כמה מחשבות על לונדון

1. לונדון אהובה עליי במיוחד. אולי כיוון שזו היתה העיר הראשונה שאליה נסעתי לחו”ל, אולי בגלל שאני מבין את השפה וזה עוזר לי להרגיש קצת יותר בעניינים ואולי פשוט מכיוון שהבריטים הם הגזע העליון.

2. הרכבת התחתית בלונדון היא גאונית בעיניי. גאונית. זה הרמז הראשון לכך שהבריטים הם הגזע העליון. כמובן שכולם מתלוננים על זה שהיא מיושנת ועייפה ועדיין, גאונית. אבל הפעם היא היתה קצת מאכזבת. דווקא בשבת, ה-northen line, הקו השחור, שמוביל לקמדן, שמוביל לכיכר לסטר, בקיצור הקו שבניתי עליו ליום השיטוטים שלי, דווקא הוא הושבת לחלוטין. התוצאה היתה הליכה בלתי פוסקת. לא שזה לא מהנה ללכת בלונדון אבל אחרי הקילומטר ה-12 הבנתי את העניין!

3. כמות המצלמות במעגל סגור בלונדון היא לא פחות מפסיכית. קשה למצוא כאן עמוד אחד שלא מאכלסת אותו מצלמה במעגל סגור ולפעמיים שתיים. לפעמים שלוש. הבוקר ראיתי מכונית קטנה שנוסעת ברחוב ושעליה היתה מצלמת CCTV והיה כתוב עליה CCTV Inspection. ממה שהבנתי מההולכים והשבים, שגם הם נדהמו מהטריק הזה, מדובר במכונית שנוסעת סטייל המכונית של גוגל ומצלמת מכוניות שחונות במקומות אסורים ושאר עבירות תנועה. הקנס: 65 פאונד.

4. אפרופו פאונד, שתהיה המלכה בריאה, אי אפשר לקנות פה שום דבר. אמנם פעם הפאונד היה שווה 8 שקלים והיום (יוני 2013) הוא שווה “רק” 5.56 שקלים לפאונד ועדיין המחירים בעיר הזו הם לא פחות ממטורפים. לא הצלחתי למצוא פה שום דבר שזול יותר מאשר בארץ. אולי מאפין, אבל גם על זה אני לא סגור. המשמעות היא שאתה מטייל בין חנויות שאו שהן מגניבות או שהן של המותגים הגדולים בעולם ובעצם אתה לא יכול להרשות לעצמך לקנות שום דבר. כלומר אתה יכול, אבל לא כדאי.

5. התרבות בעיר הזו היא פשוט מהממת. בזמן הקצר שהייתי פה נכנסתי לשני מוזיאונים (בחינם), ראיתי הצגה ומיוזקל. בטלוויזיה מפרסמים עכשיו את ההופעות שיהיו בהייד-פארק בעוד שבועיים. אתה רואה את רשימת המופיעים ובא לך למות. ובכלל, כל התרבות של העולם מגיעה לכאן ובחלק מהמקרים היא לא צריכה לבוא לכאן, היא פשוט נולדה כאן. אי אפשר שלא לקנא. אולי אפשר אבל אני לא הצלחתי.

6. אפרופו מיוזקל, חייבים להודות שיש משהו קצת דבילי ברעיון של מחזמר. במקום שאנשים ישחקו על הבמה הם גם משחקים וגם שרים. איכשהו, כאן, בלונדון, הם מצליחים לגרום לזה לעבוד. בהמלצתו של אורי ברוכין הלכתי לראות את “מתילדה” שלצערי לא יכבוש את ראש רשימת מחזות-זמר המוצלחים ביותר שראיתי כאן (יוסף וכותנת הפסים היה המחזמר המוצלח ביותר וגם Avenue Q פשוט מעולה) ובכל זאת אי אפשר שלא להתרשם מהאופן המוקפד שהחבר’ה האלו עושים את ההצגות שלהם. הבמה, התפאורה, התאורה, המשחק – זה מבריק ברמות אחרות.

7. כמו הרבה ערים אחרות באירופה, לונדון היא כבר מזמן לא (רק) בריטית. המלון שבו אני התאכסנתי ניצב על רחוב שמוביל בסופו ל”מארבל ארץ'”. הרחוב הזה הוא, לדעתי, שחזור מדויק של הרחוב הראשי של ביירות. כולו מלא במסעדות לבנוניות (גם כמה מרוקאיות ופרסיות). בחוץ יושבים מבקרי המסעדות ומעשנים נרגילות כאשר פניהם אל הרחוב. וכך אתה עובר ברחוב ומאות אנשים מביטים בך כשהם מעשנים עליך, תרתי משמע, נרגילה. כוס תה? תנו לי הפסקה.

8. עם כל זה שהבריטים הם הגזע העליון, הם חבורה רעשנית למדי אחרי שהם שותים כמה בירות. והם תמיד שותים כמה בירות. הדרך היחידה להפוך את הרעשנות הזו לנסבלת היא להשתכר בעצמך.

9. מזג האוויר שהתחיל רע (חם) נגמר טוב יותר ובערב האחרון שלי כאן אפילו הוצאתי את המעיל שנותר מיותם במזוודה במשך חמישה ימים. לא היה נורא קר אבל היה מספיק קר בשביל שאוכל להרגיש עוד קצת חורף. וירד קצת גשם. זה לא באמת גשם, זה דריזל כזה, טפטוף לונדוני חמדמד, אבל גם זה היה מספיק בשביל שאוציא את המטרייה מהתיק כדי שאוכל להרגיש עוד קצת חורף. להרגיש חורף היא לכשעצמה סיבה מספקת להגיע לכאן בחודש יוני.

10. זו הפעם החמישית או השישית שלי בלונדון ולמרות שאי אפשר באמת למצות אותה, אני מרגיש בשל להשתלטות על עיר אירופאית חדשה. כולם מדברים על ברלין. כבר הרבה זמן שכולם מדברים על ברלין. אולי ברלין.

22 מחשבות על “כמה מחשבות על לונדון

  1. אורח יקר בממלכתי,

    אילו היית נכנס לסופרמרקט, היית רואה שהמחירים שם שפויים לחלוטין, ויותר זולים מאשר בחיקוי הקולוניאליסטי שהשארנו לכם. המקומות שקנית בהם מה שקנית הם לטוריסטים פראיירים כמוך. נשמח בשובך.

    צ’יירס,
    קווין בטי

  2. אליזבת +1 משמעותית.
    אילן +1
    אני מציע את איסטנבול (ואני לא קשור לבני ציפר) אחת הערים המרתקות בעולם. במרחק של פחות משעתיים ותגלה גם מזרח תיכון וגם תחבורה ציבורית שעובדת. גם שלטון כמו בארץ וגם העיר הגדולה באירופה.

  3. אם אהבת את לונדון, יש מצב שממש תתאהב בסידני, ובטח במלבורן שהיא עיר יותר ויקטוריאנית.

    אתה מוזמן.

  4. מעניין מה שאתה אומר על המחירים הגבוהים. לפני כמה שבועות אורי משגב פרסם בפייסבוקו את הסטטוס הבא: “מסקנה חותכת מלונדון, אהובתי הנצחית: הייאוש לא רק יותר נוח, הוא גם יותר זול. עובדים עלינו בעיניים. להערכתי אנחנו חיים בתוך הונאה בממדים היסטוריים.”
    נתעלם לרגע מהמפומפוזיות האופיינית, ונשאל – אז מי צודק?
    לצערי לא אוכל לנסוע בימים הקרובים ללונדון כדי לתהות על קנקנה של השאלה, מפאת לוח זמנים עמוס. אז אשמח לביאורים מחכימים.

  5. נקודה 7 היא עיוורון ישראלי במיטבו.

    ערים קוסמופוליטניות (לא רק באירופה – ניו-יורק, לדוגמא, היא אותו הדבר) מושכות מיעוטים מטבען. הישראלים נדהמים לראות את זה (מה לעשות, בחרת במלון דווקא ברחוב הרלוונטי בעיר של 8 מיליון תושבים), למרות שהם חיים במדינה שבה שיעור המוסלמים (הדוגמא שבחרת) גבוה בהרבה – 20% בישראל בלי השטחים, לעומת 4% בבריטניה.

    אם זה הופך את לונדון לכבר לא רק בריטית (ציטוט שלך!), האם תל-אביב, ירושלים וחיפה (ערים עם שיעור מוסלמים מכובד בהרבה) הן כבר לא רק ישראליות? לישראלי הממוצע (וצבי יחזקאלי) הפתרונים.

  6. מצטרף להמלצה על איסטנבול. מהערים היפות באירופה, וקסם שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר.

  7. ממליץ את אשדוד (בסגנון פה ושם בארץ ישראל), מהערים היפות והנעימות בישראל, ולא רק בגלל שגדלתי בה, וגם אחלה תרבות.

  8. מחזקת את ידי המלכה ושאר מגיבות שלפניי.
    לו היית נכנס לסופר מרקט (והרי היה אחד כזה ממש מול המלון שבו התאכסנת) היית מבין שבארץ אתה משלם הרבה יותר על מוצרי יסוד. כמו כן, אם היית מצטרף לחבורה הקולנית ששותה בירה, היית מבין שבמחירים כאלו, זה פשע לא לשתות בירה כל הזמן.
    וכן, כמו שצוין על ידי אחרים, בארץ הצלחנו “לסגור” את הילידים במרחבים נפרדים כך שלא “יזהמו” לנו את המרחב הציבורי, הקניונים ושאר מקומות הבילוי. אבל כשם שרבים מהאנשים שחלפת על פניהם במהלך שהותך בממלכה היו מהגרים, גם יושבי בתי הקפה והנרגילות הם כאלה. ההבדל העיקרי הוא שהם “מסומנים” כמהגרים, ועוד כמהגרים לא מערביים (כלומר, ערבים) ולכן זה, כנראה, הותיר את רישומו עליך. אבל גם אמריקאים הם מהגרים וגם אוסטרלים או יוונים או פולנים הם מהגרים וכמוהם יש רבים בלונדון. כמו כן, רבים מאלו שנראו לך אולי “לא בריטיים” הם, מה לעשות, בריטיים.

  9. ובכן, אני מקבל ההערה בכל הקשור למצרכי יסוד. גם אני התרשמתי שהסופרמרקט כאן יותר זול מאשר בארץ. אבל אני חושב שכאן זה מתחיל וכאן זה, פחות או יותר, נגמר (כמובן יתכן שאני טועה, אבל זו ההתרשמות שלי).
    בכל הקשור למהגרים, גם זה כמובן נכון. המהגרים הלבנונים קפצו לי לעין מכיוון שזה בעצם רחוב שלהם אבל כמובן שלונדון עמוסה במהגרים מכל הסוגים ומכל המינים כמו הרבה מאוד ערים אירופאיות.
    בכל אופן, אני מקבל את הצעתו של ליאור ומחר אגיע לאשדוד.

  10. באמת אתה תהיה מחר באשדוד*??? (לא שחלילה אני מזלזלת באשדוד ובטח שלא באשדודים המהממים איתם היה לי העונג לעבוד, אבל להגיע מלונדון לאשדוד, ועוד בשבוע הראשון של החופש הגדול, זה חתיכת הלם תרבות)

    *תרים טלפון לפיצול שלי, היא במרחק 7 דק נסיעה ותשמח לגמרי להשקות אותך באיזה קפה.

  11. המחירים הזולים לא מסתכמים רק בסופרמארקט. אם היית פותח חשבון בנק, היית מגלה שאין עמלות. כן, אתה שומע נכון. לא עמלת שורה ולא עמלת פקיד וגם לא עמלת משיכת מזומן ולא עמלת שקר כלשהו. אין עמלות כי יש תחרות אמיתית בין הבנקים והם רוצים שאת הכסף שלך תשים אצלם.

    עלות התחבורה הציבורית דומה מאוד לעלות בישקרל בהנחה שאתה משתמש בכרטיס רב קו (שבלונדון נקרא אויסטר).

    אם היית נכנס לאינטרנט לבצע הזמנה, היית מגלה שיש מבחר גדול מאוד במחירים זולים מאוד והכל מגיע לך עד פתח הבית על ידי הדוור. אין פתק ותבוא לסניף לקחת.

    וצריך לזכור שהשכר הממוצע בבריטניה גבוה מבישראל, כלומר נשאר יותר כסף פנוי בסוף החודש.

    הדבר המשמעותי שהוא הרבה יותר יקר מבישראל הוא הדיור. המחירים בלונדון באמת מטורפים.

    תבוא שוב 🙂

  12. תמשיך לסוע כי פתאום יש לך זמן לכתוב. אחרי ברלין סע לברצלונה. אולי יהיה לך שם קצת חם ודביק. במקרה כזה תעלה למילנו. החיים קשים.

  13. סע לברלין מיד ובדיעבד.
    חזרתי לפני כחודש מכינוס ואני חייב לציין שאין לי מושג על מה היה הכינוס והאם אכן יש חידושים מעניינים בתחום המיקרוביולוגיה הקלינית כיוון שפשוט לא הייתי מסוגל להביא את עצמי לוותר על אין סוף האפשרויות לראות, לעשות, לאכול ולשתות דברים הרבה יותר מגניבים מכל דבר שהיה בכינוס.
    (גם בתור מי שכמעט לא אוכל בשר, והנקניקיות שלהם ממש נראות טובות, יש מלא מסעדות הודיות, קוראניות, ויאטנמיות וכו’).
    בנוסף, לא יודע אם זה בגלל היורו או מה, אבל העיר ממש זולה, כולל מרכזי קניות תיירותיים.
    זאת הפעם הראשונה שלי בגרמניה ובלי שום צל של ספק מדובר בגזע העליון.
    הם יותר יפים, יותר גבוהים, יותר תרבותיים והרבה יותר סבלנים וסובלניים.
    אם רק לא היה שם קור מטורף בחורף, זה היה מקום מושלם

  14. בשקלול הסופי איכות החיים שאתה מקבל עבור כל פאונד גבוהה יותר מזו שאתה מקבל עבור כל שקל (תוך התחשבות בשערי חליפין כמובן). אבל זה לא אומר שאין דברים יקרים יותר / מעצבנים יותר בממלכה המאוחדת, או לחליפין – דברים *טובים* יותר בארץ הקודש – רחמנא ליצלן.

    דוגמאות בולטות: מערכת הבריאות, מערכת הכבישים (לא הבינעירוניים – אלו טובים בעליל שם, אבל נסה לנהוג במרכז לונדון או כל עיר אחרת למעשה).

    והדוגמא הבולטת ביותר: שלטים של שמות רחובות ושלטי תנועה. נסה לנהוג לאורך Tollington Road ולחפש את הפנייה ימינה ל Tollington Street (לא Tollington Way). אנטישמיים.

    אה ואני פאקינג שונא את הפאבליק טרנספורט. נסה להגיע לעבודה בשמונה וחצי בבוקר בנורת’רן ליין ונראה אם עדיין תגיד גזע עליון.

    אבל הייאוש יותר נוח.

  15. התחבורה הציבורית בלונדון יקרה פי ארבע (ארבע!) מבמרכז הארץ. אני גר באיזור 4 ועולה לי 167 פאונד כרטיס חודשי לעבודה (איזור 1). זו נסיעה של כ-40 דקות ברכבת תחתית. ביום אחד נתון נוסעים כמליון אנשים ב-Northern Line לכל הכיוונים. צפוף ולפעמים גם רועש. בעיקר מחניק. כשחם בחוץ (בכמה שבועות ש”חם” כאן) ברכבת התחתית מגיעים ל-30 מעלות בכיף ואין מזגן.

    זה בערך, קצת, דומה לנסיעות שהיו לי בארץ לעבודה. 40 דקות באוטובוסים ממוזגים וצפופים כשבחוץ חום איימים. וכאן ברכבת התחתית בדיוק ההיפך, רק שעולה פי ארבע פחות.

    (ובנוסף – רוב האוטובוסים כאן עדיין לא ממוזגים ובימים חמימים אפשר למות שם, קווי רכבת תחתית נסגרים ברנדומיליות כל סופ”ש כדי לאפשר שיפורים ותיקונים שלא נגמרים לעולם, רכבות נתקעות, מתקלקלות ונתקעות כל הזמן וגם אין פחים בכלל! את כל היוגורט/קליפות בננות/KFC שאנשים מעלים לרכבת או לאוטובוס הם גם משאירים שם!)

  16. ברלין
    הייתי בקיץ שעבר בפעם הראשונה, מטעמי דור שני ולא נעים וכאלה.
    או כמו שאבא שלי אמר כשסיפרתי לו על הנסיעה המתוכננת, פעם הרייכסטג היה הרוס, אז היה תענוג לבוא לראות, עכשיו שיפצו את הכל…

    בכל אופן, לא יכולה לחכות כדי לחזור. אחרי שסימנתי את כל מה שחייבים לראות, צריכים להיות פחות תיירותיים.
    מבחינה ארכיטקטונית יש שם גם תל אביב וגם לונדון
    תרבות
    הטרוגניות מטורפת בכל הרמות
    תרבות פעם שנייה
    טלוויזיה מדובבת שזה הכי שוס
    רשת תחבורה שהיא שילוב של טרמס ורכבת תחתית
    וכולם מדברים אנגלית מצויינת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: