"האתר פתוח לתגובות"

הטוקבקים חשובים לאתרי החדשות. הם חשובים להם כי הם מראים שיש סביב האתר קהילייה של אנשים שמתעניינת, שיש רייטינג. "מעריב" יצאו לקמפיין "איפה הבושה" הדלוח על בסיס 2,457 טוקבקים שהופיעו באתר האנרגיה לאחר המאמר האלמותי של דנקנר ומרגלית.
כמובן שלא הכל הולך. אין סיבה להכניס קללות, נאצות ו"אני ראשון!!!1". אבל מה באשר לביקורת? מדיניות סינון התגובות באתרים רבים (בהם Ynet, אתר האנרגיה ואתר "הארץ") מוכנה לעכל גם דברי ביקורת מצד הגולשים, כל עוד מדובר בביקורת אמיתית. אבל לא כולם כאלו.
לפני שבועיים, חבר הפנה את תשומת ליבי לכך שבאתר הטוש קשה למצוא דברי ביקורת מצד הגולשים ומצד שני אין שום בעיה להכניס טוקבקים מלאי מחמאות לכתבות ולכתבים. החלטתי לבדוק את העניין בעצמי. (עורכי דין שימו לב, זו לא בדיקה מדעית וייתכן שהתוצאות מקריות לחלוטין).
בחרתי כתבות באופן אקראי אליהן שלחתי תגובות עם דברי ביקורת על הכתבה (אולי היא לא מספיק עמוקה, יתכן שהכתב קצת חיפף, או שיש בה טעות – גם זה קורה). לאותן הכתבות שלחתי גם תגובות עם דברי שבח והלל לחוכמתו האדירה של הכתב ושל מי ששכר אותו. והפלא ופלא, השבחים נכנסו, הביקורות נעלמו.
די דוחה כשחושבים על זה.
אין שום סיבה להכניס תגובות שכל מטרתן לבזות את הכותב או את נשואי הכתבה. אני הראשון לטעון זאת (המאמר פורסם ב"הארץ" ב-21.7.2003). אבל אם יש ביקורת לגיטימית על הכתבה, והוחלט לפרסם טוקבקים, מדוע לא להציג אותה? אם לא רוצים טוקבקים, אהלן וסהלן, אני מוכן להבין את זה ואפילו להסביר את המדיניות הזו. אבל אם יש לכם טוקבקים ואתם מעודדים את הגולשים להגיב על ידי פרסום חלק מהתגובות בעיתון המודפס, תהיו הגונים.
כן, אני יודע – זה קשה.

לתשומת לבכם: כל ביקורת על הפוסט הזה תימחק ומיד!

13 מחשבות על “"האתר פתוח לתגובות"

  1. ניסויון בהחלט חשוב. חבל שבחרת לכתוב עליו רק כאן ולא ניצלת את הבמה הגדולה שידיעות נותנים לך כדי לחשוף אותו לעיני הרבה יותר קוראים.

  2. מצטרף לדליה קצ'ורי.
    קח שעה מזמנך.
    אל תכתוב תגובה אחת כזו ואחת כזו, אלא 20 ו 20.
    כעת זה כבר יותר "מדעי".

    פזר את שליחת התגובות על פני יממה שלמה (כך ניתן לנטרל השפעות של עורך מדור זה או אחר). עכשיו אפילו יותר מדעי.

    אם התוצאות יהיו חד משמעיות (פרסם אותם כאן ונעזור לך מבחינה סטטיסטית) – פרסם אותם בידיעיות.

  3. יובל,
    תופעת הטוקבקים מעניינת מאוד, ונהניתי לקרוא את הטור שלך (אולי אפילו עוד ב-2003?) ואת הפוסט הנוכחי. אם יש לך טורים נוספים שעוסקים בטוקבק, או מקורות אחרים כלשהם — ויש לך זמן וכוח — אשמח מאוד לקישורים.
    למשל — מה באשר לתופעה, שחברות מסחריות שוכרות יחצ"נים שמשלמות ל"טוקבקסטים מטעם"? ראשית, נראה לי שלא ניתן למנוע תופעה כזו. כלומר — יש הזדמנות. וכיוון שלחברות יש כסף — יש גם אמצעי. ואם הטוקבקים משפיעים על דעת הקהל — יש גם מניע. ועל כן מן ההיגיון שזה יתרחש.

    תודה…

  4. בזמנו עשיתי כתבה על העניין בערוץ 2 ועוד קודם לכן התפרסמה על כך כתבה גדולה ב"מעריב". אכן לא ניתן למנוע את התופעה באופן מוחלט אבל בשיחות שערכתי עם האנשים שמסננים את הטוקבקים הבנתי שלא קשה לעלות על היחצ"נים ומדי פעם מצנזרים אותם. מצד שני, הטוקבקים הם סוג של במה פתוחה וגם יחצ"נים הם בני אדם. לפחות חלקם.

  5. שלום יובל,
    כמי שמאשר לעתים (לפחות יום בשבוע) תגובות באתר דה מרקר אני יכול לומר לך, שדבריך אינם נכונים.
    אין צורך בניסויים כדי להוכיח זאת. די להסתכל בכתבות שבאתר באופן מדגמי כדי לראות שעולות תגובות לא מחמיאות. אני יכול לומר לך באופן חד משמעי המדיניות היא להעלות גם תגובות לא מחמיאות.
    יוסי, עורך משנה באתר

  6. יוסי, אתה בטוח ?
    אם אני כותב טוקבק לטור של גיא רולניק, סתם לדוגמה, שמתחיל במשפט "גיא אתה טועה" – הטוקבק יזכה להתפרסם ?…….

  7. יוסי, מודה לך על התגובה כאן.
    כמו שאמרתי, הניסוי שלי היה מדגמי ומאוד קטן. ובכל זאת שווה להדגיש, אם מישהו כבר הפנה את תשומת לבי לעניין לאחר שהוא ניסה ולאחר מכן גם אני ניסיתי, ושנינו הגענו לאותן התוצאות, יתכן שבכל זאת יש משהו בטענה. אל תשכח, שאתה לא היחיד שמאשר (או לא מאשר תגובות) באתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *