על פי מחקר משותף של המועצה להשכלה גבוהה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישראל סובלת בצורה חמורה מתופעת "ההשכלה העודפת". תוצאות המחקר מצביעות על כך שכמעט מחצית מבוגרי תואר ראשון (47%) אינם מועסקים במקצועות המצריכים הכשרה אקדמית כלשהי, או שהם עוסקים במקצועות שהקשר בינם לבין ההשכלה שזכו לה בתואר הראשון קלוש ביותר. במילים אחרות, הם בזבזו את הזמן.
(רותם סלע, מעריב, "מרוץ לשומקום?")
רותם סלע פרסם ב"שישי עסקים" של "מעריב" כתבה העוסקת בשאלה בשביל מה כל כך הרבה אנשים הולכים ללמוד באוניברסיטה. כמו שאפשר להבין מהציטוט שלמעלה, הוא מהר מאוד מגיע למסקנה שהסיבה היחידה ללמוד באוניברסיטה היא כדי לרכוש מקצוע. אם אתה עובד במקצוע שאינו קשור להשכלה האקדמית שלך – בזבזת לחינם 3-4 שנים מחייך.
כדי להוכיח את הטענה שלו הוא מביא כדוגמה שניים: רמי לוי וסטף וורטהיימר, שני אנשים שללא ספק "עשו את זה" וזאת מבלי שהם אוחזים בתואר אקדמי. המסקנה אליה מגיע סלע היא ש"שורה ארוכה של ישראלים עשו את כספם ואת שמם בלי לחוות לימודים אקדמיים".
בספרו "הברבור השחור" מספר ניסים ניקולס טאלב על כך שמחקרים רבים (וכתבות עיתונאיות רבות) מנסים להבין את סודם של המיליונרים. לשם כך הם מדברים עם הרבה מאוד מיליונרים ואוספים שורה של תכונות המשותפת להם: אומץ, נטילת סיכונים, אופטימיות וכן הלאה. כתוצאה מכך, המחקרים (והעיתונאים) מקישים שכדי להיות מיליונר אתה צריך להיות אמיץ, ליטול סיכונים, להיות אופטימי וכדומה. אני בטוח שרובכם קראתם כתבות ו/או ביוגרפיות של מיליונרים שעונות על הדפוס הזה. כזו היא כתבתו של סלע.
הבעיה, מסביר טאלב, היא שאם תלכו לבית הקברות הקרוב למקום מגוריכם, תגלו שקבורים שם אלפי אנשים שהיו אמיצים, נטלו סיכונים והיו ממש ממש אופטימיים ומתו חסרי כל. העדות שלהם אילמת, אף אחד לא שאל אותם דבר. "מה שבאמת מבדיל בין שתי הקבוצות", כותב טאלב "הוא בעיקר גורם יחיד: מזל. מזל פשוט".
אינני רוצה לטעון שרמי לוי וסטף וורטהיימר הצליחו רק בגלל מזל. לדעתי היו גורמים נוספים. אבל הניסיון של סלע להקיש משהו מהמקרה של רמי לוי הוא מטומטם כמעט כמו הקביעה שמכיוון שאנשים לא עובדים במקצוע שקשור להשכלה שרכשו באוניברסיטה, הם בזבזו את הזמן. אני כותב "כמעט מטומטם", מכיוון שההצהרה הזו מטומטמת אפילו יותר.
באוניברסיטת תל-אביב לדוגמה, יש כמה בתי ספר שמכשירים למקצוע בהם: בית ספר לרפואה, בית ספר לעבודה סוציאלית ובית ספר לרפואת שיניים. שאר הפקולטות לא נקראות "בית ספר" מהסיבה הפשוטה שהן לא מכשירות למקצוע מסוים. כן, מי שלומד כלכלה יכול להיות כלכלן אבל יש אינספור אנשים שלמדו ארכיאולוגיה הנדסת מחשבים או פילוסופיה של המזרח הרחוק וכיום הם בעלי מסעדות, קופירייטרים או מנהלי מפעלים. האם הם בזבזו את הזמן?
אני מרחם על האנשים שרואים באוניברסיטה אך ורק כפס יצור מכאני שתפקידו להכשיר גולגלות לשוק העבודה. אוניברסיטה היא הרבה יותר מזה. אף אחד לא יצטער אם הוא יוכל להשתלב בשוק העבודה מיד אחרי תום לימודיו במשהו שקשור לתחום אותו למד, אבל אם זה המדד היחיד ללימודים אקדמיים, הרי שזהו המדד הדפוק ביותר עליו שמעתי. מי שלא מכיר בערכה של חווית הלמידה, חוויה שלאחריה אתה יוצא משיעור ומרגיש שמשהו במוח שלך, שהיה סגור קודם לכן, נפתח – ואין זה משנה אם מדובר בשיעור בתקשורת, פילוסופיה, ראיית חשבון, עריכת דין, כימיה או מתמטיקה – אינו יודע מה הוא מפסיד. זהו אדם שאני מרחם עלי.
את הטקסט האנטי-אינטלקטואלי שלו, שהסאב-טקסט שלו הוא "כסילים שכמוכם. אתם הולכים לאוניברסיטה בשביל ללמוד? בשביל ללמוד!?! לכו לעשות כסף!" חותם סלע, ברוב חוצפה, בברכת "שנת לימודים פורייה". כמה שטחי.
שנת הלימודים אכן מתחילה מחר. אני מאחל לכולנו שנת לימודים מעניינת, מהנה, רצינית, מאתגרת, מסקרנת, מרתקת ומרחיבת אופקים.
כתיבת תגובה