מכסחי הבלוגים

חבורת עיתונאים בלוגרים כתבה בפיקסלי ליבה את חוקי כתיבת הבלוג. מדובר באוסף מעניין למדי של עצות ואמירות, ביניהן מיותרות ("כתיבת בלוג לא היא לא כתיבת עבודת מחקר"), וחלקן חביבות יותר. אהבתי במיוחד את העצות של אלק ראסל:

"1. התכונן למתקפה חריפה.
2. התכונן להתקיף חזרה".

העצות האלה נכונות בעיניי (אם כי לא מחדשות דבר למי שנמצא בבלוגספירה כמה דקות טובות) בעיקר כי הן מורידות את הכותבים לקרקע המציאות. עיתונאים שבמקרה הטוב היו נחשפים לחצי מכתב למערכת, ובמקרה הרע היו שומעים מהשכנה למטה ביקורת כמעט בונה, פתאום פוגשים את הקהל שלהם (וגם כאלה שלא קראו אותם בעבר) ושומעים ממנו בדיוק מה לא בסדר בכתיבה שלהם, כולל הכל ועוד קצת. זה קשה, זה פוגע, זה מחשל, וזה לפעמים מייאש, אבל כך זה עובד.

האם יש דרך להמלט מכך? לא בטוח. יש מרחק קצר למדי בין ביקורת לגיטימית ("הפוסט הזה חלש, ציפיתי ליותר") לטירלול מאסיבי ("אתה כותב זוועה, מעמוד מודעות האבל נהניתי יותר"), מרחק שבעלי בלוגים מצליחים מכירים היטב. האנונימיות היחסית של המגיבים מאפשרת חופש פעולה יקר, חופש שלפעמים עולה לבעלי הבלוג בבריאות. מעניין אותי לדעת כמה אחוזים מתוך הבלוגרים אומרים "נשבר לי מהזוהמה הזו", לוקחים את המקלדת והולכים הביתה בגלל תגובות כאלה.

(תגובות ”חרא של פוסט, מעמוד מודעות האבל נהניתי יותר“ יוחזרו לשולח)

21 מחשבות על “מכסחי הבלוגים

  1. הפוסט הזה חלש, ציפיתי ליותר.
    אתה יודע מה, בעצם,
    אתה כותב זוועה, מעמוד מודעות האבל נהניתי יותר.

  2. עדיין לא קראתי את מודעות האבל היום, אז קשה לי להשוות, אבל בכל מקרה, אני מסכים שזה חרא של פוסט.

  3. אין ספק שזו קונספירציה. יובל כתב את הקטע הזה, שפחות טוב ממודעות אבל, בשם של תמר.

    וברצינות, אני בספק אם תגובות חסרות בסיס של טרולים הן סיבה לנטישת בלוגים.
    הואיל ואני מקבל כאלה אחת לכמה זמן, אשר בין היתר מנסות לעשות אנליזה פרוידיאנית לנפשי, יצא לי להרהר בנושא קצת, והגעתי למסקנה שלא תגובות משוללות בסיס יהיו דבר שיגרום לי להפסיק.
    אני מניח שזו מסקנה שעוד רבים יגיעו אליה.
    דווקא הדברים עם הבסיס, הם אלו שעלולים לגרום לאדם להתייאש (או לחילופין, לעבור לסגנון כתיבה שלא ניתן לתקוף עניינית, בשל דו-משמעות מובנית)

  4. אלעד,
    מה בנוגע לאלה שאינם טרולים, אבל מרשים לעצמם לומר דברים באופן בוטה, שאינו מכבד אותם או את הכותב? מה בנוגע לאנשים שנהנים להתנגח ו/או לסגור חשבונות על גבי הבלוג? כשאדם כותב, הוא לוקח בחשבון שיש מי שקורא אותו, השאלה היא האם הוא לוקח בחשבון שייאלץ לגדל עור עבה במיוחד.

  5. היה לי חלום מאוד מוזר הלילה, שיובל פדופיל והוא רודף אחרי קלינגר |:
    אני צריך להסתובב פה פחות!

  6. אם הם באים להתנגח איתי, רק בשל שאני מי שאני או בשל איזה חשבון שיש להם איתי, ובם לא מגיבים בצורה עניינית, אלא באים לחרחר ריב ומדון, הם עדיין טרולים.
    אם הם אומרים מי הם, אז אין לי בעיה איתם, יגידו שיגידו. בד"כ מי שמשליך בוץ, מתלכלך בעצמו.
    אם הם לא אומרים מי הם, אזי אחד משניים:
    או שהם לא מסגירים שום פרט מזהה ואז הם טרולים לכל דבר, כפי שאמרתי בפתיח.
    או שהם כן מסגירים פרטים מזהים ואז הם נכנסים לקטגוריה הראשונה, של מי שהצהירו מי הם ואין לי בעיה איתם.

    בכל מקרה, רחוק היום בו מישהו יכתוב משהו נגדי בתגובות בבלוג שלי ואקח אותו ברצינות כזו שאעלב, אפגע או אשקול לסגור את הבלוג.

  7. דבר ראשון, כבר ניסינו את זה, וסיכמנו שאף אחד לא יכול עלי ועל הבריונים שלכם, בטח לא מוסיף
    דבר שני, התעוררתי לפני שתפסתם אותו
    דבר שלישי, אני הולך עכשיו לכפ"ס לפגוש חברים להמשך היום, אם אתה בא מת"א קח את כביש גהה, תגיע ככה יותר מהר.

  8. אם כבר לסגור בלוגים,
    אני חושב שהרבה יותר בלוגים נסגרו מחוסר תגובות מאשר מתגובות מטופשות.

  9. כבר יצא לי להתכסח עם כמה בלוגרים בזמנו. אם לא לוקחים את זה ללב (ולדעתי אין למה לקחת) אז זה בסה"כ אנקדוטה חולפת. לא חשבתי אף פעם לסגור ת'באסטה בגלל זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *