צפרא כץ, שמשמשת כנשיאה משותפת של חברת "אורקל" היא כנראה בחורה מאוד מוכשרת. היא אחת הנשים הבכירות בעולם ההיי-טק ואין ספק שהגיעה לשם בשל כישוריה הניהוליים. עובדה זו חשובה במיוחד כשמדובר בחברה דוגמת אורקל בה יושב חתיכת טיפוס כמו לארי אליסון. ועדיין, העיתונות הישראלית מנסה בכל הזדמנות לנכס את כץ לישראל. זה פתטי כמו שזה ואידיוטי.
כץ אמנם נולדה בישראל (בחולון!) אבל בגיל שש עזבה את ישראל יחד עם הוריה שהיגרו לארה"ב. וכך כותבת גלית ימיני בטוש:
כץ בת ה-43 עזבה את ישראל כשהיתה בת שש, עם הוריה שהיגרו לארה"ב. היא גדלה בבוסטון, למדה משפטים בהארווארד, היתה בנקאית השקעות בוול סטריט במשך 13 שנה, ולפני כשש שנים הצטרפה לאורקל העולמית כסמנכ"ל, ולפני כשנה קודמה לתפקיד נשיאת החברה
שגיא חמץ לדוגמה, גם הוא מהטוש, כותב בהתפעלות:
כץ, מפתיע ככל שזה יישמע נולדה וגדלה בחולון, ממש כאן סמוך למחלף קיבוץ גלויות, שאז נקרא עוד נחל איילון
זהו. מהרגע הזה כץ היא "ישראלית לשעבר" ומכאן שהתקשורת הכלכלית בישראל עוקבת אחריה כמו נץ. שהרי אם סוף סוף יש מישהי שנולדה סמוך למחלף קיבוץ גלויות והגיעה כל כך רחוק, זה ללא ספק סיפור הצלחה ישראלי שעלינו להתגאות בו. גלובס לדוגמה מדווח היום כי לארי אליסון כבר הכין צוואה:
אם אמות מחר, אני חושב שצפרה כץ תהיה המנכ"ל שלש אורקל
(הניסוח הקלוקל במקור)
ומה נכתב על כץ?
כץ (44), ישראלית לשעבר, הצטרפה לאורקל בשנת 1999 בתפקיד סגנית נשיא בכירה
חבר'ה, חלאס עם זה! היא ישראלית לשעבר כמו שאני פולני לשעבר. היא נולדה כאן אבל לא גדלה כאן. היא לא ישראלית, לא לשעבר, ולא נעליים. היא אישה מוכשרת ומצליחה אבל היא לא "משלנו". היא "משלהם". לא תרמנו לחינוך שלה, לא תרמנו לתרבות שלה, לא תרמנו לערכים שלה. היא 100% אמריקאית. כל התייחסות אחרת אליה היא פרובנציאלית ודוחה.
עדכון: הקריאה הנרגשת שלי לא עושה רושם על "הארץ" .
כתיבת תגובה