יהונתן אגוזי – איש התמיד

כולנו אנשים פגומים. כולנו לפעמים כועסים, רוטנים, מקנאים. כולנו לפעמים חסרי סבלנות, חסרי חמלה, חסרי תבונה. עוסקים ברכילות, בהתקוטטות, מחסלים חשבונות, מעדיפים להתעסק בשטויות. כולנו אומרים לילדים שלנו "לא עכשיו, אין לי זמן, אני עסוק, אולי אחר כך, עזבו אותי, אני רוצה קצת שקט".

אומרים שמלאכים יש רק בשמיים, אבל מי שאומר כזה דבר לא פגש את סבא שלי, את סבא יהונתן.

סבא יהונתן הוא איש התמיד. תמיד מוכן, תמיד מזומן, תמיד מצויד בחיבוק, בנשיקה, בעצה טובה. תמיד יש לו רעיון, שיטה, הצעה. תמיד אדיב, תמיד נדיב, תמיד מסביר פנים. הוא תמיד במצברוח טוב ותמיד יש לו סבלנות, כל כך הרבה סבלנות. אף פעם לא יגיד שהוא עייף, שאין לו זמן, שאין לו חשק. הוא תמיד יתייצב לצד מי שזקוק לעזרה, יש לו תמיד תשובה ואם במקרה אין לו, הוא יגיד "רק רגע", יפתח ספר או ייגש לספריה, ירים טלפון, יברר, ישאל ויגיד: "הנה, הנה מה שחיפשת".

לאיש התמיד יש תמיד זמן בשביל לשחק איתך כדורגל או טניס או שחמט והוא תמיד ינצח אלא אם כן הוא יפסיד כדי שתוכל להרגיש שניצחת את איש התמיד. הוא תמיד רוצה לעשות איתך שיעורים, לשבת איתך ולשמוע אותך מספר סיפורים. לאיש התמיד יש את הכתב הכי יפה, הכי עגול, הכי מסולסל והוא תמיד מדבר בעברית נכונה, ואומר משהו רק אחרי שביצע בדיקה מקיפה. יש לו תמיד רעיונות מקוריים והוא תמיד מצויד בלפחות שתי דרכים לפתור בעיה שיש לה רק פתרון אחד. איש התמיד, תמיד יעדיף להיות איתך מאשר לעשות כל דבר אחר, הוא תמיד יניח לך יד מנחמת על ראש בוער ויגיד לך "הנה, היד שלי מוציאה את החום" ותמיד תרגיש שזה בדיוק מה שקורה. איש התמיד תמיד מקיים הבטחות, אף פעם לא מאכזב אותך, אפילו לא פעם אחת.

איש התמיד הוא איש הרנסנס, שיודע היסטוריה כמו שהוא יודע גיאוגרפיה, יודע ספרות ולשון, אנגלית וחשבון, גיאומטריה ופיזיקה, כימיה ותנ"ך, שיש לו ידי זהב שיודעות לתקן מזגן, לבנות שולחן, להכליא עצים, לצבוע בתים, שיודע בעל פה שמות של מאות פרחים וצמחים. יש לו תמיד את הבורג המתאים, ואם אין לו, הוא ייקח מלחציים ומסור, ישייף אותו בסבלנות אין קץ, והנה, "עכשיו זה מתאים, אמרתי לך שנסתדר". איש התמיד לא לא יודע מהי ציניות, מהו רוע, מהו כעס. זה יכול להיות מתסכל לחיות לצד איש התמיד אבל הוא אף פעם לא ייתן לך הרגשה שהוא טוב ממך, למרות שהוא טוב, ונקי וטהור מכולנו.

כל אחד מנכדיו של איש התמיד יהיו מוכנים לתת את יד ימין כדי להחזיר אותו לחיים אבל גם לו מגיע לנוח לפעמים.

לילה טוב סבא שלי, אבא שלי. אני אוהב אותך, איש התמיד שלי.

33 מחשבות על “יהונתן אגוזי – איש התמיד

  1. מרגש.
    הצלחת לתת הרגשה של היכרות קלה עם אדם שלא היכרתי, בכמה שורות נוגעות ללב.

    היו לו מחנכים. הוא תוצרה של מערכת חינוך אחרת.

  2. מה שכתבת גורם לי שוב להיזכר בסבתא הפרטית שלי, שכל אחד מנכדיה משוכנע שהוא היה החביב עליה, ושלמרות זאת כולנו חשובים.
    משתתף בצערך.

  3. כל כך מרגש.
    איזה כיף לך שהיה לך סבא/ אבא שכזה. חבל שלא פגשתי אותו.
    יקירי רציתי לתת לך חיבוק כבר היום, אבל נשאיר את זה למחר.
    חוצמיזה לא ידעתי שגם באישי אתה כ'כ חזק…
    נתראה מירי

  4. כתבת מרגש מאוד. מילים היוצאות מן הלב – נכנסות אל הלב
    אני שמח בשמחתך שזכית בסב שכזה, ושולח את תנחומי על לכתו. שלא תדעו עוד צער

  5. הכל נכון על סבא יונתן,
    אחרי שקוראים על בןאדם כל כך טוב זה עושה רצון מידי להשתפר ולרוץ לשחק עם הילדות כדי להתקרב קצת קצת להילה הנפלאה והזוהרת.

  6. מצד אחד אני רוצה לנחם אותך, מצד שני היה לך מזל גדול. דודה של אימא שלי שהייתה כמו סבתא בשבילי הייתה אדם מיוחד מאד, היא דיברה 7 שפות באופן שוטף, הייתה משכילה, נאורה וטובת לב בצורה שכבר לא קיימת כיום אבל לרוע המזל היא חייתה יותר מדי זמן. אני לא אקלקל את הבלוג שלך בתיאורים על הדעיכה העלובה שלה הן גופנית והן נפשית רק אגיד שבסופו של התהליך הרגשנו כולנו הקלה גדולה כך שלמרות שאתה באבל עכשיו דע לך שיש לך מזל גדול, הזכרונות שלך מהסבא שלך כולם טובים ושום דבר לא מעיב עליהם.

  7. אנשים כאלה משפיעים טוב בגלים על כל העולם מסביבם, לימים ולדורות. אשריך שזכית לגדול עם סבא כזה.
    משתתפת בצערך.

  8. יובל, כקוראת קבועה של הגלוב (פעם לא נהגתי להגיב בשמי) אני שולחת את תנחומי. הפוסט שלך העלה חנק בגרון, ואני חייבת להודות גם לא מעט קנאה במי שהצליח לחצות את גיל ה 40 (נכון?) ולהכיר את סבו בתור אדם בוגר. לא עניין שכיח בכלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: