הטור האחרון שלי ב"עין השביעית" עסק בתופעה: אנשים שמוכרים שטח פרסום על עצמם. התייחסתי לתופעה הזו בגדול ואז בקטן. הכוונה היא למיזם של אליהו לאב במסגרתו הוא מוכר את עצמו כשלט פרסום מהלך, רעיון שהוא למעשה חיקוי של רעיון אמריקאי.
לאב ביקש להגיב. הצעתי לו לפרסם את הטקסט שלו בתגובה ב"עין השביעית" אך לאב מעוניין לפתח דיון ומכיוון שב"עין השביעית" אין עדיין מערכת תגובות (יש לקוות שזה יקרה בקרוב), הוא ביקש לפרסם את תגובתו בגלוב. נעניתי בשמחה ואני מזמין אתכם להגיב לטקסט שלו ולטקסט שלי.
הנה הטקסט המלא של לאב.
***
יובל דרור הוא איש של מילים. מושחזות, חריפות, יעילות. זו אחת הסיבות שאני נהנה לקרוא אותו, בעיתונות, בבלוג שלו, אפילו אם הוא יכתוב לי מייל אני בטוח שאני אהנה. אתמול התעוררתי בבוקר (לבשתי חולצה) וגיליתי שיובל דרור תקף אותי. בחריפות, ביעילות, במקצועיות.
כן, נהניתי לקרוא את דרור כשהוא כתב בהארץ. הכתבות שלו דרו בכפיפה אחת עם פרסומות. הפרסומות הללו שילמו חלק מהשכר של דרור, אם לא את כולו. דרור גם הציג פרסומות בבלוג, סליחה, בגלוב שלו. הוא אפילו מזמין מפרסמים להציג את הפרסומת שלהם על גביי בלוג שהוא מתפעל כבר מספר שנים. בגלוב הוא מספר על חייו, חוויותיו, דעותיו. בקיצור, מדובר בחתיכת מפעל חיים קטן שדרור מתחזק בצורה מופתית. ראויה להערכה. לתוך האיכות והכמות המילולית הזו הוא מוכן להכניס פרסומות. ולמה? כי מדרכמות לא עושים כסף.
בואו נערוך כאן תרגיל תקשורתי קל. הנכונות לפרסם בבלוג מראה כי הכל, אבל ממש הכל, יכול לשמש פלטפורמה פרסומית. אולי הגלוב נועד בכלל לייצר כסף, שכן כבר פרסם את כתביו במקומות שפירנסו אותו מפרסומות בתוך העיתון או אתר האינטרנט בהם כתב אשר מדגישות את התפיסה שלפיה כל דבר הוא משאב פרסומי שמחכה לניצול יעיל.
את הדברים הללו בדיוק קראתי באותו בוקר על הפרויקט שאני מפעיל בימים אלה. אבל לא באתי להיות קטנוני, ואני מעדיף לענות על מספר משפטים שדרור כתב עליי באופן אישי בטור שלו בעין השביעית. "יש בני-אדם שרואים בעצמם "מדיה"" – טעות, אני רואה בחולצה שאני לובש שטח פרסום. כמו גם בחולצה של כל אחד, והלפטופ, והנעלים, בין אם שלמו לך עליהם, או בין אם שילמת אתה עליהם. לוגו, שמתנוסס בגאווה על בגד, ועל כל מוצר, הוא פרסומת. ואם אני כבר לובש אותם אז נראה לי הכי הגיוני שישלמו לי על כך.
"הוא מוכן ללבוש הכל, לפרסם הכל" –לא מדויק, אתה מוזמן לקרוא את ההסתייגויות שלי באתר. נראה לי שגם אתה היית חותם עליהן. "לוח פרסום נושם, מדבר וזז שכל תכליתו להעביר את מסר המפרסם. אין לו שיקול דעת, כפי שללוח מודעות בכביש אין שיקול דעת" – לא ברור לי מעין עולה ניחוח הדה-הומניזציה של המשפט הזה. אבל נראה שהמשפט הזה מדגיש את הזילזול שרוחש יובל דרור כלפיי קרי כלפי מה שאני עושה ובמקרה הזה, הפוסל במומו פוסל.
אני מרגיש נבוך להצדיק את שיקול הדעת שלי או לענות על המשפט המטופש "כל תכליתו להעביר את מסר המפרסם", נו באמת. יובל, טול קורה, או בלוג, מבין עינייך. מדוע פרסומת על גביי הבלוג שלך, שבוודאי יקר לך יותר מחולצה חד-פעמית (כזו שאתה לובש יום אחד), ראויה יותר מיום בו אני לובש חולצה ממומנת? מדוע פרסומת המופיעה באותו עמוד בו פרסמת את דעותיך ומחשבותיך ראויה יותר מלבישת חולצה עם פרסומת על גביה?
ההיפך הוא הנכון, על חולצתי מתנוסס דגל השקיפות, אני עובד בכסף כדי לתת פרסום ולא נתון תחת דילמות של מה לכתוב ועל מי. לפני מספר חודשים קפצו בלוגרים רבים ואתה ביניהם, על כך שישנם בלוגרים המוכנים לפרסם פוסטים שהם למעשה פרסומת סמויה, וכאשר אני מבקש להציג את הפרסום כמות שהוא אני זוכה לאותה הביקורת בדיוק.
עולם העיתונות, עזוב, כמעט כל עולם התוכן מתבסס על פרסום, כך היה במשך שנים רבות, לא ברורה לי הביקרות שלך, אשמח לקבל תשובות. וכמו שאמרת, מדרכמות לא עושים כסף. בגלל זה אני עובד עם דולרים.
***
[יובל: תגובתי על הטקסט מופיעה בתגובות לפוסט]
עדכון (1.10.2012): סיני גז מבקש להבהיר כי היה שותף לכתיבת התגובה של לאב.
כתיבת תגובה