הטוקבקים חשובים לאתרי החדשות. הם חשובים להם כי הם מראים שיש סביב האתר קהילייה של אנשים שמתעניינת, שיש רייטינג. "מעריב" יצאו לקמפיין "איפה הבושה" הדלוח על בסיס 2,457 טוקבקים שהופיעו באתר האנרגיה לאחר המאמר האלמותי של דנקנר ומרגלית.
כמובן שלא הכל הולך. אין סיבה להכניס קללות, נאצות ו"אני ראשון!!!1". אבל מה באשר לביקורת? מדיניות סינון התגובות באתרים רבים (בהם Ynet, אתר האנרגיה ואתר "הארץ") מוכנה לעכל גם דברי ביקורת מצד הגולשים, כל עוד מדובר בביקורת אמיתית. אבל לא כולם כאלו.
לפני שבועיים, חבר הפנה את תשומת ליבי לכך שבאתר הטוש קשה למצוא דברי ביקורת מצד הגולשים ומצד שני אין שום בעיה להכניס טוקבקים מלאי מחמאות לכתבות ולכתבים. החלטתי לבדוק את העניין בעצמי. (עורכי דין שימו לב, זו לא בדיקה מדעית וייתכן שהתוצאות מקריות לחלוטין).
בחרתי כתבות באופן אקראי אליהן שלחתי תגובות עם דברי ביקורת על הכתבה (אולי היא לא מספיק עמוקה, יתכן שהכתב קצת חיפף, או שיש בה טעות – גם זה קורה). לאותן הכתבות שלחתי גם תגובות עם דברי שבח והלל לחוכמתו האדירה של הכתב ושל מי ששכר אותו. והפלא ופלא, השבחים נכנסו, הביקורות נעלמו.
די דוחה כשחושבים על זה.
אין שום סיבה להכניס תגובות שכל מטרתן לבזות את הכותב או את נשואי הכתבה. אני הראשון לטעון זאת (המאמר פורסם ב"הארץ" ב-21.7.2003). אבל אם יש ביקורת לגיטימית על הכתבה, והוחלט לפרסם טוקבקים, מדוע לא להציג אותה? אם לא רוצים טוקבקים, אהלן וסהלן, אני מוכן להבין את זה ואפילו להסביר את המדיניות הזו. אבל אם יש לכם טוקבקים ואתם מעודדים את הגולשים להגיב על ידי פרסום חלק מהתגובות בעיתון המודפס, תהיו הגונים.
כן, אני יודע – זה קשה.
לתשומת לבכם: כל ביקורת על הפוסט הזה תימחק ומיד!
כתיבת תגובה