כאשר אני התחתנתי במאה שעברה (ג'יזס!) ההתעסקות עם ההזמנה לחתונה היתה יחסית מוגבלת: היית צריך לבחור את סוג הנייר, צבע, גודל, מה לכתוב עליו וזהו פחות או יותר. זה לא היה עניין פשוט – בייחוד לא לאלו שאוהבים להתעסק עם השטויות האלו, ולשמחתי לא אני ולא אשתי לא ממש אהבנו להתעסק עם השטויות האלו – אבל בכל מקרה זו היתה התעסקות מוגבלת באופן יחסי. כיום, בעידן של אינטרנט ומולטימדיה, כל העניין של הזמנה מודפסת נראה קצת (קצת?) מיושן והאופציות ליצור משהו שונה לגמרי הן כמעט אינסופיות.
דיה טולקציר, בוגרת בית הספר לתקשורת, אחת הצלמות הכי מוכשרות שאני מכיר ואמנית מדהימה, מפיקה סרטוני וידאו קצרים, save the date שכאלו, עבור אנשים שרוצים הזמנה אחרת לחתונה שלהם. התוצאה היא מקסימה ממש.
הנה הזמנה אחת שהיא יצרה לזוג צעיר: הוא, שגיא, רופא ילדים, היא, מיכל, חובבת שווארמה. השחקנים הם כמובן החתן והכלה העתידיים.
עבור הזוג הזה היא ביימה הזמנה שבו תמר משחק את תפקיד התאריך שחייבים להציל (save) אותו.
אני תמיד שמח לפרגן לאנשים מקוריים ומוכשרים ומשום כך לפרגן לדיה זה הדבר הכי קל בעולם. אם אתם רוצים הזמנה לחתונה שהיא לכשעצמה מזכרת אולטרה-מגניבה, צרו עם דיה קשר באמצעות דף הפייסבוק שלה.
date זה תמר באנגלית 🙂
כשאני רואה משפט כמו "הוא, שגיא, רופא ילדים, היא, מיכל, חובבת שווארמה", אוטומטית בא לי להקיא. זה בכלל לא משנה אם התיאור הזה נכון עובדתית, עצם ההתייחסות למקצועו (הנחשב) של אחד מבני הזוג כמאפיין המהותי שלו, בעוד שהתכונה המרכזית של השנייה היא המאכל האהוב עליה, פשוט דוחה. וגם בלי קשר, ההומור של הסרטון לא מצחיק בעיני (של השני חביב).
אנה (2): היעדר חוש הומור היא מחלה חשוכת מרפא. תרגישי טוב ושלא תדעי עוד צער.
באמת באמת מגניב
אבל מצטער שאני פוץ אבל …
מישהו צריך לעשות משהו עם תעשיית החתונות האלה. מה כ"כ רע בארוחה פשוטה שבסיומה לזוג יש מאה אלף שקלים יותר \? אשתי ואני ערכנו חתונה עם כל הקיטשים האפשריים (כן אפילו יונים הופרחו בחתונה). היה ערב מהנה מאוד אבל היום אחרי 6 שנות נישואין אומר בפה מלא זה לא היה שווה את הכסף (אפילו שקיבלתי הנחה מטורפת כמעט על כל דבר כי אני מכיר אנשים שעובדים בתחום). נכון כיסינו את החתונה מהמתנות ואפילו נשארו לנו איזו אלפייה וחצי אבל מה היה רע אם אנשים היו נותנים מתנות נגיד חצי ממה שנתנו לנו ואנחנו הייינו מוציאים חצי ממה שהוצאנו ובס"כ היה לנו עוד סכום לא מבוטל להתחיל את החיים? לא מזמן הייתי בחתונה של זוג מהמשפחה של אשתי ש"התקמצנו" (בכל זאת מדובר בסטודנטית לתואר ראשון וחייל בשנות ה 20 לחייהם) שעשו חתונה באולם אירועים סוג ב' באיזה חור מפוקפק בדרום הארץ, הזמינו אוכל מקייטרינג סוג ד' , השקיעו קצת במוזיקה והביאו הרבה חברים (חיילים וסטודנטים, חחח) ובסה"כ היתה חתונה נהדרת. אולי היה אפשר להשקיע עוד כמה אגורות על הקייטרינג (בכל זאת אנשים צריכים לאכול את האוכל) אבל אני לא חושב שהם יסתכלו בעוד 6 שנים אחורה וירגישו איזושהי החמצה (בהנחה שלא יוכיחו את סטטיסטיקת הגירושים 🙂 (א' ומ' סליחה )).