1. אני לא יודע למה אבל בסביבות השעה 10 בבוקר נתפסתי למצב של חוסר נחת. לכאורה אין לי מה לחפש בהפגנה של עובדי "מעריב" וזאת משתי סיבות. הראשונה היא שאני כבר לא עיתונאי ואנשי "מעריב", שפעם ניתן היה לטעון שהם קולגות שלי, הם כבר לא. השניה היא שכתבתי לא מעט (בלשון המעטה) ביקורת על "מעריב", על הרמה העיתונאית שלו, על מנהליו, לעתים על עיתונאיו. לכאורה לא אמור להיות לי אכפת מה יעלה בגורלו. בפועל אתה לא יכול לרצות במדינה דמוקרטית, חופשית, מערבית ומתקדמת ולהישאר אדיש כאשר סוגרים עיתון מרכזי במדינה שלך. אני חושב שמה ששכנע אותי סופית היה ציוץ שקראתי אתמול, אני לא זוכר מי כתב אותו אבל נכתב בו: "מי שלא בא להפגנה, ניר חפץ". בסביבות 10:30 כבר הייתי בתוך האוטו בדרך לתל-אביב.
2. בשעה 12:00 בדיוק ירדו עובדי "מעריב" אל הרחוב. ביניהם היה גם אחד, שי גולדן. ראיתי אותו מצטלם עם מישהי, עונה לטלפון ואז נעלם. בהמשך לא ראיתי אותו. יכול להיות שהוא היה שם, בשעה וחצי שבה צעדתי יחד עם עובדי "מעריב". יכול להיות שהוא היה שם וצעק בגרון ניחר נגד דנקנר – זה בהחלט אפשרי. את ניר חפץ לא ראיתי בכלל אבל יכול להיות שגם הוא היה שם, צועד בראש המפגינים – זה ממש אפשרי. (עדכון: גולדן, אחד הקוראים הנאמנים של הגלוב, מדווח שהוא השתתף בהפגנה. טרם התקבלה תגובתו של ניר חפץ).
3. היה מדהים לראות כמה מעט עובדי "מעריב" נשארו. מדובר בחבורה די קטנה של אנשים, אליהם הצטרפו כמה עשרות אנשי תקשורת מכלי תקשורת אחרים כמו גיא זוהר ואמנון לוי מערוץ 10, קרן נויבך מרשת ב', ירון טן ברינק, דנה ספקטור ויהודה נוריאל מ"ידיעות אחרונות", דרור פויר מ"גלובס" ואנשי תקשורת נוספים. אבל בסך הכל זו היתה הפגנה די קטנה – משהו כמו 350 איש פלוס מינוס ומיליון צלמים שתיעדו אותה מכל פינה. גם אני. הנה רק שתיים מהתמונות שצילמתי.
4. לא ברור לי איך ביום כזה, בשעה כזו, המערכת העיתונאית של "מעריב" לא מגייסת את שאר 1,700 העובדים כדי להגיע להפגנה. אולי יש לזה סיבה טובה אבל זה פשוט היה לי בלתי מובן.
5. שיתוף הפעולה עם המשטרה בכבישים היה די מרשים. המשטרה סגרה כבישים, סגרה את צומת עזריאלי ובאופן כללי התרשמתי שהיא היתה לגמרי סבלנית אולי מכיוון שזו היתה קבוצה די קטנה של אנשים, קבוצה ממושמעת שהמקסימום שהיא עשתה היה לשרוק במשרוקיות.
6. היה עצוב לראות באיזה שיוויון נפש ההפגנה התקבלה ברחוב. כמה מכוניות צפצפו בהזדהות אבל באופן כללי התחושה שלי היתה שאנשים עייפו. הם הסתכלו על עובדי "מעריב" בעניין, כמו שמסתכלים על קרנבל שעובר לפתע ברחוב (כך אמרה אחת המוכרות בקניון עזריאלי לחברתה "היו פה כל מיני עובדים ממעריב, שרקו פה במשרוקיות, עשו לי קרנבל"); מצלמים, קצת מתלחשים ומחכים שזה יעבור. התחושה שלי היא שעתידו של "מעריב" לא ממש מטריד אף אחד חוץ מאשר את עובדי "מעריב" ואת הברנז'ה שמבינה את המשמעויות הרחבות יותר של המהלך על הדמוקרטיה, על המקצוע, על החברה הישראלית שהולכת ונדמית לאחת מהחברות המקולקלות בעולם.
7. אני באמת מקווה שהאקט האחרון של עובדי "מעריב" יהיה לחשוף את מה שהתרחש בעיתון בשנים האחרונות ובייחוד בשנה וחצי האחרונות. כל מי שקרוב לאנשים האלו שומע סיפורים מסמרי שיער על דרך התנהלות העיתון, על ההנהלה הבכירה, על התנהגותה. אבל הסיפורים האלו נלחשים בתוך חדרי חדרים. יש לקוות שרגע לפני שכל זה נגמר, מישהו יפרסם תחקיר ב"מעריב" על "מעריב". כתבתי על כך הבוקר ב"העין השביעית".
8. כאשר זה נגמר, כאשר זה מתמוטט, זה נגמר מהר, זה מתמוטט מכוער.
כתיבת תגובה