אינבלינג של הג’רני

עולם השיווק הדיגיטלי עושה בשנים האחרונות שיפט מעולם שבו הקונסיומר נמצא במרכז לעולם שבו דאטה נמצאת בכסא הדרייבר. המשמעות המיידית היא שעלינו לשכוח מהפרדיגמה שמדברת על איי-בולס. במקום זה עלינו לטרגט את היוזר ולהציע לו ג’רני שעובר אופטימיזציה, פרסונליזציה ואינטגרציה עם דאטה-בייס שבקלאוד כדי להבהיר מהו הפוזישנינג הכי נכון עבורו ועבורכם.

בקונפרנס האחרון של מומחי המרקטינג שהתקיים בחסות ביזנס אינסיידר במלון פור-סיזנס בסיינט-לואיס, צפיתי בפאנל שבו ישבה רביעיה שבעצם מורכבת משני הפאוור-קאפלס הכי מדוברים בסיליקון וואלי.

הפאוור-קאפל הראשון היה מורכב מג’יימס ג’ונקלר, צי’ף סיינטיסט באחד מהסטארט-אפים הכי מדוברים בוואלי, שמתמחה בביג-דאטה אנליזיישן ומג’נין ג’והנסן שהתנצלה על המבטא שלה בגלל שהיא אימגרנט מנורווגיה. היה מצחיק. אבל את הספוטלייט גנב הפאוור-קאפל השני שמורכב מג’רי ג’קסון, אחד האנתרופונורים הכי חזקים בקהילייה וג’נט ג’רביס, אשתו לשעבר של ג’ף ג’רביס, שעוסקת בפרוגרמינג ליירס של דיפ-לרנינג אלגוריתמס ועובדת יחד עם ג’יימס ג’רקי. השניים דיברו על האופן שבו כיום הסולושן השיווקי האמיתי עובר דרך דילבור חזק של הוויז’ן של החברה מרמת הג’וניור ועד הוורלד-וייד פרטנרס של החברה.

אני מציעה לכל אחד מכם לאמבד את האינסייטסים החשובים האלו. ראיתי לא מעט קורפוריישנס שכל כך מנותקים מהפרוסס האמיתי שעובר על הקונסיומרס ובכל זאת הם מגיעים עם הסולושן שלהם אל המרקטפלייס. המרקטפלייס כבר לא סלחני כפי שהיה בעבר וכיום, אם הדאטה שלך לא מבוססת על פרפורמנס, אין לך מה להתחיל בכלל.

כדי להגיע אל הלב של הוי-סיזס, צריך להבין שהיום הבאז-וורדס הם טאץ’ ובוטים שהם בעצם פרסונל אססטינס שעושים פרסונליזציה לוקאלית לאקספיריינס של הקונסיומרס באמצעות מסג’ינג’ מבוסס ווייס. הקונברסיישן מתחיל עם פרוגרמינג חכם בפיד של היוזר שנשלח לצ’אנל המתאים ובאמצעות סמארט טולס הם עוברים תהליך של דיסקברביליטי של הפרודאקט המתאים להם. כל זה כמובן נשען על טכנולוגיות סושיאל חזקות.

במהלך שלושת ימי הקונפרנס שנערך בריזורט מקסים, דובר לא מעט על הגיג אקונומי ועל הצורך למצוא סולושן אדאפטביליטי וסקיילביליטי ללאסט-מייל שמהווה צ’אלנג’ לכל מי שרוצה להיכנס אל המרקט. אבל על דבר אחד היתה הסכמה: הדרך השיווקית למתג את הברנד היא באמצעות פרטנרשיפ ובונדיג עם הקונסיומרס על אף שזה הופך קשה מיום ליום בעידן של אטנשן דיסאורדר. בעוד שטולס חזקים הם בסך הכל אינייבלרס יש להם יתרון ברור: הם מאנבלים סיגנל חזק שמבהיר לקומפטישן שהקונסיומר מטורגט באמצעות פיקסל ולכן הדיסקברביליטי הופך מחווית קומרס רגילה לחוויית אונליין מאנד לאנד, שהיא לא סתם מסע; היא ג’רני.

אני חשה מלאת השראה.
אמשיך ואעדכן.

אני- פנינייה שהם, יועצת בתחום אינוביישן לברנדים שעוסקים בקומרס, מובייל וסקיורטי, יוצרת אסטרטגיות המבוססות על חקר של טרנדים ודיגיטל רבולושנס מרחבי העולם.

רוחות הרפאים שבטוויטר

קשה לומר שאני חיית טוויטר מטורפת. אני נכנס לשם מדי כמה ימים, לפעמים מפרסם איזה ציוץ פה ושם, אבל קשה להגדיר אותי כמשתמש שאם אתה לא עוקב אחריו לא תסלח לעצמך לנצח נצחים. ובכל זאת, לפני כשנה בערך החלה עלייה משמעותית ועקבית במספר העוקבים אחריי בטוויטר עד שכיום יש לי יותר מעשרת אלפים עוקבים.

נשמע מרשים, נכון? גם אני התרשמתי. משום כך, יצאתי להכיר את האנשים שעוקבים אחריי וגיליתי שבעצם מספר האנשים שבאמת עוקבים אחריי בטוויטר עומד על בערך ארבעים.

כדי להבין במה מדובר כל שעשיתי הוא לבחון קצת יותר לעומק את רשימת העוקבים הנאמנה שלי. כך גיליתי שהרוב המכריע שלהם הוא ראשי ביצה, כלומר אנשים שאפילו לא החליפו את תמונות הפרופיל שלהם. להערכתי כ-95% מראשי הביצה הם חשבונות מזויפים, כאלו שנוצרו באמצעות בוטים, ככל הנראה כדי שאחר כך יוכלו למכור אותם לכל המטומטמים שקונים עוקבים.

הנה כמה דוגמאות:

קחו לדוגמה את אופק הרוש. שם המשתמש של ראש הביצה הזה הוא Tu3HwzLTS4Fflli@ – תודו שזה אחד משמות המשתמש היותר קליטים שעליהם שמעתם. הוא מעולם לא הוציא ציוץ מפיו והוא עוקב אחרי 34 חשבונות בהם ONE, בר רפאלי, the.co.ils, אורלי יקואל, אייל שחר ורועי חירותי. לעומתו, רועי אדלס, שגם הוא ראש ביצה שתקני, עוקב רק אחרי 26 חשבונות בהם ONE, בר רפאלי, the.co.ils, אורלי יקואל, אייל שחר ורועי חירותי. מה באשר לשי הידוע בשמו Shai? ובכן, הבחור בעל שם המשתמש הפשוט Shai43627834@ עוקב אחרי 64 חשבונות בהם ONE, בר רפאלי, the.co.ils, אורלי יקואל, אייל שחר ורועי חירותי, זאת לעומת נורית (שם משתמש: 5cU4zuVnIeTeUbf@) שגם היא לא פצתה את פיה מעולם, היא עוקבת אחרי 38 חשבונות בהם ONE, בר רפאלי, the.co.ils, אורלי יקואל, אייל שחר ורועי חירותי. אני חושב שהבנתם את התמונה.

ישנם יוצאים מהכלל. ללבנה מזרחי למשל (שם משתמש: ntSj90nLLcI2eOq@), יש תמונה. כמובן שגם היא עוקבת אחרי אותם חשבונות בדיוק וכמובן שגם היא מעולם לא פצתה את פיה ובכל זאת, מישהו שם השקיע כאשר זייף את קיומה. בחלק מהמקרים מוקמים משתמשים במצב “מוגן” כך שלא ניתן לראות שהם מזויפים אם כי שם המשתמש של עדינה טויל (89882f41d65e49d@) קצת הורס את חוויית המשתמש האותנטי.

אני מעריך שלפחות 60% אם לא יותר מהמשתמשים שעוקבים אחריי בטוויטר הם יצורים וירטואליים ודיגיטליים שעוקבים אחרי (רשימות מוכנות של) משתמשים כדי לגרום לטוויטר לחשוב שהם באמת ובתמים אנשים אמיתיים. מצד אחד, זה לא ממש מפתיע – אחרי הכל גם בפייסבוק יש אינספור פרופילים מזויפים, ומצד שני זה גרם לי לחשוב שבעצם רובנו מצייצים לרוחות רפאים דיגיטליים. בעצם, אנחנו די לבד.

היי אופק הרוש, ממצב?

הענן של בזק – קריאה מודרכת

Bezeq (הכי טוב בבית) השיקה זה מכבר שירות Cloud כי הכל היום זה ב-Cloud וגם בזק היא ב-Cloud. שירות ה-Cloud שמיועד רק ללקוחות Bezeq (הכי טוב בבית) מציע שטח אחסון בלתי מוגבל למטרות גיבוי. קשה להכחיש שזו הצעה נחמדה. אז ניסיתי אותה. האמת היא שניסיתי אותה כבר מזמן אבל כעת החלטתי גם לכתוב עליה.

נתחיל בעניינים הטכניים: הקליינט דפוק ומוגבל, מסוג הדברים שמתכנתים כותבים בחמש דקות, שירות הווב מוגבל ודפוק, מסוג הדברים שמתכנתים שנזרקו מפרויקט הקליינט כותבים בארבע דקות. אבל עזבו את זה. מה שמרתק אותי במיוחד הם תנאי השימוש ש-Bezeq (הכי טוב בבית) מכריחה את הגולשים לחתום עליהם אם הם רוצים להשתמש בשירות שלה. אני מודה שלעתים רחוקות אני קורא את תנאי השימוש, אבל הפעם התחלתי לקרוא ואיך לומר, זה חתיכת מסמך מרתק.

המסמך עצמו, אם תעתיקו אותו לוורד, מחזיק 20 עמודים אבל בזק לא תיתן לך לקרוא אותו בפורמט נוח אלא בחלון קטן שלא ניתן להגדיל אותו. בעוד שאני לא עורך דין, והפרשנות שתקראו לעיל אינה פרשנות משפטית, אם בכל זאת תעתיקו את תנאי הרישיון, תמצאו בו כמה הצהרות מקסימות (הטקסט המודגש מצוטט מתוך תנאי הרישיון. הטקסט המוטה מכיל את ההערות שלי):

4. ידוע לי כי אופן מתן השירות, איכותו, תוכנו, תנאי השירות עשויים להשתנות ואף להיפסק באופן זמני או קבוע, בכל עת , על פי שיקול דעתה הבלעדי של בזק.
יכול להיות שתגבו את תכני המחשב שלכם במשך שבועות ואז נפסיק את השירות. 

5. ידוע לי, ואני מסכים להעברת הנתונים ופרטים מזהים לרבות מספר טלפון וכתובת דואר אלקטרוני לצד שלישי כלשהו (לרבות ספק התוכנה) ככל שיידרש לשם אספקת השירות, תפעולו באופן יעיל, ולשם גביית חובות, ככל שיהיו, על פי שיקול דעתה של בזק.
במילים פשוטות: בזק נותנת (תמורת תשלום או לא, זה לא עניינכם) את המידע שלכם לחברות אחרות.

6. בזק לא תישא באחריות לכל נזק, קלקול, תקלה או כשל שיגרמו ללקוח והנובעים משימושו בשירות ו/או בתוכנת השירות ו/או באתר לרבות בגין כל כשל בתוכנת השירות ו/או בתהליך התקנת התוכנה ו/או שדרוג התוכנה ו/או בתהליך הסרת התוכנה ו/או בגין שימוש בכל אפליקציה הזמינים במסגרת השירות.
מסביר את עצמו: כל נזק שייגרם לכם כי המתכנתים שלנו בנו מוצר דפוק, עליכם. אנחנו לא אחראים.

9. בזק רשאית בכל עת לקבוע בהודעה מראש תשלום עבור השירות. 
עכשיו זה בחינם, אבל בעתיד? מי יודע, מי יודע.

10. בזק רשאית בכל עת להגביל את נפח השימוש בשירות, לרבות גביית תשלום בגין נפח נוסף בכל עת.
נפח בלתי מוגבל לזמן מוגבל בו הנפח הבלתי מוגבל עשוי להיות מוגבל בצורה מוגבלת אך ללא הגבלה.

11. לתשומת ליבך  הפרטים שמסרת לבזק בעת הצטרפותך לשירות, ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעם בזק באמצעות פקס, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר. באפשרותך להודיע לבזק בכל עת על סירובך לקבל דבר פרסומת דרך כלל או מסוג מסוים.
הודעתם?

פטור מאחריות לתכנים:
12. “תכנים” פירושו כל קובץ, מידע שיאוחסן, ישותף, יופק, ישוחזר, יישלף, יצפה במהלך השימוש בשירות, כגון קבצי נתונים, טקסט כתוב, תוכנה, מוסיקה, גרפיקה, תצלומים, תמונות, צלילים, וידיאו, הודעות וכל חומר אחר דומה או חלק מהם (להלן: “התוכן או התכנים”)

14. הלקוח ישפה את בזק בגין כל נזק ו/או הפסד ו/או הוצאה שייגרמו לה בגין כל דרישה או תביעה מצד ג’ כלשהוא שעניינה התכנים ו/או השימוש שנעשה בהם, לרבות, ובלי למצות, כל טענה שעניינה לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת זכויות יוצרים או כל עילה אחרת.
כלומר אם במקרה תובעים את בזק בגלל תוכן שהעליתם לשירות שלה, אתם תשלמו לבזק על הנזקים שיגרמו לה.

15. לבזק אין שום אחריות לאובדנם ולמהימנותם של התכנים. בכלל זה, לא תהא בזק אחראית לוירוסים ו/או תוכנות ריגול ו/או קבצים מזיקים ו/או כל תוכן מזיק מכל סוג שהוא שנתקבלו באמצעות ו/או תוך שימוש בשירות. בזק ו/או מי מטעמה אינם אחראים על גיבוי תכנים כלשהם במסגרת השירות והיא מסירה בזאת כל אחריות במקרי פגיעה כלשהי בתכני השירות והאתר.
אחד הסעיפים האהובים עליי: קודם כל, אם וירוס ינקנק לכם את המחשב בגללנו, אנחנו לא אשמים. אנחנו חוזרים – זה בגללנו, אבל אנחנו לא אשמים. וחוץ מזה, אתם משתמשים בשירות גיבוי אבל שירות הגיבוי לא מגבה את עצמו ולכן אם גיביתם את התכנים שלכם אצלנו והם נעלמו, אנחנו לא אחראים. אמרנו לכם – אנחנו לא מגבים!

21. בזק תהא רשאית בכל עת וללא הודעה מוקדמת להגביל את הנפח הכולל של התכנים המאוחסנים על ידי המשתמש באופן מוחלט או חלקי ו/או לגבות תשלום בגין השירות או בגין שירות אחסון מעל נפח מסוים וכי אין באי גביית תשלום על ידי בזק עבור שירות אחסון בנפח כלשהו, בשלב כלשהו, משום התחייבות של בזק להמשיך ולספק את השירות בכלל, לספקו ללא תשלום , לספקו במתכונת מסוימת, ולספקו בנפח בלתי מוגבל ללא תשלום. 
במקרה שלא הבנתם את הסעיפים הקודמים, כתבנו את זה פעם נוספת, בסעיף נפרד. עכשיו זה ברור?!

28. השירות ניתן ללקוחות בין היתר באמצעות צדדים שלישיים ובזק אינה אחראית לכל מעשה ו/או מחדל של צדדים שלישיים ולא תהיה אחראית לכל נזק ו/או אובדן ו/או הפסד ישיר או עקיף ו/או הוצאה שיגרמו למשתמש ו/או לצד שלישי כלשהו כתוצאה ו/או בקשר למעשה ו/או למחדל כאמור. 
זה בכלל לא אנחנו שנותנים את השירות.

אז רגע, מי בעצם נותן את השירות? Bezeq (הכי טוב בבית) מציגה בתנאי השימוש שלה את השם: חברת Cloud Engines, Inc או כפי שהיא מכונה בתנאי השימוש “Pogoplug”. ועל מה היא מתחייבת כלפיכם? ניחשתם נכון:

Pogoplug שומרת לעצמה את הזכות, על פי שיקול דעתה הבלעדי, לשנות את השירות (או כל חלק ממנו) או להפסיקו, באופן זמני או לצמיתות, בכל שעה או מעת לעת, בין על ידי מתן הודעה מראש ובין אם לאו. הנך מסכים ש-Pogoplug לא תישא בשום אחריות כלפיך או כלפי גורם אחר כלשהו בגין כל שינוי או הפסקה של השירות.
לכלום.

האם Pogoplug לפחות מתחייבת לשמור על התכנים שאני מגבה בשירות ה-Cloud של Bezeq (הכי טוב בבית) שהוא בעצם שירות של Pogoplug?

Pogoplug אינה מתחייבת או אחראית לכך, שתוכן כלשהו שתאחסן בשירות או שתהיה לך גישה אליו דרכו, לא יספוג בשוגג נזק, שיבוש או אובדן.
ברור.

בקיצור, בפעם הבאה שגידי גוב מציע לכם לגבות את המחשב שלכם על ה-Cloud של Bezeq (הכי טוב בבית), תזכרו שמדובר בחתיכת הצעה אטרקטיבית.

תעבדו עבורנו ולא תאמינו מה יקרה אחר כך

בעבר טענתי שמי שקורא את “חורים ברשת” מגיע לו ואני עדיין עומד מאחורי ההצהרה הזו. אבל מה בקשר למי שכותב ב”חורים ברשת”?

דוד אברהם מ”וואלה ברנז’ה” מספר שגל מור, מייסד “חורים ברשת” פיתח במודל עסקי חדש, כנראה אחרי שהמודל העסקי הקודם “תנו לנו 150 אלף שקל ונגיד לכם תודה” מיצה את עצמו. על פי המודל החדש כותבים שיכתבו ל”חורים ברשת” יקבלו כסף כנגזרת מהוויראליות של הטקסט שכתבו. זאת אומרת שאם הם כתבו טקסט ומעט אנשים קראו אותו, הם לא יראו גרוש אבל אם זה יהיה טקסט מוצלח הם יתחלקו עם “חורים ברשת” בהכנסות (אברהם לא שואל ומור לא עונה מהם יחסי החלוקה בין הכותב לפלטפורמה). “עיתונאות יזמית מבוססת תמריצים היא בעינינו המודל הנכון לעת הנוכחית”, הסביר מור.

לול!

אבל בואו נתחיל בהתחלה.

“חורים ברשת” הוא אתר clickbait קלאסי. למעשה, הוא כל כך קלאסי שהוא פארודיה על מהו clickbait. כדי להמחיש את הטענה, לבשתי כפפות פלסטיק, אחרי הכל אני לא רוצה לתפוס בטעות מנדבוצ’קס, ונכנסתי ל”חורים ברשת”. מצאתי שבשבוע החולף הופיעו באתר יותר מ-25 ידיעות שבכותרת שלהם הופיעה המילה “זה” ועוד 15 ידיעות שהופיעה בהן המילה “זו”. כותרת ידיעה סטנדרטית באתר מנוסחת כך: “כשסטודנט של המרצה הזה למתמטיקה חיפש אותו בגוגל הוא הופתע ממה שהוא מצא” (לא תמצאו כאן קישורים ל”חורים ברשת”. תצטרכו להאמין לי שאני לא ממציא).

הפיכת הכותבים לכאלו שמתפרנסים מכך שאנשים יקליקו על כותרות הטקסטים שלהם שמופצות ברשתות החברתיות, תהפוך את הפרקטיקה הזו לקיצונית במיוחד. בקרוב: “הכלב הזה אכל את הילד הזה כדי למצוא את הדבר הזה בתוך הבטן שלו שהשפריצה את הנוזל הזה לתוך הפנים של האיש הזה. לא תאמינו מה קרה אחר כך!”.

אם בזה (משחק מילים) לא די, “חורים ברשת”, שגם כך מתעסק בעיקר בפורנו, אחרי הכל, פורנו זה מאוד ויראלי (“הסרטון של אנשים ממשים אשכים…”; “תאילנד מזהירה: חמש שנים בכלא על סלפי עם מחשוף תחתון”; “מחאת הפטמות”; “האישה הזו מנהלת מאבק למען חשיפת חזה…”; “האם לגיטימי להכריז על חרם אוראלי”), צפוי להפוך על פי המודל העסקי היזמי החדש לאתר הדושבאגים הרשמי של ישראל – אם הוא לא כזה כבר כעת.

(לא אילוסטרציה: כך נראות “כתבות” ויראליות ב”חורים ברשת”)

לבסוף, צריך להיות חזיר מסוג מאוד מיוחד כדי לדרוש מהכותבים שלך לעבוד בשבילך פעמיים: פעם ראשונה אתה מבקש מהכותב לכתוב עבורך טקסטים בחינם ופעם שניה אתה דורש ממנו לקדם אותם. אם הכותב יצליח בשתי העבודות הוא ודאי יהיה מאושר לגלות שהוא נדרש להתחלק בהכנסות עם מי שלא לקח שום סיכון כדי לפרסם את הטקסט ובעצם לא מתגמל את הכותב על כישרונו ככותב אלא על כישרונו כנוכל שמצליח לגרום לאנשים להקליק על תמונות פורנוגרפיות.

עכשיו כשאני חושב על זה, גם מי שכותב עבור “חורים ברשת” מגיע לו.

גורמים המקורבים לאינטרנט

פרשיית סטטוסים מצייצים מדוברת בכל מקום ואין לי הרבה מה להוסיף על העניין חוץ מכך שמדובר באייטם הצבוע של השנה. בהתחשב שהשנה עוד לא החלה ושזו שנת בחירות, אין אלא להסכים שזה חתיכת הישג לקטוף כבר כעת את התואר. הצביעות היא של כולם: של סטטוסים מצייצים, של אמצעי התקשורת המסורתיים, של פייסבוק, של אמצעי התקשורת הדיגיטליים – ממש כולם משתתפים באורגיה של צביעות. צפו למנדבוצ’קס.

אבל לא על זה רציתי לדבר. רציתי לדבר על זה. וגם במקרה הזה לא רציתי לדבר על תוכן הידיעה, שמספרת על כך שאבי לן היה במגעים למכור את עמוד הפייסבוק המצליח שלו (ולא הצליח. ועכשיו גם אין לו עמוד), אלא על סגנון הידיעה.

כתבי טכנולוגיה סובלים לעתים מקנאת כתבים צבאיים וכתבים פוליטיים. כל הלילות וכל הימים הם כותבים על מגה-פיקסלים והשקות של מוצרים ופתאום נופלת להם ליד פרשה עסיסית שכזו שמאפשרת להם לכתוב בז’רגון אחר לגמרי. התוצאה מגוחכת טילים.

“עמוד “סטטוסים מצייצים” הועמד למכירה בחודשים האחרונים – כך עולה מבדיקה של “גלובס” מול גורמים מובילים בתעשיית האינטרנט”

מה זה לכל הרוחות “גורמים מובילים בתעשיית האינטרנט”? קודם כל מה זה “תעשיית האינטרנט”? זה סטארטאפים? זה ספקיות האינטרנט? זה ג’ף גולדבלום? אולי זו חנטל? היא ללא ספק גורם מוביל בתעשיית האינטרנט. בקיצור, רוצה רועי גולדנברג לכתוב “אמרו לי אנשים שקשורים באתרי התוכן, כאלו שמתים לדפוק את אבי לן כי הוא גונב להם מפרסמים” אבל שששששש! אסור לו!! הם ביקשו להישאר אנונימיסטים! התוצאה היא צירוף מילים שהוא ג’יבריש חסר משמעות אבל נפוח מחשיבות עצמית.

ובהמשך: “כך למשל, גורם המקורב לוואלה”. סירייסלי? גורם המקורב לוואלה? יש גורמים שמקורבים לוואלה? כי מה, וואלה זה לשכת הרמטכ”ל? לדעתי, אין אפילו חרצית מצויה שמקורבת לוואלה. זה בסדר, בהמשך יש גם “גורם המקורב לאתר ynet”. הו, אלוהים.

האמת שזה עשוי להיות די מבדר לכתוב ידיעות שלימות על “תעשיית האינטרנט” בז’רגון צבאי או פוליטי.

הממממ.