טכנולוגיה ונפש האדם

כתבה של שחר סמוחה שהתפרסמה בסוף השבוע במוסף G של “גלובס” (עשו לכם מנהג וקראו כל כתבה של שחר סמוחה) מנסה להבין מה צופן לדור המסכים בעתיד. אחד המרואיינים בכתבה, פרופ’ עזי ברק מאוניברסיטת חיפה, לא ממש מתרגש מהטענות שמופנות כלפי מה שמכונה “דור ה-Z”. לדבריו:

“המחקרים הקיימים לא מראים על עלייה של בעיות קשב וריכוז אצל ילדים בגלל שימוש במכשירים אלקטרוניים או באינטרנט. כשמשהו מעניין ילד, הוא בהחלט יכול להתרכז בו לזמן ארוך, וילדים היום דווקא מפתחים את יכולת המעבר מנושא לנושא או מאמצעי לאמצעי. פעם, אם אתה זוכר, חיפשנו בדיוק אנשים כאלה כדי שהם יהיו טייסים, והיום פתאום אנחנו מגדירים את זה כבעיה. אני חושב שזו יכולת מצוינת שלא פוגעת בילדים בשום היבט. מבחינת האדם עצמו אין מהפכה. המהפכה היא בטכנולוגיה, אבל אין לטכנולוגיה השפעה מהפכנית על נפש האדם”.

בשלב זה אני לא אתייחס לחלק הראשון של ההצהרה ואסתפק ואומר שככל הידוע לי, היא אינה הצהרה שכולם יחתמו עליה, וזאת בלשון המעטה (למתעניינים, חפשו מאמרים של חוקרת המוח הבריטית סוזן גרינפילד). מה שמעניין אותי הוא החלק השני של ההצהרה: “מבחינת האדם עצמו אין מהפכה. המהפכה היא בטכנולוגיה, אבל אין לטכנולוגיה השפעה מהפכנית על נפש האדם”. קשה שלא להתקומם מול קביעה זו (כלומר קל, אם ממש מנסים, ובכל זאת).

הקביעה של פרופ’ ברק רואה באדם ובטכנולוגיה שתי ישויות שאין ביניהן קשר. ישות א’, שנקראת “האדם”, וישות ב’, שנקראת “הטכנולוגיה”. מכיוון שאין ביניהן קשר, כי את הטכנולוגיות מייצרים חייזרים והן משפיעות בעיקר על חתולים, תיתכן מהפכה בישות א’ ללא מהפכה בישות ב’ וההיפך.

כך לדוגמה, תיתכן מהפכה מדעית-טכנולוגית בכל הקשור לפיצוח האטום אבל מהפכה זו לא תעשה שום רושם על האדם, על נפשו, על פחדיו, על דרך התנהגותו, על הפוליטיקה שלו, על יחסים בינלאומיים בין אומות, על תפיסת הביטחון, על העתיד של האנושות. וכי למה שיהיה כזה קשר? יש אדם ויש טכנולוגיה.

הנה דוגמה נוספת: תיתכן מהפכה טכנולוגית אשר תניח בידיו של כמעט כל אדם בעולם (לא רק בעולם המערבי, בעולם), מכשיר נייד שיאפשר לו לתקשר עם אנשים אחרים, לצרוך תכנים, לבדר את עצמו, ליצור וכן הלאה, אבל מהפכה זו לא תותיר את רישומה על נפש על האדם, על דרך התנהגותו, על האופן שבו הוא מתנהג בציבור, עם חבריו, מתקשר עם משפחתו או עם ילדיו. הטלפון הסלולרי, אופן פעולתו והאפליקציות המותקנות בתוכו, לא ישפיעו על תפיסת הערך העצמי של האדם, על יחסיו עם הסביבה, לא יפתחו בפניו נתיבים חדשים לנצל את יומו, לעבוד או להתבטל. וכי מדוע שהטלפון הסלולרי יותיר רישום כה עמוק על האדם? יש אדם ויש טכנולוגיה.

אפשר לטעון שהשתמשתי בדוגמאות קיצוניות וחד-משמעיות אבל הטענה שלי היא שכמעט כל טכנולוגיה, קטנה כגדולה, משפיעה על (נפש) האדם ו(נפש) האדם משפיע על עיצוב ואופן הפעולה של כל טכנולוגיה. האם מברשת השיניים לא משפיעה על האדם? המיקסר? הספר? השעון? האופניים? המטוס? המזרק? מכונת הכתיבה? קוצב הלב? האם נגן המוזיקה לא משפיע על נפש האדם? מצלמת הקולנוע? ספינת הקיטור? טחנת מים? הטלסקופ? שבב הסיליקון?

(אילוסטרציה: שעון. לא ברור האם זו טכנולוגיה שהשפיעה על נפש האדם)

אפשר גם לומר שהטיעון של פרופ’ ברק היה מצומצם יותר. הוא לא טען שהטכנולוגיה “לא מותירה רושם” אלא רק שלא היתה לה “השפעה מהפכנית” על נפש האדם. ואז נזכרים במה עוסקת הכתבה. בדור המסכים, בטלפונים סלולריים, במחשבי לוח ומחשבים בכלל, במשחקי וידאו ובכל שאר הטכנולוגיות הדיגיטליות אליהן נולד דור הילדים מאז שנת 1995. לטכנולוגיות האלו לא היתה השפעה מהפכנית על האדם. כן.

המחשבה שקיים נתק בין האדם לטכנולוגיה, שאלו שתי ישויות נפרדות ומשום כך ניתן להצביע על מהפכה באחת מבלי שהיא תותיר את רישומה בשנייה (או ההפך), היא מחשבה שבהיעדר מילה אחרת, אתאר אותה כשגויה, ובעיקר ככזו שלוקה בהבנה של מהי טכנולוגיה וכיצד היא מתפתחת לאו דווקא בעידן הדיגיטלי אלא בעיקר מאז העידן הנאוליתי.

נכתבו 29 תגובות לפוסט “טכנולוגיה ונפש האדם”

  1. אוריב:

    המחשבה שניתן לנתק בין נפש האדם לאדם היא שגויה. בכל הנוגע לנפש האדם וטכנולוגיה לא שללת ולא הוכחת דבר.

  2. יובל:

    ומי יוצר טכנולוגיה, לא האדם ולא נפשו? ועל מי הטכנולוגיה הזו, שהאדם ונפשו יצרו, משפיעה? לא על האדם בחזרה?

  3. ספק:

    השאלה היא מה זה אומר “משפיעה”. האדם גם מייצר עפרונות, זה לא אומר שהם משפיעים עליו. האם היום האנשים *מהותית* שונים מאנשים שחיו לפני 100 שנה? האם יש לנו נפש אחרת (whatever that means). האם אנחנו מוסריים יותר או פחות? נחמדים יותר או פחות? אנושיים בצורה אחרת? תיקח בן אדם בן 20 מלפני 1000 שנה ושים אותו היום. הוא יתנהג אחרת? אני בספק. לדעתי ייקח לו שבוע-שבועיים להכיר את כל הדברים החדשים, ותוך חודש הוא יפתח בלוג ויתייחס לסמארטפון כאילו הוא נולד איתו. אחרי חודש הסתגלות לא יהיה לך (ולאף מחקר) שום דבר להבדיל בינו לבין אף אדם אחר. זו התזה.

    האדם מייצר טכנולוגיה כבר 50 אלף שנה, זה אומר שאנחנו רגילים לייצור טכנולוגיה ולכן גם לא מתרגשים ממנה. אנחנו מגיבים אליה בדיוק כמו שבני האדם לפני 1000 דורות הגיבו אליה. זה לא אומר שאנחנו משתנים, כי שינוי טכנולוגי הוא המצב הטבעי של הנפש שלנו.

  4. יובל:

    רק שאני גוזר מסקנה אחרת לגמרי מהטענה שלך. המסקנה שלי היא שגם הנפש שלנו נמצאת במצב של שינוי מתמיד כי אין נפש ואין אדם שמנותק מהסביבה הטכנולוגית שבתוכה הוא פועל.

  5. שלגון:

    יובל, גם לי נראה שהכוונה להשפעה (whatever that means) על האדם במובן הצר של המילה. הדובר הוא פסיכולוג שמתמחה בחקר נפש האדם (whatever that means).

    האם במודלים של מבנה הנפש נדרש עדכון בעקבות המודרנה?

  6. יובל:

    אני מודה שאני מתקשה במונח “נפש” (בדיוק, whatever that means) ויש לי הרגשה שגם עבור פסיכולוגים המונח הזה הוא לא בגדר קונספט ברור. האם הנפש כוללת בתוכה מונחים כמו “תשומת לב”, “סבלנות”, “הערכת העצמי” או “תפיסת הפרטיות”? אם כן, האם כל אלו לא השתנו באלפיים השנים האחרונות? ואם לא, מה כוללת “הנפש”? פחד ממוות ודאגה לקרובים לך? אם הגדרת “הנפש” היא לא יותר מסכמות בסיסיות של התנהגות האדם, חלקן לא יותר מאינסטינקטים חייתיים (“אני פוחד מאויבים, אני אוהב חברים”), אזי “הנפש” היא עניין משמים למדי ובכל מקרה, לא כך אני מבין את החומרים שמרכיבים את “הנפש” שלי.

  7. ספק:

    השאלה מה גורם למה. נניח ותפיסת הפרטיות שונה היום מבעבר (אני בספק, כי כמה פרטיות היתה לסבים וסבתות שלי שגרו 25 נפשות במשפחה, ביחד עם השכנים, באיזו שכונה בעירק, וכולם ידעו הכל על כולם, כולם שמרו על הילדים של כולם וכולם היו במחיצת כולם 90% מהזמן. המונח “פרטיות” בכלל לא היה קיים אז – אבל נניח).

    אפשר לטעון שהטכנוגליה היום לא שינתה את התפיסה הזו אלא פותחה כדי לתת לנפש ביטוי טבעי כפי שהיא רוצה. אנשים פרטיים נשארו פרטיים, אנשים ציבוריים נהיו ציבוריים. היא מאפשרת לאנשים להראות את הצדדים שלהם יותר בקלות. זה לא אומר שהצדדים האלה לא היו קיימים מאז ומעולם. אתה רואה יותר מטומטמים סביבך, כי יש להם יותר דרכים להגיע אליך לא כי יש יותר מטומטמים.

    אגב, אני לא אומר שאין שינוי. אני רק אומר שהשינוי הוא לא מהותי. זה כמו שהיום 1% מהאוכלוסיה יכול ללכת 20 ק”מ, ולפני 100 שנה 70% מהאוכלוסיה היו מסוגלים ללכת 20 ק”מ (מספרים שהמצאתי עכשיו בשביל הדוגמא). הטכנולוגיה שינתה משהו. אבל לא משהו מהותי, אנשים מתאמנים פחות. הם עדיין מגיעים לאותם מקומות.

    ולסיום, אני בטוח שכולם כבר מכירים את האנקדוטה/ציטוט של סוקרטס על הצעירים של ימיו. אני אשאיר תמונה אחרת, מ-1600s

    http://i.imgur.com/RKs50FK.jpg

  8. ירדן לוינסקי:

    ראשית, הייתי נזהר להסיק מה בדיוק התכוון פרופ’ ברק בדבריו. יותר מדי פעמים אדם מתראיין ומדבר חצי שעה, ובסופו של דבר מתפרסם משפט או שניים שמוציאים את דבריו מהקשרם. אני לא בטוח שהפעם הציטוט אכן מדוייק. כדאי לשאול את פרופ’ ברק….

    לעניין עצמו, אין ספק שעצם הקיום של הטכנולוגיה, אפילו מבלי שאתה באינטראקציה ישירה עמה משפיעה עליך באופן ישיר. העובדה שיש מטוסים בעולם משפיע על כולם, כולל על אנשים באפריקה שלא ראו אף פעם מטוס. הדיון היחיד שאולי אפשר לומר שהוא לא ברור, היא עד כמה הנוכחות של הטכנולוגיה משפיעה עלינו מבחינה רגשית. האם זה משפיע על האמפתיה שלנו? האם זה משפיע על המוטיבציה שלנו? על היכולת לפתח קשרים חברתיים או זוגיות. האם זו רק הטכנולוגיה שיוצרת שינוי או שמא הצרכים הרגשיים שלנו הם אלו שמשפיעים על אופי השימוש שלנו בטכנולוגיה. האם באמת ילדים שנולדו לעולם דיגיטלי שונים מאנשים שגדלו בעולם אנלוגי – לא במובן של הכלים שעומדים לרשותם אלא בזהות שלהם וכו’?

  9. יובל:

    כמובן שכל הדיון מתבסס על ההנחה שהציטוט מדויק. אם הוא לא מדויק ממילא כל הדיון מתייתר והתנצלותי מראש.
    הטענה שלי היא שמדובר ביחסים דו-סיטריים: אנחנו מפתחים טכנולוגיה, מעצבים אותה, מתאימים אותה והיא בתורה משפיעה עלינו בחזרה. לכן כל הדיון של מי משפיע על מי נראה לי שגוי, כאילו יש רק כיוון אחד לחץ וכל שצריך לעשות הוא לגלות מהו.
    לגופו של עניין, אני חושב שילדים שנולדו בעידן הדיגיטלי שונים במרכיבים מסוימים בזהות שלהם, בהבנה של עצמם, של היחסים שלהם עם העולם ועם הסובב אותם מהילדים שנולדו בעידן האנלוגי ואין בזה שום דבר מפתיע או חדש. כמעט כל טכנולוגיה גורמת לנו לראות את העולם ואת עצמנו בצורה מעט שונה. האדם לפני עידן החלל הוא לא האדם אחריו, האדם לפני הטלסקופ הוא לא האדם אחריו, הנצרות לפני מכונת הדפוס היא לא הנצרות אחריה, האדם לפני פס הייצור הוא לא האדם אחריו (לא רק במונחים של עבודה אלא גם במונחים של צריכה שבתורה משפיעה על מרכיבים באישיות האדם) וכן הלאה.
    לכן הטענה כאילו האדם הוא סוג של קבוע שלא משתנה או זז במהלך ההיסטוריה, כאילו הוא רק צופה מהצד בשעה שהכל סביבו מתהפך ומשתנה, כאילו זה לא נוגע לו, לא עושה קמט בפנימיותו, בהווייתו, ברגשותיו, במאווייו, בתשוקותיו, נשמעת לי כמו דטרמיניזם פסיכולוגי ואני מתקשה להאמין שיש מי שאוחז בתפישה כל כך סטטית.

  10. פיני שמיר:

    קראתי בעיון את הכתבה והמגיבים ובראש עלו לי שלוש תגובות – ששתיים מהן עשויות להישמע מתחכמות אבל כוונתי רצינית:
    1. לכל דבר שאנחנו עושים יש השפעות הדדיות. פתגם רוסי אומר: כשמלמדים את הדוב לרקוד אז הדוב נהיה קצת בן אדם ואילו הבן אדם נהיה קצת דוב. פתגם אחר שאיני יודע את מקורו אומר: כשאדם מסתכל זמן רב לתהום – התהום מסתכלת עליו בחזרה. זו אולי “רק” חוכמה עממית אבל…
    2. נראה לי שהורה שלילד שלו יש טלפון נייד הוא הרבה יותר רגוע כשהילד מחוץ לבית (אפילו אם הוא חייל)
    3. היום הורדתי אפליקציה שמזכירה לי לשתות מים בכמות שהקצבתי לעצמי. אולי קטן וטיפשי אבל ירד לי עול מהראש.

  11. מאיה:

    האמת שממש לא ברור לי איך זה שיש סמארטפונים או פייסבוק, משפיע על הנפש שלי.
    האם הצורך שלי בקשר, אהבה, הגשמה עצמית וחברה באיזשהו אופן השתנה?
    בוא נגיד, אם הייתה מתרחשת האפוקליפסה, העצמיות שלי אולי הייתה מבואסת יותר, אבל זה שאין יותר סמארטפונים לא היה משפיע על הנפש שלי באופן מהותי.
    לעומת זאת, אם כולם סביבי היו מתים ולא הייתי יכולה ליצור קשר / למצוא אהבה וכדומה, זה היה אחו-שילינג משפיע על הנפש שלי באופן מהותי וכנראה מוריד אותי מהפסים די מהר.

    הטכנולוגיה בעיני היא קליפה חיצונית. אין שום הבדל משמעותי בין הרצונות והצרכים הנפשיים העמוקים של אנשים שיש להם מחשב או שנוסעים בכרכרות.
    לראיה אתה יכול לקרוא את התנ”ך ולראות שקנאה בין אחים ואהבה ורצון בוער להוכיח את ערכך לאבא או רדיפת בצע וכו’ וכו’ הם מצבים נפשיים שמהדהדים בצורה מאוד ברורה ומובנת גם היום. וקיימים גם היום.
    מבחינה טכנולוגית אנחנו הרי חיים ביקום אחר, אז איך זה שהדברים האלו – שהם ממש לא סטטיים ומשעממים (חולקת עליך גם בזה) נשארו ממש אותו דבר?

    ובנוגע לקביעה שלך שהאדם לפני ואחרי כל מיני המצאות הוא לא אותו דבר, לא ברור לי על סמך מה אתה אומר את זה.
    מה שונה?
    הוא אוהב אחרת? שונא אחרת? רוצה יותר או פחות להגשים את עצמו? עצבני או מאיר פנים אחרת?
    העולם הפנימי של סבתא שלי שלא חלמה על אינטרנט באמת שונה מהותית משלי? אם כן, במה? סבתא שלי שונה ממני מבחינה נפשית מהותית בגלל שהיא לא פתחה פרופיל בפייסבוק וחוותה את החוויה משנת החיים של לשתף סרטון על חתולים?

    אני מניחה שמהפכת הטקסטיל, כשהתחילו לייצר בגדים בייצור המוני וזול, במקום בבית ביד, שינתה המון דברים בעולם – בכלכלה, ביחס לביגוד, ביחס לייצור (אין לי מושג באמת, סתם זורקת).
    האם ההרכב הנפשי של אנשים שלובשים כותנת צמר סרוגה שונה מהותית מזה של אלה שלובשים חולצת כותנה שיוצרה בסין?

    אז בסדר, הידע השתנה. אבל לרצונות העמוקים של נפש האדם ולטבעה המולד / נרכש, ממש לא מזיז אם כבר המציאו את הדפוס או את מכונת הזמן או עוד לא.

  12. גיל:

    נורא קל להראות את ההשפעות של הטכנולוגיה על חיינו. מספיק שאותו פרופ’ יתנתק מהמחשב והסלולארי שלו למשך יום שלם ונראה אם הוא עדיין יחשוב שאין להם השפעה על הנפש שלו. הפכנו לכל כך תלויים בטכנולוגיה שזה נראה מובן מאליו שהיא קיימת אבל ברגע שאין לנו גישה אליה, רואים כמה היא חסרה וכמה קשה לנו בלעדיה. ואגב, זה בלי קשר לעובדה שיש אינספור מחקרים על השפעות מסוגים שונים של מחשבים וטכנולוגיה על רגשות, התנהגויות ואפילו על מבנה המוח. מאוד יכול להיות שילדים שגדלו לתוך הטכנולוגיות הללו לא חווים הפרעות קשב אבל אנשים מבוגרים יותר יכולים היום פחות להתרכז. כתבתי לא מזמן בבלוג שלי על מחקר שמראה שאנשים לא מסוגלים לשבת 15 דקות לבד ולחשוב ובמקום זה מעדיפים לקבל שוק חשמלי. חלק מזה קשור לדעתי לטכנולוגיות שקשה להגמל מהן.

  13. גיל:

    מאיה, אני אומר לך באיזו צורה הטכנולוגיה משפיעה. את צודקת בהחלט שהרצונות הבסיסיים שלנו לא השתנו אבל הם כרגע מגורים בצורה מטורפת. יש לזה אפילו מינוח מקצועי: supernormal stimuli. למשל, הרצון באהבה זהה אבל אם בעבר היית פוגשת בני זוג מהסביבה הקרובה שלך או כאלו ששידכו לך, היום באתרי הכרויות יש אינסוף אפשרויות. זה גורם לכך שבמקום שתשווי בין כמה מועמדים פוטנציאלים ותלכי על הכי טוב האפשרי, בעולם הוירטואלי יש תמיד מועמד יותר טוב שמחכה מעבר לפינה. זו הסיבה שאנשים מתמכרים לאתרי הכרויות ומתקשים במקרים רבים ליצור קשרים יציבים כי תמיד מעבר לפינה יש בן זוג פוטנציאלי שהוא יותר ממה שיש לך. זה גורם לאנשים לפסול דייטים על שטויות (לשמחתם של אתרי ההכרויות).

    אם מחפשים מידע על משהו אז במקום לפתוח אנציקלופדיה כמו שעשינו בעבר או לשאול מישהו, היום יש אלפי אתרים על כל נושא והקריאה יכולה להציף. גם קשה הרבה יותר לדעת איזה מידע אמין וחוסר היכולת להשתלט על כל המידע גורם לתיסכולים. אלו רק שתי דוגמאות לאיך האינטרנט “חוטף” את הרצונות הבסיסיים שלנו והופך אותם ממשהו טבעי ופונקציונלי למשהו שהוא במקרים רבים מכביד שקשה להשתחרר מהאחיזה שלו.

  14. עזי:

    למה התכוון המשורר?

    אכן, כדברי יובל, אני לא ממש מתרגש מהטענות המופנות כלפי “דור ה-Z” (מונח באז מטופש, לדעתי, שבא יותר לשמש אג’נדה שיווקית ו/או פוליטית מאשר לציין ולאפיין תופעה).
    אני גם לא מחסידי המונח הערטילאי “נפש” (שגם אני עושה בו שימוש פואטי לפעמים) ולכן אני לא מתיימר להביע דעה לגבי השפעות טכנולוגיות חדשות על אותה נפש עלומה. אבל אמנם התייחסתי, בתשובה לשאלותיו של שחר, להשפעת הטכנולוגיות החדשות על היבטים התנהגותיים, חברתיים, רגשיים ועוד של ילדים, בהכללה.

    מה שאמרתי, ואינני חוזר בי, כי היבטים פסיכולוגיים של בני-אדם, ילדים בכללם, מושפעים מהרבה מאד גורמים, חלקם משמעותיים ובעלי עוצמה רבה, יותר מאשר השפעות של טכנולוגיות משתנות בסביבתם. כולנו נסכים, מן הסתם, שגורמים אבולוציוניים, חברתיים, גנטיים, משפחתיים, חינוכיים ועוד ועוד – בקומבינציה מורכבת (ולאו דווקא אחידה) – משפיעים על התנהגויותיו, רגשותיו, העדפותיו, יחסיו, אורח חשיבתו והחלטותיו של אדם יותר (והרשו לי להעיז ולומר – הרבה יותר) מאשר חשיפתו ושימושו בטכנולוגיות אלו-או-אחרות. אני לא רק חוקר ולא רק מכיר היטב את המחקר הרב בתחום, אלא מכיר ושוהה עם ילדים לרוב ורואה (ללא השתאות או פליאה) כיצד הטכנולוגיות (שכולם מצוידים בהן לגמרי) משחקות תפקיד ולוקחות חלק במשחק האישי-חברתי-רגשי-התפתחותי, אך משניות בלבד לגורמים (פנימיים וחיצוניים) חזקים הרבה יותר.

    הטענות בדבר השפעות פיזיולוגיות, נוירולוגיות וקוגניטיביות מעצבות של הטכנולוגיות החדשות (לרבות טלפונים חכמים, טאבלטים ומחשבים אישיים) אינן נתמכות ע”י ראיות אמפיריות עקביות, בלשון המעטה. גם בנושא זה השפעת האג’נדה של הטוען (חוקר, מורה, פוליטיקאי, יצרן, ממציא, או איש דת כאחד) דומיננטית, ועל כך כבר למדנו רבות במהלך השנים ולגבי שפע נושאים. חבל ליפול במלכודות אלו ולחפש את המטבע מתחת לפנס ולא היכן שאבדה. סוזן גרינפילד, עם כל הכבוד, טועה ומטעה והיא מרבה לשתף בהרהוריה ואמונותיה יותר מאשר בראיות מוסמכות. אני ממליץ לקרוא את מאמרה הטרי של קתרין מילס בנושא זה. היא אמנם חוקרת צעירה, אבל אני ממליץ לקרוא את דבריה בתשומת-לב רבה! אגב, מדהים היה לקרוא במאמר זה את הציטוט המיוחס לסוקרטס שטען כנגד הכתיבה (כן, כתיבה!) כגורם שעלול לדכא פעילות חשיבתית…

    ועוד אגב, התייחסותי לעניין ה”התמכרות לאינטרנט” גם היא מנוגדת לשופרות המקובלים ולטענות הבנאליות. גם בנושא זה, פרסומים עכשוויים מזימים לרוב את הצהרות נביאי הזעם.

    הצטערתי והתאכזבתי, יובל, לקרוא את הביקורת שלך מבלי לבדוק את טענותיי לאשורן ובמלואן. כמומחה לתקשורת המונים וכמי שאמור להבין את דיוק הכתיבה העיתונאית והוצאת דברים מהקשרם (עם כל הכבוד וההערכה לשחר סמוחה) ציפיתי ממך ליותר. ירדן – תודה על התייחסותך לנקודה זו.

  15. נאוה:

    שני חוקרים פינצץ’ ובידג’קר (ראו מקור ביבליאוגרפי למטה) הראו בשנת 1987 כי סביב התצורה הסופית של האופניים התנהל מו”מ ארוך וממושך ומה שקבע לבסוף את צורתם זה ההחלטה למה הם מיועדים ומה הערך החשוב בשימוש שלהם (בטיחות). כלומר, הם מוכיחים על בסיס הניתוח ההסטורי הזה, כי התקיים משא ומתן בין בעלי עניין שונים לגבי צורתה של הטכנולוגיה.
    בכך למעשה, הם הניחו את היסודות למה שאנחנו קוראים היום: “הבניה חברתית של טכנולוגיה”. מהמחקר הזה, שמלווה בהמון תמונות של תצורות שונות של אופניים (עם גלגל גדול קדימה וגלגל קטן מאחור), התפתחו תאוריות רבות על הקשר בין טכנולוגיה לבין אנשים והיום, חוקרת בשם וונדה אורליקובסקי מדברת על טכנולוגיה כעל “חומר חברתי” ((sociomateriality) שבו יש השפעות הדדיות.
    הסוציולוגיה של המדע והטכנולוגיה עוסקת רבות בשאלות הללו ויש המון ממצאי מחקרים על הנושא. מי שמפריד בין הפרט לבין הטכנולוגיה הוא בעל גישה דטרמיניסטית שפשטה את הרגל לפחות לפני 25 שנה, אם לא יותר…..
    זיגמונד באומן, שספריו תורגמו לעברית, מדבר על “מודרניות נזילה”. מומלץ לקרוא את הספר כדי להבין את עוצמות ההשפעה והשינויים ההדדים של אנשים וטכנולוגיה.

    Pinch, T.J.; Bijker, W.E. 1987 The social construction of facts and artifacts: or how the Sociology of Science and the Sociology of Technology might benefit each other, in: Bijker, W.E.; Hughes,T.P.; Pinch, T.J. The Social Construction of Technological Systems; The MIT Press, Massachusetts and London, 8

    7.

  16. יובל:

    עזי (14) שלום,
    כפי שכתבתי בתשובתי לירדן, “כמובן שכל הדיון מתבסס על ההנחה שהציטוט מדויק. אם הוא לא מדויק ממילא כל הדיון מתייתר והתנצלותי מראש”. כנראה שהתנצלותי מראש לא התקבלה אם בחרת להיעלב בכל זאת. צר לי על כך.
    זאת ועוד, מתשובתך לא הבנתי שדבריך הוצאו מהקשרם. נהפוך הוא. כך שגם בהקשר הזה אני לא בטוח שאני מבין מה שגוי במה שכתבתי. אפשר להסכים וכמובן שאפשר שלא, אבל אני לא מתרשם שהבנתי אותך לא נכון או שהכתב הבין אותך לא נכון – אבל יתכן שגם הפעם אני טועה.
    לסיום, אינני מומחה לתקשורת המונים.

    לגופו של עניין: הטיעון שלי הוא פילוסופי מעיקרו: אין אדם ללא טכנולוגיה. הטכנולוגיה שמקיפה אותנו היא חלק מאיתנו, היא מה שמייחד אותנו כבני אדם ביחס לכל חיה אחרת על פני כדור הארץ. משום כך היא משפיעה על ההוויה שלנו, על התודעה שלנו, על ההתנהגות שלנו וגם על “הנפש” שלנו (תהיה הנפש הזו מה שתהיה).
    אינני מזלזל כלל ועיקר בגורמים אבולוציוניים, גנטיים, משפחתיים או גורמים אחרים ועדיין אני עומד על כך, שהאדם במאה ה-21 הוא לא אותו אדם של המאה ה-8. תשוקותיו אחרות, התנהגותו אחרת, מערכת ערכיו שונה, תפיסתו את העולם, את הסובב אותו ואת עצמו שונים, אמונתו בעצמו, ביכולותיו, בתפקידו, בערכו שונים וכן הלאה. נפשו של האדם היא חלק מאקולוגיה שבתוכה הוא משוקע שכוללת את משפחתו, את תרבותו, את המטען הגנטי שלו וכן הלאה אבל אקולוגיה זו מושפעת גם מהטכנולוגיות שסובבות אותו. אחרי הכל, אני מניח שנוכל להסכים בינינו שב-1,300 השנה האלו לא התרחשו שינויים אבולוציוניים או גנטיים מרחיקי לכת.
    לדעתי, מי שמנסה לנתח את האדם ללא ההבנה הזו מחמיץ ממד חשוב, קריטי ממש, בהבנה של מהו אדם. הוא הופך את האדם לאובייקט סטטי, שאינו משתנה (אלא בקבועי זמן אבולוציוניים) ומחמיץ חלק חשוב בהבנה של מה מייחד את האדם מכל בעל חיים אחר.

    בכל אופן, קבל את התנצלותי אם נפגעת. הביקורת שלי היא (לפחות במקרה זה) אינה אישית אלא נוגעת ללב העניין.

  17. עזי:

    יובל (16) – לא נעלבתי או נפגעתי כלל. הסקת זאת, אני מניח, מכך שכתבתי שאני מאוכזב ומצטער בקשר לדבריך, אך ההתייחסות שלי היתה אליך ולא אלי.

    אולי זהו אחד המפתחות האפשריים לסוגיה העומדת לדיון: תפיסה, פרשנות, עמדה, אמונה – ברמה האישית לגמרי (אישי במובן “אינדיוידואלי” ולא “רגשי”).

    כמוך, אני מאמין שלאורך אלפי שנים אמנם חלים שינויים מסויימים ב”טבע האדם” או איך שלא נקרא לזה (בתקווה שאנחנו מבינים ומתייחסים לאותו דבר). ההשפעה של טכנולוגיות – כל טכנולוגיות, לרבות מחרשה, דפוס, מכונית, טלוויזיה, פקס, או טלפון חכם – על בני-אדם בוודאי שקיימת באופנים ובביטויים שונים. אבל, (1) השפעתה לא גדולה יותר מהשפעות רבות אחרות הפועלות על אדם וההתרכזות וייחוס החשיבות הדרמטית לטכנולוגיות הם מוגזמים ושגויים; (2) כפי שכתבתי, לא רק שהמחקר מועט ואינו עקבי בתוצאותיו, אלא שרוב הדעות שבאות לידי ביטוי (בעיקר בתקשורת) מבוססות על אג’נדה (וגם קצת על בורות). בסופו של דבר, אני מאמין שתרבות, סביבה, חינוך – בנוסף לגורמים גנטיים ואבולוציוניים – הם-הם המשפיעים העיקריים על אופיו והתנהלותו של אדם. לכן, לטכנולוגיה לכשעצמה, כגורם עצמאי ועיקרי, השפעה קטנה יחסית על אותה “נפש” ערטילאית. במובן המדעי-מתודולוגי, אני סבור כי יש להתייחס לאינטראקציה של שימוש בטכנולוגיות וגורמים מעצבים אלו כדי להבין באמת השפעות ושינויים פסיכולוגיים.

    צר לי שייחסתי לך מומחיות בתקשורת המונים. סברתי בטעות שזהו תת-תחום בשדה העיסוק שלך, אבל אני לוקח לתשומת-לבי את הערתך.

  18. יובל:

    עזי,
    שלא יובן מדבריי, חלילה, שאני דטרמיניסט טכנולוגי. ממש לא. אינני תולה בטכנולוגיה כל שינוי ואינני סבור שיש לה השפעה שקובעת את ההיסטוריה ובכלל זה את האדם. מאידך, אני חושב שהדברים שאתה מכנה בשם “תרבות”, “סביבה”, “חינוך” הם לכשעצמם מוטי טכנולוגיה.
    התרבות של היום היא תרבות של שיתוף והיא הפכה לכזו בין השאר, אם לא בעיקר, בגלל הטכנולוגיה. הסביבה השתנתה בין השאר, אם לא בעיקר, בשל שינויים טכנולוגיים (מהרכבת, דרך המטוס, עבור לטלוויזיה, האינטרנט והטלפון הנייד). גם החינוך – וזאת יודעים היטב מורים – מחפש את דרכו ומקומו בתוך עולם עמוס טכנולוגיות, עולם מלא בהסחות דעת ועוד. ילדים תמיד היו זקוקים למשוב כדי לדעת את מקומם בעולם אבל האם אנחנו יכולים להתעלם מכך שהטכנולוגיות שלתוכם הם נולדו, הופכות את המשוב הזה לחשוב יותר, מיידי יותר, מרכזי יותר בעיצוב זהותם?
    רוצה לומר, הקיום שלנו (שאינו גנטי-אבולוציוני) הוא קיום שמשוקע בטכנולוגיה. מהרגע שאנחנו נולדים ועד הרגע שאנחנו מתים אנחנו מוקפים בטכנולוגיה וזו אינה סטטית, בייחוד לא במאה השנים האחרונות. הערכת חסר של האינטראקציה בין בני אדם לטכנולוגיה וההשפעות ההדדיות בין השניים עלולה להוביל להצגת תמונה חלקית שאינה לוקחת בחשבון, כאמור, את אחד המרכיבים היסודיים שמשפיעים על האופן שבו הזהות שלנו מעוצבת, על אופן התנהגותנו, סולם ערכינו ועוד.

  19. עזי:

    יובל, דבריך האחרונים רק עוזרים לי לחזק את עמדתי. אני יודע שאני נשמע רווי פסיכולוגיה, אולי אפילו פסיכולוגיסטי מדי, אבל לעובדה שהסביבה הינה מוטית-טכנולוגיה לכשעצמה יש חלק קטן, לדעתי, בהשפעה על “הנפש”. גורמים בסיסיים יותר – שהתייקמו במשך כל ההיסטוריה, ויש לגביהם עדויות של אלפי שנים – הם אלו המשפיעים העיקריים והם מתווכים (ממתנים, מדכאים, מעצימים) את השפעות הטכנולוגיה לכשעצמה.

    אני מתכוון, כמובן, לצרכים הבסיסיים של אדם בהיותו אדם ומה שנוגע לסביבה הרגשית-חברתית שלו. כאן באים לידי ביטוי הגורמים האנושיים הדומיננטיים באמת של יחסים, תמיכה, אהבה, אלימות, בצע, כוח, או ביטחון. השימוש בטכנולוגיה מתממש על רקע אלו – קיומם, עוצמתם או העדרם – והתייחסות לטכנולוגיה כגורם שעומד בפני עצמו פשוט אינו נכון.

    קח את הנכד שלי שעוסק בסייף. כשהחרב שלו (סליחה, הם קוראים לזה רומח) פוגעת בשטח גוף מסוים של היריב היא סוגרת מעגל חשמלי שמפעיל את לוח התצאות האלקטרוני, מה שמתוקשר מייד לשני הסייפים כפידבק מיידי ומדוייק. פעם הרי זה לא היה ככה. אתה חושב שהטכנולוגיה הזו (לכשעצמה) משפיעה על האישיות שלו, על רגשותיו, על התפתחותו? על חדוות העיסוק בספורט זה או נטישתו? ממש לא!

    וכשנכדי האחר עובד במשמרות בחליבה ברפת מודרנית רוויית טכנולוגיה – אתה סבור שזה מה שיעשה אותו אדם זה או אחר, לעומת החולבים לפני 100 שנה? ממש לא! אכן, החליבה יותר יעילה ומהירה, הרישום יותר מדוייק, החלב אולי יותר נקי, אבל אתה חושב שזה משנה משהו לגבי נפשו, רגשותיו, ערכיו וכל מה שעושה אותו בן-אדם?

    שניהם נהנים או סובלים מהפעילות בשל הסביבה המשפחתית, החברתית והחינוכית שלהם שנמצאת מעל ומעבר לטכנולוגיה. מה שיגרום להם ולצאצאיהם להיות כאלו או אחרים, להשתנות או לא, יהיו החיזוקים, האהבה, החינוך, הדוגמה האישית, ההקשבה, הרגישות, המגע ועוד כמה דברים בסיסיים לאדם. הטכנולוגיה משתנה כל הזמן, גם השיח החברתי, אבל הצרכים האנושיים וסיפוקם נשארים עם מעט מאד שינוי, ככל הנראה, וכך גם “נפש האדם”.

    כפי שאתה יודע, אני עוסק בהשפעות טכנולוגיות חדשות על האדם (וניצולן למען האדם) כבר שנים רבות. מבחינתי, הנושא המרתק הזה מביא אותי כל פעם למסקנה דומה: זוהי רק שפה, אלו רק אמצעי ודרך. המהות האנושית לא השתנתה וכנראה לא תשתנה (אלא אולי לאט-לאט, כפי שייכתב ב”קיצור תולדות האנושות”, מהדורה 100).

  20. יובל:

    הו, אם רק לינגוויסטים היו שומעים אותך אומר “זו רק שפה”. היזהר מלינגוויסטים, הם יכולים להיות חבר’ה עצבניים. אבל גם אם אני הולך לשיטתך הרי שאין שום דבר “רק” בשפה הטכנולוגית.

    הדוגמאות שהבאת הן דוגמאות טכניות במהותן שבהן הטכנולוגיה עושה את אותו הדבר רק בצורה יעילה יותר. לעומתן ישנן טכנולוגיות שמשנות מהיסוד את ההוויה האנושית.

    המטוס הוא לא “רק” שפה. הוא שינה את האופן שבו אנשים חיים ומבינים את העולם. הוא השפיע על הכלכלה, על העבודה, על התיירות, על המסחר, על התקשורת, על כמעט כל דבר שניתן להעלות הדעת. הוא לא עשה משהו רק יעיל יותר, הוא שינה מהיסוד את החוויה האנושית.

    כן, אני זקוק לאהבה כמו האציל במאה ה-14 רק שהוא היה צריך לחכות 8 חודשים עד שהגיע מכתב מאהובתו שמעבר לים ואני מצפה וגם מקבל תשובה תוך 8 שניות. האם זה לא משפיע במאומה על תפיסת האהבה שלי, על הציפיות שלי מהאחר/ת על האופן שבו אני מתנהל בעולם והאופן שבו העולם מתנהל מולי? האם ההשפעות האלו לא מעצבות גם את הנפש שלי – את הביטחון העצמי שלי, את תפיסת העצמי, את תחושת הערך העצמי שלי?

    הצרכים הבסיסיים שאתה מדבר עליהם הם צרכים אבולוציוניים, חייתיים כמעט, והם נמצאים בתשתית של הצרכים של ההומו-ספיאנס מאז שהתפתח. בעיניי הם לא חלק מ”הנפש” אלא חלק מהמורשת הגנטית שלנו שעוצבה לאורך מיליוני שנים. אבל אנחנו לא רק יחידה ביולוגית אוטומטית שמגיבה לגירויים ומשתמשת בחלקים הקדומים של המוח. בכך מותרים אנחנו משאר בעלי החיים.

  21. יובל:

    ובאשר למטוס אוסיף ואומר: לא פחות מכך הוא השפיע על רוח האדם, על הדמיון שלו, הוא הרחיב לאין שיעור את התפישה על אודות גבולותיו ויכולותיו.
    אלו הם, לפחות בעיניי, המרכיבים האמיתיים של הנפש האנושית.

  22. גיל:

    עזי, מעניין אותי התייחסותך לדוגמא הבאה שלא מתחום הטכנולוגיה. אנשים מאז ומעולם אכלו כדי לשרוד וזה צורך אבולוציוני ברור. האם ניתן לומר שתרבות האוכל כפי שהיא היום זהה למה שהייתה לפני 100 שנה? חלק גדול מהאנשים בעולם המערבי סובלים מהשמנת יתר, יש שפע מאכלים חדשים, רובם מזון מעובד, שלא היו קיימים בעבר, וכל הנושא משפיע על אנשים בצורה גדולה ושונה ממה שהייתה בעבר. האם לדעתך אין לאוכל היום השפעה שלא הייתה לו בעבר על אנשים? בדיוק מאותה סיבה שציינתי בתגובה שלי למאיה על גירוי יתר. בסביבה האבולוציונית שהתפתחנו מזון מתוק ורווי סוכר היה נדיר ולכן פיתחנו אדפטציה לאכול ממנו כמה שיותר. היום מזון כזה נמצא בשפע ואנשים פשוט מפעילים את הכלל על גירויים רבים מדי ולכן משמינים. יש לנושא ההשמנה השפעות מרחיקות לכת ברמה האישית וגם התרבותית עם הוצאות בריאות גדולות. קשה לי לחשוב שאפשר לומר על זה שזה לא משפיע על הנפש גם אם היצר לאכול תמיד היה קיים.

  23. עזי:

    יובל (21) – נראה לי שאנחנו נעים בקווים מקבילים. אתה מדבר על חברה ואני מדבר על אדם. אתה מדבר על תרבות ואני מדבר על יחסים בינאישיים, אתה מדבר על רוח ואני מדבר על רגש. המיקוד שלך שונה (אם כי בוודאי שהוא לגיטימי) ולכן ההסתכלות שלך שונה, אך לתפיסתי אינך מתייחס, בעצם, ל”נפש” האדם אלא לבני-אדם ככלל: מגמות, מאפייני תרבות וחברה, סטטיסטיקות. איך אומרים: כמה מטובי ידידיי הם חוקרי תקשורת, סוציולוגים ואנתרופולוגים, ואין לי דבר כנגד ההסתכלות ותוקף המסקנות שלהם בהקשר לדיסציפלינה שלהם. אבל מזה להקיש, להסיק ולהכליל לגבי “נפש האדם” יש קצת מרחק.

    אני, לעומתך – בהתייחס לנושא הספציפי ששוחחתי עליו עם שחר – מתייחס לאינדיוידואל. מה מתרחש ומשתנה (אם בכלל) אצל האדם כאדם מבחינה נפשית עם החשיפה והשימוש הרב בטכנולוגיות חדשות.

    שתי נקודות ההתייחסות עשויות להשלים האחת את השניה, אך לא בהכרח להיות תואמות. אלפי מחקרים כבר הראו שאדם בהקשר ובתוך חברה (קבוצה, קהילה, קהל, עם וכו’) לאו דווקא מרגיש ונוהג כפי שהוא חווה בתוך עצמו.

    זה העניין הכללי. ספציפית, אני בהחלט עומד על דברי שבאופן בסיסי אדם נשאר אותו אדם – לפחות בהיסטוריה המודרנית והמתועדת המוכרת לנו – ורק הביטויים והתכנים משתנים, למעט שינויים איטיים שרואים אותם רק לאורך מאות או אלפי שנים. לכן, הבאז של “דור ה-Z” וכהנה וכהנה לא מרשים אותי ברמה הפסיכולוגית, אם כי ברור שאני (כמוך לפחות) מבחין בשינויי תרבות התנהגותית (על מרכיביה וביטוייה) בחברה. אני מניח שביחסיך האישיים עם בנותך, למשל, אינך משתמש בסטנדרטים של התרבות, החברה והקהילה, אלא מתייחס לרגשות, לצרכים, להבעות שלהן ומגיב ברמה האינדיוידואלית על-פי אישיותך, רגשותיך וכו’. שם, למשל, באה לידי ביטוי הנפשות שלכם, עם או בלי הבאז החברתי (כשמובן מאליו שכל אחד מכם מושפע מהנורמות ודפוסי ההתנהגות שבסביבתו החברתית).

    שים לב שגם הטרמינולוגיות שלנו לאו דווקא תואמות, כנראה בגלל הדיסציפלינות השונות בהם אנו עוסקים ומתנהלים. מבחינתך “שפה” היא משהו מסויים, אך כשאני משתמש במונח “שפה” אני לא מתכוון בהכרח לאמצעי התקשורת הבינאישי הלשוני הידוע, אלא לביטוי-עצמי באופן וברמה כללית לגמרי. פסיכולוג עשוי להתייחס לכל ביטוי התנהגותי כאל משהו שאדם מתקשר באמצעותו, לאו דווקא שפה פורמלית מדוברת.

    אכן, הצורך שלנו לאהבה, למשל, הינו אוניברסאלי למדי ועמיד לאורך ההיסטוריה. רק השפה בה מתבטאת האהבה – האמצעי (לב בווטסאפ במקום מכתב אהבה הכתוב בדיו ונשלח עם שליח) בה היא מתוקשרת, המהירות, האירכוב וכד’ שונים. האם זה משנה את נפש האדם? את צרכיו, יצריו, שאיפותיו? ממש לא! אני מניח שאתה מכיר סיפורים וספרים (אכן, עלינו להסתמך יותר על סיפורים ואגדות מאשר על ראיות) מההיסטוריה האנושית המשקפים יפה את נפש האדם הקבועה בבסיסה. מה שפועל על ההרגשות שלך, הביטחון, הגעגועים, החששות, ההתלהבות וכד’ שונה ומשתנה. זה ברור. אבל המנגנון שם פנימה נשאר אותו מנגנון. ברור שהמטוס פתח אפשרויות מדהימות מהרבה בחינות ואף מלהיב ומרהיב. אבל האם הוא שינה משהו במבנה הנפש?

    גיל (22) – אכן התזונה השתנתה במהלך ההיסטוריה. יש הטוענים שגם כיום התזונה הולכת ומשתנה (יותר סוכר) ויש כאלו שמטיפים כדי שתשתנה (צמחוניים/טבעוניים). לדעתי, ואינני מומחה לכך, אין מדובר בשינוי אבולוציוני אלא בשינוי אופנתי. שמנים (קליגולה, הנרי ה-8) היו ויהיו, וההשמנה עשויה להיות תוצאה של שומן או פחממות, כמות אוכל, מצב כלכלי, נורמות חברתיות וכו’. כל אלו נתונים לשינוי וכנראה שישתנו לכל מיני כיוונים במהלך ההיסטוריה (אם כדור הארץ ו/או אוכלוסייתו ישרדו בכלל), אבל אני מתקשה להאמין שמדובר על שינוי בסיסי.

  24. יובל:

    הדיון מרתק ומחכים ואני מודה לך מקרב לב על סבלנותך ונכונותך לקיים אותו. אעיר רק הערה אחת:
    אכן, אני סוציולוג אבל למרות שסוציולוגיה עוסקת בחקר החברה, היא גם עוסקת בחקר התנהגות האדם, ובאופן אישי אני מאמין (אולי בטעות, אבל זו דעתי) שההתנהגות היא שיקוף של נפש האדם ומשום כך אתה יכול ללמוד לא מעט על נפשו של אדם מהתנהגותו.
    כמובן שאני מבצע הכללות – זה כלי בסיסי בדיסיפלינה שלי – וכמובן שבהכללות אני מחמיץ חלק מהפרטים (זו טיבה של הכללה) אבל ראוי להסתכל על זה גם מהכיוון השני: ראיית המיקרו של הפסיכולוגיה עלולה להחמיץ מגמות רחבות בכך שהיא בוחנת כמה פרטים (אינדיבידואליים) מבלי לראות את התמונה הגדולה או מבלי יכולת לאבחן את גודל ועומק השינויים הטקטוניים.
    בכך אינני מכוון אלייך, כמובן, אלא אל הדיסיפלינה בכלל. לכל אחת יש מגבלות ויש לי תחושה שזו אחת המגבלות של הפסיכולוגיה.

  25. גיל:

    עזי, אכן אין שום שינוי אבולוציוני משמעותי אבל האם רק שינויים אבולוציוניים משפיעים בצורה ניכרת על בני אדם? דווקא בתור אחד שחוקר אבולוציה אני יכול לומר לך שהפערים בין העולם שבו נוצרו האדפטציות שלאורן אנחנו חיים והעולם היום הם עצומים ומשפיעים על בני אדם בצורות רבות (ונתתי כמה דוגמאות). מכיוון שטכנולוגיה הן דבר חדש, בהכרח תהיה להם השפעה על בני אדם גם אם הן לא משנות את “החומרה” שלו (אם נשתמש באנלוגיה מקובלת על הטבע האנושי).

  26. אבראמס:

    אמנם רובו של הדיון שלכם סב סביב הדיון הנפשי (אבולוציה נפשית-רגשית?) אני תוהה גם לגבי השפעות הטכנולוגיה על האבולוציה הביולוגית ועל הברירה הטבעית.

    אם ניקח את כל זה צעד אחד קדימה, ריבוי הטכנולוגיה מכריח שרק אלה שיותאמו לעולם כזה ישרדו.
    כבר בחברה של ימינו רואים את זה לא עוד שרירים האנשים המוצלחים הם לאו דווקא אלה שחזקים. אם נוסיף לכך נדבך נוסף בו הגוף ישופר ע”י טכנולוגיות (כרגע מיישמים כל מיני טכנולוגיות לשחזור יכולות כגון אובדן ראייה וכד’ אבל ברור שהצעד הבא יהיה שעשירים או עניים ישפרו את הגוף כדי לראות/לשמוע, מציאות מוטמעת היא כבר לא מילה גסה במחוזותינו ושיפורים אחרים כיד הדמיון) ההשפעות על החברה כפי שהיא היום בלתי נמנעות

    בנוסף רואים תופעה מעניינת שבה
    להורים בעלי יכולות אנליטיות גבוהות יש סיכוי גבוה יותר (פי 2 ) לילדים אוטיסטיים.
    http://www.autism.org.il/%D7%9E%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/

    נכון לנו כבני אדם יש נטייה לשחק אותה אלוהים עם התהליך האבולוציוני והרבה מאוד תופעות ממשיכות להתקיים בגלל שאנחנו לא נותנים לחלשים בחברה למות אבל עדיין יש איזשהו תהליך לידה-מוות שאולי בעוד מיליון שנה יראו את השינוי ואולי פחות. כך או כך לכל דבר חייבת להיות השפעה כזו או אחרת על נפש האדם.

    ולחובבי המדע הבדיוני:
    אם לא יקרה משהו יוצא דופן (נפילת הציוויליזציה בעבות קריסה כלכלית?דעא”ש? מלחמת עולם? ביאת המשיח :-) שילוב של הכל גם יחד) והמגמה תמשיך שמעתי תיאוריה (קצת מופרכת) על כך שאולי בעתיד האנושות תתפקד כחברה אוטיסטית משהו (בה כל אחד מומחה לדבר מסוים) המתפקדת כעל אורגניזם (בדומה לחיות כמו נמלים)

    נקודה למחשבה (טורדנית כפייתית משהו) על קשר מכיוון קצת אחר על השפעות הטכנולוגיה.

  27. שירי:

    אני חושבת שפסיכולוגים קלינים יחתמו כולם, מניסיונם עם מטופלים, כי לטכנולוגיה ועוד איך יש השפעה על נפש האדם. כמו שלמודרנה היה. ודאי שבבסיסנו אז והיום אנחנו עדיין צריכים את אותם דברים (למשל, להיות אהובים), אבל החרדות שלנו, הנירוזות שלנו, התקשורת שלנו עם אחרים, היחס שלנו אל עצמנו מול האחר, מושפעים באופן שאי אפשר להתעלם ממנו מהטכנולוגיה. החשיפה המועצמת שלנו לאחר למשל משפיעה על איך שאנחנו תופסים את עצמנו, צריך חתיכת עור עבה כדי שזה לא יקרה. ראו למשל “דיכאון פייסבוק”.

  28. נטע:

    יש קשר ישיר בין טכנולוגיה לאדם שהרי הוא זה שעושה את הטכנולוגיה, לא?

  29. אבראמס:

    הדיון בין יובל עזי וגיל פשוט מעורר השתאות…
    חבל שאין תרבות דיון כזו בשאר חלקי החברה בישראל (מישהו אמר טוקבקים?)…

    לנטע (28), הצד של השפעת האדם על הטכנולוגיה לא מוטל בספק. השאלה כיצד הטכנולוגיה משפיעה על האדם בחזרה.

    האדם יכול לעשות דברים רבים והם לא ישפיעו עליו…

    דוגמא קצת בוטה משהו בפרספקטיבה קטנה בהרבה – אדם יכול לעשות בן אדם שלם אחר וזה לא ישפיע עליו (למשל אם מישהו שוכב עם מישהי והיא מתעברת מבלי לעדכן אותו)…

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: