל מה עם טיפ למלצר/ית? גם ככה השכר של המלצרים בקנטים ויש להם עבודות להגיש וכאלה….

  5. א' (5) – אולי כדי לפתור את בעיית בורחי ה"אההה!מההה!אמהמהההה!!" צריך במסעדות מועדות לפורענות לבקש את הטיפ מראש. ואז, גם אם קורה אירוע לא נעים, הטיפ כבר ניתן והקהל יכול לברוח ולצרוח "אההה!מההה!אמהמהההה!!" מבלי שיהיה לו לא נעים מהסטודנטים שצריכים להגיש עבודות וכאלה.

  6. הממם. כל הפוסט שלך מראה הכחשה של חיים אחרי המוות. אולי המחסל (או השולח) כן מאמין בהם? כך מבטיחים טראומה לכל החיים (עובד גם עם גלגול נשמות, נראה לי).

  7. אבל, אבל, אבל… איך אפשר לשלם טיפ למלצר לפני שאתה יודע אם מגיע לו? כאילו – אולי הוא עומד להפוך עליך את הקפה על החולצה הלבנה ולהרוס לך את כל היום כבר על הבוקר.
    ולא, זה שירו על מישהו לידך לא ממש הורס לך את כל היום. זה הורס לו את היום.

  8. פשוט שמי ששלח אותו לחסל אמר "תגרום לכולם להבין שזה ממני," אבל הוא שכח עד אחרי שכולם כבר ברחו ואמר לעצמו "טוב, נו, לפחות אני אגיד את זה…"

  9. דרור (7) – לא נראה לי. בדרך כלל הם לא מאמינים בכלום, החבר'ה האלו. חוץ מבפסטה וסטייק טוב.

    עומר (9) – זה נראה לי מאוד ראש קטן מצד המחסל. הוא הרי יכול לחזור ולהגיד לזה ששלח אותו "תשמע, רציתי להגיע את זה, אבל כולם צעקו "אההה!מההה!אמהמהההה!!" וברחו, אז כבר לא היה מי שישמע. אז בסוף לא אמרתי. כי אני מגדיל ראש. אני לא ראש קטן. אני מחסל עם ראש גדול וכשאין מי שישמע, אני לא אומר. כזה אני". אבל לאאאאאאאאאא! הם תמיד אומרים! ואני לא מקבל את הטענה שכל המחסלים יש להם ראש קטן. אם היה להם ראש קטן הם לא היו קונים את המזוודה עם הספוג אלא היו מסתפקים באיזו שקית מהסופר והיו זורקים בפנים את האקדח ואת המשתיק קול. אבל לאאאאאאאאא! יש להם מזוודה עם ספוג כזה יפה וזה מלמד אותי שיש להם ראש גדול והם מבינים את החשיבות של המקצוע שלהם. אז למה הם מקטינים ראש בדיוק ברגע שבו אשכרה מבצעים את העבודה שלהם?

    זה מאוד מוזר העניין הזה.

  10. אני חושב שיש כאן שאלה מאוד מעניינת לגבי נאמנות המתנקש. הרי בד"כ המתנקש הוא קבלן חיצוני, כלומר, הוא לא ממש שייך לארגון/כנופיה/"משפחה" ששלחה אותו לחסל את מי שצריך לחסל.
    לכן אני לא מבין למה הוא טורח בכלל להגיד למחוסל את כל משפטי הנקמה האלה ("פדריקו מוסר לך ד"ש"), הרי באמת אף אחד לא נוכח שם חוץ מהמתנקש והאוטוטו בר-מינן. אז באותה מידה הוא פשוט יכול לא להגיד כלום, או להגיד סתם משהו לא קשור ("את האמת, איך האנטריקוט שלהם? טוב?").
    אכן, מוזר הענין הזה.

  11. טוב, אז יש לי שתי תשובות הגיוניות:

    א. תמיד יכול להיות באקדח מעצור ועל פי הקוד המוסרי של כיתת יורים ומוציאים להורג, מוותרים לו הפעם, אבל שידע ממי לפחד.

    ב. כל המחסלים מאמינים בכל ליבם בגלגול נשמות. בעיקר אלו מהודו והוליווד.

  12. קיימן (12) – בדיוק! הנה סוף סוף מישהו שמבין אותי. הוא הרי קבלן! קבלן חיצוני! הוא לא חייב להם כלום! הוא מקבל 50 אלף דולר לפני העבודה ו-50 אלף דולר אחרי העבודה, ולא כתוב בחוזה שהוא יקבל רק 40 אלף דולר אחרי העבודה אם הוא לא יגיד את המשפט הזה לפני שהוא מחסל אותו. אז בשביל מה לומר את המשפטים האלו שרק פוגעים במוניטין שלו? זה לא שהוא מקבל הפרשות לקרן פנסיה, זה לא שיש לו קרן השתלמות, זה לא שהוא צפוי לקידום מ"מחסל" ל"מחסל בכיר". הוא בחור עם אקדח בתוך מזוודה עם ספוג שבא, נותן עבודה והולך! אז למה להגיד משפט כזה למי שאתה יורה בו עוד 3 שניות כאשר כל האנשים במסעדה כבר מזמן ברחו אחרי שהם צעקו "אההה!מההה!אמהמהההה!!"?

    כל העניין הזה מאוד מוזר.

  13. קיפודפותם – מי לא מאמין בטיפים, אלו שאוכלים במסעדה? עוד מעט גם תגיד לי שהם רוצים אינטרנט בחינם בקפה-קפה. פףףף…

    אגב, דווקא זה שאומרים את המשפט נשמע לי מאד הגיוני. כאילו, אם המחסל מתנקש היה יורה את הכדור השני בלי להגיד כלום אז משהו היה חסר. זה היה חרא של סרט. וגם זה היה נראה כאילו המחסל מתנקש הוא חסר לב כי הוא יורה ככה בקור רוח. אבל לא – המחסל מתנקש אומר את מה שיש לו להגיד. והוא אומר את המשפט לפני שהוא יורה ככה שהקורבן עדיין בחיים. אם הוא היה קודם יורה ואח"כ אומר אז זה באמת היה מוזר העניין הזה.

  14. א' (16) – אבל מה הטעם למסור ד"ש מאנתוניו גמבוריני למי שבעוד רגע המוח שלו מתפצלח לשניים? זה כמו, נניח כן, זה כמו שאני אבוא למפעל של שוקולד ואני יודע שאני תיכף אשרוף את כל המפעל בגלל שהשוקולד שלהם ממש לא טעים וזה מרגיז אותי, אבל לפני שאני שורף את המפעל אני קורא למנהל לצד ואומר לו "שמע, יש לך מפעל נהדר!" ואז אני יורה בו בראש ושורף את המפעל. אז למה אמרתי לו את זה? כדי שימות שמח? הרי רק המנהל שם, זה לא כאילו שהעובדים יקלטו את המסר שהרי העובדים מזמן ברחו וצעקו ""אההה!מההה!אמהמהההה!" איך שהם ראו אותי מתקרב. אז למה לי להשקיע אנרגיה במי שעוד רגע אני הולך לפצלח לו את המוח? בשביל האירוניה של הגורל? בשביל הקארמה של הייקום? זה בזבוז זמן מוחלט!

    אם כבר, כן, אם כבר דווקא יותר הגיוני להגיד את המשפט *אחרי* שרצחתי אותו כי אז זה כאילו דברים שאני אומר לכבוד המנוח רגע אחרי שהוא הפך מנוח כי אני הנחתי אותו. יש בזה משהו מכובד, מאוד ממלכתי, מאוד יפה. אבל לפני? מילא אחרי, אבל לפני?

  15. אני לא מבין איך אף אחד כאן עוד לא תהה על מקור ה- "אההה!מההה!אמהמהההה!!"? מי לעזאזל צועק כך? לא באמת. ממתי משדרים סרטי מאפיה ב"הופ קטנטנים?"

  16. אולי למחסלים יש חיים מאוד בודדים וזו ההזדמנות היחידה שלהם לשיחה. אין להם הרבה הזדמנויות לדבר על העבודה (מלבד בכינוסים הדו-שנתיים, אבל אז כל השיחות הן סתם טכניות ומשעממות).

    אפשרות אחרת – מבחינת המחסל, זה מה שנותן משמעות לעבודה שלו. אחרת הכל זה מכניזם קר וחסר רגשות. a sense of purpose, כמו שאומרים.

  17. יובל נוסף (19) – אתה מעלה תיאורית סוציולוגית מעניינת שראוי לפתח אותה. יש איתה רק בעיה אחת. אחרי שהם מוסרים ד"ש מאנותיו גמבוריני, הם יורים! הם לא מחכים שתתפתח שיחה. הם רק מוסרים ד"ש ויורים. גם ההוא שיורים בו, יש לו כדור בלב וקשה לו קצת לדבר, וגם הם לא מחכים! זה לא חיסול 2.0! אין פה שיחה! זה לא conversation! זה ממש old media! זה חד-כיווני! אני מדבר ואתה מת!

    מאוד מאוד מוזר העניין הזה.

  18. בקיצור, מדובר פה על כבוד מפוקפק, וקצת עקום, של מאפיונרים.
    מצד אחד, יש ישיבה בה מחליטים כל חברי ה"משפחה" (אלסנדרו, לורנצו, אומברטו וכו' וכו') שיש לנקום בפבריציו על כך שהוא רצח את אחיהם האהוב, לואיג'י. וכמיטב המסורת הם רוצים שעל ערש דווי הוא ידע שהם אלה שרצחו אותו, מסר אישי מאין כמוהו!
    אבל, וכאן מגיע הצד השני, במקום לשלוח מישהו מהמשפחה לחסל אותו הם מחליטים להביא מישהו חיצוני, כי כנראה הם יודעים שעל איכות לא מתפשרים. וכאן טמונה הבעייתיות: מתנקש חיצוני מוציא את כל המגע האישי מחיסול החשבונות!
    איבדו את הרומנטיקה המאפיונרים האלה, במילה – אכזבה.

  19. כבוד היו"ר. אתה יודע מה הבעיה שלך? הבעיה שלך שאתה רואה סרטי מאפיה איטלקיים. בסרטי מאפיה איטלקיים הרוצח הוא כמו שאתה אומר עובד קבלן. הוא לא נהנה מהעבודה שלו אבל צריך לפרנס את האישה שרק אתמול קנתה עוד זוג נעליים מחורבן, ואתה יודע כמה עולות נעליים איטלקיות דיס דייז??? כמו דירה ממוצעת בפרדס חנה!

    בקיצור הוא בא הרביץ עבודה. להרוג. חד וחלק ועדיף כמה שיותר מהר. אז אין זמן לחשיבה הגיונית או למשהו יותר ממשפט מחץ דרמטי כדי שאם במקרה הבוס עוקב אחריו – והבוס תמיד עוקב אחריו – הוא לא ידע שהוא לא נהנה מהעבודה שלו. ובסרטי מאפיה איטלקיים לכל רוצח שכיר יש רוצח שכיר משלו שעוקב אחריו כל הזמן למקרה שהרוצח השכיר הראשון ימצא בוס נחמד שישלם לו קצת יותר. ככה זה עם שכירי חרב. זונות רודפי בצע עם פאק באמינות כולם.

    ופה אני מגיע ללעומת זאת. לעומת זאת בסרטים של טרנטינו הרוצחים כל כך אוהבים את העבודה שלהם, שהם לוקחים את הזמן. הם יהרגו את הקורבן שלהם כל כך לאט שאפילו הוא לא שם לב עד שחסרים לו לפחות 75 אחוז מהאיברים החיוניים. והם תמיד משאירים את האוזניים לסוף. ככה יש זמן גם להגג ולהעלות תהיות קיומיות מורכבות באמת. לא סתם ד"ש עם שיר ושלוש נקודות! (חוץ מכלבי אשמורת. שם האוזן יורדת כבר בהתחלה. אבל זה יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל!)

  20. אין מה לעשות – עבודה זו עבודה. אז המחסלים מנצלים את ההזדמנות היחידה, אומרים את מה שעל ליבם ובלית ברירה נאלצים לחסל. הם היו שמחים לנהל עוד שיחה קלה, אבל בכל זאת יש סטנדרטים של מקצועיות שצריך לעמוד בהם.

    אבל הרעיון של חיסול 2.0 הוא מסקרן. ניסית לעניין בזה את אשר עידן?

  21. קיימן (21) – לגמרי #fail. אפילו #failhitman.

    אדגר (22) – אז זהו שאצל טרנטינו זה יותר הגיוני, כן, זה יותר הגיוני כי יש conversation. דנים על האירוע, מנתחים אותו, מסבירים אותו. יש דיאלוג. אבל, אבל, רגע, אני אעלה ליוטיוב איזה קטע מאיזה סרט שיש בו כזה מקרה ואני אתן דוגמה ואז זה יהיה יותר ברור. רגע, אני אמצא אותו, רק שניה. תיכף אני חוזר.

  22. אבל זהו! שזה לא אותו דבר. העובדים של המפעל שוקולד שברחו וצעקו "אההה!מההה!אמהמהההה!" הם יקבלו את המשכורת שלהם גם ככה. זה לא שהמלצרים של המסעדה שיש להם עבודות להגיש וכאלה בורחים מהמסעדה אחרי שירו במישהו שגם ככה לא משלם להם טיפ בסוף כי הוא מת. זה הלקוחות של המסעדה שצורחים "אההה!מההה!אמהמהההה!" ובורחים בלי לשלם טיפ למלצרים המסכנים שכל היום רק מתחנפים ללקוחות הקמצנים הזונות בשביל 2% טיפ בקושי. ועוד הם רוצים אינטרנט חינם בקפה-קפה. פףףףף.
    ואם המחסל מתנקש היה אומר את המשפט אחרי שהוא יורה בקורבן אז מה הטעם? הרי כל הרעיון הוא שהוא שולח את המסר ממנו אל הקורבן עם הכדור שהוא יורה. זה כמו שתשלח מעטפה ריקה למרצה שלך ורק אחרי זה תכתוב את העבודה ותשאיר את העבודה אצלך. ואז איזה ציון תקבל, הא? אבל לאאאאאאאאאא! הוא קודם אומר את המשפט כשהכדור עוד נמצא איתו ורק אז הוא לוחץ על ההדק ושולח את ההודעה עם הכדור לקורבן. והקורבן שמקבל את הכדור ישר חושב "שיט, אנתוניו גמבוריני מסר דרישת שלום" ואז המוח שלו מתפצלח והוא מת ולא משלם למלצר המסכן שסתם השתדל לא לשפוך לו קפה על החולצה ועכשיו כל החולצה מלאה בדם וחלקי מוח. ומי מנקה אח"כ את כל הבלאגן? נכון!!!!! ובלי טיפים! ובגלל זה הוא מתעכב עם המשלוח של העבודות וכאלה ומי נדפק בסוף, הקורבן? לאאאאאאאאאא! המוח שלו כבר התפצלח והוא כבר מת אז מה אכפת לו, הא? מי שנדפק בסוף זה תמיד הש"ג. כלומר, המלצר – כן?

  23. א' (25): תן לי לנחש – אתה מלצר!

    והנה, העליתי קטע מתוך הסרט "הבנק" (the international) – וזה סוף הסרט אז מי שמתכנן לראות את הסרט שלא יקליק על הקישור כי זה קצת יהרוס לו למרות שזה לא סרט מוצלח במיוחד. במקרה הזה דווקא יש עד לחיסול אבל העד לחיסול הוא עובד באינטרפול וממילא זה לא משנה לו מי שלח את המחסל כי ממילא הוא תקע את הכדור הראשון בטיפוס שהמחסל תוקע בו את הכדור השני. ולא רק זה, כן, המחסל מדבר איטלקית והבחור מהאינטרפול בכלל לא מבין! הוא לא מבין! הוא לא יודע איטלקית! מבחינתו המחסל היה יכול לומר "היית צריך לשים את הכביסה על 80 מעלות!" – זה מבחינתו אותו דבר!
    אבל לאאאאאאאאא! המחסל חייב לומר את מה שהוא אומר. למה?!?

    זה מאוד מוזר כל העניין הזה.

  24. פפפפףףףף רוצח שכיר עם פגוש?? וכרס?? איזה סרטים ליגה ז' אתה רואה לעזאזל??? איפה הפאסון? איפה התיק-גיטרה-עם-ריפוד-ומקום לשנדוויץ?? איפה המנגינה המרירה-מתוקה שגם לועגת לקורבן וגם מבכה אותו בו בזמן??? נו יש פלא שהקהל בסרטים שלך צועק "אההה!מההה!אמהמהההה!!"?

  25. היי! אני לא מלצר ואני לא סטודנט אבל זה נשמע לי דווקא די סביר שהמחסל מתנקש יגיד את המסר שיש לו להגיד כי כל העניין פה זה לא החיסול – זה המסר. אם לא היה מסר אז גם לא היה טעם בכל העניין ולא היה סרט ולא היה אנתוניו גמבוריני וכל מה שהיה זה מפעל לשוקולד. וזה גם מאד מאד חשוב שהוא יגיד את את המסר לפני שהוא יורה כדי שהמסר יעבור. וזה גם מראה על מקצועיות. אם המחסל מתנקש היה רוצה להרוג את הקורבן אז הוא היה יורה לו מראש כדור בראש (מראש כדור בראש, כן) אבל לאאאאאאאאאא! הוא קודם יורה לו כדור בלב כדי שכל הלקוחות של המסעדה יצרחו "אההה!מההה!אמהמהההה!" ויברחו ואז, כשיש לו ולקורבן את הרגע האינטימי שלהם אז הוא שולח לו את המסר. וזה כשאין אף לקוח אחר בסביבה כדי שלא חס וחלילה תהיה טעות למי המסר נשלח. זה מראה על מקצועיות של המחסל מתנקש. אני רק אומר שזה לא פייר שהוא גירש ככה את כל הלקוחות בלי שהם ישלמו למלצר טיפ ואם היה לו קצת יותר מוסר אז הוא היה לפחות יורד אח"כ ומשאיר להם סטיפה על השולחן כדי שיהיה להם פיצוי על עוגמת הנפש ועל זה שהם לא קיבלו טיפ. וגם על זה שהם צריכים לנקות את הכל בסוף.

  26. ראיתי את הסרט הזה אתמול!… לפעמים יש צירופי מקרים שממש הזויים בעיניי..

    האמת שדווקא במקרה הזה אני יכול להבין את הרוצח השמנמן.. הרי הוא עובד עבור האחים המאפיונרים… ככה שיש לו קשר אישי למה שקרה. הבעיה היא שאני חושב שגם הנרצח לא מדבר איטלקית… כלומר, לחבר'ה האלה אפילו לא ממש משנה אם הנרצח מבין אותם… באותה מידה הוא יכול היה לירות לו באוזניים לפני המשפט…

    ואגב, הסרט הזה הוא הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי – קלייב אואן גרוע, וכל סרט איתו גרוע שבעתיים!

  27. קיימן (29) – ג'יזס גם אני ראיתי אותו אתמול! סרט סתמי ביותר.

    א' (28) – טוב אין מה להגיד, שכנעתי אותי. זה לא מנומס. גם יורה, גם מבריח את כל האוכלים האחרים שצועקים "אההה!מההה!אמהמהההה!" כשהם נמלטים, גם לא משאיר טיפ וגם אחרי זה כל המלצרים צריכים לנקות את כל השאריות של המוח שנשארו על הרצפה. זה באמת לא תקין. אבל אני חושב שאתה מסיט את הדיון אל הנימוס הקלוקל של המחסלים, בעוד שאני מבקש להתרכז בסוגיה שאני העליתי! אני מבקש ממך, אלף, תתרכז!

  28. אם ראיתם את the wire, הקטע הזה מדגים מקרה הפוך: בתור צופה היה לי חסר כאן איזה משפט רגע לפני שא', דמות חביבה יחסית לגנגסטר, יורה בב', שהוא בנזונה ידוע, אחרי שב' התנהג באופן בלתי נסבל במיוחד. רציתי שב' ידע למה הוא גמר ככה ושרגע לפני המוות יבין שיש צדק בעולם. אבל בעולם אין צדק ו-the wire היא סדרה טובה מכדי לתת לצופה את מה שהוא רוצה.

    (ואם לא ראיתם, זה קטע מהפרק האחרון בסדרה ומכיל די הרבה ספוילרים אז הישמרו לנפשותיכם!)

  29. אורית (31): אהבתי את הרפרנס ל"הטוב, הרע והמכוער", אבל שימי לב שהמתנקשים של היום יותר מתוחכמים – קודם יורים יריה סמי-קטלנית, אח"כ אומרים את המשפט הנבחר, ורק אז נותנים את מכת המוות…

    נראה לי שמראים את הסצנה הזאת גם בביה"ס למתנקשים.. 🙂

  30. כי הסצנות האלו בריל-לייף לא ממש מעניינות, אז כדי לא לשעמם את הצופים צריך להוסיף מימד של רגשות לעניין.

    קח לדוגמא סרטים שניסו איכשהו להשאר קרובים לסוג של מציאות, השתולים – שם מתבצעות הרציחות בלי יותר מדי עניינים, קצר ולעניין ודווקא בגלל זה הסצנות שם חזקות.

    [זהירות: ספוילר ל Cloverfield]

    עוד דוגמא שאיכשהו קשורה, Cloverfield, על פניו עוד סרט גודזילה רק ששם ניסו לשמור על מציאות מסויימת של צילום מעיני הצלם\שחקן, אנשים שראו את הסרט ביחד איתי הגיבו ב: "מה, ככה זה מסתיים?!" , כן אנשים, שהצלם מת…הסרט מסתיים.

    בקיצר, המציאות משעממת.
    🙂

  31. זה עניין של סטייל וזה מה שעושה את המאפיה לכזאת מסקרנת. דבר שני, מי רוצה להיות בסרט אילם? הרי תמיד יש כל מיני משפטים לפני שהורגים אנשים, זה פשוט בשביל לא ליצור פאוזה של דממה בסרט.

  32. "היית צריך לשים את הכביסה על 80 מעלות!"

    אין 80 מעלות, יש או 60 (עם השריה או בלי) או 90 (הרתחה. מים רותחים ב-100 וכביסה ב-90, זה ידוע). זה מה שקורה כשהיו"ר מדבר על דברים שהוא לא מבין בהם, מה שמוביל אותי לעוד משהו שהיו"ר לא מבין בו – תסריטאים.

    איך, איך התסריטאי יבהיר לצופה שהרוצח שפתאום נכנס לפריים בא במיוחד כדי לרצוח את ההוא ואינו סתם רוצח שכיר שהגיע כדי להתנקש באיזה אלפרון? אל תשכח שמדובר בסרט שהוא ממש לא משהו, והצופה עייף מיום עבודה ארוך, ואולי הילדים ניג'סו לו כל אחר הצהריים שיקח אותם לגן שעשועים, ואשתו אמרה שזה לא בסדר שהוא לא מסדר את הארון המתנדנד מתחת לכיור למרות שהבטיח מאז פסח והיא יודעת שהוא עסוק בעבודה אבל בכל זאת, הבטחה היא הבטחה! ואיך אפשר להיות מרוכז בכל הפרטים הקטנים כמו המראה של הרוצח השכיר, במיוחד אם הוא בז'אנר הרוצחים בעל המראה הבלתי מתבלט, שהוכיח את עצמו כמועיל מאז המצאת מצלמות המעקב. אז התסריטאי הוא צריך להיות בטוח שהצופה מבין! וכדי שהוא יבין, הרוצח צריך להגיד משהו מיוחד, נניח "היו"ר מסר שבמכונות כביסה גרמניות יש דווקא תוכנית כביסה של 80 מעלות" לפני שהוא משחרר עליו (או עליה, במקרה זה) את הכדורים.
    כן. באמת מוזר.

  33. תמר (37) – רואים שאת לא מכירה את המכונת כביסה של המחסל. הוא שם על 60 מעלות ותוקע בה כזה מבט שמהלחץ היא נותנת עוד 20 מעלות כמו כלום. אני מכיר את זה כי ככה זה אצלי.

  34. זה עניין של סטייל. ב"ספרות זולה" ג'ולס מסביר בקטע של השוד במסעדה, שכל הנאום עם הציטוט מיחזקאל זה לא מאיזו סיבה דתית, והוא בכלל לא חשב על המשמעות של הפסוק עד אותו רגע, אלא סתם משהו שהוא חשב שישמע קשוח ומגניב לפני שהוא הורג מישהו. עכשיו, לג'ולס היה המון סטייל (מישהו יודע איפה משיגים ארנק כמו שלו?) ובגלל זה נתנו לו כזה נאום ארוך וגם עוד אנשים נוכחים בחדר. לרוצחים מעפנים בסרטי מאפיה מעפנים אין כל כך הרבה סטייל, אז הם מקבלים רק שורה דבילית כמו "היית צריך לשים את הכביסה על 80 מעלות!". ועוד צריכים להגיד את זה אחרי שכל הנוכחים ברחו בצווחות "אההה!מההה!אמהמהההה!"

  35. אני חושב שהגיע הזמן להודות שלא נמצאה סיבה מספקת המצדיקה את ההתנהגות המאוד מוזרה הזו. למשל, חתול אדיש (41), עם כל הכבוד לניסיון המרשים שלך להוציא את המחסלים בכבוד, זה ממש לא לוקח כי לכל ידוע שלחסל מישהו במסעדה, אחרי שכל הסועדים ברחו כשהם צועקים "אההה!מההה!אמהמהההה!", לוקח בדיוק שניה, כן? לוחצים על ההדק, מפצלחים לו את המוח והולכים הביתה. אין פה בעיה אמיתית של שתיקות מביכות.

    זה פשוט מאוד מוזר העניין הזה ושום דבר לא יעזור.

  36. אני אישית הייתי מאוד נעלב אם לא היו אומרים לי שאנציו ומריו קלוויני אומרים לי סאלוטי

  37. מדובר כנראה במחויבות מקצועית מסורתית.
    אנשים שמזמינים את החיסולים הללו לא פועלים תמיד מהראש, בלשון המעטה. מדובר בעולם מורכב של רגשות, כבוד בשקל או במיליון שקל, פרנציפים וכד'.
    זהו סוג האנשים שנותנים משמעות קיומית לארוחה האחרונה, למשפט האחרון לפני שמוצאים אותך להורג או, במקרה שלנו, למחשבה האחרונה לפני שאתה מחוסל.

    לשולח חשוב שידעו ששלחו אותו. לא רק שלא אכפת לו שזה לכמה שניות, זה מה שעושה לו את זה. הידיעה שהמחשבה האחרונה איננה "הו, וולהמינה אהובי!" אלא "גמבוריני? מה בעצם עשיתי לגמבוריני?".

    מדובר בגחמה. בדיוק כמו הרצון שזה יעשה במיקום מסוים או כאשר הבחור לבוש בבחור מסוים. העובדה שאתה יכול לא רק לחסל מישהו , אלא לקבוע גם איך, נותנת ללקוח הרגשה של כוח, של אפשרויות.
    וגם כאן, הלקוח (המעט לא מחובר למציאות) תמיד צודק. מחסל שמכבד את עצמו חייב לדעת שהוא צריך לעמוד בסטנדרטים מסוימים של עבודה, אפילו אם לא זה לא נראה הגיוני. למה לירות בו מקרוב אם אני יכול לעבר לרחוב, ברובה צלפים ובלי סיכון? כי ככה הלקוח רוצה. נקודה. ואם יצא עליך שם שאתה לא עושה מה שלקוחות רוצים, שאתה מחסל "בררה", שרק מבצע את הקטע הטכני (שהוא לא כ-ז-ה מסובך, בוא נודה), אף אחד לא ימליץ עליך.

    ולפעמים, מתרגלים לזה.
    פוזה זה דבר חשוב. בטח שבמקצוע כזה.
    תהיה בטוח, הם לפעמים מוסיפים משהו משל עצמם, גם אם לא אומרים להם, ולו רק בשביל להשתעשע עם המחשבה שהדבר האחרון שעבר לקורבן שלהם בראש זה משהו כמו "רגע, רגע, רגע. מי זה גמבוריני?"

  38. בשלב הזה אני רוצה לציין שאני מכחיש בכל תוקף את האשמותיה החמורות של שירה (32). אני אכן דמות חביבה לכל הדעות (יחסית לגנגסטר) ואכן ב' הוא בנזונה ידוע שהתנהג באופן בלתי נסבל במיוחד, אבל מעולם לא יריתי בו ואין לי שום קשר למוות שלו. אני גם יודע בוודאות שזה לא היה מ' כי הוא היה איתי באיטליה בכנס גדול בו הצגנו ביחד את המצגת של ההמצאה הבאה שלנו למכונת כביסה עם מסך דיגיטלי שבאמצעותו המשתמש קובע בדיוק בכמה מעלות הוא רוצה לכבס את הבגדים (כן, גם ב-80 מעלות אם הוא ירצה. ויש גם שלט רחוק!). בנוסף, בניגוד לתיאוריה המוזרה של תמר (37) שמים רותחים ב-100 מעלות וכביסה רותחת ב-90 מעלות, המכונה שלנו יכולה להרתיח גם מים וגם כביסה עד לטמפרטורה של 140 מעלות (קראנו להמצאה "כיבס140") ואפילו לגלות אם יש לאוחז בשלט הרחוק סרטן או אנמיה עפ"י אופן האחיזה בשלט. לצערנו הרב הסתבר לנו שהכנס עסק בכביסה מסוג אחר ולכן שום דבר לא יצא לפועל עד היום.

  39. אני דווקא רואה את ההגיון בזה. יש כאן שני אלמנטים –
    הראשון – לוודא את ה"אשמה" של הקורבן (מתוך ההנחה שאנשים נוטים לומר את האמת כשהם יודעים שהם הולכים למות). כלומר – אם הוא לא אשם, אז בעסה, אבל זה רק אומר שיש עוד עבודה.
    השני – מתוך הרצון של ה"מעסיק" להעניש את הקורבן בכך שההרגשה האחרונה בחיים שלו תהיה אשמה.

  40. אה, ועוד דבר – הכדור הראשון נועד לתפוס את תשומת ה-(wait for it…) לב המלאה של הקורבן, כדי שיוכל לקבל את המסר (ויותר חשוב – כדי שלא יוכל לברוח רחוק מדי).

  41. אני חושב שהקטע הזה של לפלוט איזה משפט מתחכם לפני שהורגים מישהו או למסור לו ד"ש מדודתו הצולעת לפני שהוא עובר לעולם שכולו טוב (או רע) זה חלק מהקוד האתי של רוצחים שכירים. בטח יש איזה סעיף בתקנון מועצת הרוצחים (ע"ר) שמחייב אותם לעשות את זה. ומי שלא – מעלים אותו לבית דין משמעתי. ואתם ממש לא רוצים להגיע לבית דין משמעתי של רוצחים.

    כנראה שגם לנבלים יש איזה תקנון, שמחייב גם אותם להגיד איזה משפט מתחכם לפני שהם הורגים את הגיבור (מייק מאיירס עשה מזה מטעמים) כי על אותו משקל, יש את הסצינה הנפלאה של גולדפינגר ובונד:
    -אתה מצפה שאדבר?
    – לא מר בונד, אני מצפה שתמות!

  42. אני באמת לא מבין את הדיון המטופש הזה. הרי התשובה ברורה. בין כל אלה שצווחים "אההה!מההה!אמהמהההה!" ובורחים יש אחד, חבר של אנתוניו גמבוריני. המחסל רואה אותו בזוית העין (למחסלים יש זוית עין קהה במיוחד) ושולח לו ד"ש מהחבר המשותף שלהם. אין שום קשר לקורבן. חבל שלא התקשרתם אלי קודם, הייתי מסביר הכל וחוסך את המבוכה.

  43. מצוטט מ"המדריך לפרי-לאנסרים ובעלי מקצועות חופשיים":
    מיד לאחר סיום העבודה יש להירגע להסתכל על הפרוייקט ולהגיד משהו (שעונה על השאלות "מה" ו"למה"),
    זה עוזר לזכירה של למי עשית ולמה עשית ולמה הלקוח ביקש את העבודה (ובכך מסייע לך להבין את צרכי הלקוחות הבאים).
    על מנת להימנע משאלות מביכות (כמו "אתה מדבר אלי?") מומלץ להתתרחק מאנשים זרים (או לגרום לאחרים להתרחק) ולהגיד את זה בקול חזק וברור מומלץ לדבר ישר אל העבודה (לדוגמא, בסיום עבודה גרפית יפה יש לוודא שלא מסתכלים עליך, להישיר מבט לציור ולהגיד לו עד כמה הוא דומה לג'יני רונארד).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: