אתמול פגשתי באולפן לונדון וקירשנבאום את נדב אייל, עורך דסק החוץ של חדשות ערוץ 10. נדב סיפר לשניים ולצופים על האוטוביוגרפיה של ג'ורג' בוש אשר רק יצאה לאור. הוא הביא מתוכה ציטוטים וסיפורים תוך שהוא מקרין כמה קטעים מתוך ראיונות שהעניק בוש בימים האחרונים לרגל צאת ספרו.
בתום האייטם הנפלא שלו, שאלו אותו השניים איך כבר הספיק להשיג את הספר. נדב הסביר שהוא רכש את גרסת הקינדל. "הדבר הכי טוב בקינדל", אמר לנו "הוא שבכלל לא צריך לקנות קינדל. כל שצריך לעשות הוא להוריד את תוכנת קינדל-PC של אמזון, להתקין על המחשב האישי, לרכוש ספרים דיגיטליים ונגמר העניין".
אלוהים אדירים, למה לא חשבתי על זה קודם.
בעצם, אני יודע למה לא חשבתי על זה קודם. אני אוהב ספרים. אני ממש אוהב ספרים. אני אוהב את המגע שלהם, אני אוהב את האסטטיקה שלהם, אני אוהב לראות אותם על המדף, להביט עליהם מרחוק ואז כמו נץ לאתר את האחד שחיפשתי, לשלוף אותו ולדפדף בו בעמידה. אבל לאהבה הזו יש מחיר והמחיר הזה מתחיל לתת את אותותיו.
הוא מתבטא במקום. כשיש לך עשרים ספרים אין לך בעיה לפנות להם מדף אבל כשיש לך יותר ממאתיים, ואז יותר מאלפיים, מקום מתחיל להיות שיקול. הוא מתבטא גם בבלאי. ספרים הם ארטיפקט שמתיישן עם הזמן. זה אמנם חלק מהקסם שלהם אבל לעתים כואב הלב על ספר שמתפורר לך בין הידיים. אלו לא החסרונות היחידים.
גם לפורמט הדיגיטלי יש לא מעט חסרונות ובראשם היעדר מוחלט של אסתטיקה. כל ספר דומה לאחר; כולם קבצים דיגיטליים, כולם נראים אותו הדבר. הם מחביאים את עצמם, מסתירים את ההקשר הרחב שלתוכו הם נולדו, מסווים ומעלימים את הטעם התרבותי שרכשת במהלך הזמן אל תוך כרטיס זיכרון, אל תוך דיסק קשיח. אם כוללים בתוכם הגבלות מעיקות, מציקות ובריוניות על הדפסה של עמודים, העתקה של קטעים ושאר ירקות. אבל הם פונקציונאליים, הם יעילים. הם מאפשרים לך לחפש בתוכם, לחפש בכולם, להגיע אל המידע שאתה זקוק לו במהירות, הם מאפשרים לך לקחת 50 מתוכם יחד לכל מקום. הם מקצרים את הזמן שנפער מהרגע שהזמנת אותם עד לרגע שקיבלת אותם; עכשיו הזמנת, עכשיו זה אצלך.
וכן, יש העניין הזה של המחיר. ההחלטה של המדינה לגבות מהצרכנים מס חדש בסך 38 שקלים, מחיר ההפרטה, מחיר הטמטום, מחיר האטימות או סתם צורך בעוד קצת כסף לקופת המדינה (ויש כבר מי שהבטיח "לבדוק את העניין"), הופכת את הדבר הזה שכל כך אהבתי לעשות, להזמין ספרים מחו"ל, לעניין יקר להחריד. לא רק שנאלצתי לחכות שלושה שבועות עד שהספר יגיע, לא רק שהייתי צריך לעמוד שעה בסניף הדואר הדלוח והבלתי מתפקד במדינה כדי לשחרר אותו, לא רק שנאלצתי לשלם 30-50 שקלים דמי משלוח כדי שיסכימו לשלוח אותו למדינה הרחוקה במזרח התיכון, כעת אני גם צריך להוסיף 38 שקלים למדינה. כך, ספר יד-שניה שעולה בארה"ב 4 דולר עולה לי, כצרכן ישראלי, 40 דולר.
ההרגשה שלי היא שאני נדחף, ממש נדחף אל תוך הפורמט הדיגיטלי. אני לא מעוניין בו, אני לא מתרשם ממנו, אני לא מרגיש איתו בנוח ובכל זאת נראה שלכולם יש עניין שאפסיק להזמין ספרים מנייר ואתחיל לרכוש ספרים דיגיטליים.
אני כותב את הדברים האלו כדי שהם ישמשו עדות. עדות לאנשים שיבואו אחר כך ויסבירו שהאנושות עברה בראשית המאה ה-21 אל הפורמט הדיגיטלי כיוון שהוא היה נוח יותר, טוב יותר ועדיף על הנייר הבלתי יעיל. "אחרי 600 שנה, האנושות מאסה בנייר ועברה לספר הדיגיטלי", יהיה מי שיכתוב במאה ה-22.
לא, אני מבקש להדגיש, לא. אני בוחר בפורמט הדיגיטלי לא כיוון שמאסתי בספרים, בגלל נגמר לי המקום או בגלל שהתעייפתי מלהכניס אותם לארגזים בכל פעם שאני עובר דירה (במקום להעתיק אותם לדיסק-און-קי). אני עובר לפורמט הדיגיטלי כי אני נדחף לשם.
עוד היום אתקין את קינדל-PC והספר הבא שאקנה יהיה כנראה הספר הראשון שאקנה בפורמט דיגיטלי.
כתיבת תגובה