מזמן לא נהניתי ככה.
במשך תקופה ארוכה טענתי שיש רק מדיום אחד שלא השתלטתי עליו והוא רדיו. זה לא לגמרי מדויק – גם קולנוע הוא מדיום וגם קולנוע מעולם לא עשיתי – אבל בכל הקשור למדיה שמשודרות חי או כמעט חי, עשיתי הכל: עיתונות? יש. אינטרנט? בוודאי. טלוויזיה? בהחלט. הרצאות בפני קהל? בלי סוף, ים של קהל. אפילו ספרים כתבתי. אבל רדיו הוא המדיום היחיד שכאשר הגעתי אליו הגעתי כמרואיין מזדמן (בניגוד לטלוויזיה) ואף פעם לא כמנהל ההצגה.
ואז באה ההצעה הזו.
בואו נשים את הדברים בפרופורציה, כן? זו בסך הכל שעה אחת, שעה מיוחדת לשבוע הספר, סוג של אירוע חד-פעמי. ובכל זאת, נהניתי עד עמקי נשמתי. אני אפילו לא יודע ממה בדיוק: מכך שסוף סוף התנסיתי במשהו שרציתי לנסותו כבר הרבה זמן, מכך שהרגשתי שאני לגמרי מבין אותו, את השפה שלו, ומצליח להשתלט עליו תוך זמן קצר, או אולי זו פשוט ההתלהבות הזו כאשר אתה עושה משהו חדש, לא מוכר, ילד שנכנס בפעם הראשונה לחנות צעצועים.
תהא הסיבה אשר תהא, מזמן לא נהניתי ככה.
וזה גרם לי לחשוב.
בסך הכל יש לי לא מעט מזל. אני עושה המון דברים שבעיני לא מעט אנשים הם חתיכת צ'ופר. על חלקם ממש נאבקתי – מעטים הדברים שבאים בקלות בחיים. חלקם הגיע למפתן דלתי, הגיש את עצמו, הזמין אותי. ולמרות שרק לעתים רחוקות אני ממש סובל (וגם זה נראה לי בסדר גמור – אי אפשר ליהנות כל הזמן, החיים הם לא לונה-פארק), מזמן לא נהניתי ככה. וכאשר אתה פתאום ממש נהנה ממשהו שאתה עושה, אתה מתחיל לשאול את עצמך שתי שאלות:
1. האם ביומיום אתה עושה את מה שאתה צריך לעשות?
2. איך משיגים שוב את התחושה הנעימה הזו, המספקת הזו, המהנה הזו?
אולי זה סתם מרדף מטופש, שלא לומר ילדותי, אחרי עוד קצת אנדורפינים, אולי אנחנו פשוט מתוכנתים לחפש עוד מנה, אבל אתמול, כשיצאתי מהתחנה, פתאום הבנתי את האנשים שגומרים לטפס על הר וכבר מתכננים את ההר הבא.
להאזנה באתר iCast לחצו כאן.
להורדת התוכנית (MP3) לחצו כאן.
לצערי לא הצלחתי להאזין בשעת השידור אך הורדתי ואאזין בדרך לעבודה. מקווה שיהיה לשידור המשך בעתיד.
למיטב ידיעתי חסרה תוכנית טכנולוגיה ואינטרנט ברדיו למרות שאשמח לשמוע אותך מדבר בכל תחום.
ליאור (1): תודה רבה אח שלי 🙂
איזה כיף לשמוע!
יש משהו מאוד מיוחד במדיום הזה, משחרר לטעמי, כפי הנראה בשל העובדה שהוא פועל על חוש אחד בלבד, בשונה מהמדיום הטלוויזיוני הפועל על שני החושים – שמיעה וראיה. כך גם ההרצאות שלך מול קהל. ייתכן, שניטרול ההתעסקות עם איך אני נראה משחרר אותנו ליהנות מעצמנו. וזה מבלי להמעיט, כמובן, מהאיכויות החזותיות שלך….
סופ"ש נפלא 🙂
יובל יקירי,
באת לי בזמן. אני בדיוק בצומת שבו שתי השאלות שהעלית רלבנטיות מתמיד.
שמחה שאתה עושה מה שאתה אוהב. ככה צריך. מקוה שיהיו לך "עוקבים" גם בנושא הזה. אני יודעת שאני אחת מהן.
לחיי המרדף אחר האושר ומה שעושה לנו טוב.
סופש רגוע —-
שמעתי את התכנית בזמן אמת, והיה מהנה. סוף סוף דברים מעניינים בים המלל של הרדיו. אבל כנראה שבאמת צריך תכנית שבועית כזו, כי נדמה לי שזה היה ממש על קצה המזלג.
מצטרף לר"ש – עכשיו, אחרי שהספקתי להאזין, אני בטוח שצריכים לתת לך תוכנית שבועית (מינוס העדכונים החיים משבוע הספר כי חבל על הזמן שלך).
גם אני הקשבתי לתוכנית עכשיו ולדעתי נולדת לזה. שמישהו ירים כבר את הכפפה וייתן לך שעה שבועית.
אני נהניתי בעיקר מהניגוד העצום בין התוכן התרבותי וקצב ההגשה, לבין מה שאני רגיל לקבל בד"כ מגל"צ: ניב רסקין, רזי ברקאי, אברי גלעד וג'קי לוי וכמובן עירית לינור, שהרגע מחקתי שלושה משפטים שכתבתי שניסו להסביר מה אני חושב עליה בגלל עודף מילים מכוערות.
יובל ציפורי לילה תפור עליך בול, ובמקרה העונה הנוכחית על הפרצוף – אני אומר שתלך על זה 🙂
בודאי התכוונת "תהא" ולא "תהה" (פעמיים)
אכן. תוקן, תודה.
היה שווה להוריד ולהאזין.
אגב, היה ניכר שבדרך כלל אינך מאזין לתשובות שעונים לך אלא אתה ממהר לעבור לשאלה הבאה בתור.
תענוג! יאללה, זה הזמן לתוכנית קבועה, או לפחות פודקאסט.
דרך אגב, אתה נשמע ממש כמו אברי גלעד (אבל יותר אינטיליגנטי), וזאת שדיווחה משבוע הספר – הייתי יכול להישבע שזו שני כהן עם הדמות הקלאסית שלה של הברמצווש… 🙂
ואני עדיין לא האזנתי.
מכל הפוסט, מה שנתקע לי בראש הוא
1. האם ביומיום אתה עושה את מה שאתה צריך לעשות?
אחת השאלות הקשות, אם לא ה
מעסיק אותי מאד לאחרונה
אכן, נהדר (שמעתי היום בדרך לעבודה). המבזקים ואולי כתבה אחת, היו קצת מעיקים (יש לי אלרגיה לחתימה הספקטראלית של קיציס).
boy in the bubble FTW!
מה שרציתי להגיד, זה שהתוכנית עצמה היתה נהדרת, הראיונות היו מעניינים מאוד, ובאופן כללי = אחלה!
מסכים שאתה צריך לעשות את זה יותר.