על חיי הפוסט ו"רשימות"

ימי גליק, בבלוג החדש והמעניין שלו, כתב לא מזמן על בעיה שמציקה לו באתר "רשימות": סוג הכותבים שנכנסו לאתר והחלו לכתוב בו. בעקבות כך התפתח דיון מעניין אם כי מסקנותיו די צפויות. אני חושב שיש בעיה אחרת ל"רשימות" (יש לה יותר מבעיה אחת, אבל זו אחת המרכזיות שבהן) ושהיא רק הולכת ומחריפה עם הזמן.

אני סבור שכמו ש-90% (אם לא יותר) מהקוראים בלמהנט לא נכנסים לתוך הערוצים אלא נותנים לעמוד הבית של האתר לקבוע להם את סדר היום, כך גם הקוראים של "רשימות" לא נכנסים לתוך הבלוגים של הכותבים אלא נותנים לעמוד הבית להפנות אותם לפוסטים חדשים. יוצאים מן הכלל הם אנשים שהחליטו לעקוב אחר כותב זה או אחר, אבל אני סבור שרוב הקוראים באים, רואים מה התחדש ויוצאים.

הבעיה היא שלבלוגר הבודד ב"רשימות" קשה מאוד לפתח חיי פוסט ארוכים. מכיוון שהוא תלוי ברשימת הכותבים האחרת באתר, ומכיוון שרשימה זו רק הולכת ומתארכת עם הזמן, חיי הפוסט החדש ב"רשימות" הולכים ומתקצרים. כתוצאה מכך, דיונים רבים, רבים מדי, נגדעים בשלב מוקדם מדי של ההתפתחות שלהם כי לאף אחד אין סבלנות להיכנס לתוך הבלוג של הכותב ולחפש בו פוסטים מעניינים. כולם מחפשים קישור ישיר ומהיר.

בגלוב לדוגמה, אנחנו שולטים מתי אנחנו מעלים פוסט חדש ואם אנחנו מעוניינים בכך, פוסט מסוים יהיה בראש העמוד במשך שעות ארוכות ואף יותר מכך וזאת כדי לאפשר דיון. גם לאחר שהוא יורד מראש העמוד, הוא נמצא בעמוד הראשי לכ-72 שעות נוספות עד שהוא נעלם לתוככי הגלוב.

זה אולי נשמע טכני ולא מהותי, אבל אני חושב שזה אחת מהסיבות (ובוודאי לא היחידה) שהדיונים בגלוב כל כך ערים והדיונים ב"רשימות" (לפחות בזמן האחרון) מאוד דהויים.

20 מחשבות על “על חיי הפוסט ו"רשימות"

  1. סקופ! סקופ!
    יש הסכמה בנושא זה ביני ובין יובל.
    זה קורה לעיתים נדירות, אבל שזה קורה לפני הפסח השמחה כפולה ומכופלה.

    כוסית יין עליי לכל חברי הגלוב.
    MRM אתה שותה טרופית ענבים.
    לחיים.

  2. מסכים ולא מסכים

    הבעיה של רשימת העשרים הפוסטים האחרונים בשער של רשימות ידועה עוד מהקמת האתר. היא עדיין לא טופלה אבל מקורות יודעי דבר אמרו לי שיש פתרון באופק.

    זאת גם אחת הסיבות שבגללה הקמתי את וובסטר. כדי לשבור את הנאמנות לפלטפורמה. (החרא הזה לא עובד עכשיו. כנראה בעיה בשרת.)

    בקשר לאורך השיחה, תראה מה קרה בפוסט הזה מלפני כמה ימים.

    http://notes.co.il/hanan/18055.asp

    אפילו איכות השיחה בכלל לא רעה.

  3. אגב יובל: מעניין יהיה לדעת כמה קוראי גלוב צורכים אותו דרך העמוד הראשי וכמה דרך הרסס שלו. אני למשל לעולם לא מגיע לעמוד הראשי שלך כי פיד הרסס בסימניית השועל מוביל אותי תמיד לעמודי הפוסטים האינדיבידואליים.

  4. צודק 100%. ואף התפתחה גישה החוקרת באיזה שעות ראוי להעלות פוסט חדש, והאם כדאי לעשות זאת אחרי איריס יער של הבוקר או לפני שתי הקורינות של אחר הצהריים.

  5. ואם מישהו בהנהלת הבלוג היה מתקנ את הבאג שגורם לי ולאחרים לא לקבל עדכונים באימייל, אז אולי גם הבלוג הזה היה רלבנטי…

  6. האם חוץ מהלמו יש פה עוד מישהו שרשום לעדכוני מייל ולא מקבל? אני רשמתי את עצמי ואני מקבל ללא בעיה. האם יש עוד מישהו שרשום ולא מקבל?

    וחוץ מזה הלמו שתי הערות.
    א. זה לא בלוג. זה גלוב.
    ב. רלוונטי? מי רוצה להיות רלוונטי?

  7. האבחון נכון. אבל פתרון מסוים כבר פועל, והוא האפשרות לעשות קסטומייזינג של הדף הזה, ע"י הוספת הכותבים המועדפים עליך כך שרק הם מופיעים במשבצת השמאלית התחתונה (היכן שקודם היו עולים אתרים באופן רנדומלי). באופן זה אפשר גם לראות את העדכונים האחרונים הכלליים מימין כרגיל, ומשמאל – רק את העדכונים של הכותבים המועדפים. זה אמור "למתן" את הבעיה שהזכרת (אפשר גם "להעלים" את המשבצת של ה"נוספו לאחרונה", ולתת יותר מקום למועדפים). מלבד זאת, אני מניחה שיותר ויותר אנשים קוראים אתרים בכלל דרך הרסס, ובמקרה של רשימות אפשר לעשות זאת בשלוש דרכים, כ"א לחוד ושלושתן יחד: רסס של ה"עדכונים אחרונים", רסס של "המועדפים שלי" ורסס של כ"א וכ"א מהאתרים המועדפים לחוד.

  8. בעוונותי, לא הבחנתי בבעיה זו. למעשה בבעיה שלי היא אחרת, משום שאני ניכנס לבלוגים דרך הרסס, אני מרגיש שאן לי זמן למצוא כותבים חדשים ואני קורא רק קבוצה קבועה של כותבים.
    למעשה,כשאני חושב על זה, אני מוצא כותבים חדשים רק אם משהו מהקבועים נתן לינק.

  9. ואו נכון! נשבעת שהוא לא קשור אצלי לשום דבר באזיקים. אולי הוא מצא לי תחליף ונעלם איתו אל עבר המרתף האפלולי…

  10. לנעמה – אבל מה כל זה רלוונטי אם בכל מקרה באתר שלך אי אפשר להגיב? חיי הפוסט שלך הם קצרים בהגדרה – אחרי שקראתי אותו (ונהנתי) פעם אחת אין טעם להכנס שוב. דיון בכל מקרה לא יתפתח.

  11. נכון. זה אחד החסרונות של סגירת רשימות לתגובות. אבל האפשרות שדיברתי עליה פותרת את הבעיה שפוסט ייעלם בכלל, בגלל שטף העדכונים הכלליים. מי שחשוב לה מאד דיון – תפתח לתגובות. מי שחשובים לה נורא מס' ההיטים – גם תפתח לתגובות, כי אז יחזרו לרשימה שוב ושוב כדי לקרוא אותן (אם כי את הרשימה עצמה עדיין יקראו רק פעם אחת…). אם בלוג הוא חלק ממערכת אז בהגדרה הוא קצת תלוי בשאר החלקים שלה, לעומת גלוב עצמאי לחלוטין כמו של יובל. לכל בחירה יש בכל מקרה יתרונות וחסרונות.

  12. על הבוקר ? כמעט אף פעם לא מפרסמת בבוקר. ובכלל אני הבלוגרית הכי מתחשבת בדף הראשון של רשימות. בדרך כלל אחרי מקסימום 24 שעות אני מורידה את הפוסט מהאינדקס בדיוק כדי לתת מקום לאחרים. (שיטת הפוסטים הנעלמים) כלומר, אני יוצרת עריכת אינדקס בבלוג שלי, ומורידה מהאינדקס פוסטים שנראים לי אקטואלים וקצרי מועד ומשאירה זמן רב פוסטים יותר מעמיקים ופחות אקטואלים. לדעתי אני הבלוגרית היחידה (שם ובכלל ?) שעושה את זה.
    זאת לעומת קורינה עמיתתי שדוקא מרבה להשתמש בדף הראשי של רשימות וגם מקפיצה פוסטים כאשר נידמה לה שחיי המדף שלהם לא תמו מבחינת אקטואליה.
    ניכר שהמגיב שכרך את שתינו יחד סובל מבעיה כלשהי (יש בעיה עם נשים דעתניות מצד שמאל של המפה אולי ? כי זה המשותף היחיד שלי עם קורינה שאני נהנית לקרוא בדרך כלל), אבל היא לא קשורה לנושא שהעלה יובל בפוסט הזה.

    סגירת תגובות – למרות רצוני הטוב לקיים דיונים סוערים בבלוג שלי, כמות האגרסיה שנכנסת לשם אינה מאפשרת זאת וחייבה יותר מידי אנרגיה לשיטור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *