הבעיה של "מעריב" היא לא בתוכן

לא קשה לאפיין את התגובות שקיבלתי כאשר דיברתי עם אנשים על ההחלטה של זקי רכיב למנות את אבי משולם לעורך הראשי של "מעריב": הן נעו בין תדהמה לשוק מוחלט. רק אחרי ששוחחתי עם כמה אנשים, חלקם בכירים ומנוסים בתעשיית העיתונות המודפסת, וניסיתי להבין בעצמי את המינוי, הצלחתי, כך אני מאמין, לפענח מה עומד מאחוריו. כתבתי על כך כאן, בטקסט שפורסם ב"העין השביעית".

ועדיין, נראה לי שבפני רכיב ומשולם ניצבות לא מעט בעיות. הנה רק שתיים מהן.

הבעיה הראשונה היא הטענה של רכיב, כפי שדיווח עליה "גלובס", לפיה "הבעיה של 'מעריב' היא לא בתוכן". את הדברים האלו, מדווח "גלובס", אמר בעל הבית החדש של העיתון לעורכים בעיתון, רגע אחרי שמינה את משולם. אני טוען שזו בעיה כי מי שסבור של"מעריב" אין בעיה של תוכן לא קרא את "מעריב" בשנים האחרונות ולא מחובר למה שאנשים חושבים על "מעריב". הוא מתפעל ממערכת החדשות, משורת המגזינים, ממאות האנשים העובדים, ולא בוחן את התוצר הסופי שהיא בינונית ברוב הימים. בגזרת איכות התוכן ל"מעריב" יש בעיה קשה, או כמו שאמר לי אחד האנשים שאיתם דיברתי "כבר הרבה מאוד שנים ש'מעריב' הוא גרסה חיוורת של 'ידיעות אחרונות' והבעיה שלו היא שכבר יש גרסה חיוורת ל'ידיעות אחרונות' והיא הרבה יותר מצליחה. קוראים לה 'ישראל היום'".

לכן, כאשר רכיב אומר לעורכי העיתון שלעיתון אין בעיה של תוכן, הוא בעצם טוען שהבעיה היחידה של העיתון היא האריזה שלו. מכאן, שאם רק נארוז את התוכן דיגיטלית, אנשים יבואו. זה השלב שבו אני מתחיל להיות מודאג. אני חושב שרוב האנשים (אף פעם אי אפשר לדבר במונחים של כל האנשים בהקשר הזה) שהעדיפו שלא לצרוך שעמום, תוכן ירוד ולעתים תת-רמה חשוכה של ממש (מישהו אמר מנחם בן?), לא יתחילו לצרוך אותו רק מכיוון שהוא מגיע בפורמט דיגיטלי. עיתון הוא שילוב של תוכן ואריזה ומי שהחליט שאין בעיה עם התוכן, יישאר בסופו של דבר רק עם אריזה ומלהיבה ככל שהיא, היא רק אריזה.

הבעיה השניה קשורה לשאלה מי ירצה לעבוד בצמוד לאבי משולם. אני רוצה להבהיר: אני לא מכיר את משולם, לא פגשתי בו בימי חיי ולא החלפתי איתו מילה. יתכן שהוא אדם מבריק בצורה יוצאת דופן. אבל נכון לעכשיו הוא חידה, חידה צעירה, חידה שעוד לא הוכיחה את עצמה ובעיקר חידה שלא עבדה יום אחד בחייה בעיתון. איזה מסר מעביר המינוי שלו בתוך הארגון פנימה (אני מנסה לדמיין את עצמי עובד ב"ידיעות אחרונות" ומספרים לי שאבי משולם עומד להיות עורך העיתון – מה הייתי חושב על מקום העבודה שלי, על בעליו של העיתון?), ואיזה מסר הוא מעביר החוצה? האם זה מסוג המינויים שיגרום לאנשים מוכשרים לומר לעצמם: עכשיו אני רוצה לעבוד ב"מעריב"? אני באמת לא יודע. אם התשובה על כך היא שלילית, טוב שרכיב חושב שאין בעיית תוכן בעיתון שכן ממילא הוא לא יצליח למשוך אנשי תוכן מעולים מבחוץ.

ויש גם חדשות טובות: זה עניין של זמן קצר, יחסית, עד שנקבל תשובה האם רכיב ומשולם הצליחו להתגבר על שתי הבעיות האלו והאם בכלל מדובר בבעיות.

ומילה אחת ליואב צור, העורך היוצא של "מעריב", אשר הצליח תוך שנה וחצי להשמיד כל ערך שעוד נותר בעיתון, שהפך את "מעריב", עיתון בעל עבר מפואר, לסמרטוט רצפה, תוך שהוא מגרד שיאי שפל חדשים בכל הקשור לסוג התכנים שפורסמו בו: היזהר שלא לקבל מכה מהדלת בדרך החוצה.

18 מחשבות על “הבעיה של "מעריב" היא לא בתוכן

  1. המינוי של יואב צור הפיל את הלסת לכל מי שפגש בו, בוודאי למי שעבד בקרבתו.
    בהצלחה למשולם, יש לו נעליים קטנטנות למלא.

  2. מעריב עושה את אותה הטעות שעושה ערוץ 10,מנסה להיות שמאלני ושונא ימין יותר מידיעות אחרונות,בדיוק מה שמנסה ערוץ 10 לעשות לעומת ערוץ 2 וכמובן הציבור מעדיף את המקור על החיקוי.
    ישנו ציבור גדול(כמדומני רוב בעם לפי תוצאות הבחירות),שסולד מעמדות אילו ומכאן לדעתי נובעת ההצלחה הגדולה של "ישראל היום".גם העיתונאים הכותבים ב"ישראל היום" עולים מבחינה מקצועית על ה"בן כספיתים" הרדודים והצהובים במעריב ולמרות שללא ספק הוא עיתון מוטה נתניהו,הוא נותן פתחון פה בעמודי הדעות לאנשי שמאל מובהקים כמו זהבה גלאון,עוזי ברעם,יהושע סובול,יוסי ביילין ועוד.
    אם בעלי מעריב רוצים בהצלחה עיסקית,מוטב שיבחנו בכובד ראש את ההצלחה של ערוץ fox באמריקה.אני הייתי מנוי של מעריב,אבל העיתון שנהפך לאשפתון של בן כספית,עיתונאי צהוב, שמעולם לא נתן את הדין הראוי בפרשת ההשמצות על השופט אור(לדעתי נקודת השפל של העיתונות הכתובה שמתחרה בנקודת השפל של "האתרוגן" אברמובץ),מעלה בי קבס.

  3. כבר יש גרסה חיוורת לידיעות אחרונות והיא הרבה יותר מצליחה. קוראים לה ידיעות אחרונות.

  4. אינני מכיר את אבי משולם ואני מעריך שבחירתו לעורך מעריב היא נכונה.
    רוב הבוחנים את השינוי במערכת מעריב מסתכלים מנקודת מבט של כותבים/קוראים עתון מודפס. תוצאותיו הכלכליות של מעריב מוכיחות שהדרך של העתון המודפס לא הביאה תוצאות טובות.
    הצבת אדם צעיר, שנקודת מבטו אחרת ונסיונו שונה מזה של עובדי דפוס – היא יתרון. אולי גם יתרון לחלק המודפס של מעריב העתידי.
    העובדה שאיננו מחוייב לעובדים במעריב ובמערכות הנלוות – נותנת לו אפשרות לנסות דרך חדשה.
    אם יש לו כשרון לכך – מעריב יתאושש.
    יש לזכור את תרומתו של עופר נמרודי לנפילת מעריב. ביטול תרומה שלילית הוא חיובי.

  5. בני בנקר, בוא נסכם את התיאוריות שלך:
    א. פוקס מצליח כי אינו צהוב כמו מתחריו
    ב. ערוץ 10 החליט במודע להיות שמאלני יותר מערוץ 2
    ג. ישראל היום מצליח
    ד. והוא מצליח לא כי הוא חינמון אלא כי הוא ימני

    וואו.

  6. ואתה חיקוי חיוור של ווינט: אתה חושב שאתה כותב תוכן, אתה חושב שאתה כותב ביקורתי, אבל אתה באמת מרשים רק את עצמך.

  7. מעניין יובל, שכאשר אנשים שותפים לדעותייך אין לך בעיה שיסתתרו מאחורי כינוי זה או אחר.

  8. מנסה לחשוב על צריכת התוכן שלי. ראשית אני צורכת חדשות אך ורק באריזה דיגיטלית (גם לא טלוויזיה, רק הצג הזה) ואף על פי כן קראתי אולי, במקרה הטוב, מספר שאפשר לספור על יד אחת של אייטמים של מעריב. וגם זה כי סביר להניח שהיה בגלל קישור ולא כניסה ישירה לאתר (שלא כמו אתר Ynet או האתר הגרוע ממשקית של הארץ, ובכל זאת).
    אף על פי כן, אני אתן צ'אנס, כזו לארג'ית אני.

  9. כדרלעומר (10): באמת? אני דווקא חושב שזה לא ממש מעניין. מי שרוצה להשמיץ אותי שיתכבד ויכתוב את שמו. מי שרוצה להלל אותי, יכול להסתתר מאחורי שם בדוי. אלו הכללים – המממ שעכשיו המצאתי. בעיה?
    אגב, כמו שאתה רואה, לא מחקתי את אדון גאון. אני פשוט מאוד מתרשם מאומץ ליבו!

  10. אני בעד שכולם יצטרפו לניסוי שעשיתי על עצמי: לכתוב אך ורק תגובות בשמי המלא ולראות מה קורה. התוצאה: ירידה של 98% במספר התגובות שאני כותבת. רווח מלא לכולם.

  11. יובל, חשבתי שאתה יותר מזה.
    למרות הנימה הצינית,זה כנראה בדיוק מה שאתה חושב – מי שמעביר עליך ביקורת ראוי לגנאי, וזכותך לגנות אותו אישית בלי להתייחס לתוכן דבריו. אין לעובדה שאדם מסתתר מאחורי כינוי זה או אחר דבר וחצי דבר עם אמיתות הדברים אותם הוא כותב. במקום לענות תשובה לעניין (ובעניין בו אתה בקיא, רהוט, ודברייך רלוונטיים ביותר), בחרת לענות אד הומינם.

    גם אתה בתור בעל בלוג ראוי להיות חשוף לביקורת, כשם שאתה ראוי לבקר אחרים ולענות למבקרייך.
    אני מאחל לך שיובל דרור האדם, ויובל דרור שהוא אחד המרצים המעולים שפגשתי, יבואו לידי ביטוי גם בבלוג.

  12. כדרלעומר (14): אני מודה שהדיון הזה לא ממש מעניין אותי, פשוט מכיוון שניהלתי אותו מספר פעמים בעבר, אבל אני אנשך בפתיון שלך. כתבת:

    אתה שאתה חושב – מי שמעביר עליך ביקורת ראוי לגנאי, וזכותך לגנות אותו אישית בלי להתייחס לתוכן דבריו.

    ואז הוספת:

    אין לעובדה שאדם מסתתר מאחורי כינוי זה או אחר דבר וחצי דבר עם אמיתות הדברים אותם הוא כותב. במקום לענות תשובה לעניין (ובעניין בו אתה בקיא, רהוט, ודברייך רלוונטיים ביותר), בחרת לענות אד הומינם.

    עכשיו בוא ונקרא פעם נוספת את התגובה המנומקת שבעיניך לא זכתה לתגובה הולמת. הנה היא:

    ואתה חיקוי חיוור של ווינט: אתה חושב שאתה כותב תוכן, אתה חושב שאתה כותב ביקורתי, אבל אתה באמת מרשים רק את עצמך.

    ובכן כדרלעומר היקר, אמור נא לי, אם נחה עליך דעתך, מהי "האמת" שיש בדברים? איזו "ביקורת" מועברת בתגובה מנומקת זו? האם יש בה משהו שראוי לתגובה ואם כן כיצד אתה רוצה שאענה למישהו שאומר לי "אתה מרשים רק את עצמך"? האם עליי להסביר לו שאני חושב שאני מרשים גם, נניח, את כדרלעומר ולא רק את עצמי? האם עליי להביא מובאות, ציטוטים והוכחות לכך שיש אנשים אחרים שמתרשמים ממני? אולי עליי להביא פתק מפסיכיאטר מורשה אשר קובע כי אינני חושב שאני מרשים אף אחד? האם עליי לבצע ניתוח תוכן השוואתי בין הגלוב לבין ווינט?

    במילים אחרות, באמאשך, זו נראית לך ביקורת? זו נראית לך תגובה שיש בכלל טעם לבזבז עליה יותר מנשימה חטופה? הרי מדובר פה במישהו שמנסה לסגור איתי חשבון על משהו שאין לי מושג מהו, כי מה לעשות, הוא מסתתר מאחורי כינוי. מי שמגיב אד-הומינום הוא המגיב האנונימי אך במקום לראות את הדבר השקוף הזה, שמונח מתחת לחוטמך, אתה בוחר לנזוף בי.

    אני מאחל לך, שתדע בעתיד להפנות את הביקורתיות הנוקבת שבחרת להפנות כלפיי, למקורות הראויים להם. לפעמים כדורלעמר יקר, אפשר לסיים "דיון" ב"לך ת'תנאייק" וזו תהיה התגובה הכי אינטיליגנטית בעולם, גם אם זה נשמע לך לא נורא אקדמי.

    שיהיה לך ערב טוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *