אורנה קזין מ"הארץ" כותבת בבלוג שלה (ב"הארץ") על נחמיה שטרסלר (מ"הארץ"):
אני זקוקה לפרשנים שעליהם אוכל לסמוך. נחמיה שטרלסר, שאותו אני מכבדת ומוקירה מאוד כעיתונאי וככותב, הוא לא אחד מהם. נראה לי שהאידיאולוגיה הכלכלית שלו מסמאת את עיניו. במאמר שהתפרסם במוסף הבחירות של "הארץ" כתב שנתניהו הכי מתאים לשמש כשר האוצר ? יותר מעמיר פרץ ויותר מאהוד אולמרט. וזאת למרות כל מה שקראתי בדו"ח של מרכז אדווה על העוני המעמיק והפערים הגדלים והפגיעה הקשה במגזרי עבודה שלמים, כמו שירותי החינוך. קשה לי לראות בו בר סמכא.
מצד אחד, בעיניי, זה אחד מסודות הקסם של "הארץ". שהוא מאפשר סוג כזה של פלורליזם בתוך המערכת. מצד שני, אני חושב שזה די מכוער שמישהו שעובד איתך באותו המוסד, באותו הבניין, באותה הקומה (טוב, במקרה הזה הם לא עובדים באותה הקומה), משחיר את פנייך באופן שכזה (בשעת כתיבת שורות אלו יש 0 טוקבקים לפוסט שלה, אבל ברור לחלוטין שזה מסוג הפוסטים שמזמינים, ממש מזמינים השמצות כנגד שטרסלר).
כמובן שזה מעלה שאלה אתית מעניינת. האם על עיתונאי שחושב דברים רעים (מאוד) על קולגה שלו, צריך לצאת החוצה עם טענותיו או שמא עליו לשמור את מחשבותיו בבטן ובמקרה הגרוע ביותר לדבר עליהם בתוך המערכת עצמה?
כתיבת תגובה