אריאל זילבר

אני ניגש את הנושא הבא בעדינות רבה בין השאר מכיוון שגם אני לא גיבשתי דעה מוצקת לגביו.

בעבר התנהל כאן דיון על כך שצריך להפריד בין דעותיו של אמן לבין האומנות שלו. אני הייתי הראשון לתמוך בכך. ובכלל, תמיד נראה לי מוזר שלא רוצים לנגן את ואגנר רק בגלל שהיה נאצי. או שהוא כתב מוזיקה ראויה או שלא, כך אמרתי לעצמי.

ואז הגיע אריאל זילבר (אין בכך לטעון שאני משווה אותו לואגנר, ממש לא). אריאל זילבר, התנדב לשיר את הג’ינגל של ברוך מרזל לקראת הבחירות הבאות. בראיונות לרדיו, לעיתונות ולכל מי שרק מוכן לשמוע, הוא מסביר מדוע לא רק הערבים הם בעיה אלא גם הסמולנים הם בעיה שצריך לטפל בה (דמיינו את כהנא אומר את זה – זה לא נורא רחוק אחד מהשני).

אז מה הבעיה (חוץ מהסמולנים)? הבעיה היא שאריאל זילבר שר את שיר הנושא של ערוץ הילדים “הופ“. השיר עצמו אגב מקסים. שמו “הופ לגדול בידיים טובות” ואני שר אותו בהנאה גדולה בכל פעם שאני שומע אותו. שיר מעולה וזילבר מבצע אותו באופן נפלא.

ועדיין אני מרגיש תחושת אי נוחות גדולה כאשר אני חושב על כך שהאיש הזה הוא הפרצוץ הווקאלי של הערוץ שהבנות שלי צופות בו. מצד אחד, הן לא יודעות מי זה אריאל זילבר, לא יודעות שזה הקול של אריאל זילבר ולא יודעות מה הן הדעות הפוליטיות של אריאל זילבר. בנוסף, עומדת לזכותו אותה טענה לפיה יש להפריד בין דעות פוליטיות של אמן לבין האומנות שלו. אבל מצד שני, האם ערוץ הופ יכול להסתפק בטענה הזו? האם לא מציק לו שהאיש בעל הדעות האלימות וההזויות האלו מייצג אותם?

כאמור, הנושא בעייתי בעיני ואין פה שחור ולבן. אני הייתי שמח אם היו מראים לו את הדלת, אבל אני מודה שהייתי נזעק אם היו עושים את זה לזמר תומך חד”ש. מצד שני – האם אפשר להשוות?

בקיצור, זה מסובך.

39 מחשבות על “אריאל זילבר

  1. בדיוק חזרתי מהסרט קפוטה ואני עדיין מתחבט בשאלה האם אפשר להפריד בין טרומן קפוטה שכנראה היה חרא של בן אדם ובין הכתיבה שלו?

  2. חנות מוכרת מעילים עם פרוות, לכן לא נקנה גם את המוצרים שלהם – זה בסדר.
    חברה מייצרת מוצרים בסווט-שופס, לכן נחרים אותם – תקין.
    אבל לא בזה מדובר – זילבר אינו מיצג את “הופ”, הוא אינו הדובר שלהם ולא בוחר את התוכניות שהערוץ מציג – הוא שר את השיר שלהם, והוא עושה יופי של עבודה. האם נכון לדעתך שדעותיו הפוליטיות של אדם יגררו פיטורים שלו? האם תקין לדעתך שבגלל שאדם מתנסח פוליטית, ייאבד את עבודתו? האם תסרב להיבדק אצל רופא שאוחז בדעה פוליטית הפוכה משלך? האם לא תכנס למסעדה הכי טובה, אם השף מפגין בניגוד לעמדתך?
    זילבר הוא אמן מוכשר, כיוצר וכמבצע (לפחות לדעתי) למרות שהדעות שלו הן יותר ממקוממות (שוב, לדעתי). שים לב – השיר אינו כולל את השורות “הופ אני יורה, הופ אני גיבור, איזה באסה לי, יש לי מעצור”. לטעמי יש לחדד את ההבחנה בין דעותיו של אדם כפי שהוא מציג אותן ועיסוקו.

  3. תומר 1.0 – אני מסכים שיש כאן דילמה. מצד שני אני יכול לומר לך, שבזמן ההתנתקות, השתדלתי לא לפנות לקבלת שירותים מספקים (יעני גנן, אינסטלטור וואטאבר) שהיו להם סרטים כתומים על האוטו.

    אני טיפוס מאוד פוליטי ואם אדם נכנס אליי הביתה ובמקביל קורא לחיילים שמפנים את
    “אחיו” בשם “נאצים” – אז סליחה, שלא ייכנס אליי הביתה.

    זו הבעיה שלי עם זילבר. הוא נכנס אליי הביתה וגרוע מכך, נכנס לעיניים ולאוזניים של הבנות שלי. כאמור הן לא בשלב שבו הן מבינות את הבעיה אבל אני מבין את הבעיה – וגם “הופ” צריכים להבין את הבעיה.

  4. המסקנה היא שעדיף לאדם לשמור בבטן את הדעות הפוליטיות שלו, שמא יפוטר? לא מסקנה נעימה, בכלל לא נעימה.

  5. כמובן שכקטגוריה, אסור לפסול את זילבר, מעשה שיתפרש כעיוות חמור של חיי החברה. אבל אני חושב שהשאלה קצת יותר סבוכה מזה. השאלה היא – כיצד החברה שלנו פתחה פתח לאדם כמו זילבר, פתח שמאפשר לו מעבר-פשוט לתודעותיהם של ילדים הצמודים לערוץ יעודי, מעבר שמאפשר את הלגיטימציה של קולו של זילבר, קול שמייצג קיצוניות מאוסה, ולכאורה “חוקית”, וכאן כדאי להזכיר את הקו המתוח בין מרזל לכהנא, לאיתמר בן-גביר, לנוער הגבעות, למראות עמונה, לגזענות, טרנספר, אטימות וכו’. קולו של זילבר – ששר את “התקווה” בעליצות פנאטית בתשדיר הבחירות ההוא – מקבל לגיטימציה בחברה שלא תאפשר לקול ערבי לקבל לגיטימציה כזו. תמיד יתייחסו לקול ערבי כאל מושא התוכנית, או כאל תוכנית בשולי לוח השידורים, לעולם לא בפתיח של תוכנית מרכזית בערוץ מרכזי.

    הבעיה שלי היא לא עם זילבר, אלא עם קלות-הדעת שבה מתייחסים לדעות הפוליטיות הללו. אני חושב שבחברה תקינה אדם כמו זילבר יכול להתקיים בשקט נפשי ובחופש ביטוי ויצירה. אני לא חושב שבחברה תקינה הוא היה מעז להראות את הפרצוף שלו במשרדי ערוץ הופ.

  6. מילה על ואגנר: האיש לא היה נאצי כי בתקופתו לא היה הנאציזם עדיין. אולם הוא סיפק השראה, בפילוסופיה הארית-גזענית שלו ובמוזיקה הגרנדיוזית שלו, לתפיסות שעמדו ביסוד השקפת העולם הנאצית. והסיבה העיקרית למיטב ידיעתי שלא מנגנים אותו היא בגלל הרגישות של ניגון יצירות שהושמעו ליהודים במחנות ההשמדה והכפיה – באולמות קונצרטים וברדיו בישראל.
    לגבי זילבר: אני חושב שהפרדה מלאה בין אמן לדעות שלו היא בבחינת גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. זה אולי עקרון דמוקרטי נאצל, אבל זה פשוט לא עובד. “הופ” מתיימרים להיות כלי לבידור, אפילו עם יומרות לחינוך, של קטנטנים חסרי מודעות פוליטית – וככזה אין בעיה גדולה במיוחד עם הפרסונה הפוליטית של זילבר. אבל הם חייבים להיות גם מודעים להורים הצופים בהם ולרגישויות שלהם, בדיוק מהסוג שיובל מתאר כאן, ומאחר שלא חסרים אמנים חסרי כל מודעות פוליטית שעדיין מסוגלים לבצע שיר נושא לערוץ ילדים, אני מתקשה להבין בשביל מה להתעקש דווקא על האיש הדפוק והחשוך הזה.
    אגב יובל, אני מניח שהתכוונת לתחושת אי נוחות.

  7. אהם, ואגנר לא היה נאצי.

    יובל: מפריע לך שבן-אדם יכול להביע דיעות על גבול הלגיטימיות וגם לשיר שירי ילדים? כפי שאומרים הבריטים (ועדיף עם מבטא סקוטי או ליברפולי): Tough. המשטר בו אתה חי חייב לאפשר את זה, כל עוד האדם לא עובר על החוק. אתה, מצד שני, יכול להתריס באוזני הבנות שלך כנגד זילבר והדיעות שלו, ולהסביר להן שאמנם יש לו אחלה קול, ואחלה שירים, אך לא כל מה שהוא אומר זה זהב.

    תומר: למה שלא יעז להראות את הפרצוף שלו במשרדי ערוץ הופ?! מנקודת המבט שלו, כל מה שהוא אומר לגיטימי מאוד, ואין סיבה שלא יופיע בפני ילדים.

  8. אני קצת מסכים עם תומר 1.0, אבל רוצה להבהיר דבר אחד – אסור להפלות אדם כשהוא שכיר מנוכר בגלל דעות פוליטיות, בעוד שבתור בורגני עצמאי מותר, שכן הוא קובע את המדיניות. כלומר, כשקסטרו רוצחים בעלי חיים אני כן חושב שצריך להחרים את כל הרשת, אבל לא אם עובדת ספציפית תלך עם חגורת (או נעלי) עור בביתה.

    חוץ מזה, כל עוד זילבר (ששר גם שירים שהיו יכולים לעורר מדונות בימין הקיצוני כמו “תמהוני”, “בטי בם” ועוד) לא מעודד בשיריו בערוץ הופ את מה שהוא מעודד (וסלחו לי שאני לא צופה או מכיר את הערוץ) אז אין כאן בעיה.

    הבעיה מתחילה כשזילבר לא רק מעודד פגיעה בשלטון החוק אלא גם פוגע בעצמו, מעודד גזענות (שהיא פגיעה לכשעצמה בשלטון החוק) ומעודד אלימות כנגד הממסד.

    כעקרון לא הייתי שולל מישהו בגלל דעותיו הפוליטיות אלא אם הוא שולל אותי לכשעצמי, וזילבר שולל אותי, ולכן אני לא משוכנע שהייתי רוכש תקליטים שלו.

  9. אנחנו מתייפיפים בדברים האלה באופן קבוע. למישהו הפריעו דנה ברגר וזהבה בן ששרו את שיר לשלום בבחירות בתעמולה של מרץ ?

    נורא נוח ללכת ולפסול, כי אנחנו נגד. עדיין לא הצלחתי לרדת לעומק הנושא מה הבעיה הגדולה עם זה.

    משהו דומה וגם שונה – יש התנגדות של כל מיני בגלל שהחיילים שמציגים בסרט החדש על הבופור השחקנים שמגלמים חיילים לא היו חיילים?

    אז?????

    לא עדיף לכולנו להפריד אומנות? אני בעד הזדהות פוליטית של אמנים, אבל סומך גם על אינטליגנציית קהל היעד

  10. אחת הבעיות שלנו זה שיותר מדי פעמים אנחנו מוכנים לעשות אבסולוטיזציה לעקרונות הדמוקרטיים, ולכן עתים קרובות ובלי מחשבה יתרה להשליך לפח או להתעלם לחלוטין משאלות של תוכן ואסתטיקה. הכל בגלל השיח (לא להרוג אותי) הפוסט-מודרניסטי שהתפשט אצלנו בעשורים האחרונים, במסגרתו מותר להגיד הכל כי הכל גם ראוי מבחינה אתסטית וגם מותר במסגרת חופש הביטוי הדמוקרטי.
    אבל איפה שהוא, במציאות שבה אנשים הורגים ונהרגים על דעותיהם ואמונותיהם בקלות בלתי נסבלת, אין ברירה אלא להתחיל להציב גבולות. ואם זה אומר שמותר לשאול אם אמן בעל תפיסות בעיתיות בלשון המעטה כמו זילבר ראוי שישיר את שיר הנושא של ערוץ בידור לילדים, אז בדיוק לזה אני מתכוון.

  11. אני יכול להבין א אי הנוחות, אבל אני לא חושב שצריך לפסול אמן מלקבל עבודה בגלל הדעות הפוליטיות שלו. גם בגלל שאני מאמין שלאמנים צריכה להיות האפשרות להביע עמדות פוליטיות ברורות, וגם בגלל החשש שהיום זה אמן מהימין ומחר זה אמן מהשמאל. אגב, אין מקום להשוות בין הפשיזם של מרזל לשיתוף היהודי-ערבי של חד”ש.

    בפעם האחרונה שראיתי את זילבר מופיע זה היה בקונצרט לזיכרו של אהוד מנור. אירוע מאופק ומכובד לזכרו של אדם שדעותיו הפוליטיות היו ידועות. זילבר עלה לבמה עם סרט כתום על הצוואר ועל היד. ההפגנה הפוליטית הזו שניכפתה עליי בזמן אירוע לזכרו של אדם (שבמקרה דעותיו הפוליטיות היו הפוכות) גרמה לי ולאחרים בקהל לשאת נפש.

    אין ספק שזיקנתו של זילבר מביישת מאד את נעוריו. אין ספק שהסתובב לו וואחד בורג בראש, אבל אם הסביבה התומכת של הופ-קטנטנים תמנע ממנו מלהתבודד במערה בשומרון עם עוזי וחרובים ולארוב לערבים וסמולנים, אולי שווה להבליג.

  12. השאלה של יובל הייתה יותר מורכבת ממניעת עבודה, מוסיף. אם הבנתי נכון יובל שאל האם עליו (אישית) למנוע מבנותיו להקשיב לזילבר. והמקרה הינו מורכב יותר בכך שהשיר איננו משקף אותן דעות בעייתיות. השאלה איננה שאלה למחוקק אלה לך כפרט.
    האם אתה מוכן לקנות ציור של פרח מאמן נאצי? הריי הציור והפרח אינם הבעה של דיעה נאצית אבל אתה תומך (כלכלית לפחות) במשהוא שדעותיו מעוררות בך חלחלה. ומעבר לכך האם אצל אמנים, להבדיל משאר בעליי המקצוע, ניתן להפריד בין מעשה היצירה לבין היוצר.

  13. אכן צריך להחרים את אריאל זילבר. הסימטריה המוצגת בין אמנים פוליטיים שונים אינה במקומה.
    הבעיה איננה שזילבר בעל דעות פוליטיות, אלא שהוא תומך בטרנספר ואנשים כאלו צריך להפוך למוקצים. ואם כתוצאה מזה יהיה מישהו שיחשוב פעמיים לפני שהוא מציע לגרש אנשים אחרים מארצם, אז גם הרווחנו משהו.

    הבעיה היחידה שאני רואה פה היא שאני די מסכים עם רוגל, וזה נראה לי קצת מטריד.

  14. מה שהכי מצחיק אותי בסיפור הזה הוא מרזל עצמו. הוא משוכנע שהוא ייכנס לכנסת. הבנאדם פשוט לא מוותר. הוא כמו ויילי קויוטי שמנסה לצוד כל הזמן את הציפור המכוערת שעושה “מיפ מיפ”, והיא כל הזמן בורחת.

  15. אם זו השאלה, ברור שיובל וכל אדם אחר רשאי להביע את דעתו על אמן מסוים על-ידי המנעות מצריכת אומנותו.

    בקשר לשאלה השניה- אצל אומנים יוצרים אי-אפשר להפריד בין מעשה היצירה לאישיות ולמטען שעומדים מאחוריה.

  16. עומרי אל תדאג אתה לא מסכים איתי. לא הבעתי דיעה אלה העלתי תהיה.
    אני לא בטוח שאני מסכים אם הקביעה הנחרצת של מוסיף לגבי ההפרדה בין אומן ליצירתו.
    האם היית מפריד בין טרומן קפוטה והדרך בה ניצל נידונים למוות על מנת לספר סיפור, ובין הספר שלו שהשפיע רבות על הניו-ג’ורנליזם? האם שיר הילדים של זילבר (אותו לא שמעתי) פסול בגלל הדעות הפוליטיות של זילבר?
    אני באמת לא יודע.

  17. טרם ראיתי את הסרט ואני לא כל-כך מכיר את הנושא. אבל אם יש לך ביקורת על יצירה, שנוגעת בין היתר גם באידיאולוגיה של מי שיצר אותה ובדרך בה היא נוצרה, זה לגטימי מאד בעיני.

    בקשר לשיר הטלויזיוני, קל לי לא לכלול אותו תחת הכותרת “יצירת אומנות”, ולכן לא לכלול אותו בתוך הדיון. מצד שני, יכול להיות שאני טועה. כבר קראתי ניתוחים מאלפים על המסרים החברתיים והפוליטיים שטמונים בקלטות וספרים תמימים שמיועדים לילדים כמו “סבא טוביה”, “סיר הסירים” וכדומה.

    יובל- יש מצב שתפרסם את מילות השיר? שנדע במה מדובר.

  18. ראשית, קראו לי קיצונית, אבל אני חושבת שהכשרת טרפות בשם חירויות פרט שונות היא מעשה שגוי מאוד.
    שנית, אני לא מוכנה לתמוך, ולו כלכלית בלבד, באמן שהדיעות שלו מנוגדות לחלוטין לכל מה שאני מאמינה בו, בין אם הוא ימני קיצוני הקורא לטרנספר או סמולני קיצוני הקורא להוצאת הדת אל מחוץ לחוק (בסדר, לא מצאתי דוגמא רלוונטית, תירו בי).
    שלישית, אם הופ החליטו, בשם חופש הביטוי, או העיסוק, או מה-שזה-לא-יהיה להעסיק אותו, זו לא רק בעיה שלהם. זו גם בעיה של יובל, שהבנות שלו למדו לזהות את קולו של זילבר כחיובי. אני לא יודעת בנות כמה הן, אבל אני מניחה שבגיל צעיר מאוד קשה לעשות הפרדה מורכבת שכזו, ושאדם בעל קול נעים השר שיר יפה עשוי להיתפס כאדם חיובי, בעל דיעות חיוביות. מזל שאני לא אמא, איזה פחד.
    רביעית, במקום שבו הפוליטי עדיין נמצא מעל האישי, במקום בו אסקפיזם אמיתי הוא בלתי אפשרי, מקום שבו הבועה נמצאת תמיד בצל הפיגוע הבא, או מעשה הנבלה הבא של טובי בנינו על הגבעות – במקום כזה אי אפשר להפריד בין אמן לבין הדיעות שלו.
    המציאות כאן עדיין חזקה מהאמנות, והשאלות כאן הן עדיין קיומיות. וכשהדיעות הן דבר הנוגע לשאלות של חיים ומוות – אי אפשר להפריד בין אמן לבין דיעותיו.

  19. צריך לזכור שאריאל זילבר לא נמצא פה על תקן של אינסטלטור. ברוך מרזל רצה שזילבר ישיר את הג’ינגל שלו, ולא איזה זמר ג’ינגלים עלום. זאת משום שכשרונו של זילבר מוערך על-ידי כלל הציבור, וזילבר – בניגוד למרזל עצמו – כן מצליח להופיע בטלויזיה של הילדות של יובל.

    עכשיו יובל צריך לבחור אם הוא מעדיף את העקרון לפיו אפשר להפריד בין ההערכה לכשרונו וקולו של זילבר לבין דעותיו, לבין הפחד שהפרדה כזאת אולי לא תצליח והערכה לקולו יכולה להתחלף בהערכה לדעותיו. אני מזכיר רק שזילבר (ומרזל) מאמינים באפשרות השניה, ובנושא הזה יתכן שהם צודקים.

  20. טוב, יש גבול לכמה תגובות אני מסוגל לקרוא, כשכמעט כולן אומרות את אותן שטויות.
    הצלחתם לעצבן אותי, חבר’ה. הצביעות הזאת והכי גרוע – ההשוואה של אריאל זילבר לנאצים שמיעוטכם חטאו בה היא בלתי-מתקבלת על הדעת.
    יש רעה חולה כזו בקרב השמאל בארץ, הם רואים את עצמם יותר נאורים, משכילים ומתונים מהימין וזו, לצערי, רק אשליה. אני לא ימני בדעותי וגם לא שמאלן, אבל מרתיח אותי כשמדברים על ישראלים שדיעותיהם ימניות קיצוניות בכזאת התנשאות. הרי גם שמאלנים נפלו באלימות. תנסו לתפוס את המציאות במקומם על-מנת לנסות ולהבין את ראיית העולם שלהם – הדרך היחידה לצמצום התהום הפעורה בין הצדדים, ואני לא מדבר על דיעות שהרי זה לגיטימי שלכל אחד יהיו דעותיו הוא, כל עוד הוא לא מסית למעשים לא-חוקיים. אני מדבר על הסלידה המטופשת שהתעוררה בארץ בין שמאלנים וימנים. כולנו יהודים וישראלים ובני אדם בסוף היום. להחרים בעל מקצוע רק משום שהוא שם סרט כתום על האוטו זו טיפשות ובורות וגסות.
    וברוך מרזל אינו גרוע יותר מחד”ש לטעמי. נכון, הוא קיצוני, נכון, הוא עבר על החוק, אבל גם קומוניסטים עשו זאת. וגם ליכודניקים עשו זאת ועושים זאת. ואפילו שמאלנים ממרץ ומהעבודה עושים זאת. אם דיעותיו אכן איזוטריות הרי שלא יבחר לכנסת ושלום על ישראל. אם אתם רוצים לנקות את הדמוקרטיה שלנו אז כדאי להתחיל מהמפלגות הגדולות.

    בכל אופן, יכולתי להגג פה עוד הרבה אבל אני לא אוהב תגובות ארוכות. לכן רק אומר ליובל – לא, אין פה שום בעיה. כל עוד הוא לא קורא לאלימות, זכותו לחשוב מה שבא לו. אני לא מסכים איתו בכלל, אבל אני מקבל את זכותו להתבטא. למרות שהוא אמן. אני אמשיך להנות מהמוסיקה שלו ומהשטויות שלו. בסופו של דבר, הוא חלק מהעם שלי. גם שלך, אפילו אם אתה לא כל כך אוהב את זה.

  21. יש לי בעיה עם אריאל זילבר.

    הבנדם תמים וילדותי כמו שאני לא מכיר אף אחד אחר. הוא שומר על הילדותיות שלו בגיל שלאנשים יש כבר נכדים. יש לזה קסם שקשה לי לעמוד בפניו. לכן אני מתייחס להרפתקאה הימנית שלו בסלחנות. ואני כועס על ברוך מרזל שהצליח למצוא דרך לגייס את הילד המגודל הזה לטובת הרעיונות המגעילים שלו.

    מכירים את מסך עשן? איזה יופי של תקליט. עם ערבים, כן?

    אני לא יודע באיזה גיל הילדות של יובל. יש גיל שבו הן יכולות להבין מסרים מורכבים. כמו “אני כועס עליו כי הוא אומר דברים שאני ממש ממש לא מסכים איתם ובעניינים של מבוגרים הוא מתנהג בעייני ממש ממש רע”. אין לי כלבים אז אני לא יודע באיזה שיר מדובר. אני מניח שאולי הילדות ישמעו את השיר בטון אחר אחרי כמה פעמים שיובל יסנן את זה מתחת לשפם שאין לו.

    זה נראה לי פתרון סביר, בהתחשב במורכבות העניין.

    רוב הסיכויים שזילבר יתפכח. אם לא עכשיו, בעוד שעה.

  22. לא הבנתי מה הבעיה לשמוע שיר של נאצי.
    אני, כאגואיסט חסר אידיאולוגיה, מרשה לעצמי ליהנות מהמוזיקה של גדולי האנטישמים, והאמינו לי שהם לא נפגשים במערות סודיות ומשיקים כוסות: “הא, פישר שומע אותנו, עוד צעד הושלם בדרך לשליטה על העולם”.

    גם אם הייתי אדם אידיאולוגי, אני לא חושב שהייתי רוצה חברה בה אדם יפשוט את הרגל בשל דעותיו. אם יש דעות שצריך להוציא מחוץ לחוק, יש להעמיד את אומרם לדין. אך לבצע גזר דין באדם שלא עבר על החוק?
    הדעות שלו יישמעו כפי שהן נשמעו בעבר, גם אם הופ לא יסכימו להעסיק אותו.
    כל מה שתשיגו בצעדים כאלה הם כמה אמנים ימנים שהפרנסה שלהם תיפגע מאוד, וכמה אמנים שמאלנים שהפרנסה שלהם תיפגע מאוד, וזהו.

    גילוי נאות: אני אוהב את אריאל זילבר. ממש כך.

  23. תוספת:
    1. גם אם אריאל זילבר יתכחש לאלבום “מסך עשן” שהקליט עם מוזיקאים ערביים וישנא את כל מי ששומע אותו – אמשיך לשמוע אותו, לא אכפת לי מה הוא חושב.

    2. טרנספר זה לא דבר כל-כך נורא בעיני. הנה, כמה אלפי משפחות מגוש קטיף עברו את זה לפני כמה חודשים, וזה לא סוף העולם. (הטרנספר עצמו. הסחבת שנמשכת עד היום היא בושה). מה כן יכול להיות נורא? למשל אם הוא היה תומך בפיגועי התאבדות, כפי שכמה חברי כנסת הצהירו.

  24. דרדפת: עזבי חרם כלכלי.
    נניח שאת מגלה שלידיד שלך יש דעות פוליטיות מנוגדות לשלך. האם הפוליטי באמת מעל האישי? (רמז: אין לך צל צילה של השפעה בשדה הפוליטי)

  25. אוהד- תרגיע. אף אחד לא השווה לאף אחד ואף אחד לא התנשא על אף אחד. למעשה, גם הפוסט וגם התגובות הן מהרגועות שהיו בגלוב אי פעם. זה די מעצבן.
    אני, רוגל וחנן כהן מגיבים לאותו פוסט ואין אקשן. מזעזע.

    חוץ מזה, תדייק בעובדות- זילבר לא עבר על החוק, ומרצ והעבודה זה לא ממש סמול. ובאמת תודה רבה שאתה חושב שיש לו זכות להתבטא למרות שהוא אמן. וזה שמישהו הוא “מהעם שלי” זה לא אומר שאני צריך להיות מבסוט ולפרגן למה שהוא עושה.

    ומה זה הקטע הזה שלך ושל שי – “לא ימנים ולא שמאלנים”? ניילנו אתכם בואקום? לא מגיע לכם חמצן למוח? אתם לא חושבים? אין לכם דעות?

    יאללה מכות!!!!

  26. שי,
    אתה יכול לעצום את העיניים ולהמשיך להעמיד פנים שאתה חי באוסטרליה, אבל כאן, במקום שבו *אני* חיה, הפוליטי נמצא במלחמה מתמדת עם האישי.
    עצם העלאת השאלה – כיצד ישפיעו דיעות פוליטיות על מערכות יחסים בינאישיות בהן אני מעורבת – מעידה על המאבק הזה.

    (אה, ושי: אולי זה גילי הצעיר או שאני סתם חתיכת מטומטמת, אבל אין לי מושג מה ניסית לרמוז)

  27. אוהד: אז התקוממת נגד ההשוואה של זילבר לנאצים, שאגב לא ראיתי כאן מצד המגיבים. ניחא. אבל הסיום של התגובה שלך תמוה פי כמה. מה זה קשור שזילבר הוא חלק מהעם של יובל, או שלי לצורך הענין? מה בדיוק אני צריך לקבל בעובדה הזאת? איזה קשר יש לה לכל הדיון הזה? אז מה אם הוא חלק מהעם שלי, ויחד איתו גם ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר ועמי פופר? מה הקשר בין מחט לתחת?

  28. דרדפת: אני רומז שמכיון שממילא אין לך השפעה בשדה הפוליטי, כדאי שתתני עדיפות לאישי. אם זה אומר שאת יכולה להנות מיותר מוזיקה – יופי. ואם זה אומר שאת יכולה להנות מיותר חברים – עוד יותר יופי.

  29. איזה יופי, שי, שאתה יודע מה הדברים החשובים בחיים – חברים ומוזיקה.
    מזל שלא הזכרת פרפרים.

    אז מה שאתה אומר, בעצם, זה שמאחר ולאדם הקטן ממילא אין השפעה בשדה הפוליטי, עדיף שגם לא תהיה לו מודעות פוליטית. הגיוני.

    מה עם מודעות חברתית? בעצם, מה עם מודעות מכל סוג? הטיעון שלך עושה לי בחילה.

    מוסיף, רצית מכות? אם שי היה בחורה הייתי קופצת איתו לבוץ עכשיו ומרביצה בו קצת מודעות פוליטית.

  30. חברים, לא הייתי פה כל היום (התחיל הסמסטר, כן כן) והתפתח כאן בדיוק מה שקיוויתי שיתפתח: דיון מעניין וענייני (בעיניי) בסוגייה.

    אני יכול לומר מה המסקנה שלי (ואין המדובר בסיכום, עדיין אפשר להביע דעות בפוסט הזה): שבמסגרת הזכות לחופש ביטוי שאני תומך מובהק שלה, אני צריך לבלוע צפרדעים כמו זילבר אחרת אנחנו גולשים במדרון חלקלק למקרתיזם. הרי מה היה מקרתיזם אם לא ציד אמנים שנחשדו בקומוניזם? אז זה מתחיל בזילבר שהוא דוגמה מובהקת לאדם שצריך לאשפז אותו (מצד שני הוא גר איפשהו ליד גבול לבנון שזה הכי קרוב לאשפוז. סתם) אבל נגמר בסתם מישהו שזרק איזה מילה וכבר “נחשד בימניות”.

    מסקנתי היא שאין לי ברירה אלא להסכים עם קיומו במרחב הציבורי כי המרחב הציבורי הזה חשוב לי יותר מאשר קיומו (או אי קיומו) של זילבר.

    אני חושב שהמקום שרוגל לקח את השאלה שלי מאוד מעניין ומאוד מציק. האם צריכת האומנות של אדם היא לא תמיכה בו – בכולו – האומנות שלו והפוליטיקה שלו? שאלה מעניינת שאין לי עליה תשובה.

  31. רוגל- אתה יודע מה אומרים: אם אתה לא מוכן להופיע בספר, תימנע מלדבר עם סופרים. ואני חושבת שיוצר, כן, יותר מכל בעל מקצוע אחר עקב אופי עיסוקו, מביא הרבה מעצמו לתוך היצירה שלו, כולל דעות פוליטיות.
    במקרה הזה אין לי אישית כ”כ התלבטות, מעולם לא סבלתי את זילבר, אבל הוא כן מקנה למרזל איזו לגיטימיות ציבורית שהיא בעיתיית מאוד.

  32. האם כשאת צופה בסרט, נגיד לשם דוגמא “הפיראטים מהקריביים”, אכפת לך שהשחקן הראשי (שכחתי את שמו בעוונותי) הוא פעיל פוליטית? אכפת לך שברברה סטרייסנד פעילה פוליטית שאת מקשיבה לשיריה?
    זו לא שאלה כל כך פשוטה ואני לא חושב שיש תשובה של כן ולא.

  33. וגנר לא היה נאצי, אלא ידוע בדעותיו האנטישמיות ובהיותו חביב על הנאצים. הוא חי מוקדם מידי. אבל זה לא הדיון.

    בעניין אריאל, אכן יש לו כמה שירים לא רעים (בדיעבד מצוין). ויש לו עוד שירי ימין חוץ מהג’ינגל לבחירות, כמו “יהודי לא מגרש יהודי” ונדמה לי שהוא כבר עשה ג’ינגלים לעוד מפלגות בעבר.

    אני חושב שהעניין הוא לא אם אפשר לעשות או אי אפשר לעשות הפרדה בין דעותיו והדברים שהוא משמיע לאומנות שהוא עושה.
    הרי ברור שאתה מתקשה לעשות זאת, וזה טבעי, אז אין טעם להיאבק בזה.

    העניין הוא האם צריך להיות סובלני לדיעה של האחר, גם אם הוא פשיסט קלאסי או למצער מתקרב לזה.
    לדעתי כן. הרי הבה נגיד שדעתו מוטעת, גזענית וכדומה, הואיל ואנחנו מאמינים בחופש ביטוי או לפחות היינו רוצים להאמין בכך, צריך לקבל אנשים מעניינים עם דעות שונות.

    כאמור, כפי שציינת, כך אנחנו לא מפסידים שירים נפלאים, כמו השיר בהופ.

  34. אלעד, אני לא חושב שמשהוא ערער על הזכות לחופש דיבור. הדיון נסב בעיקר על החופש שלא להקשיב. האם אתה טוען שבלהיות סבלן לדיעה של משהוא אחר אין לי את החופש לקבוע כי אינני רוצה להקשיב?

  35. החופש להקשיב קיים.
    הבחירה אם לצפות בשידורי הופ היא בידי ההורים. מי שמפריע לו שזילבר שר שם, שלא יאפשר לילדיו לצפות.
    אני גדלתי יפה מאוד בעידן ללא הופ, אנשים אחרים בעידן ללא טלוויזיה והילדים לא יינזקו מכך.

    באופן אישי, אני חושב שזו טעות לנקוט בצעד הזה. הרי, עד כמה שידוע לי, שיר הנושא של הופ, הוא לא שיר הנושא של המפלגה של מרזל או כל שיר פוליטי אחר.
    אם הוא כזה, שיורידו אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: