1. לונדון אהובה עליי במיוחד. אולי כיוון שזו היתה העיר הראשונה שאליה נסעתי לחו"ל, אולי בגלל שאני מבין את השפה וזה עוזר לי להרגיש קצת יותר בעניינים ואולי פשוט מכיוון שהבריטים הם הגזע העליון.
2. הרכבת התחתית בלונדון היא גאונית בעיניי. גאונית. זה הרמז הראשון לכך שהבריטים הם הגזע העליון. כמובן שכולם מתלוננים על זה שהיא מיושנת ועייפה ועדיין, גאונית. אבל הפעם היא היתה קצת מאכזבת. דווקא בשבת, ה-northen line, הקו השחור, שמוביל לקמדן, שמוביל לכיכר לסטר, בקיצור הקו שבניתי עליו ליום השיטוטים שלי, דווקא הוא הושבת לחלוטין. התוצאה היתה הליכה בלתי פוסקת. לא שזה לא מהנה ללכת בלונדון אבל אחרי הקילומטר ה-12 הבנתי את העניין!
3. כמות המצלמות במעגל סגור בלונדון היא לא פחות מפסיכית. קשה למצוא כאן עמוד אחד שלא מאכלסת אותו מצלמה במעגל סגור ולפעמיים שתיים. לפעמים שלוש. הבוקר ראיתי מכונית קטנה שנוסעת ברחוב ושעליה היתה מצלמת CCTV והיה כתוב עליה CCTV Inspection. ממה שהבנתי מההולכים והשבים, שגם הם נדהמו מהטריק הזה, מדובר במכונית שנוסעת סטייל המכונית של גוגל ומצלמת מכוניות שחונות במקומות אסורים ושאר עבירות תנועה. הקנס: 65 פאונד.
4. אפרופו פאונד, שתהיה המלכה בריאה, אי אפשר לקנות פה שום דבר. אמנם פעם הפאונד היה שווה 8 שקלים והיום (יוני 2013) הוא שווה "רק" 5.56 שקלים לפאונד ועדיין המחירים בעיר הזו הם לא פחות ממטורפים. לא הצלחתי למצוא פה שום דבר שזול יותר מאשר בארץ. אולי מאפין, אבל גם על זה אני לא סגור. המשמעות היא שאתה מטייל בין חנויות שאו שהן מגניבות או שהן של המותגים הגדולים בעולם ובעצם אתה לא יכול להרשות לעצמך לקנות שום דבר. כלומר אתה יכול, אבל לא כדאי.
5. התרבות בעיר הזו היא פשוט מהממת. בזמן הקצר שהייתי פה נכנסתי לשני מוזיאונים (בחינם), ראיתי הצגה ומיוזקל. בטלוויזיה מפרסמים עכשיו את ההופעות שיהיו בהייד-פארק בעוד שבועיים. אתה רואה את רשימת המופיעים ובא לך למות. ובכלל, כל התרבות של העולם מגיעה לכאן ובחלק מהמקרים היא לא צריכה לבוא לכאן, היא פשוט נולדה כאן. אי אפשר שלא לקנא. אולי אפשר אבל אני לא הצלחתי.
6. אפרופו מיוזקל, חייבים להודות שיש משהו קצת דבילי ברעיון של מחזמר. במקום שאנשים ישחקו על הבמה הם גם משחקים וגם שרים. איכשהו, כאן, בלונדון, הם מצליחים לגרום לזה לעבוד. בהמלצתו של אורי ברוכין הלכתי לראות את "מתילדה" שלצערי לא יכבוש את ראש רשימת מחזות-זמר המוצלחים ביותר שראיתי כאן (יוסף וכותנת הפסים היה המחזמר המוצלח ביותר וגם Avenue Q פשוט מעולה) ובכל זאת אי אפשר שלא להתרשם מהאופן המוקפד שהחבר'ה האלו עושים את ההצגות שלהם. הבמה, התפאורה, התאורה, המשחק – זה מבריק ברמות אחרות.
7. כמו הרבה ערים אחרות באירופה, לונדון היא כבר מזמן לא (רק) בריטית. המלון שבו אני התאכסנתי ניצב על רחוב שמוביל בסופו ל"מארבל ארץ'". הרחוב הזה הוא, לדעתי, שחזור מדויק של הרחוב הראשי של ביירות. כולו מלא במסעדות לבנוניות (גם כמה מרוקאיות ופרסיות). בחוץ יושבים מבקרי המסעדות ומעשנים נרגילות כאשר פניהם אל הרחוב. וכך אתה עובר ברחוב ומאות אנשים מביטים בך כשהם מעשנים עליך, תרתי משמע, נרגילה. כוס תה? תנו לי הפסקה.
8. עם כל זה שהבריטים הם הגזע העליון, הם חבורה רעשנית למדי אחרי שהם שותים כמה בירות. והם תמיד שותים כמה בירות. הדרך היחידה להפוך את הרעשנות הזו לנסבלת היא להשתכר בעצמך.
9. מזג האוויר שהתחיל רע (חם) נגמר טוב יותר ובערב האחרון שלי כאן אפילו הוצאתי את המעיל שנותר מיותם במזוודה במשך חמישה ימים. לא היה נורא קר אבל היה מספיק קר בשביל שאוכל להרגיש עוד קצת חורף. וירד קצת גשם. זה לא באמת גשם, זה דריזל כזה, טפטוף לונדוני חמדמד, אבל גם זה היה מספיק בשביל שאוציא את המטרייה מהתיק כדי שאוכל להרגיש עוד קצת חורף. להרגיש חורף היא לכשעצמה סיבה מספקת להגיע לכאן בחודש יוני.
10. זו הפעם החמישית או השישית שלי בלונדון ולמרות שאי אפשר באמת למצות אותה, אני מרגיש בשל להשתלטות על עיר אירופאית חדשה. כולם מדברים על ברלין. כבר הרבה זמן שכולם מדברים על ברלין. אולי ברלין.
כתיבת תגובה