לא כולל מע"מ, כמובן

קטגוריות: ,

איך הגענו למקום הזה שבו כל מי שנכנס אליך הביתה מנסה לגנוב אותך? איך הגענו למצב הזה בו כל איש מקצוע מנסה לדפוק אותך? מתי אנשים איבדו את ההגינות הבסיסית שלהם והחלו להתנהג כמו חיות אדם האחד כלפי השני?

בבוקר הגיעה חברת ניקיון. לא סתם חברת ניקיון, "דוקטור פוליש". אל תתקרבו אליהם עם מקל. אני אומר שהם הגיעו בבוקר אבל לא ממש. שלושה חבר'ה היו אמורים להגיע ב-8 וחצי בבוקר. הם הגיעו ברבע לעשר. רק שניים. סיכמנו איתם על מחיר: 1,500 שקל ניקיון של כל הבית. השניים נכנסים ומודיעים לנו ש"המרצפות גמורות" אי אפשר להשתמש במכונה שמנקה וצריך להשתמש ב"רשת יהלום" כדי בלה בלה בלה. אבל כיוון שאנחנו כל כך נחמדים זה יעלה לנו רק 5,000 שקל. אמרנו להם להתראות.

התחילה מריבה. הם בסך הכל רוצים לעזור. אמרתי להם שאני מודה להם על העזרה אבל נשטוף את הבית לבד ומה שיהיה יהיה. הורידו ל-3,500 שקל. אמרנו להם שלא יראו מאיתנו 3,500 שקל. התקשר בעל הבית שלהם, ברק. הוא הסביר שמדובר בחומרים יקרים ואין מה לעשות. הסברנו לו שיש מה לעשות – נקרא למישהו אחר. הוא ירד ל-3,000 שקל. אמרנו לו שאין מצב – להתראות.

הוא הסכים לרדת ל-2,500 שקל אבל במזומן ("אתה לא צריך חשבונית, נכון?" שאל אותי אחד העובדים שלו). הודנו לו על ההנחה ואמרנו לו "לא תודה". בסדר, שיהיה 2,000 שקל במזומן וכל החומרים עליו, כולל החומר המיוחד שמורחים על הרצפה והרשת והיהלום וכל מה שנרצה. השעה כבר היתה 10 וחצי והם לא התחילו לעבוד. ביום רביעי אנחנו נכנסים לבית. הסכמנו.

הם עשו חרא של עבודה. בניגוד לסיכום הם לא ניקו במקומות מסוימים, לא עשו את כל הפאנלים ("המכונה לא יכולה להיכנס שם כי אין רווח לקיר") וכן הלאה. אם אתם מחפשים חברת ניקיון, דוקטור פוליש היא החברה האחרונה שאתם רוצים לפנות אליה.

בערב הגיעה חברת אנרג'י גז. הם עובדים בפרדס חנה, המחירים שלהם יחסית נמוכים ולכן כל האזור עובד איתם. ביום חמישי שעבר התקשרתי אליהם וביקשתי לקבל מהם הצעת מחיר. לא הסכימו לתת מחיר: "יש 20 חיבורים שונים לגז וכל מיני גדלים. אנחנו צריכים לבוא ובמקום ניתן מחיר. תתקשר אליי ביום שני בשעה 13:00 ואגיע", אמר לי איתן מאנרג'י גז. התקשרתי ב-1. יבוא מישהו בין 5-7. תתקשר ב-5 אני אגיד לך מתי (זו שיטה חדשה: הלקוח מתקשר לנותן השירות כדי שנותן השירות יסכים לתת לו שירות). התקשרתי ב-5. הוא יגיע ב-7. ב-7 וחצי הגיע טכנאי גז. הסתכל מהצד, הסתכל מלמטה, הסתכל מלמעלה: "שני בלונים גדולים יעלו לך 1,380 פלוס 200 שקל על הבדיקה, לא כולל מע"מ".

"תודה רבה לך. אמישרגז נותנים לי את כל זה ב-1,180 שקל. שלום ולהתראות", אמרתי לו.
"לא לא, חכה רגע. תן לי לעשות טלפון".

כעבור שתי דקות המחיר ירד ל-1,080 שקל. "במיוחד בשבילך", אמר לי ציון. ככה בלי שום בעיה קיבלתי 30% הנחה. "אני נוסע עכשיו להביא את הבלונים, כבר חוזר".

הוא חזר כעבור שעה וחצי. עכשיו צריך לעשות בדיקה. הוא השפריץ מים עם סבון על החיבור לגז ובאמצעות האור מטלפון הסלולרי שלו בדק אם יש בועות או משהו. אחרי הכל, השעה כבר 9 וחצי בערב ולכן חשוך. הוא נכנס הביתה ועשה בדיקה של לחץ גז ולחץ פה ולחץ שם ומסתבר שהצינור דפוק, והוסת דפוק ובקיצור זה עוד 350 שקל, לא כולל מע"מ כמובן. "אתה יכול לפנות לכל טכנאי גז פרטי אבל אנחנו חברת הגז שלך ואנחנו לא סומכים על אף טכנאי ולכן אחרי שאתה עושה את התיקון, אנחנו צריכים לבוא לעשות בדיקה. זה 150 שקל. מצד שני, אני יכול לעשות את התיקון עכשיו. 350 שקל, לא כולל מע"מ כמובן".

השעה 10 בערב. אני פה כי הוא צריך להביא וסת. הוא יתקשר אליי, כנראה בסביבות 11 בלילה ויבקש שאחזור לבית כדי לבצע בדיקות אחרונות. אז הוא גם יקבל ממני את הכסף. צ'ק מזומן כמובן. כולל מע"מ.

החוויה הזו של לעבור בית, המחישה לי את מה שכולנו יודעים אבל מדחיקים: אנחנו חיים במדינה של חאפרים, מדינה בה כל אחד מנסה לשרוד על חשבון האחר, מדינה בה הרוב המכריע של נותני השירותים מנסים לעשות עליך קופה תוך שהם חוסכים עליך בכל הוצאה שנדרשת כדי לתת לך שירות כמו שצריך. הם משתמשים בז'רגון שאתה לא מכיר כדי לעשות עליך רושם, מנפחים בעיות רק כדי להבהיר שיש להם את הפתרון. לא כולל מע"מ, כמובן. אני לא מטיל ספק בבדיקה של ציון. הוא עושה עליי רושם של איש מקצוע מצוין. אבל השיטה של החברה שבה הוא עובד נועדה לדפוק אותך והוא חלק ממנה.

זה לא שאין יוצאים מהכלל. מי שצבע לנו את הבית, יאיר אוחנה, עשה עבודה מדהימה ובעצם עשה מעל ומעבר לכל הנדרש. קיר שהחלטתי לוותר עליו אמר שהוא יצבע על חשבונו. חדר שחשבתי שלא להשקיע בו, נצבע כי "חבל שתיכנסו לבית שיש בו חדר אחד לא צבוע". כל הדברים האלו נעשו על חשבונו. סיכמתי איתו על 4,650 שקל. הוא לא ביקש גרוש יותר. בסוף העבודה נתתי לו 4,800 שקל. על כל יאיר אוחנה אחד, יש עשרה נותני שירותים שמחפשים לגרד ממך עוד 100 שקל.

אני מרחם על האנשים האלו שעושים את היומית שלהם על ידי זה שהם דופקים את הלקוחות שלהם, אני מרחם על אנשי מקצוע שקרנים, רמאים, חאפרים בנשמה, שמוכנים להוריד לך אלפי שקלים מהמחיר שהציעו לך תחילה. צורה להם. צורה לנו.

הבא→

תגובות

68 תגובות על “לא כולל מע"מ, כמובן”

  1. אני לא מרחם עליהם. אני הייתי שמח לדפוק אותם בחזרה. כמו שאתה עושה עכשיו עם הד"ר פוליש האלה (נשמע כמו רופא פולני, לא?). לפני כמה שנים עברנו דירה והייתי צריך להביא מישהו שיסדר איזה תריס דפוק. אז הוא השפריץ איזה תרסיס ואחר כך מלמל משהו בז'רגון שלא הבנתי ובסוף לקח ממני כמה שלקח. אחר כך התריס שוב התקלקל ובאותו מקום בדיוק. חתיכת רמאי. מזל שזה הסתכם בסכום נמוך, כי את השאר עשינו פחות או יותר בעצמנו.

  2. וואו, ואני חשבתי שזה לשכור זה סיוט, ושבעלי הדירות רק מחפשים איפה לייקר ואיפה לחפף ולהשאיר את הדיירים שלהם בלי מים חמים ליומים…
    עכשיו מסתבר שזה טריפה, זה נבלה, וכולם רק מחפשים לאכול את מי שאפשר.
    גועל נפש.

  3. אנחנו צריכים לעשות מה שאפשר כדי לקדם את אלה שהם ישרים, עושים את העבודה כמו שצריך ולא מרמים. תן את מספר הטלפון של יאיר אוחנה, או לינק לדפי זהב או כל מקום אחר שהוא מופיע. האיש הזה צריך לזכות עכשיו בלקוחות חדשים על חשבון החלטוריסטים.

  4. קורא ותיק

    טוב, אני מתחיל להיות ותיק גם בחיים, לא רק בקריאה. אז הנה לקח קטן שלמדתי מזמן, על בשרי בהתחלה – בדיוק כמוך, ואז מהשוואת סיפורים עם אחרים. לפני כמה שנים היה לי בדיוק – אבל בדיוק – את אותו סיפור עם הפוליש. לא זוכר את שם החברה. סיפרתי לחבר והוא סיפר את אותו סיפור גם כן. בקיצור: בענף הפוליש – זה טריק ידוע שככה"נ יותר מחברה אחת עושה (אולי נפלנו אתה ואני על אותה חברה אבל לחבר שלי היה עסק עם מישהו אחר). הם תמיד נותנים הצעה שנשמעת סבירה ותמיד מגלים הפתעה בשטח. ותמיד יתנו לך לדבר עם "הבלבית". אין לי פתרון ממש טוב להציע חוץ מ: להזמין פוליש כשאתה לא עם הגב לקיר מבחינת תזמון. הם יענשו על בזבוז הזמן שלך בכך שילכו הביתה בלי עבודה.

  5. את הקטע של "המרצפות גמורות" עשו לי כבר לפני 20 שנה. מסתבר שהפטנט הזה עדיין עובד (או לפחות מנסים להשתמש בו). הלוואי שהייתי יודע אז את כל מה שאני יודע היום (גם לגבי סוחרי מכוניות משומשות…)

  6. […] יובל מספר על חווית השרות של דוקטור פוליש. […]

  7. לפני שעברתי לארה"ב היה לי את אותו סיוט. מעבר לקקות הרגילות כמו בזק ויס זכורים לי במיוחד האינסטלטורים. היו לי שני ברזים ישנים שרציתי להחליף לפני שהשוכר שלי נכנס לדירה – אחד בכיור באמבטיה והשני במטבח, שניהם טיפה נוזלים וטיפה חלודים ורציתי שיהיה לו גם נעים בעין, גם בכיס וגם שלא יהיו בעיות כשאני בחו"ל. קניתי ברזים חדשים במחיר לא רע באינטרנט ועכשיו רק צריך מישהו שיבוא להחליף ברז ישן בברז חדש. כל האינסטלטורים שהתקשרתי אליהם ביקשו לפחות 500 ש"ח לברז. 500! היו גם כאלה שרצו 750. חשבתי שככה זה כשאתה גר במרכז ת"א וכולם חושבים שהם יכולים לגנוב אותך.
    החלטתי לא לוותר. הלכתי לחנות כלי עבודה וקניתי מפתח צינורות ב- 50 ש"ח. שאלתי את המוכר אם הוא מבין בהחלפת ברזים. הוא אמר לי שהדבר היחיד שחשוב זה האם בברז החדש הצינורות שנכנסים לקיר נמצאים באותו מרחק כמו הצינורות בברז הישן. אם כן, הוא אמר, אין לך שום בעיה. אכן הם היו בדיוק באותו מרחק ואכן כל ברז לקח בדיוק 15 דקות להחליף. זו היתה הפעם הראשונה שלי שהחלפתי ברזים, ויש לי שתי ידיים שמאליות, ולא הייתה גישה ממש נוחה (ארון בדיוק מעל הברז) ועוד כל מיני בעיות. ולקח בדיוק 15 דקות לברז. לאינסטלטור שיודע מה הוא עושה זה היה לוקח 5 דקות ועוד הוא היה מנסה להכניס לי עוד משהו לחשבון (הימור: הגומיות של האיטום גמורות, כל גומיה זה 50 ש"ח). כלומר, אינסטלטורים רצו לעשות עליי שכר של 1000 ש"ח ל- 10 דקות עבודה. מיותר לציין שמאז כבר שנתיים לא היו בעיות עם הברזים האלה. מאז למדתי שאסור לפחד מהדברים האלה ואפשר לעשות אותם לבד.

  8. אותה שיטה, חברה אחרת. בדיוק אותו סיפור היה לי עם החברה הזאת – http://www.zach-clean.co.il – מרצפות "גמורות", חומרים יקרים, צעקו עלי ובסוף ירדו במחיר וכמובן לא עשו את העבודה שהבטיחו.

  9. http://www.midrag.co.il/
    בפעם הבאה.

  10. עברנו דירה חדשה. התחושות דומות לגבי אנשי המקצוע שדיברנו אותם בסוף הלכנו על ההצעה הכי זולה שיש ככה שגם אם הוא דפק אותנו, לפחות לא עלה הרבה…

    ולגבי מה שאלעד הציע, זה הכי נכון שיש. המלחמה הכי טובה בחאפרים זה לדעת את העבודה בעצמך. פרט לנושא הגז, הכל בבית הותקן על ידינו, התאורה, המדיח, זרועות ברקן, ראשי מקלחת, מראות, מיטות. אולי באמת אני צריך לפרסם איזה פוסט instructable בבלוג.

    יש דרישות למשהו ספציפי?

  11. שגיא (10): אתר דירוג שמסכים לתת מידע רק למשתמשים רשומים? כל כך 1998. לא, תודה.

  12. דרקונית

    http://www.3144.co.il/
    זה מאיפה אנחנו תמיד מזמינים ולרוב מרוצים

  13. רואה שחורות – זה בדיוק מה שעושה את האתר הזה כל כך אמין. באמת, אתר מצויין.

  14. רוב אנשי המקצוע רואים בך פרה חולבת ותו לא, כלי לממן את צורכיהם שלהם. ובמידה מסוימת קשה להאשים אותם. המדינה הזאת היא לחלוטין בלתי נורמלית. מרוויחים פה פחות מבמדינה מערבית, אבל המחיה יקרה יותר מברוב מדינות המערב. כתוצאה מכך, לרוב מעמד הביניים לא נשארת הכנסה פנויה במקרה הטוב, ובמקרה הרע אנשים חיים על אשראי ובלחץ תמידי.
    גם אם נתעלם מהאספקט הפיננסי, אנחנו חיים כאן במוד נפשי של שרידה, איש הישר בעיניו יעשה, זו גם התחושה שמקבלים מההתנהלות של מוסדות השלטון – שמשרתים את עצמם ואת בעלי ההון אבל לא את האזרחים, וזו גם התחושה שמקבלים ברחוב, אדם לאדם זאב. וזה כמובן גם המצב האובייקטיבי. אנחנו באמת עלולים לא לשרוד את עשר השנים הבאות. פלא שאנשים מתנהגים כמו בהמות? במדינה הזאת יש יותר טינה מאחווה, והדבר פשוט ניכר ברחובות, באלימות שבהם, בחוסר החמלה. וזה עוד לפני שאמרתי משהו על הכיבוש המשחית, שמביא להכחדה של החמלה והאמפתיה לזולת ומעלה עוד את מפלס האלימות בעוד הוא מוזיל את חיי האדם. כשאין חמלה, למה שבעל מקצוע יזדהה עמך ועם קשייך? למה שבכלל ירקאה בך בנאדם ולא עוד קבלה בפנקס (בדיחה מהטובות. בעל מקצוע שנותן קבלה. מאותן סיבות בדיוק – למה שהמדינה תקבל מכספי? ממילא היא תעביר אותו לטייקונים ולמתנחלים, לא לנצרכים, לא לחינוך, לא לבריאות. זה הסוג היחיד של מעין מחאה/חרם/מרד אזרחי שיש לנו נגד השלטונות, וגם זה לא מאורגן ופועל נגדנו כבומרנג)
    גם תרבות המשא ומתן מפותחת כאן, ועמה המנהג להציע מחיר שצריך לנהל עליו התמקחות, בצירוף שיטת מצליח, אני די בטוחה שפה ושם נותני השירות גם נופלים על מישהו שנאנח, אומר בסדר ומשלם את דמי העושק שביקשו ממנו, מה שמתמרץ אותם להמשיך בדרכיהם הנלוזות.
    מאבק השרידה הזה יוצר גם אדישות בכל הנוגע לפרטים הקטנים יותר שמרכיבים את מה שאנו קוראים איכות חיים. איכות שירות, למשל. אנחנו פשוט רגילים שדופקים אותנו, אין בארץ רגולציה עם שיניים, אין גופים גדולים שמגינים על הצרכן ביעילות, מערכת המשפט רקובה, לך תתבע מישהו שדפק אותך באינטראקציה עסקית ובמקרה הטוב תקבל צדק בעוד שש שנים, במצב כזה בעלי עסקים יכולים להרשות לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם. הצרכן המותש גם לא נלחם על זכויותיו. מתי עשו בארץ חרם צרכנים יעיל? במדינה כמו ארה"ב, כשמחירי העגבניות נניח עולים מעל לסכום הגיוני, אף אחד לא יקנה אותן, נקודה. בארץ אף אם יהודיה עם תודעת שואה לא תחסוך משהו ממשפחתה, חלילה, ובכל מחיר. אנחנו רגילים פה לשלם את הבכל מחיר הזה (תציץ פעם על הטירוף של מחירי ספקים לחתונות. כל דבר עולה כפול כי כנראה עוד לא נמצא הזוג הישראלי השפוי שחושב שיש משהו יותר חשוב מהשופוני), ולפיכך אנחנו פשוט צרכנים גרועים. אפילו את החרם הפשיסטי על טורקיה לא ממש הצליחו לארגן.

    וחשוב גם להגיד שחלק מבעלי המקצוע התחילו כאנשים בעלי כוונות טובות, ומי ששחק אותם אלה הצרכנים הישראלים, שכמו מדינת ישראל, הם קורבנות אוטומטיים בעיני עצמם, כולם אשמים חוץ מהם, והם מצפים שתיתן להם את הנשמה שלך תמורת כמה אגורות ומשגעים אותך בדיוק מאותן סיבות שמניתי למעלה לגבי היחס בכיוון ההפוך.

    אבל פה ושם יש נקודות אור קטנות. אנשים טובים. בעלי מקצוע הגונים. וחשוב לצ'פר אותם, ובעידן הרשתות החברתיות זה גם קל יחסית. מצד אחד, כמובן להזהיר אנשים מבעלי מקצוע רעים, מצד שני, להמליץ על טובים. לכן כשאני מחפשת בעל מקצוע, אני תמיד שואלת על כאלה מומלצים מסביבי, גם אם אלה המלצות מעוקבים בטוויטר (שסיננתי כך שאין בהם גופים מסחריים). בעלי מקצוע טובים ואמינים פשוט ממשיכים לתת לי שירות במשך שנים, אני גם חוזרת אליהם וגם שולחת אליהם את כל מכריי, כי חשוב ליצור פה תרבות שמתגמלת על שירות טוב.

  15. מרגוליס – I'll take your word for it. לי זה נראה כמו "בוא תן לנו את הפרטים שלך ונגלה לך את הסודות המופלאים שאספנו."

  16. יובל – טקסט מדוייק. ליבי ליבי אליך.

    בעוונותי כבר כ-8 שנים איני מתגורר בארץ, ולכן יש לי בסיס להשוואה. זו ש צודקת בכל מילה לגבי מה שקורה בארץ.

    לפני כחצי שנה התחתנו זוג חברים שלי כאן (סידני). הבחור בן להורים ישראלים והבחורה מקומית שגרה בארץ כמה שנים, שניהם דוברי עברית שגם אם לא עברו את כל המסלול הישראלי, בכל זאת שירתו בצה"ל וגם דוברי עברית טובה. הם רצו לעשות אירוע צנוע גם לחברים בארץ הקודש, ואולם זכו בטיפול בהלם עם הגיעם ארצה. כמעט כל המקומות והספקים שהם התקשרו עימם טרם בואם התייחסו לתכתובת המקדימה, כולל סיכומים בדוא"ל כאל נקודת התחלה במשא ומתן, מכל מקום צצו אקסטרות ואליהם התייחסו כאל פרה חולבת שחייבת לשלם יותר על כל דבר רק מכיוון שזוהי מסיבת חתונה, עוד דבר שלא נשמע כמותו באוסטרליה (תעריפים לפי סוג האירוע ). לעיתים, ששמעו שהם מחו"ל התעריפים אף עלו, כי כנראה ידוע שיהודים מן הגולה יכולים להרשות לעצמם יותר.

    לאחר כמה ימים נמאס להם מהדינמיקה המתישה והיקרה מאוד של ההפקה ולמרות העלויות שנספגו כבר החליטו להתגרש מהרעיון של מסיבת חתונה גם בארץ. שלחו דוא"ל מנומס לחברים המוזמנים ובו התנצלו על שהעיזו לנסות להפיק בעצמם אירוע קטן בהרבה מהאירוע שהופק בסידני במאמץ מזערי ביחס לחוויה בארץ. בתגובה קיבלו הצעות לעזרה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

    אנשים בארץ נמצאים במשבר אמון מתמיד עם המדינה, אמרה לי הבחורה, וזה משליך על כל החיים והאינטרקציה העסקית והבינאישית שלהם. כולם דופקים ונדפקים במין משחק אינסופי שבו הרוב מפסידים.

    אולי דן אריאלי יוכל לפזר את הערפל ולהבהיר את חוסר התוחלת של הלופ האינסופי שבו נידון האזרח הישראלי לחיות.

  17. נשמע שיש לך יותר מדי כסף לבזבז. אתה לא יודע לנקות רצפה לבד?

  18. אה, ועוד משהו. תפסיק לנסות לנהל אותנו הקוראים ולהגיד לנו מה לעשות ("אל תקנו את.." "אל תתקרבו אל..") רק בגלל שאתה מרגיש חסר אונים מול חברות שונות.

    אנחנו לא עבדים שלך ואנחנו לא סתומים. כל אחד יודע לבד מה הוא צריך לעשות.

  19. רקאני אין ספק שריק אתה.

    מישהו מחייב אותך להיות כאן? מישהו מחייב אותך לקרוא? להגיב? לציית?

  20. לא.

    אני מציית מבחירה חופשית (של היו"ר).

  21. רקאני תפסיק לשקר. אתה דווקא כן סתום.

  22. בעידן של גוגל, לחברות כאלו אין הרבה תקומה. אני מגגל את השם של כל חברה שאני חושב לרכוש ממנה שירות או מוצר ומחפש דעות. אם אני רואה דעה שלילית כלשהי בבלוג או במקור אחר שמהימן עלי, אני לא מתקרב לחברה הזו.
    אם היית מגגל את ד"ר פוליש לפני ההזמנה, היית רואה כתבה מאד לא מחמיאה ב-mynet.

  23. אנחנו שכרנו מכונת פוליש והברקנו לבד אחרי שהגיעה אלינו חברה והשמיצה את המרצפות שלנו, תוך העלאת המחיר.

  24. גם לנו בהעברת הדירה לפני כשנה, הבלאגן היה דווקא עם חברת הניקיון.

    סיפור זהה למה שסיפרת יובל, גרשנו אותם, רק על מנת ליפול לידי חאפר אחר שעשה עבודה כמו הפרצוף שלו.

  25. יו, זה מדהים. אתמול בערב הייתי במפגש חברים וזוג חברים סיפר על המעבר הקרוב לארה"ב והבעיות שלהם עם המכולה, ניתוק הקו וכו'. המסקנה של הגבר הייתה זהה לשלך: כולם בישראל מנסים לדפוק אותך. למה זה מדהים, כי הוא אמר את זה בדיוק (או פחות או יותר) בזמן שאתה פרסמת את הפוסט.

    התגובה המיידית שלי הייתה שזה בגלל השואה. מה שדי מתחבר למה שזו ש כתבה.

  26. אכן סיפור מוכר וקשה. אני רק יכול להגיד שזה כאין וכאפס לעומת החוויות שאתה עובר כשאתה בונה בית.
    הז'רגון המקצועי הלא ברור, התשובות המתחמקות, ההנחיות השונות מכל בעל מקצוע. לך תצא מזה שפוי…

  27. בטח מישהי אחרת

    סליחה שאני קצת מפריעה לרצף התגובות המזדהות, אבל יש משהו שקצת הפריע לי בפוסט הזה.
    את חברת הגז בחרת בגלל שהיא "זולה".
    עם חברת הניקיון סגרת בסוף בגלל שהם הורידו לך במחיר "רק בשבילך".

    אז למה בדיוק אתה מצפה? אתה מחליט על סמך מחיר ומתלונן שהשירות לא טוב. אם אתה רוצה שירות טוב, זה יעלה לך יותר, אבל יגיעו כשאמרו ולא ינסו לדחוף לך דברים מיותרים.

    לא יודעת לגבי פוליש, אבל בטוח שאצל אמישראגז אין שטויות כאלו. מגיעים כשהגיעו ולא גובים על בדיקות. פעם אחת אפילו ביקשתי שהטכנאי יגיע ב"חלק המוקדם" של בין 8-10 והטכנאי אכן הגיע ב- 8.10.
    אבל אמישראגז זו רק דוגמא אחת. יש מספיק חברות בארץ שנותנות שירות כמו שצריך, בטח בתחומים תחרותיים כמו שירותים לבית. כשאתה בוחר בתמחור של חאפר, אין לך להתפלא כשמגיע חאפר.

  28. בטח מישהי אחרת (27): סבתא שלי, שהיתה אישה בעלת חוכמת חיים שאינה שנייה לה, אמרה שכאשר אתה קונה משהו בזול אתה משלם פעמיים: פעם אחת בשביל מה שקנית ופעם שניה כאשר אתה קונה משהו יקר יותר שיחליף את המשהו הזול.

    יש בטענה הזו הרבה מן האמת אלא שלעתים, במבחן המציאות, לא תמיד אפשר לפעול על פיה. מה לעשות, אין לי כסף כדי לשכור את שירותיהם של נותני השירותים מדרגת "מעולה" ומעלה אשר גובים מאות אחוזים נוספים במחיר. צר לי. פשוט אין לי. אז כן, אני רגיש למחיר וכאשר מציעים לי הצעה שמתוארת כהצעה מצוינת והיא גם לא נורא יקרה, אני לעתים קרובות לוקח אותה.

    דוקטור פוליש לא היו הכי זולים. היו זולים מהם. אבל הם תיארו את עבודתם בדרך שלא ניתן היה להבין אלא שהיא מקצועית, ברמה גבוהה, מספקת שירות מצוין ושלא ניתן להתאכזב ממנה. האם בגלל שהיו הצעות גבוהות מדוקטור פוליש זה נותן להם את הזכות להתנהג ללקוחות שלהם בצורה מבזה? אני חושב שלא, אבל אני מניח שאפשר להתווכח על זה.

    באשר לגז, כאן מדובר בעניין הרבה יותר פשוט: אם יש לך מוצר שאותו את רוכשת אחת לשנה (בלון גז גדול) והוא זול בכ-20% יותר משאר ההצעות בשוק, לא תרכשי אותו? ושוב אני שואל, האם זה אומר שצריך לייבש אותי מהשעה 1 בצהריים ועד 11 בלילה? מדוע אי אפשר גם לתת מחיר תחרותי וגם שירות תחרותי? הרי בסופו של דבר, כאשר מדובר בשירות, מדובר בבני אדם, לא?

  29. חסוך את הרחמים. לא נראה לי שאותם אנשי מקצוע שונים בהרבה מיתר העסקים, למעט זה שהם אולי פחות מלוטשים (גם אם הם מכונים דוקטור פוליש). המחיר הוא תוצאה של משא ומתן ותו לא. בסופרמרקט זה רק קורה בפחות מילים, על ידי שלטים שמכריזים על המחיר, אבל מתחלפים חדשות לבקרים. בשוק, במיוחד שוק הפשפשים, המחיר נתון בדיוק לאותו מיקוח.
    זה יותר עניין של "סטייל" מזרח תיכוני/מזרח אירופי מאשר שוני מהותי בשיטה.

    הבעיה המהותית שהצגתה, לדעתי, היא ההצעה לעבוד בשחור, במחיר נמוך יותר. מה שזה אומר, כידוע לכל, זה שהעוסק מעלים מס. כתוצאה מכך יתר האזרחים זוכים לפחות שירותים (או לחילופין, מה שיותר סביר, שבעלי הון מקבלים פחות הטבות מס). זה משהו שכן ראוי להילחם עליו, כפי הנראה על ידי דיווח על בעל העסק לרשויות המס.

  30. למה רק במעבר בית? לא היית אף פעם במוסך וגילית ששקע לך הקרבורטור לתוך הרדיאטור ועשה לך סמטוכה בפיסטונים?
    אבל ברצינות, אני נתקל יותר בנותני שרות טובים וראויים משום שכמו מגיבה 27, אני לא הולך על המחיר הזול ביותר. מה שזול יקר. אני מברר, אני בודק ואז אני בדרך כלל לא בוכה אח"כ.

    אני גם לא מבין את הקטע של "לדפוק אותך". באה חברת גז ונותנת לך מחיר. אתה יכול להתמקח. מה דפקו פה? אתה רוצה לקבוע לחברת הגז כמה להרוויח?
    חוץ מרשלנות של בעל מקצוע שבודק צנרת גז בחושך (וזו רשלנות אחושלוקי, שלא לדבר על שירות מחורבן), אני לא רואה פה שום "דפיקה".

  31. מומי והחתול

    ל (27) לא יודע על מה את מדברת עם אמישרגז אבל בהחלט יש להם את "השטויות האלה".

    הייתי צריך להחליף בלונים, באו לעשות בדיקה, אמרו 500 שקל, אמרתי תודה. הזמנתי את פזגז, אמרו 350 שקל, התקשרתי לאמישראגז אמרתי להם פזגז אמרו 250. אמרו אין מצב. התקשרו חזרה אמרו "300 וסגרנו". ביררתי גם עם שני טכנאים פרטיים וזה פחות או יותר היה המחיר של כולם לבעיות שהתגלו. הגיעו והחליפו. אה וגם קיבלתי הנחה על בלון הגז. יכול להראות לך חשבוניות + הצעות מחיר.

    ככה זה בקרטל הגז במדינת ישראל.

  32. שווה ליסד רשימת בעלי מקצוע אמינים.
    אני ממליצה על יבגני, בחור מקסים ושקט שצובע באופן יסודי, נקי ובלי לסנג'ר אותי ב"תעשי קפה" כל חצי שעה.
    הוא ממוקם בתל-אביב, אבל מתנייד בכל אזור המרכז: 054-6982431

  33. קיפודפותם

    בטח מישהי אחרת (27): לפני כמה חודשים הייתה לי תקלה בפג'ו, והחלטתי שהפעם אני לוקח אותה למוסך מורשה ולא לאיזה חאפר. אז מה אם זה עולה כמה שקלים יותר, לפחות אני יודע שאני אקבל שירות טוב ואף אחד לא ינסה לדפוק אותי. אז זהו, שלא.
    אמנם כשהגעתי הכל היה נעים וממוזג, ונתנו לי קפה ועוגה, אבל פה בערך נגמרה חווית השירות. שלושה ימים האוטו היה במוסך, ובכל פעם התקשרו וקשקשו לי על בעיות שונות. גם איתם, שהם מוסך מורשה שלא אמור סתם להמציא מחירים היה אפשר להתמקח על המחיר.
    כמה ימים אחרי שקיבלתי את האוטו (ושילמתי לא מעט כסף) התקלה חזרה. כמובן שלפי המוסך מדובר בתקלה אחרת לגמרי, שבמקרה הופיעה מייד אחרי התקלה הקודמת עם אותם תסמינים בדיוק. ואז עוד פעם. ועוד פעם.
    בכל סיבוב הם דפקו מחיר כאילו שזאת לא הפעם השלישית והרביעית שאני בא אליהם עם אותה תקלה. בכל סיבוב היה לי את הרושם שהם לא ממש מקצועיים ואין להם מושג מה הבעיה.
    בפעם הרביעית כשהם שוב רצו איזה 1000 שקל כדי לפתור את התקלה שהם עדיין לא יודעים מה היא, הוצאתי את האוטו (כמובן שהם רצו 200 שקל על הבדיקות האחרונות שהם עשו), לקחתי אותו למוסכניק מהסוג הישן והטוב, שהיה מכוסה כולו שמן מנועים ולא הציע לי עוגת פסיפלורה, ובאותו יום אחרי הצהריים האוטו תוקן באותו במחיר שהמוסך המורשה לוקח עבור שעת עבודה.

  34. מה שהכי מעצבן בסיפורים מסוג זה הוא שהם הורסים את האמון שעוד נותר לי בבני אדם. המסקנה היא שעד שלא מתנסים לחיוב או לשלילה עם בעל המקצוע (או מקבלים עליו המלצה חמה ממישהו שאפשר לסמוך עליו), אי אפשר לסמוך עליו בכלום.

    אני יכול רק להצטרך להמלצות על אתר מדרג (ולא, זאת ממש לא תגובה ממומנת אם מישהו תוהה) – התחלתי להשתמש בו לפני כשנתיים כשעברתי דירה, ומאז מצאתי דרכו כמעט 10 בעלי מקצוע, ממובילים ואז מוסכניק, וחוץ מפעם אחת ויחידה פשוט שלא היו נפילות.

    לרואה שחורות (12) – העובדה שנדרש להרשם (אבל לא חייבים, אפשר לקבל מידע בלא להרשם באמצעות SMS שעולה שקל) היא דווקא מה שמחזק את האמינות של האתר.

  35. אחד העם 18

    אמישראגז הם בין הגנבים הגדולים בישראל, יחד עם שלושת חברות הגז הגדולות האחרות. מחירי הגז שהם לוקחים מטורפים, לא פחות

  36. יש מצב לקבל פרטים נוספים על הבחור שצבע את הבית ? אם כבר מפרגנים שנדע איך להגיע אליו…

  37. אכן, מלחמת הישרדות אינסופית. בתור, בכביש, מול נותני שירותים, מול מעסיקים, מול הרשויות. מי שחלש אוכל אותה, או נזרק בצד הדרך.
    דרוויניזם סוציו-אקונומי מזוקק, אפילו מגי תאצ'ר מוחאת כפיים בהערכה.

    וכמו שציינו בתגובות האחרונות, זה לא נגמר בחאפרים הקטנים. עם חברת הביטוח של האוטו יש לי טקס שנתי קבוע, לקראת מועד חידוש הפוליסה:
    הם שולחים לי הצעת מחיר מופרכת לחידוש.
    אני מתקשר ואומר שלא בא בחשבון.
    הם נזכרים "לעדכן את הפרטים" (כל שנה אותו תירוץ!) ומציעים לי הצעה זולה ב-1000 ש"ח.
    השיטה הכלכלית של ישראל: שיטת מצליח.

  38. יאיר אוחנה: 050-5448524.
    האיש שוטף אחרי שהוא גומר לצבוע, מוציא את הפלסטיקים של השקעים, שוטף אותם במים חמים, מנקה אותם ומחזיר אותם בתום העבודה. דיברתי איתו ואמרתי לו שנראה שהוא פשוט אוהב את מה שהוא עושה. הוא סיפר שיש לו מקצוע אחר: הוא היה מכונאי מטוסים בחיל האוויר, התעסק בפיסול ויכול לעשות הרבה דברים אחרים, אבל הוא אוהב לצבוע. אשכרה רואים את זה בדרך שבה הוא עובד.

    אני ערב לו. קשה לי להאמין שמישהו יפול איתו.

  39. מומי, 31: אתה סותר את עצמך. אם זה קרטל, למה שיורידו לך מחיר? שוב: למה מישהו חייב למכור מוצר או שירות במחיר זול? איפה כתוב שאסור להרוויח? היית צרכן נבון: בדקת מחירים, התמקחת וזהו.

  40. אני עוברת דירה בעוד שבוע בדיוק. את סאגת המובילים שהיתה לי ביומיים האחרונים, לא אשכח כל חיי. לא ברור לי איך אנשים מרשים לעצמם להקפיץ את המחיר לפתע ב- 600 שקל ("זה תעריפים של קיץ, גיברת"), להוריד אותו במאתיים ("נו טוב, בשבילך") ולטעון שכן הרכבה/לא הרכבה/כן מכונת כביסה/לא מכונת כביסה וכל יתר התירוצים, רק כי אף אחד לא מפקח עליהם ואפשר לשנורר מה שרוצים איפה שרוצים. בקיצור, כל מילה בסלע, והלוואי שעוד נזכה לראות בימינו שיוצרים איזשהו גוף מפקח על החאפרים האלה.

  41. דווקא בירושלים יש לי מובילים סבבה, אם מישהו צריך במקרה, אחרי זמן מה שנאבקנו בנושא.

  42. […] דרור מספר על תלאות ההתמודדות עם בעלי מקצוע ונותני שירותים. המגיבים מוסיפים דוגמאות מסמרות שיער משלהם. או שבעצם […]

  43. מאוד מאוד מוכר.
    לי ולאשתי היתה חוויה דומה כשנכנסנו לדירה שלנו דהיום עם חברת נקיון שאינני רוצה בכלל לזכור את שמה. הגיעו שני עבריינים, לא פחות והם עשו את אותם התרגילים או אחרים, אבל התחושה היתה זהה לגמרי. זה מאוד הכעיס אותי ונתן ממש הרגשה שמנצלים אותך (שלא לומר אונסים אותך) שחבל"ז כשאתה אוטוטו נכנס לבית ואין לך ברירה.

    לא עוד!
    אני עובר בקרוב בית שוב ואנחנו משנים גישה ומזמינים שרות נקיון רגיל לגמרי, קרי, כמה רוסיות שבקושי דוברות עברית אבל עושות עבודתן נאמנה, בשביל גרוש וחצי לשעה (אבל חבל לערבב פוסט בפוסט…).
    זאת התכנית כמובן, נראה איך יתממש.

    ועוד מילה – כנראה שהשיטה המגעילה הזאת מיושמת ביעילות ע"י ישראלים שעובדים כ- movers בארה"ב. ממש נורא לחשוב איזה רושם אנחנו מטמיעים אצל האמריקאים שספגו את החוויה הזאת לגבי ישראלים. מרגיז ועצוב!

    בועז.

  44. גם לי היתה חוויה מפוקפקת עם חברת ניקיון, כשנכנסתי לבית הנוכחי שלי. הגיע אדם אחד, ללא מכונה (טען שהרצפות לא מתאימות), יצא למיליון הפסקות קפה, ניקה את הבית ב8 שעות בערך (שני חדרים!), סינג'ר את אמא שלי שהיתה שם במקרה, לא היה יסודי ובסופו של דבר גם דרש (כן, כן!) טיפ מעבר לסכום המופרך ממילא ששילמנו לו.

    אחרי שהתמקמנו, מצאנו עוזרת. 250 שקל, ניקיון יסודי (כולל קיפול כביסה אפילו), בלי סינג'ורים. אולי פשוט צריך להימנע מחברות ניקיון.

  45. רוני רוזמן

    מצטרפת לזו ש (15), למעט הסתייגות קטנה: הטיעון שלפיו אנחנו מתנהגים כמו חארות אחד לשני בגלל שייתכן כי לא נשרוד את העשור הבא – נו באמת…. זה מצב כל כך לא אובייקטיבי שבא לבכות. איום קיומי? מצד מי? ישראל היא האיום היחיד במזרח התיכון ואף מדינה לא מאיימת על קיומה כבר כמה עשורים טובים.

    ולענייננו, אנצל את ההזדמנות כדי להמליץ על איש מקצוע ישר, הגון, מקצועי ואף נחמד שעשה אצלנו בבית עבודה מצוינת – אדי טייאר מחברת הדברה ירוקה. מדביר נגד חרקים בחומרים ידידותיים לסביבה ולאדם וממש ועושה לך חשק לשלם לו.

    וחוץ מזה, הדבר המייאש הוא שיש מקומות אחרים שבהם המנטליות הזו כלל לא קיימת. שבהם אנשים מאמינים אחד בשני, סומכים אחד על השני ומניחים שכולם הגונים, ישרים ונדיבים – וככה הם באמת מתנהגים. יפן, מדינות שונות באירופה, מקומות רבים בארה"ב. יש עולם אחר, ואנחנו לא חיים אותו.

  46. קונטרה כדי שתאכלו את הלב.
    לאאודי יש שירות חדש: צילום רצוף של מה שעושים לרכב שלכם במוסך. אפשר להקליט. אפשר אפילו לדבר עם המכונאי שעובד כרגע.
    באירופה בלבד, כמובן.

  47. […] דרור שיתף את קוראי הבלוג שלו בחוויות לא נעימות שהוא עבר במסגרת מעבר הדירה שלו, ועל איך אנשי הגז […]

  48. אחותי גם בסוג מסוים של אותו תהליך, היא בונא בית והקבלן כל הזמן מנסה לדפוק ולגרד עוד כסף.
    זה משהו מדהים, וחבל, אבל אין מה לעשות אנחנו חייבים להתמודד עם זה..

  49. טים הרפורד

    גם אני עברתי לפני שבוע לספק תשתית אינטרנט אחר (בזק) ויש תהליך של התמקחות איתם במחיר.

    עכשיו לרגע קט כל ההתנהלות הזאת נראת לא מקצועית ולא רצינית.
    עד שנזכרתי בספר שכתבתי לא מזמן בנושא.

    בסה"כ החברה\עסק\בעל מקצוע מעוניין לקבל בדיוק את המקסימום לו אתה מוכן לשלם. כל עוד המקסימום הזה ריווחי לו כמובן.
    עכשיו הוא לא יודע כמה אתה מוכן לשלם בעבור השירות ולכן הוא מתחיל ממחיר גבוה, או לחילופין מגדיל את העלות בתמורה לשירותים משניים וכך הוא בעצם "בודק" אותך, כמה אתה רגיש למחיר וכו'.

    לכן מבחינה כלכלנית יש כאן בעיה של אי מידע סמטרי או משהו כזה..

    נסו מדי פעם להסתכל על זה בפרספקטיבה כלכלנית,
    זה בטוח ירגיע לכם את העצבים. על החברות שעושקות אותכם.

  50. אחד הכללים החשובים בעבודה עם ספקים כמו חברות נקיון – להכריח אותם לבוא לראות את הבית לפני שהם נותנים הצעת מחיר. מי שלא רוצה לבוא – סימן שהוא מתכוון לעשות עליכם קופה!

    אם הם באים, הם רואים את כל הבעיות לפני ואז אפשר להשוות, וגם להגיד שלא מעלים אפילו בשקל.

  51. יובל, מילה אחת: מידרג.

    אני לא מאמין שרק מישהו אחד הזכיר אותם, ואני אשמח להסביר למה ר"ש טועה ומטעה ובגדול.
    גם אני עברתי את אותו הסיוט, בתור שוכר דירה ובתור משפץ דירה, ואז הגעתי למדרג. מדרג מחייב אותך להרשם, זה נכון, אבל זה בשביל שיהיו להם את פרטי הקשר שלך. למה להם פרטי הקשר שלך? לא, לא כדי לשלוח לך דוא"ל זבל פרסומי אלא כדי לשאול אותך איך היה השירות.

    במדרג הבינו שהישראלי הטיפוסי, אחרי שסיים לטפל בנושא מסוים, אין לו כוח לדווח עליו אלא אם היה מדובר בשירות נוראי במיוחד או משובח במיוחד, אבל במדרג לא מוותרים. מספר ימים לאחר שתקח ותקח טלפון של בעל מקצוע מהאתר תתקשר אליך מוקדנית נחמדה מהאתר ותשאל אותך לגבי השירות. בסוף השאלון היא גם תשאל אם אפשר לפרסם את הדברים שאמרת תחת שם מלא, ראשי תיבות או כלל לא. רק תחשוב מה היה קורה אם כל הקונים (ואך ורק הקונים) בזאפ היו מדווחים על איכות הקניה. איכות דירוג החנויות היה מדהים, זה המצב במדרג.

    פעם שאלתי חשמלאי שהגיע אלי עד כמה קשה להכנס לרשימות האתר ומסתבר שקשה מאוד. כדי להכנס לרשימה על בעל מקצוע להציג קבלות, מתוכם מדרג בוחרים 20 באופן אקראי, מתקשרים אל הלקוחות ושואלים איך היה השירות. בעל מקצוע שלא מקבל ממוצע מעל 8 לא יכנס לרשימה כלל. מאותו הרגע כל עבודה שבעל המקצוע מבצע (דרך מדרג) נכנסת לדירוג שלו. הדבר מחייב את בעלי המקצוע להיות ישרים כסרגל. האתר כ"כ קפדן עד שפעם אחת שנשאלתי לגבי שירות שנתן לי חשמאלי ובטעות נתתי שם של חשמלאי אחר (אחד לא יכל להגיע) ממדרג חזרו אלי אחרי יום ואמרו לי שאותו החשלאי טוען שמעולם לא ביצע עבורי עבודות – וזה היה אחרי שנתתי דירוג מאוד גבוה.

    שימוש במדרג כמובן עולה כסף – שקל אחד תמורת טלפון של בעל מקוע, או ח"י שקלים למנוי שנתי של כמה טלפונים שרק תרצה. אלו היו 18 ש"ח המשתלמים ביותר ששילמתי בשנים האחרונות.
    לגבי מחירם של בעלי המקצוע – הם לא הכי זולים. גיליתי שתמיד ניתן למצוא בשוק מישהו שיתן מחיר הנמוך ב-10%, אך עבור שקט נפשי ועבודה מצויינת אני מוכן לשלם עוד קצת.

    גילוי נאות: אין לי כל קשר לאתר מדרג חוץ מזה שאני מאוד מעריך אותו אחרי שהגעתי דרכו אל חשמלאי, מתקן מקררים, אינסטלטור, מתקין דודי שמש, מובילים, נגר ואפילו מוסך לטיפול הקטנוע שלי.

  52. חנן גולן

    לא רוצה לקלקל את חגיגת התלונות וההשמצות ההמונית, אבל הפוסטים האחרונים וכל הדיון/שרשור הזה מדגימים את הבעייתיות של בלוג (והרשת בכלל) כאמצעי מדיה. תסלחו לי על הארכאיות שלי, אבל בדרך כלל מופיעים כאן פוסטים שיכולים להיחשב ככתבות עיתונאיות לכל דבר ועניין. הפעם לעומת זאת יש כאן שימוש די בוטה בבלוג לטובת השמצה (נכונה או לא) של ספקים ואנשי מקצוע, סגירת חשבונות עם חברות גז וכיוב' מבלי אפילו מתן אפשרות לתגובה. לא יודע מה איתכם אבל אני לפחות, עם כל הסימפטיה וההזדהות (גם אני עברתי איזו דירה או שתיים בחיים) נעתי באי נוחות על הכסא תוך כדי קריאה. יובל – מה אתה אומר?

  53. חנן, יובל באמת לא צריך להשתמש בגלוב שלו כדי לכתוב על דברים שעוברים עליו בלי מתן אפשרות תגובה. צודק. זה רק מדגים את הבעייתיות של בלוג (וגם גלוב) כאמצעי מדיה וכמקום לכתוב בו דברים אישיים (נכונים או לא) והשמצות (נכונות או לא).
    פרט לכך, אני מחכה לווידוי (נכון או לא) של צ'ינגפינקי, שהוא הוא התמנון המופלא.

  54. חנן (53): סוגיה מעניינת. אני חושב שאתה מדבר על "בעייתיות של בלוג" בגלל ההתרשמות האישית שלך ("בדרך כלל מופיעים כאן פוסטים שיכולים להיחשב ככתבות עיתונאיות לכל דבר ועניין"). אני חושב שבגלל ההתרשמות הזו שלך (תודה על המחמאה, הממממ, אני חושב) אתה מצפה שפוסטים אחרים, אישיים יותר, כועסים יותר, נוקבים יותר, ושוב אומר – אישיים יותר – יעמדו באותם סטנדרטים ("כתבות עיתונאיות לכל דבר ועניין").

    העניין הוא שהסטנדרטים האלו הוצבו על ידך ולא על ידי. הבלוג הזה הוא לא בלוג עיתונאי אלא בלוג אישי. אני לא מבקש תגובה מאף אחד כאשר אני כותב עליו כי אני לא חושב שהבלוג הזה צריך להיענות לכללים העיתונאים כי – איך לומר – הוא לא עיתון.

    משום כך, כך לפחות נראה לי, הבעיה היא כולה שלך ולא של הבלוג הספציפי הזה ולא של בלוגים בכלל כאמצעי מדיה.

    לבסוף, גם הטענה שלך בדבר השמצה (נכונה או לא) ו/או סגירת חשבונות היא לא יותר מאשר התרשמות סובייקטיבית (נכונה או לא). אני לא מנסה לסגור חשבון עם אף אחד וממילא אני לא מאמין שביכולתי לסגור חשבון עם גוף כמו הוט, תמי4 או עם חברת גז. אתה משווה את הכוח שיש לי לכוח שלהם? את המשאבים שיש לי למשאבים שלהם? למרות זאת, גם כאשר אני משתמש בבמה הצנועה והאישית שלי כדי להתלונן כצרכן, אתה עדיין לא מרוצה וסבור שאני צריך לשחק לפי כללי מדיה מסורתית.

    אני חושב שאתה חושב במונחים של big media ולא במונחים של social media. אמנם social media הוא לא רישיון לעשות כל מה שאתה רוצה אבל הוא בהחלט רישיון לכתוב את דעתך הצרכנית בבלוג שלך. אגב, מוזמן כל אחד מהגופים להגיב כאן. אם בעבר הגיב כאן פדופיל, אני חושב שנרשה אפילו לנציג של הוט להגיב כאן. אפילו לו.

  55. חנן גולן

    אל תיקח את זה כהאשמה אישית – זו פשוט סוגייה רלבנטית (לדעתי) שהפוסטים האחרונים שלך מציפים אותה. הבעיה היא לא "שלי" והיא גם לא של הבלוג הספציפי הזה אלא של בלוגים ומדיה חברתית בכלל, והסיבה היא שהרבה מאד אנשים (גם בצד של היצרנים וגם בצד של הצרכנים) לא עושים את האבחנה שעשית בין big media ל-social media, שללא ספק הולכת ומטשטשת. איך למשל אני (או כל גולש אחר) אמור לעשות את האבחנה בין "בלוג אישי" ל"בלוג עיתונאי"? . אני נדרש לכל הסוגייה הזו כי כמו רבים אחרים גם אני מתקשה להבין את כללי המשחק – בהנחה שבכלל יש כאלו. גם לי יש בלוג וגם לי יש לפעמים דברים נוקבים ואישיים להגיד, אבל אני לא בטוח שזה הערוץ המתאים לעשות את זה. אולי אני ארכאי אבל גם כשאני כותב בבלוג שלי כללי האתיקה העיתונאית עומדים לנגד עיני. בכל מקרה, אני חושב שהוספת תגובות הייתה תורמת לאיכות הטקסט בלי קשר לשאלה אם אתה מחויב לעשות כן או לא. ודרך אגב, ברומנית יש אימרה שבתרגום חופשי המשמעות שלה היא "לעבור דירה זה כמו מוות קטן".

  56. כתבת: "גם לי יש בלוג וגם לי יש לפעמים דברים נוקבים ואישיים להגיד, אבל אני לא בטוח שזה הערוץ המתאים לעשות את זה". הייתי שמח לשמוע ממך מהו הערוץ המתאים לעשות את זה? לשלוח מכתב למערכת? להרים טלפון ל"יש עם מי לדבר"? אפילו אותם הורידו.

  57. חנן גולן

    אם אתה חושב שזה מעניין את הקוראים שלך לא אכפת להמשיך כאן את הדיון, או לחילופין על כוס קפה… לעצם העניין, לדעתי יש הבדל בין להגיד משהו אישי ונוקב כמו "יש לי ביקורת על מדיניות הממשלה בנושא הסגר בעזה" או "הריכוזיות במשק ושכר הבכירים מעמיקים את הפערים בחברה הישראלית" לבין להגיד "אל תקנו תמי4". לא יודע, אולי זה רק אני…

  58. מה שמחזיר אותי לתשובה הראשונה שלי אליך: אתה קבעת את גבולות הגזרה של הבלוג וכאשר הבלוג חורג מהן, אתה מופתע. גבולות הגזרה שאתה קבעת הם עיתונאים וגבוהים במהותם בעוד שלי מעולם לא היו יומרות כאלו. כן, יש פה טקסטים גבוהים וטקסטים עיתונאיים. אבל יש פה טקסטים ספרותיים, טקסטים אישיים, קישורים למוזיקה, לסרטוני וידאו שלא לדבר על קישורים ליפנים. אני מספר על חיי, על חוויותיי, חושף את דעותיי, עורך שאלונים, מקיים תחרויות (חלקן לחסרי חיים) מפנה לטקסטים שאהבתי ואהבתי פחות ובאופן כללי הדבר הכי ספציפי שאני יכול לומר על הגלוב הוא שאני עושה בדיוק, אבל ממש בדיוק, מה שבא לי.

    מכאן שאתה מנסה לסגור את הבלוג בתוך ריבוע בתוכו הוא לא קיים. הגלוב מדבר על הריכוזיות במשק, על התעללות המדינה בניצולי שואה, הוא עוסק במלחמות, באבטלה, בביטחון ותרבות והוא עוסק גם במעבר הדירה שלי.

    לכן ההבדלים שאתה מדבר עליהם הם הבדלים שלך כקורא, לא שלי ככותב. ככותב אני פשוט כותב על מה שמתחשק לי.

  59. חנן גולן

    Fair Enough, השאלה היא האם גם אלו שאתה כותב עליהם (ומערכת החוק) יסכימו לקבל את ההגדרה שלך, והרי לא חסרים מקרים (ע"ע אורן פרנק ולדעתי גם את יהונתן קלינגר תבעו או איימו לתבוע). הסוגיה העקרונית היא כמובן "מה זה המרחב הקיבנרטי" – כיכר העיר? סוג של commom? לוקוס קנייני? וכמובן שיש מאבק על השאלה הזאת ואני חייב להודות שאני בכלל לא בטוח שאני יודע בעצמי מה אני חושב שזה צריך להיות

  60. הבלוגוספירה לא נמצאת בייקום אחר. חוקי המדינה חלים גם עליי, גם פה. מי שרוצה לתבוע, יתכבד ויגיש תביעה. בכל ארבעת המקרים שתיארתי (הוט, תמי4, דוקטור פוליש ואנרג' גז) לא רק שלא החמרתי אלא שבחלק מהמקרים לא תוארה הסאגה במלואה כדי לא להלאות את הקוראים.

  61. כאילו לא עברו 10 שנים…
    אני חושבת שלדוקטור פוליש קראו אז "פוליש ברק" (הברק הוא זה שהיכה בי), את אותו סיפור בדיוק, עם אותן שטויות על זה שהמרצפות הרוסות, הכל מחורבן ורק המכונה המשוכללת שלהם תצלח לו, מכרו גם לנו.
    היינו זוג סטודנטים צעירים שעבר דירה בפעם הראשונה. לא ידענו מהחיים שלנו וגרנו בכלל בעיר אחרת. האמנו להם, התמקחנו קצת ויצאנו פראייארים מטורפים.
    מסתבר שפראייארים לא מתים. רק מתחלפים, אז החארות מחליפים תואר ושם ונשארים אותם חארות. הפראייארים הרי לא יזכרו…

    (ואם זו נחמה כלשהיא, גם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שיטת המיקוח שולטת. ודווקא לא אצל המאכערים הקטנים, אלא אצל החברות הגדולות. לאחרונה התמקחתי על חשבון טיפול מבית חולים. בתוך חמש דקות 700$ הפכו ל"אה, בסדר, את לא צריכה לשלם כלום חוץ מהשתתפות עצמית של 10$. ככה זה כאן – אם כבר, אז עושים את הכל בגדול).

  62. הבעייה היא בעצם הנכונות להתמקח. כאן (מערב-אירופה) לא יעלה בדעתו של אף אדם להתמקח על שום מחיר, לא מול ספקי שירותים, לא מול חברות, לא מול אף אחד. אפילו לא בשוק (אולי בדוכנים של הישראלים בשוק הפשפשים…). יש מחיר קבוע ומפורסם מראש – לא נראה לך, אל תקנה.
    ברגע ששני הצדדים יודעים שהמחיר המפורסם הוא רק בגדר "המלצה" או נקודת-פתיחה לדיון, אף אחד מהם לא יכול להיות בטוח שהשני לא מנסה לדפוק אותו. הלקוח מניח שהמחיר מופרז ולכן יתמקח כדי להוריד אותו והמוכר מפריז במחיר, כי הוא מצפה שהלקוח יתמקח אתו וינסה להוריד אותו. מעגל מרושע של שקרים, חוסר-אמון ותככים. אבל בישראל אדם לאדם זאב, בתחומים רבים של החיים…

  63. היי גם אנחנו "נידפקנו" עי" ד"ר פוליש הנכבד, ואנחנו מגישים תביעה יצוגית כל מי שמעוניין להשתתף שירשום לי למייל
    Pila1@walla.co.il

    חוץ מיזה גם דיברנו עם כולבוטק והם הולכים לקבל יחס מיוחד בקרוב מאוד!!

  64. הקלדתי דוקטור פוליש בגוגל וקרו לי כמה דברים מעניינים ואחד מהם זה שהגעתי לבלוג המופלא הזה שבו כולם בלי אף יוצא מן הכלל מתנסחים כל כך ברהיטות וכותבים בלי אף שגיאת כתיב.
    השגיאת כתיב היחידה שמצאתי היא של הילה כשהיא כתבה חוץ מיזה במקום חוץ מזה. אולי יש עוד כמה שגיאות כתיב שלא הבחנתי בהן אבל אני חייבת לציין שעד היום לא יצא לי לראות כל כך הרבה אנשים מגיבים במקום אחד בלי אף שגיאת כתיב וזה ממש נראה לי פלא לראות שכולם מתנסחים כל כך יפה. הלו… תצבטו אותי… אני במציאות או שאני חולמת חלום. אין פה עולים חדשים מרוסיה? אין פה אנשים שלא יודעים מתי כותבים עין ומתי אלף. מה זה פה? בלוג של מחוננים. ודוקטור פוליש היקר שהיה מספיק נבון להשקיע באתר שלו האם לא היה מספיק נבון כדי לעשות הכל כדי לשמור על שמו הטוב. זה נראה לי קצת מוזר. היום בעידן האינטרנט אי אפשר לדעת מה עומד מאחורי כל דבר. קשה לדעת למי להאמין ולמי לא. אני במקרה מכירה מקרוב את דוקטור פוליש. הוא בחור מקסים והגון, נשמה טובה. אני סומכת עליו. וכשאני קוראת כל כך הרבה תגובות נטולות שגיאות כתיב ומנוסחות כל כך ברהיטות זה מעלה אצלי חשדות שמשהו כאן מבויים ופיקטיבי ומדובר בכתיבה מקצועית שיש מי שמשלם עליה כנראה בעין יפה. אם הפוסט הזה שלי לא ימחק זה מאוד יפתיע אותי ויתן לי להבין שאולי חשדתי או בכשרים או באמיצים.
    ואם אתם סקרנים לדעת מה הדבר המוזר השני שקרה לי כשהקלדתי דוקטור פוליש אז אין לי בעיה לספר: התוצאת חיפוש הממומנת הראשונה הייתה של חברה כלשהיא שהיא לא דוקטור פוליש ובכל זאת בכותרת הדף כפי שהיא מוצגת בתוצאות החיפוש השם דוקטור פוליש הופיע. אז מה קורה פה? מצד אחד מנסים לתפוס טרמפ על שמו ומצד שני מנסים להכפיש אותו: לא מוזר? אני באופן אישי לא ממהרת להאמין לאף אחד. גם לא לכם.

  65. הבעיה היא לא רק בנותני השירות אלא גם במקבלי השירות, בתור אחד שעובד כעצמאי במשך 8 שנים ועוסק גם בתחום של עבודות התקנה אצל לקוחות אני נתקל לא מעט בבעיה שאנשים בארץ מחפשים את המחיר הזול ביותר עבור עבודה וכאן מתחילה הבעיה.
    אם אני גובה מלקוח על הובלה והתקנה של מראה סכום של בין 400 ל 600 ש"ח והוא מקבל את זה במקום אחר ב 150 ש"ח אז אין בכלל על מה לדבר.
    את רוב הלקוחות לא מעניין שההובלה וההתקנה כוללים גם אחריות מלאה על כל נזק שעלול להגרם בתהליך, מדובר על עבודות שאורכות בד"כ בין שעתיים ל ארבע שעות וכרוכות בהמון מאמץ פיזי אבל שוב, אצלנו בארצנו הקטנטונות אנשים יעדיפו תמיד את הזול ביותר, זו השיטה כאן לצערי ככה שאין מה להתלונן על האנשים האלו, הם פשוט נותנים מענה לרוב הלקוחות

  66. ג'יימס והאפרסק

    רותם (65) את לא חייבת להאמין לאף אחד. למעשה, עדיף שתזמיני בעצמך את חברת דוקטור פוליש כאשר תעברי דירה. אני בטוח שתקבלי מהם הנחה יפה בתור עובדת.

    גל (66), אם אתה לא מצליח להסביר לצרכנים שלך למה אתה שווה פי שלוש מעסק אחר, אז הבעיה היא אצלך לא אצל הלקוח. אני לא מכיר צרכן שנכנס לסוכנות BMW ושואל למה הם לא מוכרים במחיר של מזדה.

  67. […] שיער, כי כבר התרגלנו. ומומלץ במיוחד לקרוא את התגובה של זו ש, שמרחיבה את […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן