תעלומת המפיקים ע”ש סטיבן סיגל

אתמול בשעה 22:00 שודר בערוץ כבלים כלשהו אחד מסרטי הזבל של סטיבן סיגל. סטיבן סיגל הוא לדעתי הבלתי קובעת בעליל אחת השאלות היותר לא-מעניינות של תעשיית הסרטים האמריקאית: מי שהיה הבטחה מסדר גודל בינוני התגלה כעבור זמן ממש לא ארוך כשחקן מוגבל בעל יכולת קולנועית לחלץ מגוון של הבעה אחת. ובכל זאת הוא ממשיך להופיע על המסך בעיקר סרטים שהמילה “גרועים” לא מתקרבת לתיאור הוגן שלהם. למה?

בכל אופן, אתמול בשעה 22:00 שודר בערוץ כבלים כלשהו הסרט “הרשעה מקסימלית” בכיכובו של סיגל. אין לי כל כך מושג על מה הסרט כי חמש דקות אחרי שהוא החל כיביתי את הטלוויזיה אבל צפיתי בתחילת הסרט ונתקלתי בתעלומה שאין אלא להגדיר אותה כתעלומה תעלומתית.

התעלומה הזו מתרחשת שתי דקות ו-52 שניות לאחר שהסרט מתחיל ומה שמעניין הוא שהיא קשורה בקרדיטים של הסרט. לנוחיותכם השגתי את השניות המדוברות.

כפי שניתן לראות, שתי שניות לאחר הקטע הערוך, נכתב בקרדיטים שקורי רות’בארת הוא “co-producer” של הסרט. וזה מאוד מכובד כי לא כל אחד יכול להיות co-producer של סרט של סטיבן סיגל. חולפות חמש שניות ומתברר שבין דאנג הוא “co-executive producer” וזה נראה לי תואר קצת יותר מתקדם כי executive נשמע יותר מתקדם ועדיין אני לא בטוח שהצלחתי לפענח מה ההבדל ביניהם. כעבור עוד רגע נחשפת העובדה שסטיב אוסטין (אחד מכוכבי הסרט) וג’ק הלר הם “executive producers” וזה כבר מעלה את השאלה הראשונה: אם יש שני executive producers הרי שהם בעצמם מפיקים משותפים בפועל (הרי הם שניים) אז מדוע נחסכה מהם תחילית ה-co? במה הם טובים מבין דאנג? במה הם טובים מקורי רות’בארת?

אבל התעלומה הזו נמצאת רק בראשיתה מכיוון שעשרים שניות לאחר תחילת הקטע מסתבר שבנג’מין אף סאקס הוא גם executive producer אלא שבניגוד לסטיב אוסטין וג’ק הלר, הוא זוכה להיות executive producer מבלי שהוא מצורף לשניים הקודמים שגם הם executive producers. מדוע הוא זוכה לקרדיט נפרד? במה הוא יותר אקזקיוקטיבי מסטיב אוסטין וג’ק הולר ומה אקזקיוטיבי יותר בהם מהאקזקיוקטיבה של בין דאנג?

חשבתם שזה נגמר כאן? לא! התעלומה רק הולכת ומסתבכת. אל כל מפיקי המשנה, המפיקים המשותפים והמפיקים בפועל השותפים נוסף כעת אדם נוסף, סקוט קנדי, גם הוא מקבל את התואר executive producer. מה שמעלה את השאלה, מה כל כך מיוחד בו ובבנג’מין אף סאקס שהם לא יכולים לחלוק ביחד קרדיט? אני לא רואה את סטיב אוסטין וג’ק הלר מתלוננים שצפוף להם!

חולף עוד רגע קט ומסתבר שיש עוד executive producer. כן! מדובר בקאוני ווקסמן, גם הוא זוכה לקרדיט נפרד משל עצמו זאת למרות שהוא נושא באותו תואר כמו בנג’מין אף סאקס וסקוט קנדי וסטיב אוסטין וג’ק הלר.

חשבתם שזה נגמר כאן, נכון? אז חשבתם. חולפות כמה שניות ולצוות המפיקים בפועל מצטרפים עוד שניים: נאדין דה בארוס וקווין קאשה. הם מקבלים את התואר executive producers – שזה בכלל הטריף אותי. מסתבר שהסרט הזה כל כך מסובך לעשייה שיש צורך בשבעה executive producers, שלושה מהם מקבלים קרדיט נפרד וארבעה מחולקים לשני צמדים. אבל למה? מה קובע את היותך זכאי לקרדיט נפרד? האם עבדת קשה יותר? הכנת קפה לאחרים? ניצחת את סטיבן סיגל בשש-בש?

בשלב הזה התעלומה לוקחת הפסקה קצרה כדי לדווח מי כתב את הסרט המדהים הזה רק כדי לחזור אל תעלומת המפיקים ולדווח שפיליפ בי גולדפיין הוא המפיק של הסרט.

אם כן יש לנו בצוות אחד co-producer אחד, co-executive prodcer אחד, שבעה executive producers שבתוכם קיים מדרג לא ברור של בכירות שלא ניתן לפענח אותו על פי הקודים המקובלים של מי מופיע ראשון (שהרי בהתחלה מופיעים שניים ביחד, ואז שלושה בנפרד ואז שוב שניים ביחד), ולבסוף producer, שלא ברור מה הוא בכלל עשה בסרט הזה כאשר יש לו צוות כה משובח, גדול וידוע-שם של מפיקים בפועל.

התעלומה הזו הדירה שינה מעיניי וכעבור כמה שניות נרדמתי. אם מישהו יכול לפתור אותה עבורי, אודה לו מעומק השלט-רחוק שלי.

נכתבו 14 תגובות לפוסט “תעלומת המפיקים ע”ש סטיבן סיגל”

  1. יואב איתמר:

    לא מן הנמנע שהתארים הללו (כמו התואר סגן עיריית ירושלים) חסך להפקה כמה ג’ובות או העשיר אותה בהן.

  2. יובל:

    אבל זה לא מסביר את החלוקה הפנימית בין התארים השונים!
    אני מצטער יואב, אבל אני זקוק להסבר יותר משכנע.
    NEXT!

  3. דורון ניר:

    יואב צודק. תעשיית הקולנוע והפקת הסרטים מאד מוטת אגו, וככזו, הקרדיט של Executive Producer הוא אחד התוצרים שלו. כל מי שהשקיע כסף, אחיינו, בן דודו, סבתו הצולעת או מישהו שרצו להנציח בסרט, יכול לקבל קרדיט של מפיק בפועל.
    מקריאה של הרזומה של כמה מהחבר’ה שהם מפיקים בסרט הזה אני למד שחלק מהם מלווים את סטיבן סיגל לאורך כמה וכמה סרטים. ייתכן שאלה שהם Co-executive producers הם הזוטרים יותר, או כאלה שמועמדים לפני קידום בחברת ההפקה, ולכן לא זכו לתואר המלא. אחרים היו כאלה שהביאו את הכסף ועבדו רק על חלקים ספציפיים בסרט. אחרים הם סתם בני דודים של מי ששם את הכסף.

    בשורה התחתונה – הכל כסף ואגו.

    ועוד בנושא: http://www.princeton.edu/~achaney/tmve/wiki100k/docs/Executive_producer.html

  4. eeyore:

    הנה הסבר על ההיררכיה הפנימית בין המפיקים: http://johnaugust.com/2004/producer-credits-and-what-they-mean

    ההגדרות הפורמליות נקבעות ע”י גילדת המפיקים: http://www.producersguild.org/?page=coc_tmp

  5. יובל:

    אתם אומרים כסף. אז זה שיש לו קרדיט לבד שם יותר כסף? והוא שם יותר כסף מזה שיש לו קרדיט לבד אבל הוא שלישי ברשימת הקרדיטים? או שזה מסודר לפי אלף-בית? או פז”מ? שירות בגולני?
    הממממ.

  6. נדב כהן:

    מ צ ו י ן !

  7. ספק:

    זה פשוט.
    executive producer הוא אחד שלא עושה כלום בפועל, הוא מנהל. EP הוא בדרך כלל מנהל מחברת ההפקה או הסטודיו, או מישהו שקיבל את הקרדיט כבונוס, או נציג של אחד המשקיעים בסרט או אחד שבעצמו זרק איזה 100K$ להפקה ורוצה קרדיט. שאר התפקידים הם מקצועיים, אז אתה לא יכול לתת אותם סתם לאנשים ככבוד. אז ברירת המחדל היא EP.
    Co-Executive נמצא מתחתיו, גם בעמדת ניהול. Co-producer הוא בדרך כלל אחד שמממן חלק מההפקה או אחד שמפקח על הנעשה (אולי כנציג של אחד ה-EP). הוא נמצא מתחת ל-CO EX. כך שלסרט המדובר אין באמת הרבה מפיקים (יש רק אחד Phillip, כי גם השחקנים שמקבלים קרדיט של מפיק לא באמת נחשבים).

    למה חלק מקובצים? אין כאן חוקים, אבל ההימור שלי הוא שכנראה מדובר באנשים מאותה חברה או אותה יישות פיננסית/ניהולית.

    עכשיו אתה אולי שואל למה צריך כל כך הרבה שמות. ובכן, זה בגלל שבסרטים קטנים יש הרבה יותר אנשים פרטיים שמעורבים במימון. זה בערך כמו שאם למסיבת כיתה היו קרדיטים מסודרים (שגם קשורים לרווחים ולאופן שבו הסרטים מחוייבים לדווח קרדיטים) אז תוכל לצפות לראות שם את כל וועד הכיתה ועוד רבע מהכיתה. וגם תראה שם את רכז השכבה שהגיע לפקח איזה יום, ומורה מחליפה שבאה יום אחד להשגיח על ההכנות, ואת אבא של אחד הילדים שהסכים שישתמשו באוטו שלו, ולא לדבר על האמא שהכינה עוגה והאח הגדול שהגיע עם נשק, כי צריך מאבטח.

  8. רוגל:

    הם פשוט מתחלקים באשמה.

  9. אלבר:

    כמה תשובות, ולא הסבר בסופן:

    ניסיתי לבדוק מיהם כל אותם מפיקים. רובם אכן כנראה חלק מחברת ההפקה של סטיבן סיגל ורשומים כמפיקים בשלל פרויקטים שלו. מתוכם בולט במיקומו בין דאנג, שהוא מתאם הפעלולים של סיגל. זה נשמע תמוה שמתאם פעלולים יהיה כל כך גבוה ברשימה, אולי זה סרט עם הרבה סצנות קרב ולכן הקרדיט הגבוה, אבל את זה לעולם לא נדע, כי אין דרך לברר זאת מלבד לראות את הסרט.

    קורי רות’בארת הוא סמנכל הכספים של וולטג’ פיקצ’רז, שלהבנתי מתעסקת במימון סרטים, אז הם בטח שמו הרבה כסף כדי לקבל את קרדיט ההפקה הראשון.

    ג’ק הלר מופיע כמפיק או במאי בכמה הפקות של סטיב אוסטין, אז לכן שמו אותם ביחד בקרדיטים. ב-IMDB לעומת זאת, סטיב אוסטין רשום כמפיק, לא מפיק בפועל, וג’ק הלר לא רשום כלל כמפיק של הסרט. כנראה שלמי שכתב את הרשימה לא אכפת מהצד שלהם בהפקה.

    קאוני וקסמן הוא גם הבמאי של של הסרט, אם זה משנה.

    קוין קשה הוא מנהל בחברת הפצה/הפקה בשם אנקור ביי פילמז שקנו את זכויות ההפצה של הסרט בדומסטיק. נראה לי שיש להם מודל עסקי שהם לא רק מפיצים אלא נותנים גם כסף להפקה עצמה לכל מיני סרטים עלובים תת-ממומנים, אז אולי לכן הם קיבלו קרדיט הפקה. למה הצמידו אותו לנאדין דה בארוס, מצוות ההפקה של סיגל, זה באמת תמוה. הייתי מצפה שהוא יקבל קרדיט משלו, ושאם רוצים להצמיד מפיקים, יצמידו משלל החברים של סיגל.

    הלא הסבר שלי הוא שמי שכתב את הרשימה התחרפן מרוב ידיים בוחשות וויתר על כל ניסיון לייצר רשימה קוהרנטית.

    בבקשה.

  10. יובל:

    לול!

  11. Radud:

    מי אמר שהכישלון יתום

  12. אמיר:

    התופעה קיימת בכל הסרטים ההוליוודיים, וממש ממש לא ייחודית לאדון סיגל.
    בשורה התחתונה, יש מפיק. כל האחרים זה אנשים שרוצים לראות את השם שלהם על המסך. זה בכלל לא משנה אם הם שמו כסף או שהם חברים מילדות של הכוכב. זה פשוט מסחרה. מי שיש לו קצת עמדת כוח מול חברת ההפקה, מנסה לדחוף את השם לקרדיטים. מי שמצליח יותר יהיה יותר גבוה ברשימה וגם יופיע יותר מוקדם.
    גם עם הכוכבים זה ככה. בסרטים עטורי כוכבים יש מסחרה שלמה מי יופיע קודם, מי אחרי המילה staring: מי אחרי with ומי אחרי and.
    קיים בכל הסרטים.

  13. דנה:

    אני חושבת שמפיקים מקבלים זכויות ברווחים של הסרט.
    בסרטים במימון עצמאי, משקיעים ושחקנים בכירים משתתפים בסכום נמוך, אך שותפים לרווחים אם קיימים.
    חלוקת הרווחים קשורה לטייטל.
    (כמובן מתוך הנחה שהסרט רווחי)

  14. בוברמן יוסף לואיס:

    אם כל חיילי צהל היו סטיבן סיגל לא הינו צריכים כלי נשק
    זהו המסר שמעובר בכל סרט ואני נהנה לראות כל וריציה שלו
    מכיוון שהוא מבצע בעצמו את כל פעלולי קרב המגע ללא צורך בכפילים
    אני מאמין שרוב הכסף עובר אליו (ככל שהסרט מאוחר יותר)
    לכן כל המעקב שאתם מנהלים לאן הלך הכסף ולמי כבר לא רלוונטי.
    במידה ואתם רוצים להנות מסרטי סוג ב’ מומלץ.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: