כאשר הסטודנטים שלי, ולא רק הם, מגלים בפעם הראשונה את טוויטר, הם תוהים למה הם צריכים את זה. רבים שואלים את עצמם האם הם לא מספיק פוגעים בפרטיות של עצמם כאשר הם משתפים את החברים שלהם במידע רב בפייסבוק. לא די שאני מעלה תמונות, כותב תגובות, משתף בכתבות ולוחץ "לייק" על כל מה שלא בורח, עכשיו אני צריך להשתמש בשירות שכל הזמן דוחף אותי לדווח מה אני עושה עכשיו?!
במשך תקופה ארוכה הנחת המוצא בכל הקשור לטוויטר היא שבני נוער וצעירים לא אוהבים את טוויטר כיוון שזו נתפסה כפלטפורמה לא מגניבה מספיק, פלטפורמה בה דווקא המבוגרים דומיננטיים בהשוואה לבני נוער. אלא שנתונים שמתפרסמים באחרונה בארה"ב מספרים סיפור אחר.
מסתבר שהצעירים כבר לא מרגישים לגמרי בבית בפייסבוק. הסיבה: הבית נהיה צפוף מדי – כולם שם: ההורים, המורים, הבוסים, ממש כולם. צרפו לכך את העובדה שפייסבוק דוגלת במדיניות "הזהות האמיתית" וקיבלתם תחושת אי-נחת הולכת וגוברת. אמנם בחודשים האחרונים הכניסה פייסבוק מנגנונים שמאפשרים לפרסם מידע מסוים למעגלים חברתיים מסוימים, ועדיין, קשה להימלט מהתחושה שהאתר הזה הולך וסוגר על שאריות הפרטיות שעוד נותרה לנו.
התוצאה? חלק מהמשתמשים זולגים לכיוון טוויטר שכן טוויטר מאפשרת לך לשמור על אנונימיות – לה ממש לא אכפת אם אתה מצייץ תחת שמך האמיתי או תחת זהות בדויה. אם בזה לא די, חלק לא מבוטל מהמבוגרים (לא חובבי הטכנולוגיה המוטרפים של עמק הסיליקון) לא נמצאים שם מכיוון שבעיניהם טוויטר הוא עניין טיפשי למדי, בזבוז זמן מוחלט. התוצאה? סקר של מכון PEW מחודש יולי האחרון מצא שבגילאים 12-17 נרשם זינוק במספר המשתמשים מ-8% ל-16%.
אני מוצא את הסיבה הזו כאירונית במיוחד. דווקא פלטפורמה שכל הזמן דוחפת אותך לספר מה אתה מרגיש, מה אתה עושה, על מה אתה חושב עכשיו – ממש עכשיו, דווקא היא קולטת משתמשים אשר חוששים לפרטיותם ושנמאס להם מהדוחק והצפיפות שבפייסבוק.
בתור אחד מהסטודנטים המוזכרים מעלה, המחנק לפתוח חשבון טויטר הגיע תוך כדי למידה לקורס מסוים שאת שמו אתה בטח מכיר.
נכון, הפייסבוק נהיה חנוק, חנוק לא רק כי ההורים שם אלא גם כי יש עודף ביקוש. כל 20 שניות מתעדכן פוסק בכל קיר או קבוצה והפוסט הבודד מאבד משמעות.
בטוויטר, הבחירה פשוט חופשית יותר.
אפרופו טוויטר, פרטיות, ושמות פרטיים: מסתבר שזוג תיירים בריטיים (שאינם בעלי חזות מוסלמית) נעצרו בנמל התעופה בלוס אנג'לס, נכלאו, וגורשו בחזרה למולדתם, כי אחד מהם צייץ:
'Free this week, for quick gossip/prep before I go and destroy America'
(בחשבון טוויטר הנושא את שמו האמיתי.)
http://www.schneier.com/blog/archives/2012/01/british_tourist.html
הסיפור עדיין לא בדוק במאה אחוז, אז כדאי לחכות קצת לפני מחול הגוועלד.
מתלבט אם לעשות לפוסט הזה לייק או ריטוויט.
זה לאו דווקא עניין של פרטיות, per-se, כמו עניין זה ניהול זהויות. פייסבוק נהיה שיקוף די מלא של מערכות היחסים החוץ-אינטרנטיות: יש שם קרובי משפחה, חברים מהעבודה, מתרגלים מהלימודים והמון אנשים אחרים שמולם אתה צריך לרקוד את הריקוד. בטוויטר, למרות שיש נורמה מאד דומיננטית, לדעתי, של שימוש בשמות אמיתיים, עדיין אתה יכול לבנות לך זהות יותר מובחנת.
היה על זה דיון מתגלגל לפני כמה זמן, בתודעה כוזבת וגם אצלי.
יכול להיות שבגלל שמעולם לא השתמשתי בטויטר אני מחמיץ משהו, אבל מה מונע מאנשים
לפתוח חשבון בזהות בדויה בפייסבוק (חוסלה בעיית הזהות האמיתית)
ולקבל חברות רק ממי שהם באמת רוצים (חוסלה בעיית המורים וההורים וכו')
ולהרשם רק למספר מוגבל של קבוצות ודפים ואנערף מה (כדי שלא יתפוצץ לך הקיר מרוב הודעות ולא תוכל לקרוא כלום)
?
דני (5) –
בפייסבוק זה פחות מקובל. הפרופיל שלך ייראה מוזר בלי תמונות. אנשים יהססו לאשר את הצעת החברות שלך. מי שיודע מה הזהות האמיתית שלך יכול לחשוף אותה בלי להתכוון (תיוג תמונה, למשל).
בטוויטר הקיצור במלל, העדר התמונות, האנונימיות היחסית וריבוי הזהויות הם חלק מהמדיה.
ניסיתי לא להשתמש בקלישאת "המדיה היא המסר", אבל זו בדיוק הנקודה – פייסבוק בנוי לצורת תקשורת מסויימת, וטוויטר לצורה אחרת.