הגלוב בוואלה

כמדי בוקר (טוב נו, כמדי חצי שעה) הלכתי לגוגל אנליסט כדי לראות מה מצב התנועה בגלוב. ומה מסתבר לי? שמיליוני גולשים חדשים נוספו על המיליונים הקיימים וכאולם הגיעו מאתר וואלה. לא סתם מוואלה, מערוץ הבידור של וואלה. וואלה?

חיפשתי חיפשתי עד שמצאתי (טוב נו, תומר 1.0 עזר לי) את הכתבה הזו.

בכתבה מסופר על עיתונאים שפתחו בלוגים. כיאה לכתבה בוואלה היא רצופה בטעויות קטנות ומשובבות נפש.

נתחיל בכך זה לא בלוג. זה גלוב.
הלאה.

אם בעבר היא היתה נחלתם של עיתונאים המסקרים את הרשת כמו יובל דרור ועידו קינן, או חולי אינטרנט כמו גדי שמשון ודרור פויר (מה שנקרא "מאמצים מוקדמים") היום מתחילים לזלוג אליה גם כותבים קצת פחות טקיים כמו יאיר רוה, למשל

זה נורא נחמד שאחרי 5 חודשים של פעילות בגלוב אני נכנס לקטגוריית "אם בעבר". האמת היא שהגלוב הוא האחרון להצטרף לשאר עיתונאי הטכנולוגיה שפתחו בלוגים לפניי. גדי שמשון, דרור פויר, עידו קינן, דרור גלוברמן, תומר ליכטש, שוקי גלילי ואחרים. בקיצור, זה יפה שההיסטוריה מתחילה עם היו"ר אבל קצת דיוק לא יזיק.

אבל כמעט בכל המקרים, לא תלמדו על כותב הבלוג שום דבר שלא ידעתם קודם – לא בסגנון הכתיבה, לא על עמדותיו בנושאים שונים, ודאי שלא על חייו הפרטיים. יוצאי דופן בודדים הם למשל יובל דרור, שחורג מ"סיקור הרשת" עליו היה אמון ב"הארץ". על חשיפה אישית יותר אין על מה לדבר.

טוב, נו. אני כבר עוד מעט חצי שנה ב"ידיעות אחרונות" אבל בוואלה (שקשור ל"הארץ") מתעקשים לדבר על "סיקור הרשת" עליו הייתי אמון ב"הארץ" שאותו עזבתי כבר בספטמבר 2004. שלא לדבר על זה שלולא הגלוב אף אחד לא היה יודע שאני מנהל קונצרן, אף אחד לא היה יודע על ההנפקה, אף אחד לא היה מכיר את צוות הניהול הבכיר של החברה. אם זו לא חשיפה אישית אני לא יודע חשיפה אישית מהי.

והדבר השלישי הוא שעדיין – ואני מדגיש, עדיין – לא ראינו בלוגים של הקליברים הגדולים בעיתונות הכתובה, מנחום ברנע דרך יואל מרקוס ועד דנה ספקטור.

זו כבר השמצה פרועה.

הלוווו! היו"ר כותב!?! כאילו דה?!

21 מחשבות על “הגלוב בוואלה

  1. קודם כל – כבוד. אתה יכול לכתוב בהארץ או בידיעות, להופיע בטלוויזיה בפריים טיים ולהקים קונצרן מצליח, אבל אתה לא סלב אמיתי עד שלא כתבו עלייך שם.

    אני מסכים לחלוטין עם הכתב בנוגע לחשיפה, ודורש שהדבר יתוקן במהרה: אפשר להעביר אליי את הדיסקשיח שלך בתוספת הרשאה לביצוע פעולות בסניף הבנק שלך. תודה ויום טוב.

  2. אלוהים נו מה יהיה אתכם. אם לא תוציאו את הלשון אחד מהתחת של השני תחטפו כל מיני מחלות. אתם הרי קבוצה קטנה של כלומניקים שכותבים אחד על השני, כי האמת, אף אחד אחר לא היה טורח. תומר כותב על יובל, יובל כותב על עידו, עידו כותב על יובל, עידו מפרגן לג'ין ליימ, ג'יין ליימ כותבת על יהונתן, עידו כותב על יהונתן, קלינגר כותב על ג'ין… כאילו האמת מתגלה רק ב-5 הבלוגים האלו כל בוקר. די חאלס הבנו את הקטע. אתם לא רלבנטיים. באמת שלא.

  3. כתבה רדודה וחסרת פואנטה. בלוגים של הקליברים הגדולים?? לא מספיק קוראים, שומעים ורואים אותם בכל חור, עכשיו הם צריכים גם בלוגים? [אנחת יאוש]
    הנה סיוט: אורי אורבך פותח בלוג, מאיר שלו מגיב, דנקנר שולח ספאם (בעצם זה מה שהוא בכל מקרה עושה היום). מישהו יודע איפה אפשר להשיג את האזניות המגניבות האלה ששמים לפושעים בסרט Minority Report?

  4. תראה אנונימי יקר (נניח), יש הבדל בין לחשוב דברים (למרות שנראה לי שאינך מצטיין במיוחד בתחום הזה) ובין להכנס לביתם של אנשים (כן, בלוג הוא סוג של בית) ולהטיל בו את מימך בלי להתבייש. לקרוא ליובל כלומניק נשמע לי לא רק מתנשא להחריד, אלא גם מגעיל, מי אתה שתתייחס אליו כך?
    כל מי שמכיר את יובל, יודע שאין לו בעיה להתכסח עם כל אחד שהוא רואה לנכון. לא מדובר פה באודטה של הבלוגים. אף אחד לא טען (לא יובל ואף לא אחד מאלה שהזכרת באותה נשימה) שהאמת מתגלה בבלוגים הללו ב-5 בבוקר. hell, האמת גם לא מתגלה בעיתונים של חמש בבוקר, נסה איזה טיול (ארוך, ארוך) למזרח כדי למצוא את האמת שלך. אל תשכח לקחת סוודר, כל טוב.

  5. תומר, ברכות. לא רק הוצאת את הלשון מאיפשהו, הצלחת גם לא לדחוף את השואה הקטנה שלך לפוסט הזה. בהתחשב בעובדה של חרזת את המשפטים, הבלוגספירה נשמה לרווחה. יובל באופן אישי לא מעניין אותי במיוחד, למען האמת. גם לא אתה. אבל נורא מעצבן שלא משנה לאיפה אתה מגיע, תמיד תקועים שם אותם 5 אנשים. השימוש הלא נאות הזה בקשרים החברתיים מראה שכל מי שתוקפים את הממסד על כל מיני דברים לא ראויים, עושים זאת בשביל עצמם ברגע שהם יכולים. כמה פעמים אפשר לשמוע על אותם הבלוגרים שוב ושוב? אם הוא לא היה בא לי לכל מקום שאני קורא בו, בטח לא הייתי שומע עליו. את מי זה מעניין בכלל.

    זה, אגב, לא טרוליזם, זה טרואיזם. ולא צריך לנסוע למזרח כדי להבין את זה – אם כבר מדברים על התנשאות.

  6. הבהרה קטנה. עד כמה שאני אוהב את תומר ליכטש, אני איני הוא.

    אחרי שיצאת קטן (ודי טמבל) – נחזור לעניין. אם יובל ושאר הבלוגרים לא מעניינים אותך – אתה מתבקש לדלג עליהם, יש עוד דברים לקרוא באינטרנט הזה, ככה נשבעו לי חברי הטובים. "לא משנה לאן אתה מגיע"? כנראה ששווה לך להגיע למקומות אחרים, שמעתי שבישראבלוג יש המון בלוגים שמחכים שמישהו יפקוד אותם, ואת זה אני אומר, חשוב לציין, שלא בהתנשאות.

    באמת שלא ברור לי מהיכן מגיעה השנאה הזו.

  7. נו, אני רואה שאת תומר ליכטש לא ממש קשה לתאר. הפואטיקן של הקיטש והמוות. כל גלוב צריך אחד.

  8. יא, מכות!
    אנונימוס הוא כמו אלה שמגיבות במדורי הרכילות (כן, אני קוראת): "7. את מי היא מעניינת? בר רפאלי מכוערת עם חצ'קונים. לאונרדו הסתכל לכיוון שלה בטעות כי היא עמדה ליד הפיצה".
    אפשר להמשיך עם "ל-7. אז למה את קוראת?" ואפשר גם לא.

  9. את מוצאת עוד נקודות דימיון בין מדורי הרכילות והגלוב? לא חוכמה להשתיק ביקורת בצעקות "טרול" כאשר הדברים דווקא די לעניין לדעתי.

  10. סליחה אבל מה בדיוק העניין כאן? על איזו "ביקורת" מדובר כאן?

    אני כתב טכנולוגיה, זו הברנז'ה שלי, היא קבוצת הייחוס המקצועית שלי וברובם המכריע אלו הם החברים שלי. אני אמור לומר שאני לא מכיר אותם? אני אמור לא להפנות אליהם? מה העניין? מי שחושב שאנחנו קבוצה סגורה – צודק! זו טיבה של ברנז'ה. יש ברנז'ה של כתבי טכנולוגיה, של כתבי פלילים, של כתבים מדיניים, של כתבי בידור. יש ברנז'ה של פושעים, של בדרנים, של פוליטיקאים, של מנכ"לים, של סמנכ"לי פיתוח, של חוקרי מוח, של מנתחי כליות, של מנתחי לב, של סופרים, של משוררים, של צלמים, של קבלנים, של מהנדסים, של שוטרים, של מוכרי שטיחים.

    להמשיך?

    העניין הוא אחר. זה מעצבן את אנונימוס. זכותו.

    מישו מכריח אותו להגיע לכאן? מי שלא נאה לו הגלוב יש לו אישור, מוחלט ושאינו משתמע לשתי פנים שלא לבוא לכאן. אבל מי שרוצה לבוא לכאן רק כדי להטיל את מימיו ("אתם קבוצה של כלומניקים") – הוא טרול.

    נא לא להאכיל את הטרולים.

  11. r0s: הדמיון הוא לא בין הגלוב למדור רכילות אלא בסוג התגובות.
    ואני אצטט את יובל באמרו: "מישו מכריח אותו להגיע לכאן?"
    זו היתה כוונתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: