חובבנות

קטגוריות:

גוגל ישראל ממשיכה עם התנהגות תקשורתית הזויה שמתאימה לחברת סטארט-אפ ולא לענקית אינטרנט.

במסיבת העיתונאים ובשיחות האישיות עם מנכ"ל החברה בישראל, מאיר ברנד, הוא נשאל לא פעם על הקמת מרכז פיתוח בישראל אך לא ענה. שבוע פלוס יום חלף ממסיבת העיתונאים ומשרד יחסי הציבור של החברה בישראל מוציא הודעה לעיתונות שכותרתה: "Google מקימה מרכז מחקר ופיתוח בישראל":

"Google הודיעה היום, כי היא תפתח את מרכז המחקר והפיתוח הראשון שלה בישראל. המרכז, שבראשו תעמוד יואלי מארק, יהיה חלק מתוכנית ההשקעות הנמשכת של גוגל מחוץ לארה"ב (…) מרכז המו"פ החדש ייפתח ברבעון השני של 2006 בחיפה"

זו התנהלות תקשורתית חובבנית קלאסית. במקום לשמור כזה בונבון למסיבת העיתונאים מוציאה גוגל את ההודעה שבוע לאחר מסיבת העיתונאים. גרוע מכך, נראה שההודעה יצאה רק בעקבות פרסום של גלמור ב-Ynet אתמול בחצות שבו הוא מספק פרטים מדויקים ביותר על המהלך.

נראה לי שה-Mission של גוגל, "לסדר את המידע בעולם", עולה לה לראש. היא בטוחה שהיא יכולה לא רק לסדר את המידע בעולם אלא גם לשלוט בו.

(עדכון: דקות ארוכות לאחר שההודעה לעיתונות הגיעה לכל אמצעי התקשורת ועדיין אין עדכונים באתרי האינטרנט של הטוש, גלובס ואתר האנרגיה. הייתכן שזה בגלל ש-Ynet הקדימו את כולם ועכשיו הם עצבניים? לאאאאא, לא יכול להיות)

(עדכון 2: השעה 09:43. הטוש מעלה ידיעה קצרה בעניין. שעת פרסום הידיעה: 09:27)

תגובות

22 תגובות על “חובבנות”

  1. ומה יקרה אם הקוראים ישמעו על מרכז הפיתוח החדש של גוגל בעוד שעתיים ולא דקה וחצי אחרי שההודעה הגיעה לכתבים? העולם יתהפך? כל הישראלים שקנו מניות של גוגל יציפו בתביעות יצוגיות את בתי ההשקעות שלא האיצו בעיתונאים לפרסם מיד הודעה לעיתונות (ואח"כ לקבל בראש מהבלוגרים שלא מרוצים מכך שבדרך מה-inbox של הכתב אל ה-HTML לא שונתה אפילו מילה אחת בטקסט, כולל סופרלטיבים של יחצ"נים) ולמנוע מהם הפסד?

    קורא אינטיליגנטי יודע להעריך את הערך המוסף שיתן לו העיתונאי שישב על ההודעה הזו ויוסיף עליה חומר רקע, אולי אפילו ניתוח והערכות לעתיד. אבל הרי קוראים אינטיליגנטים הם לא קהל היעד של העיתונות כבר כמה שנים, העיקר שהמתחרה לא יפרסם ראשון/בלעדי/רק היום/מבצע מיוחד.

    גוגל בכל זאת תופסת את כולכם בביצים. תראה איזה כיסוי היא קיבלה במסיבת העיתונאים שלה (ובניגוד להנחת היסוד של העיתונאים הישראלים, חברה מסחרית מחוייבת בדיווח רק לבעלי המניות שלה, ולכן הם יכולים לעמוד על הראש ולדרוש אלף פעם, אבל גוגל לא חייבת לספר להם בדיוק מה היא כן או לא מתכננת לעשות כאן), ותראה שלא יהיה כלי תקשורת שלא יפרסם על מרכז הפיתוח שלה. הפרסום הראשון של גל ב-YNET הוא דוגמא קלאסית לפעילות יחצ"נית חכמה, שמנצלת את הנטיה של העיתונאים לפרסם מידע שבא מהדלפה במיקום טוב יותר ממידע שהגיע ב"דרכים מקובלות", ועד עכשיו גוגל מלהטטת בעיתונאים באופן שעדיין לא חצה את גבול הטעם הטוב.

    בסופו של דבר, יש כאן מיליוני משתמשי אינטרנט שהדבר האחרון שמעניין אותם הוא האם גוגל כן נתנה למנכ"ל הישראלי שלה להגיב על סין או לא נתנה לו. הם רוצים להשתמש בשירותים שלה, לא להצביע עבורה בבחירות. אם עשרה עיתונאים מתעצבנים שהעזו לא לענות על שאלות שלהם, גם ידיעתי המוגבלת במתמטיקה סוברת שמיליונים זה יותר מעשרה, ולכן העיסוק החצי-ברנז'אי הזה מעניין לקוראים את העכוז. אז ימשיכו להיות דיונים מאלפים על כך שגוגל מנוהלת בידי דארת' ויידר שרוצה להשמיד באמצעות כוכב המוות שלו את לוק סקייווקר בסין, אבל הדיונים המאלפים האלה לא יחדרו למיינסטרים, כל עוד הם מקבלים אותה דרגת חשיפה כמו טורי התוכחה על "גוגל לא ענתה לי לשאלות, נו נו נו". יחס המידע/דעה בעיתונות הישראלית כבר יצא מפרופורציה, ועד שלא יחזור לפרופורציה, אין מה להתלונן על יישות מסחרית שמנצלת את התקשורת לצרכיה.

  2. אני מסכימה עם מר נס. הרבה מההשתלטות של גוגל על המרחב האינטרנטי אפשר לזקוף לזכות התקשורת, שמיהרה לחבק את גוגל כחברה החביבה עליה. סופרלטיבים נשפכו מפה ועד הודעה חדשה, כולל שמועות חסרות בסיס על מערכת הפעלה מבוססת לינוקס. והרי כל מה שמריח מקוד פתוח מקודש אוטומטית.

    אני אפילו זוכרת איך לפני שנתיים ספאמר מפורסם התחיל להשתמש ב-google ads, ולמהנט שיכנעו את הקוראים ללחוץ הרבה פעמים על ההודעה כדי לקחת ממנו כסף ולהעביר לגוגל. ממש רובין הוד.

    אז נכון שלאחרונה התעורר איזשהו גל ביקורת, אבל אני חוששת שהאפקט של זה מאוחר מדי. עכשיו יהיה הרבה יותר להוריד את גוגל מגדולתה.

  3. אני לעומתך, אדר, לא מבין מה מר נס רוצה להגיד בתגובתו המלומדת ולדעתי הוא נובח (תרתי משמע) על העץ הלא נכון.

    ראשית, אני אודה לך ידידי, אם לא תדבר אליי ברבים. בפעם האחרונה שבדקתי, לא היו לי תולעים ולכן אף אחד לא תופס "אותנו" בביצים.

    שנית, בהתחשב בטקסט שפרסמתי כאן (ושהופיע באיחור לצערי, אך הופיע, היום בכפולה הפותחת של מוסף "ממון") קשה לי להבין איך אתה טוען שמישהו תופס אותי בביצים. 45 הדקות שביליתי בטלפון עם גורמים המקורבים לחברה בצרחות וצעקות יכולות להעיד שאני לא ממש חביב החברה ב-24 השעות האחרונות.

    שלישית, אם אתה חושב שגלמור קיבל את המידע ממשרד יחסי הציבור לא רק שאתה טועה, אתה טועה בענק. עם כל הכבוד ללמהנט, יש דרכים מוצלחות יותר לקבל חשיפה אם מדובר בהדלפה מתוכננת. זו לא היתה הדלפה מתוכננת. לגלמור יש הישג בזכות עצמו והניסיון שלך להפחית אותו הוא טפל בעיני.

    רביעית, אני לא מבין על איזה יחס מידע/דעה אתה מדבר. הסיבה היא שלא היה מידע במסיבת העיתונאים של גוגל (ראה הטור שלי, שם) ולכן הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לכתוב דעה על כך ש"לא היה מידע במסיבת העיתונאים של גוגל" (ראה הטור שלי, שם).

    חמישית, דווקא מכיוון שכלי תקשורת ממהרים לפרסם הודעות מהסוג הזה, הפליא אותי איך הפעם כולם לקחו את הזמן.

    לבסוף, כמובן שכל הדיון שהתנהל פה בשבוע האחרון היה ברנז'אי. אני לא זוכר מתי הפכו את זה לעבירה על החוק. אני אפילו חושב שיש טעם ומקום לדיון שעוסק בפרקטיקות העיתונאיות עצמן מבלי להתיימר להשפיע על "מיליוני המשתמשים". זו הסיבה שהדיון התנהל כאן ולא מעל דפי העיתון. מצד שני, כמובן שאותך זה לא מעניין כי אתה כבר לא עיתונאי. אי לכך, ראה עצמך משוחרר מהדיון הזה.

  4. ראשית, אני מתנצל על ההכללה. ב"את כולכם בביצים" לא התכוונתי אליך, כמו גם לעוד כמה פרטים, אבל התחושה הכללית היא, כפי שגם הגברת ג'יין מעידה, כקוראת וככותבת, שמספיק שגוגל תפתח שווארמיה לא טעימה במיוחד ברחוב עם אלף שווארמיות, כדי שהיא תקבל כתבה בעיתון/אתר, כי הרי "זו גוגל! הבה נשתחווה!". אחרי שנים של טיפוח המנטרה "מיקרוסופט רעה", מצאו להם חלק גדול מהעיתונאים את הפיה הטובה גוגל, וכשהיא מעזה לחשוב לרגע על המהלכים העסקיים וההתנהלות התקשורתית שלה ולהחליט שהיא בוררת את מילותיה בקפידה, הבנים המאוכזבים מקללים את האמא. עוד לא הספקתי לקרוא את ספרך, אבל אני עוד לא חושב שאנחנו במצב שבו יש לנו את היכולת (ולמעשה, גם את הצורך או ההכרח) לקבוע שגוגל רעה או גוגל טובה. ובכל זאת, הסיקור של גוגל, כמו גם את מיקרוסופט, הוא יותר אמוציונלי מדעתני, ולכן הוא מתרכז בהבעת דעה ובהוצאה מפרופורציה של תהליכים עסקיים (שירות יצירת האתרים החדש שלהם אולי מזכיר לכמה עיתונאים את גיאוסיטיז של 1998, אבל ספרו ל-myspace כמה רחוק אפשר להגיע עם עיצוב מחורבן), במקום לדווח לקורא על המהלכים עצמם.

    לגבי ההערה האחרונה: אתה לא גוגל, ואתה לא תחליט מתי אני משוחרר מהדיון. אני אכן לא עיתונאי (ואני גם לא סופר וכותב תזות), אבל כקורא מותר לי להביע את דעתי על התקשורת, כפי שאני עושה מאז יוני 2003, עת הסביבה העיתונאית שבה ביליתי גרמה לי להיגעל ממנה ולעזוב. באופן פרטני, כוונתי היתה בעיקר ל-NRG ו-YNET, שניצלו את הבמה ה"כללית" שהיתה להם (תומר ליכטש ב"הרשת", גל מור בבלוג של YNET, שהוא חלק אינטגרלי מ-YNET) בכדי לנגח את גוגל על מסיבת העיתונאים (ליכטש) ולנגח את עמיתיהם העיתונאים על הניגוח (מור). זו היתה כוונתי לזליגה של העיסוק בברנז'ה (ולעניין זה ברנז'ה היא שם כללי לכל העוסקים בתקשורת, כולל עיתונאים ויחצ"ני) למיקומים מרכזיים בעיתונות.

    שנית, זו לא עבירה על החוק לקיים דיון ברנז'אי, אבל זו גם לא עבירה על החוק להימנע מפרסום של "כלום" אם אין מה לפרסם. יש זליגה מתמדת של דיונים שמתקיימים בדרך כלל באמצעי התקשורת של הברנז'ה (החל מהעין השביעית, דרך "מי נגד מי" וכלה בבלוגיים יעודיים) לעבר עמודי החדשות הכלליים (והכלכליים). עניינים כדוגמת מערכות היחסים בין עיתונאים ליחצ"נים (כן הזמינו, לא הזמינו, כן נתנו מתנות, לא נתנו מתנות, כן שילמו על הטיסה, לא שילמו על הטיסה) ראויים "להישפט" בדלתיים חצי סגורות, כיוון שקהל היעד הוא העיתונאים עצמם, ולא הקורא הרגיל. פעם בכמה זמן יש אירוע ברנז'אי שכזה שאולי כדאי לחשוף לקורא הרגיל, אבל מדובר בדרך כלל באירוע שמערב שחיתות ברמה שהדעת אינה סובלת (שוחד, ניגוד אינטרסים מובהק, וכו') והקורא חייב להיחשף אליו כיוון שמדובר בעבירה, לא בדיון אתי פנימי. ב"יחס מידע/דעה" אני מתכוון לכל השנתיים האחרונות, ולא רק לאירוע הספציפי הזה, ולא רק לענף הטכנולוגיה אלא בכלל. חמישים טורים על גברים רווקים שמתלוננים על פיק אפ בר, עשרים טורים על אמהות מקוננות על העצב שבגידול ילדים, שלושה מיליון טורים על פוליטיקה, כאשר 2.8 מיליון מהם ממחזרים את האחרים – זה בדיוק אותו יחס מידע/דעה שאני מדבר עליו. היום כבר לא צריך לדעת בכדי לכתוב, מספיק רק לרצות. אותך כעיתונאי זה אולי לא מעניין, אבל אותי כקורא (עיתונים וספרים, אולי אפילו שלך) זה מעצבן.

  5. רועי שלומי

    ועל זה נאמר – זה לא מעניין אותך? אל תקרא, אל תגיב.

    גוגל ישראל לא מלהטטת ולא בטיח. גל עשה יופי של עבודה, וגוגל ישראל נדפקה. במקום לקבל את זה במיקום מרכזי בכל העיתונים ביום של ההשקה – כולם יעלימו את זה לעמ' 19 למטה. אכן, גם הודיני לא היה מלהטט את זה טוב יותר.

  6. רועי – כל עוד העיתון שלך גובה כסף על מודעות שמתפרסמות בעמוד 19 למטה, הקורא גם יגיע לשם, ואת החשיפה שלה גוגל קיבלה.

    ואני מוכן להתערב שאם העיתון שלך היה מקבל את ההדלפה לפני ההודעה הראשונית, ובכל זאת שבוע אחרי מסיבת העיתונאים, היא היתה מופיעה בעמוד הראשון של הכלכלה.

  7. הקטע הוא גילעד, שאין בינינו בכלל, אבל בכלל חילוקי דעות.

    ביני ובין גלוברמן מתנהל כבר שבוע דיון כועס ועצבני סביב השאלה האם ראוי לתת כפולה פלוס שער במוסף "עסקים" למאיר ברנד שאמר שום כלום בריבוע. הוא חושב שכן. אני חושב שבשום פנים ואופן לא.

    בימים האחרונים אני אומר לכל מי שרק מוכן לשמוע שהפרויקטים של מעריב דה-מרקר לאחר מסיבת העיתונאים הם אנטי-עיתונאות במיטבה שנגועה בפרובנציאליות דוחה.
    את כל זה כתבתי בטור (שכאמור התפרסם היום) וכדי לחדד את הנקודה הוספתי שם משפט בסוף הטור שלא פרסמתי כאן במקור. הנה הוא:

    "ולמרבה הצער כמעט כל העיתונים דיווחו על כך; בכתבות שער, בפרויקטים מיוחדים, בפרשנויות על דבריו החלולים של המנכ"ל שדקלם מסרים חבוטים ומשמימים".

    (במונח "על כך" אני מתייחס לדבריו השיווקיים של ברנד).

    משום כך התפלאתי שבחרת דווקא את הבמה הזו (הגלוב) כדי להטיף מוסר למי שאומר בפה מלא שהדיווח העיתונאי על גוגל בשבוע האחרון היה מתרפס וחסר פרופורציה.

  8. גילעד, לזה בדיוק רועי מתכוון: שאם מישהו היה רוצה להדליף, הוא היה נותן את זה ל"ידיעות אחרונות" שלא היו תוקעים את זה בעמוד הראשון של הכלכלה – אלא בעמוד הראשון של העיתון!! משום כך, הטענה שלך שמדובר בתרגיל יחצני במסגרתו ניתנה לגל ההדלפה היא פשוט ניתוח שגוי של מהלך העניינים.

  9. רועי שלומי

    גלעד – אין לי על מה להתערב, אני אפסיד, בדיוק בגלל הסיבה שיובל סיפק בפוסט האחרון.

  10. יובל: אם כבר הסכמנו שאנחנו חושבים אותו דבר (שמישהו יתעד את זה!), אז אני רק מפנה את תשומת ליבך לכותרת של הפוסט הנוכחי, ולמילותיו, שלמעשה נוזפות בגוגל על החובבנות התקשורתית שלה, בעוד אני טוען שהמצב הוא הפוך ואלו העיתונאים שמשחקים לידיה של גוגל בכך שהם מפרסמים כל נפיחה שלה, וכאשר יוצאים לה ניחוחות ורדים כדוגמת מרכז הפיתוח הזה, הם לא יכולים להתעלם ממנו, וכך היא נהנית מכל העולמות (המסריחים והנוחים). אני לא אומר שהמצב הזה קל לפיתרון, כי הוא הושרש במשך זמן רב, ולא רק בעניינה של גוגל, אבל אפשר לאט לאט לחזור לפרופורציה ולמצוא את שביל הזהב שבין מתן מידע רלוונטי לקורא ובין כיסוי תקשורתי מוגזם.

    ולעניין YNET: הוכח כבר שהמשפט "המידע הראשוני הגיע באימייל האדום" משמש בחלק מהמקרים כתחליף ל"המידע הראשוני נחת עם לוגו מסודר בתיבת המייל שלי", ואם היה לי זמן, ואם מנגנון החיפוש האיום של YNET היה יותר ידידותי, הייתי מציב כאן כמה דוגמאות שמוכיחות את זה (אלא אם כן אתה מאמין שהמדליפים באימייל האדום מוסיפים מיוזמתם סופרלטיבים ומידע חיובי על החברה). התאוריה שלי היא שההחלטה על היציאה לתקשורת התקבלה רק אתמול בשעה מאוחרת מדי בכדי לעניין את העיתונות היומית, ו-YNET הוא עדיין האתר הפופולארי ביותר בישראל (למעט גוגל…), כך שמבחינת החברה מדובר בתחליף ראוי ביותר. לא שאני מזלזל בגל, להיפך, אני מעריך אותו מאוד למרות ואולי בגלל עימותים שהיו בינו לבין החברה שלי, אבל זו היתה המחשבה הראשונה שלי כשראיתי את הידיעה ושעת פרסומה.

    (זה בכלל נושא סמי-מעניין לדיון: שעת פרסום ידיעה וההיסקים ממנה. נשאיר את זה לסמסטר הבא).

  11. כמי שמכיר תקשורת קשה לי להאמין שאתה מאמין שעדיף לגוגל לפרסם כזו ידיעה ב-12 בלילה במקום לפרסם אותה ב-6 בבוקר בעמוד החדשות הראשי של ידיעות אחרונות. קשה לי להאמין שאתה חושב שזה מתוכנן.

    לדעתי הפעם הם נגררו אחרי הסיפור ולא ניהלו אותו. וזו בעיני חובבנות. אתה פשוט נותן יותר מדי קרדיט לאנשים ומוצא תחכום במקום שבו יש בלאגן.

  12. אני מעדיף למצוא תחכום במקום בלאגן. זה הופך את העולם שלי ליותר מעניין, שלא לדבר על פחות אנרכי. זו הצרה של אנשים עם ADD – הם חושבים יותר מדי.

    יאללה, חוזרים לעבוד, תודה על הדיון, וניפגש בשמחות.

  13. אני רק רוצה להדגיש שאין לי ביקורת על המקלות שתוקעים חדשות לבקרים בגלגלים של גוגל לאחרונה (ע"ע סין, מסיבת העיתונאים במהלכה שיחקו במשחק השקט ועוד). אני רק חושבת שקצת מאוחר מדי, ואחרי כל השווארמיות (גם בתור צימחונית אני רואה שמרכז פיתוח בחיפה הוא בהחלט מנת שווארמה והפייג'-קריאייטור הוא סביח כלשעצמו), שתועדו וסוקרו מכל הכיוונים גוגל הפכו לגידול ממאיר שאי אפשר להסיר. הם יכולים להרשות לעצמם הכל, וזה מה שהם עושים בפועל.

    עכשיו, אם תסלחו לי, אני הולכת לבדוק את הג'ימייל.

  14. גילעד – המידע הראשוני באמת הגיע באימייל האדום, ודי מעצבן שאתה חושב שגל היה ממציא דבר כזה!

  15. נטע, להרגע. לא טענתי שגל המציא את זה (וב"זה" אני מעריך שכוונתך למשפט על האימייל האדום, ולא לידיעה עצמה). טענתי שבעבר המשפט הזה שימש עלה תאנה בלא מעט מקרים שבהם מדובר היה פשוט בהודעה לעיתונות, ולכן, כמו המילה "בלעדי", הוא כבר מזמן איבד את המשמעות המקורית שלו.

  16. רויטל סלומון

    יובל, אתה מחפש קונספירציות היכן שהן לא קיימות. לכתבים לוקח זמן להכין ידיעה. לעורכים לוקח זמן לערוך אותה. היו היום כמה דברים שוליים אחרים בכלכלה ובשוק ההון, כמו דו"חות טבע ומימושים של תשובה. אז גוגל ישראל מינתה מישהי לתפקיד בכיר. טיפלנו, שמענו. עוברים לנושא הבא.

    את העצבים נשמור למשהו קצת יותר דרמטי, ברשותך.

  17. רויטל, את מחפשת עצבים במקום שהם לא קיימים.

    ובאשר ל"אז גוגל ישראל מינתה מישהי לתפקיד בכיר. טיפלו, שמענו. עוברים לנושא הבא" – נו, באמת. החגיגה שהיתה בטוש לרגל נאומו חוצב הכמעט-שום-כלום של ברנד דמתה לטיפול עיתונאי בנאום של מוסליני עם ראיונות רוחב, פרשנויות וכתבנו בשטח מוסרים. הטיפול של הטוש בגוגל ישראל הוא הכל חוץ מ"טיפלנו, שמענו. עוברים לנושא הבא".

  18. רויטל סלומון

    התייחסתי לאייטם הספציפי של הבוקר, לא לברנד.
    וחלילה, עצבים? לא, ממש לא. אפילו לא קרוב. רק דיון בוגר ורהוט 🙂

  19. נו, אם כבר את פה, אז בואי נשחק משחק.

    הידיעה על "עוד מישהי שמינו לתפקיד בכיר", מגיעה לגליה ימיני, עודד חרמוני, ערן גבאי או וואט-אבר. היא מגיעה אליכם בלעדי-בלעדי.

    ועכשיו למשחק. מה לדעתך יקרה:
    א. הידיעה תופיע בעמוד הראשי של הטוש.
    ב. הידיעה תופיע בעמוד הראשי פלוס הפניה.
    ג. הידיעה תופיע בעמוד הראשי פלוס הפניה, פלוס כתבה, פלוס פרופיל, פלוס פרשנות.
    ד. הידיעה תופיע בעמוד הראשי פלוס הפניה, פלוס כתבה, פלוס פרופיל, פלוס פרשנות, פלוס אייטם מרכזי בעמוד הראשי של האתר פלוס העברתו לטור הפיצ'רים אחרי שעתיים, פלוס פולו-אפ למחרת, פלוס ראיונות עם בכירים בתעשייה, בכירים במתחרים וסתם בכירים.
    ה. ידיעה של 40 מילה תופיע באתר פלוס תגובה נוסח: "אז גוגל ישראל מינתה מישהי לתפקיד בכיר. טיפלו, שמענו. עוברים לנושא הבא".

    רוצה לומר, בואי לא ניתמם. הסיבה היחידה לטיפול המינורי היא לא שיקול עיתונאי של "אז מינו עוד מישהי בכירה" אלא העובדה שהידיעה פורסמה ב-Ynet קודם לכן והגיעה אליכם כהודעה לעיתונות. ולכן אני חוזר לטענה מתגובתי הקודמת:

    הטיפול של הטוש בגוגל ישראל הוא הכל חוץ מ”טיפלנו, שמענו. עוברים לנושא הבא”.

  20. רויטל סלומון

    למה משחקים? אני בעד גישה ישירה.

    עריכה – מעבר למה שמלמדים בקורסי תקשורת – היא עניין של טעם במקרים רבים. למה זה לא בסדר שעיתון או אתר תוכן יבליט בגדול משהו שהוא בלעדי שלו? ואתה בטח יודע שזה עניין של אופנות – היום זה גוגל, מחר זו חברה אחרת שעושה רעש. אז מה? על מה המהומה?

    וספציפית לאייטם – הידיעה אמנם לא פתחה את האתר אבל עלתה גבוה וקיבלה כבוד ראוי. הייתי שם, אני יודעת. אחר כך באו דברים אחרים (והיו הרבה היום) והיא עשתה את דרכה כמו כל הידיעות הטובות – לגן העדן של הארכיון. ככה זה כל יום. יש דברים שמקבלים פחות חשיפה לא בגלל מניעים נסתרים, אלא כי יש עוד כמה דברים על סדר היום.

    זה מאוד כיף לבחון דברים לעומק, לדקדק ולמצוא סיבות לכל תזוזה של ידיעה באינטרנט, אבל לפעמים התיאוריה היא רק תיאוריה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן