פייסבוק היא רק תירוץ

סיני גז שלח טקסט לקטגוריית כתב/ת אורח/ת אשר עוסק בקשר שבין פייסבוק, יחסי ציבור ומהפכות בעולם הערבי. הנה הטקסט המלא לפניכם.

***

מדי פעם אנחנו עדים להפיכתם של אלמנטים טכנולוגים ותקשורתיים לסיבה (ותוצאה) של התרחשויות בעולם. פעם הייתה זו הטלויזיה, אחר כך האינטרנט, הטוקבקים והיום זו רשת פייסבוק. המהומות בעולם הערבי ? מהפכת הפייסבוק. בגידות בתוך המשפחה ? זה ברור, פייסבוק אשמה בכך. שקיפות פוליטית ? רק באמצעות פייסבוק. קשר ישיר עם בעלי שררה? זה קל, פייסבוק.

אך יותר מהעובדה שהקשר בין פייסבוק לשאר הדברים הללו הוא ברוב המקרים, מקרי בהחלט, הטלת האשם או מציאת הסיבה בפייסבוק מעיד יותר מכל על מי זמצביע על הקשר בין פייסבוק לכל השאר. לפרשני העולם הערבי שלא חזו את סערת המהפכה קל יותר לעסוק ברשתות החברתיות (אגב, פייסבוק אוצר בתוכו כמושג את טוויטר ולעיתים גם את גוגל לדידם של אותם פרשנים, בין אם מבורות ובין אם מעצלות מחשבתית) מאשר בתופעות חברתיות, כלכלית וגיאופוליטיות בעולם הערבי. זה קל, שטחי וסקסי יותר. העובדה שפייסבוק לא הצליחה לעורר קול מחאה בעולם המערבי בו הפופולריות שלו רבה יותר לא מטרידה את אותם מהללי הלייק. ההתעלמות המוחלטת שלהם מחטיבות יחסי הציבור של פייסבוק, טוויטר וכמובן גוגל היא בעייתית במקרה הטוב ורשלנית במקרה הרע. מיסגורן של הרשתות החברתיות כאבירי המהפכה אינה עניין של מה בכך, יש יד מכוונת ששמחה מאוד לראות את פייסבוק בראש כותרות המהפכה. נראה כי למנהלי מערכת היח"צ של פייסבוק/טוויטר/גוגל ברור כי כל פרסום הוא פרסום טוב גם אם מדובר בניצול ציני של מהפכות לחם וחופש בעולם השלישי. בהחלט לייק.

לתלות את הפלת השלטון במצרים ובתוניס בכוחה של הרשת החברתית הפופולרית הוא בבחינת עוול טכנולוגי ותרבותי. פייסבוק משמשת תירוץ ועלה תאנה למי שאינם מעוניינים לגעת בתופעות עומק בעולם הערבי בפרט ובעולם בכלל. מי שאין לו מזון ויצליח לעורר את חבריו לצרה ייצא להפגנות עם פייסבוק או בלעדיה. פייסבוק, חשוב לציין, לא הצליחה למנוע את הטבח בלוב ושלל עוולות בכל העולם. כמות הלייקים לא עצרה אף אקדח, רובה או סכין. ולא, גם אם תגייסו מיליון לייקים כנראה שזה לא מה שיחזיר את החייל גלעד שליט הביתה. לפייסבוק יש משמעות ומשקל אך הם הרבה יותר קטנים מהכוח והמשמעות שמייחסים לה. הרשת היא רשת והגולשים הם גולשים. מדי פעם אני חש צורך להזכיר שוב ושוב שהאינטרנט היא בסך הכל כלי, לא כוח שלטוני רב עוצמה שעשוי להפיל שלטונות. יתרה מכך, לפייסבוק בדומה לרשת אין מנהיג או שליט. היא בבחינת זירת שיח. כפי שלא ניתן לייחס את המהפכה הצרפתית לכרכרות ולסוסים שסייעו להניע את המפגינים מנקודה לנקודה כך קשה לראות בפייסבוק כלי מכונן במהפכות המתרגשות על העולם הערבי.

גם אם מארק צוקרברג בכבודו ובעצמו יגייס את כל גולשיו הוא לא יצליח להפיל את השלטון או להפסיק את הרעב. הוא יכול לנסות, אך הניסיון שלו טוב כמו כל ניסיון של גוף תקשורת כזה או אחר לבצע שינויים שלטוניים ופוליטיים. חשוב לציין גם בהקשר זה שפייסבוק כחברה לא נקטה עמדה ברורה בקשר לשינויים פוליטיים כאלו ואחרים. היא שימשה כפלטפורמה ומנסה לצייר את עצמה כנייטרלית. יחד עם זאת היא נייטרלית פחות בכל הנוגע לפרטיות הגולשים והאופן בו היא מוכרת את המידע והנתונים עליהם כחלק מהמודל העסקי שלה.

לעיתים נדמה שנוח מאוד לפייסבוק ולשאר חברות האינטרנט הללו לצייר עצמן כלוחמות צדק ושיוויון כאשר בפועל הן נוטלות את החירות הבסיסית של כל אחד מהגולשים שלהן: הזכות לפרטיות. ניכוס כותרות המהפכה בעולם הערבי הן עלי תאנה שמטרתן, כך נראה, לכסות על ערוותן של החברות שהדבר האחרון שמעניין אותן הוא צדק, שיוויון וחירות. תשאלו את גוגל שנכנסה ללא היסוס לאחת המדינות הדיקטטוריות בעולם, סין, ואף טרחה לצנזר את תוצאות החיפוש שם על פי בקשת המשטר.

מצד אחד, פייסבוק, טוויטר וגוגל מהוות תירוץ למי שאינם מצליחים לפרש את המציאות כמות שהיא ובוחרים בפיתרון השטחי, הזמין והנוח ומצד שני החברות הללו משתמשות במציאות על מנת לתרץ את נחיצותן לא רק כחברות אינטרנט מצליחות אלא כמשנות תרבות וחברה. המרחק בין משאלות הלב הללו וניתוח המפה הפוליטית על פי מפת הלייקים לבין המציאות הוא רחוק מאוד.

16 מחשבות על “פייסבוק היא רק תירוץ

  1. אולי פספסתי, אבל אני לא זוכר שפייסבוק וטוויטר יצאו במסעות ייחצון עצמי בעקבות המהפכות במזרח התיכון. אין ספק שהן נהנו מהפרסום החיובי, אבל אני לא חושב שהיה כאן פמפום מצידן. מה שהיה זה הרבה פרשנים שלא רצו לאכול את הכובע שלהם אחרי שנים בהן נטען שהעולם הערבי פשוט לא מסוגל לבצע מהפכות עממיות, בטח שלא בלי סיוע מערבי. אז הנה – מצאו את ה"סיוע המערבי", פייסבוק וטוויטר. עאלק. אבל העיקר שכולם מרוצים, ועכשיו אפשר להבטיח שלמרות הכל, לא תהיה דמוקרטיה במצרים, כי נו – ערבים…

  2. היי סיני, סביר להניח שהרשומה הזו היא עוד רשומה בניסיון שלנו לפענח, להבין, לעשות שכל. חשוב בעיניי. כל עוד נהיה בטוחים שהממשל באיזשהו מקום שלא לרמוז – ארה"ב, לא באמת מעורב באופן כזה או אחר בפלטפורמות כנראה שאתה צודק. אני אגב, לא לגמרי בטוחה.

    ובכל זאת יש משהו בפלטפורמות. גם אם לא תוכל להצביע על פייסבוק כאשמה או מחזיקה בזכות לאיזה פועל אנושי, היא חזקה מדי במובן שהיא הופכת שלל אפשרויות לקלות מדי, מצב שלא היה קיים בעבר לרמה כזו של קלות. לפעמים זה יוצא לטובה, לפעמים לרעה ומה משניהם לוקח במאזן הכולל – כנראה שנחשוב ונכתוב עוד הרבה הגיגים עד שזה יסתבר בבירור. טוויטר אחרת.

    בינתיים הן מצליחות לחמוק באופן אלגנטי ממחשבות עמוקות על חבות ואחריות שזו סוגיה המסתדרת לצערי לא רע עם הסיוע המערבי. יום טוב.

  3. אני מסכים עם לימור (2), ואף ארחיב: יש רקע טכנולוגי משמעותי למהפכות האלה. בשביל שיפרצו נדרשה מסה קריטית של גורמים, ביניהם גורמים סוציולוגיים ופוליטיים – וגם גורמים טכנולוגיים, אם זו קלות הארגון, תפוצת גורמי תקשורת זרים שאינם מחוייבים לצנזורה המקומית, ואם זו רמת התפוצה של מצלמות וידאו שיתעדו כל עוולה. אין ספק שבלי טוויטר (כלומר, "הטוויטר") גם הטלפון, הדפוס, יונת הדואר או מדורות בראש כל גבעה היו יכולות למלא תפקיד במהפכה. אבל זה היה קשה יותר לארגן, ולכן המסה הנדרשת משאר הגורמים במהפכה (למשל גודל המעמד הבינוני המשכיל) היתה גדולה יותר.

    אתה מוזמן לבקר בקובה ובסין, שתיהן מקבלות תיירים, ולהשוות מדינה דיקטטורית שנותנת לאזרחיה חופש מסוים באינטרנט (סין) וכזו שלא נותנת להם אינטרנט בכלל (קובה). ההתרשמות שלי היא שהחירות שזוכים לה אזרחי סין היא ברמה גבוהה הרבה יותר, וגם אם בשתיהן המהפכה עוד לא פורצת, זה מתבטא בין השאר במחויבות השלטון הסיני (בלית ברירה) לרפורמות פוליטיות כדי למנוע תסיסה חברתית.

    זכות לפרטיות זו זכות חשובה שהיחס אליה מורכב במבנים החברתים החדשים. אבל אל תטעה, גם בין זכויות היסוד יש היררכיה, והזכות לפרטיות חשובה פחות – הרבה פחות – מחירויות אחרות.

  4. הרשתות החברתיות מחזקות את תחושת האינדיבידואליזם אצל המשתמשים שלהם, במיוחד אם הם רגילים לחיות תחת משטר קולקטיביסטי שעמל על מחיקת הזהות האישית לטובת זהות לאומית. במובן הזה לפייסבוק וטוויטר היה משקל שאני לא חושב שאפשר לבטל אותו.

  5. היי דובי, מי שחושב שלמערך יחסי הציבור של גוגל ופייסבוק לא היה שום חלק בניסיון לצבוע את המהפכה בעולם הערבי בצבעי הקשת של גוגל כמו גם בכחול הדהוי של פייסבוק, תמים מאוד. מלבד מערך יח"צ יש להם גם לובי חזק. אני מטיל ספק גדול בכך שלא הייתה יד מכוונת מאחורי הניסיון להציג אותם ככוחות משחררים. כך או כך ציינתי במאמר שלפרשני העולם הערבי שלא חזו את סערת המהפכה קל יותר לעסוק ברשתות החברתיות. זה קל, סקסי ושטחי.

    מסכים שנוח יותר לראות את זה כהנחתה מערבית, וזו הבעיה בכל הסיפור הזה: סיקור בעיניים מערביות, מטושטשות מלייקים, שמשאלות הלב הופכות לסיפור המרכזי.

  6. היי לימור,
    יש משקל לפלטפורומות – לא אכחיש. אך משקל היתר שנותנים להן בעיקר מעיד על מי שנותן להם את המשקל הזה, ופחות על משקלן האמיתי במציאות חיינו. אני חושב שהמשפט: "כפי שלא ניתן לייחס את המהפכה הצרפתית לכרכרות ולסוסים שסייעו להניע את המפגינים מנקודה לנקודה כך קשה לראות בפייסבוק כלי מכונן במהפכות המתרגשות על העולם הערבי", מבהיר את כוונתי. עם כל הכבוד לפייסבוק, ההפיכה הערבית יכלה להתקיים גם במקום אחר. אוסף של המון זועם, רעב ומדוכא לא צריך קבוצה בפייסבוק בשביל להרים קול זעקה, אפשר גם בכיכר א-תחריר.

  7. היי עודד,
    אני כלל לא בטוח שהטלפון, המייל וסלולר לא שימשו כלי משמעותי כמו פייסבוק, טוויטר וגוגל במהפיכה הזו. אך כמו שציינת גם אתה, מדובר באוסף של גורמים. לתלות את התקווה הדמוקרטית בפייסבוק או בגוגל נגועה בדטרמיניזם טכנולוגי מהזן הנחות ביותר.

  8. אין ספק שלפייסבוק יש את ההשפעה שלו, אך אם ההשפעה נשארת וירטואלית היא לא ממש קיימת- חוץ מייצירת באזז היא לא עושה שום דבר.

  9. טכנולוגיה לא גורמת למהפכה. אנשים גורמים למהפכה. טכנולוגיה היא Enabler, כלומר "מאפשר" שנותן לאנשים כלים שלא היו להם קודם לתאם עמדות, לארגן קבוצות, להעביר מסרים בצורה חופשית לאורך מרחקים עצומים וליצור את האפקט המצטבר של לחץ ציבורי שגורם לדברים להשתנות בצורה כזו.

    הדבר נכון לגבי הרבה מאד שינויים בעולמנו, לא רק לגבי מהפכות פוליטיות. טכנולוגיה איפשרה את המהפכה הפמיניסטית, אך זו קרתה בזכות הנשים שהובילו אותה. טכנולוגיה איפשרה את המהפכה התעשייתית, שהולידה את מעמד הביניים הבורגני כפי שאנחנו מכירים אותו היום, ובתורו הובילה גם למהפכה הסוציאליסטית בראשית המאה הקודמת.

  10. חירותניק ליברלי (4),

    לומר שהרשת החברתית/טכנולוגיה מעודדת אינדיבידואליזם היא בדיוק ההפך מהמציאות. בפועל, הן מאפשרות חברות ותחושת שייכות לקהילה וירטואלית חוצת גבולות חדשה לפרט-עצמן… כזו שלא נתונה למרות ובפרט ליכולת האכיפה הריבונית של קהילת האם הגיאוגראפית (המדינה).

    וזה החידוש האמיתי … יצירת חלופה זמינה ונגישה למדינה הפיזית, שעד היום נהנתה ממונופול. בהשאלה לליברליזם שאתה מקדם – כוחות השוק בפעולה.

  11. כפי שלא ניתן לייחס את המהפכה הצרפתית לכרכרות ולסוסים שסייעו להניע את המפגינים מנקודה לנקודה כך קשה לראות בפייסבוק כלי מכונן במהפכות המתרגשות על העולם הערבי.

    כמובן שההקבלה לא נכונה. את מהפכת המידע (שפייסבוק/טוויטר/גוגל הם רק דוגמאות מוצלחות לכלים העומדים בבסיסה) צריך להקביל למהפכת הדפוס, שאיפשרה את זרימת המידע והשינוי התודעתי שיצרו את המהפכה הצרפתית ושאר מהפכות העידן המודרני.

  12. פייסבוק הוא רק עוד כלי שיעלם , אבל קשה לעקוב אחריו ולשלוט בו, פייסבוק הוא בעצם סוג של אתר חדשות של חברים + אתר חדשות כללי + אתר משחקים + צ'ט. הוא לא באמת חולל פה מהפכת מידע חדשה, הוא רק ריכז את כל השירותים השונים במקום אחד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *