את ביאליק פגשתי לראשונה באודסה ב-1892. הוא נהג לשבת בבית הקפה ז'לז'ידה שברחוב זלאז'ק פינת צ'יזיק. הסתובבתי באזור לעתים קרובות כי באותן השנים נהגתי להציץ לז'ניה דרך חלון ביתה ולאונן. כך היינו באותו הגיל, צעירים ומאוננים. אני לא מתגאה בכך, חס וחלילה, אבל שפשפנו בלי הפסקה.
ביאליק הציץ בי ושאל אותי "מה אתה רוצה, קרציה?" ואני מיד ציטטתי לו את "אל לציפור" שבדיוק נדפס אז בחוברת "הפרדס". ביאליאק פיהק, גירבץ, והציע לי לשבת. מהר מאוד גילה ביאליק את הכישרון שלי: לסדר לו בתולות חובבות שירה. כך היינו באותן השנים: צעירים וחובבי בתולות. אני לא מתגאה בכך, חס וחלילה, אבל בתולות היו הדבר היחיד שעניין אותנו.
מנכ"לית של חברה גדולה במשק (לא אגיד מיהי, כמובן), יכולה לספר איך עברה פעם, כשהיתה בת 14, עם חברה ברחוב ואני ניגשתי אל שתיהן, פתחתי את מכנסיי, ושאלתי אותן אם הן רוצות ללטף את הציפור שלי בין העצים והצעתי להן מין אוראלי עם ביאליק. המנכ"לית כיום (אז היא היתה נערה, אני לא אגיד מיהי, כמובן), אמרה לי "שמעתי על הלשון הנפלאה של ביאליק" ובאה איתי. עוד באותו הלילה היינו, ביאליק ואני, שקועים בהתעסקות עם שתי הנערות. הן כמובן היו קטינות, ואסור היה לנו להתעסק איתן, ולכן לא זיינו אותן. הן רק מצצו לנו. אני זוכר את הלחמניות המוצקות של השמנה והמכוערת שאותה אני קיבלתי. ביאליק תמיד עמד על כך (סוג של משחק מילים) שהוא יקבל את היפות והרזות.
אין מדובר באירוע חד-פעמי כמובן, אלא במעשים שבשגרה. זמרת אחת (ושדרנית רדיו בהווה), חדה וחכמה, יכולה לספר (היא כמובן לא תספר איך פימפמתי לה את הצורה כמה פעמים, וניסיתי לסדר אותה גם לביאליק אבל זה לא הלך, והיה בלגאן והיא שנאה אותי על זה, בצדק, ושנאה את ביאליק ולכן תינתה אהבים עם ש"י עגנון. אני לא מתפאר בדברים האלו, חס וחלילה, פשוט היינו צעירים וחובבי מין אנאלי. בכל זאת, זו היתה אודסה). הממממ, איפה הייתי? אה, כן. היא יכולה לספר על טכניקות החיזור המפוארות שלי. אני לא מתפאר, חס וחלילה, בטכניקות החיזור שלי. בדרך כלל אוננתי מול הצעירות הנאות ולפעמים בכלל לא עמד לי, אבל היייתי צעיר, וחקיין, וגם אני רציתי לזיין כמו ביאליק.
גם אחרי שהוא התחתן עם מניה, ביאליק לא נרגע. אני זוכר פעם אחת, כששנינו היינו שיכורים מהתחת, אמרתי לו שהגיע הזמן שהוא יפסיק עם השטויות. ביאליק הסתכל עליי במבט הכל כך מיוחד לו, והקיא עליי. אני לא מתפאר, חס וחלילה, בכך שביאליק הקיא עליי. ביאליק הקיא על כולם וכולם הקיאו עליי באותה התקופה. לפעמים אני הקאתי עליהם.
אני זוכר פעם אחת שחטפתי ממנו אגרוף כשישבנו באיזה בית קפה בתל-אביב בביקור המפורסם שלו בישראל בשנת 1909. אמרתי לו משהו שעצבן אותו ופתאום הוא קם, נתן לי אגרוף, השתין עליי וחזר לשתות וויסקי. אני לא מתפאר בכך, חס וחלילה. גם אני השתנתי עליו וגם על הבחורות שנהגתי לסדר לו כל יום רביעי אחר הצהריים, אחרי השלאף-שטונדה שלו. הייתי רווק, עם בלורית שיער מפוארת, ובכל זאת, זו היתה אודסה.
כמה חודשים לפני מותו, ביאליק הציע לי קצת גראס. אני זוכר את זה כמו היום. הגעתי אליו, כמו תמיד, מוכן לזיין את הבחורה החדשה שלו, אבל במקום בחורה חדשה זו היתה מניה, שפתחה לי את הדלת בלי בגדים. נדמה לי שבעירום מלא, אבל אולי היו לה תחתונים (אני לא זוכר). היא הזמינה אותי להיכנס. ביאליק, שכרגיל היה לבוש רק בגעטקס, נכנס אחריה לאמבטיה ותקע אותה מול העיניים שלי. אני לא מתפאר בכך, חס וחלילה, גם אני תקעתי את מניה. כולם תקעו את מניה באותן השנים.
אחרי שתקענו אותה, הוא הציע לי לקחת צינגלה. זה היה אירוע ששינה את חיי. למעשה, נולדתי מחדש ונפתחו בפניי השמיים וראיתי מראות אלוהים, ככתוב בספר שמואל ב'. לא אחזור עכשיו לסיפור על הצינגלה ההיא, שכבר תיארתי אותה כמה פעמים, אבל אף פעם לא שכחתי לביאליק את החסד הנפלא שעשה אז עמי. וגם את מניה.
כתיבת תגובה