את אריה סקופ, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל היוצא, אני מכיר ומוקיר כבר הרבה מאוד שנים. מדובר באיש מיוחד שבדרך כלל אומר את מה שהוא חושב וחושב את מה שהוא אומר. לא תמיד זה לטובתו, אבל זה תמיד רב קסם בעיני. ביום חמישי האחרון השתתף סקופ בכנס של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה בנושא "ממון ויחסי עבודה". כתב הטוש היה שם והביא כמה מהפנינים שלו.
אנחנו מטפחים מצוינות. לא רוצים אנשים בינוניים שקופאים על שמריהם. כל שנה אנחנו מעריכים את העובדים, ומי שמגיע לחמשת האחוזים האחרונים – מפוטר, גם אם הוא עובד טוב למדי, ומעולם לא הייתה נגדו תלונה. הפילוסופיה שעומדת מאחורי השיטה הזו היא השבחת הגזע. כל שנה נפלטים מהמעגל העובדים הפחות טובים, ובמקומם מגיעים עובדים יותר טובים.
ובהמשך:
במקומות כמו התעשייה האווירית המנהל לא יכול לפטר עובד גרוע אז הוא פשוט מתייחס אליו כמו זבל. בדרך זו הוא מצפה שהעובד יסיק את המסקנות ויתפטר, אבל המסקנה היחידה שהוא מסיק היא שהוא זבל – וזה בטח לא מגדיל את התרומה שלו לארגון. חבר שמנהל מפעל כזה אמר לי פעם: '30% מהעובדים שלי לא שווים כלום, 20% עוד עושים משהו, אבל גם בלעדיהם הייתי מסתדר מצוין'. זה אומר שאם לא היה לו ועד הוא היה יכול לפטר מחצית מכוח האדם, לחסוך הרבה כסף, ולקבל תפוקות גבוהות יותר. העובדים הלא טובים לא רק שלא תורמים – הם מפריעים לארגון, מכיוון שהם 'מדביקים' את העובדים הטובים שמבינים שתמורת פחות מאמץ הם יכולים לקבל את אותה משכורת.
ולבסוף טיפ למשא ומתן מול עובדים שרוצים יותר כסף:
"לעולם אל תעמדו בפני עובד שאומר לכם שיש לו הצעה מהמתחרים שגבוהה ב-30%. אם תיכנעו לעובד כזה – הוא יבין שבלעדיו העסק לא יכול לעבוד ואז אתם קלף בידיו. אם תתנו לו ללכת גם הוא, גם העובדים וגם המתחרים יבינו שהוא לא עובד כל כך חיוני כמו שהוא חושב, ואז זו לא אבידה כל כך גדולה לארגון"
כמובן שיש משהו בדברים שסקופ אומר הבעיה היא שהוא טורח להציג רק צד אחד של המטבע. בעידן של חוזים אישיים וללא הגנה של ועד, המעסיק הוא המלך. הוא מנהל משא ומתן מול העובד, הוא גם מפטר את העובד מתי שבא לו מבלי שאף אחד מגן עליו.
אין זו הפעם הראשונה שסקופ מדבר על עובדים כעל סחורה שיש להשביח אותה ועל ועדי עובדים כעל מקור כל הרע בכל העולם. סקופ, וייאמר לזכותו שהוא מודה בזה בעצמו, הוא נער הפוסטר של הקפיטליזם הקלאסי. לפחות במקרה שלו הוא בא עם קבלות. 10 מיליון קבלות.
כתיבת תגובה