כאשר הסטודנטים שלי, ולא רק הם, מגלים בפעם הראשונה את טוויטר, הם תוהים למה הם צריכים את זה. רבים שואלים את עצמם האם הם לא מספיק פוגעים בפרטיות של עצמם כאשר הם משתפים את החברים שלהם במידע רב בפייסבוק. לא די שאני מעלה תמונות, כותב תגובות, משתף בכתבות ולוחץ "לייק" על כל מה שלא בורח, עכשיו אני צריך להשתמש בשירות שכל הזמן דוחף אותי לדווח מה אני עושה עכשיו?!
במשך תקופה ארוכה הנחת המוצא בכל הקשור לטוויטר היא שבני נוער וצעירים לא אוהבים את טוויטר כיוון שזו נתפסה כפלטפורמה לא מגניבה מספיק, פלטפורמה בה דווקא המבוגרים דומיננטיים בהשוואה לבני נוער. אלא שנתונים שמתפרסמים באחרונה בארה"ב מספרים סיפור אחר.
מסתבר שהצעירים כבר לא מרגישים לגמרי בבית בפייסבוק. הסיבה: הבית נהיה צפוף מדי – כולם שם: ההורים, המורים, הבוסים, ממש כולם. צרפו לכך את העובדה שפייסבוק דוגלת במדיניות "הזהות האמיתית" וקיבלתם תחושת אי-נחת הולכת וגוברת. אמנם בחודשים האחרונים הכניסה פייסבוק מנגנונים שמאפשרים לפרסם מידע מסוים למעגלים חברתיים מסוימים, ועדיין, קשה להימלט מהתחושה שהאתר הזה הולך וסוגר על שאריות הפרטיות שעוד נותרה לנו.
התוצאה? חלק מהמשתמשים זולגים לכיוון טוויטר שכן טוויטר מאפשרת לך לשמור על אנונימיות – לה ממש לא אכפת אם אתה מצייץ תחת שמך האמיתי או תחת זהות בדויה. אם בזה לא די, חלק לא מבוטל מהמבוגרים (לא חובבי הטכנולוגיה המוטרפים של עמק הסיליקון) לא נמצאים שם מכיוון שבעיניהם טוויטר הוא עניין טיפשי למדי, בזבוז זמן מוחלט. התוצאה? סקר של מכון PEW מחודש יולי האחרון מצא שבגילאים 12-17 נרשם זינוק במספר המשתמשים מ-8% ל-16%.
אני מוצא את הסיבה הזו כאירונית במיוחד. דווקא פלטפורמה שכל הזמן דוחפת אותך לספר מה אתה מרגיש, מה אתה עושה, על מה אתה חושב עכשיו – ממש עכשיו, דווקא היא קולטת משתמשים אשר חוששים לפרטיותם ושנמאס להם מהדוחק והצפיפות שבפייסבוק.
כתיבת תגובה