לישון בבית חדש זה קצת כמו לישון במלון. אתה ישן בבגדים שלך, מצחצח שיניים במברשת השיניים שלך ובכל זאת אתה לא מרגיש בבית. לפני שאתה הולך לישון אתה משאיר אור קטן איפשהו כדי שתדע איך להגיע ממקום למקום אם תתעורר באמצע הלילה. הבית משמיע רעשים שאתה לא מכיר ובאופן כללי אתה מרגיש, ובכן, לא בבית.
המעבר היה, כצפוי, קל וסיוט כאחד. קל כיוון שהמובילים שלנו היו נפלאים. מדובר באותה החברה שעשתה את ההובלה עבורנו לפני שנתיים, שביט לוגיסטיק. חבר'ה ישראלים, קיבוצניקים, שפשוט עושים לך את העברה בכיף. למעשה לא לקחנו הצעת מחיר מאף חברה אחרת. היה ברור שאנחנו עוברים רק איתם. המחיר הוגן, היחס נפלא ומקצועי לאורך כל הדרך.
אבל היה סיוט כיוון שזה תמיד סיוט לראות כמה ג'אנק אספת במהלך החיים, כמה צעצועים מיותרים, בגדים אינסופיים, ספרים שלא נגמרים. עוד ארגז נכנס ועוד ארגז נכנס וזה פשוט לא נגמר. את כל הארגזים האלה עכשיו מישהו צריך לפרוק. אל תסתכלו עליי.
גם שאר אנשי המקצוע ביומיים האחרונים עשו עבודה מקצועית. הוט ובזק שהיה בבית האחד אחרי השני עשו העברה חלקה, מקצועית ונעימה. אפס תקלות, אפס בעיות. עם תמי4 עברתי חוויה מתקנת. לאחר כתיבת הפוסט הכעוס, יצר איתי קשר תומר, מנהל בכיר בחברה אשר הודיע לי חגיגית שהוא מתכוון לשנות את דעתי על החברה ועל השירות שלה. אחרי ששכנעתי אותו שאין לי דרך לפרק בעצמי את המכשיר (פלוס צילומים ותמונות ממקום הפשע), כיוון שמה לעשות, אין ברז מתחת לכיור, הוא הודיע לי שישלח טכנאי אשר יבצע את העבודה על חשבון החברה. הטכנאי, עמית, בא ותוך שתי דקות מצא את הברז – מחוץ לבית! מכאן והלאה הכל עבר חלק – פירוק והתקנה בבית החדש הסתיימו תוך 20 דקות. עמדתי על כך שאני מעוניין לשלם לעמית על ההרכבה והוא עמד על כך שהוא לא לוקח ממני שקל.
תומר אמר לי שהוא אומר לנציגים שלו שלפעמים מגיעים למצבים לא נעימים עם לקוחות. "צריך לנסות לא להגיע לפינה הזו אבל אם כבר מגיעים, צריך לעשות הכל כדי לשנות את ההרגשה של הלקוח". יאמר לזכותו שאת ההרגשה שלי הוא שינה. לא בגלל שהוא נתן לי פיצוי ולא גבה כסף על ההתקנה – 150 השקלים האלו אף פעם לא היו העניין – אלא בגלל שהיחס של החברה השתנה ולפתע הרגשתי שאני מדבר עם אנשים ולא עם מנגנון לגביית כספים.
אני רוצה להאמין שהיחס שניתן לי לא שונה מיחס שמקבל כל לקוח זועם. כן, אני כעסתי. אחרי שעה ורבע בטלפון, אחרי שכל בקשה שלי נענתה בתשובה מרגיזה ואחריה עוד אחת יותר מרגיזה (וכן הלאה), כל מה שרציתי לעשות הוא לשבור למישהו את המכשיר על הראש. היו כאלו שטענו שהפוסט שלי היה קיצוני. ובכן, אני הופך קיצוני כאשר מחליטים להתיש אותי. כאמור, החברה הצליחה בכמה שיחות טלפון רגועות לשנות את דעתי. זה לא ממש מסובך אם רק רוצים וכנראה שהם רצו. אני מקווה שאת הרצון הטוב שמצאתי הם יפגינו בפעם הבאה לפני שהלקוח מתפוצץ.
עכשיו צריך להתחיל ולחיות כאן. מגלים את הפאקים הקטנים (אין מתלה מגבות במקלחת?) וגם את הגדולים (אין מתלה מגבות במקלחת?!?!?) ועם קצת מזל, בקרוב לא אחלום על ארגזים.
כתיבת תגובה