דוס, נקבל אותך כמו שאתה

גורע ביקר היום בסניף בנק דיסקונט בירושלים. בדרך הוא תפס שני עלונים, סרק אותם ושלח אותם לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות כדי שכולנו נוכל להתייחס לפנייה ביזארית משהו של הבנק אל הציבור החרדי. הנה העלון הראשון:

מה הוא מסביר לו?

והנה השני:

משוחחים

גורע, וגם אני, לא הצלחנו להחליט מה זה יותר: משעשע או מזעזע. כי בעצם העלון הראשון אומר: "למרות שאתה דוס ובאופן כללי די מעצבן (לא רק אותנו אלא גם את שאר הבנקים), נקבל אותך כמו שאתה". באשר לעלון השני, שואל גורע מדוע אי אפשר היה לצלם את החברים החרדים מדברים באיזה טלפון סלולרי. למה הם צריכים להצטלם כאשר הם משוחחים בטלפון ציבורי ברחוב מטונף?

36 מחשבות על “דוס, נקבל אותך כמו שאתה

  1. כי הם אזרחים סוג ב', אני לא מבין מה הבעיה פה -_-

    וקצת יותר ברצינות, חברות היח"צ פשוט לא יודעים איך לאכול את הציבור החרדי, זה לא שמנסים להיות מגעילים, הם פשוט לא יודעים מה זה חרדי.

  2. ותזכרו שגם בעיה לכוון לקהל הזה כמפרסם, כי פרסומות "הקטינות עושות סקס פרוע" שבהם מאביסים אותנו פשוט לא תופסות שם. למעשה, הן אפילו מוחרמות מוקצות ונשרפות.

  3. אני דווקא חושב שפרסומת מסוג "אנחנו יודעים שיש לך בעיה עם זה שאנחנו מפרסמים עם קטינות שעושות סקס פרוע, אבל אנחנו מקבלים אותך כמו שאתה" היו תופסות.

  4. כשקראתי את הכותרת (לפני שממש נכנסתי לפוסט) חשבתי שמדובר בויסטה החדשה – סוג של דוס….

  5. אני מניחה שגם פרסומות אסקימוסיות (סליחה, אינואיטיות) אתה לא בדיוק תבין. המבט שלך הוא מבט מבחוץ. אתה לא קהל היעד ולכן אין כל פסול בכך שהמודעה לא מדברת אליך או נראית לך משונה. לגבי המודעה הראשונה, ייתכן שחרדים רגילים לכך שמתייחסים אליהם כאל אזרחים פחותים (ורובם גם מעוטי הכנסה, ואנחנו יודעים כמה הבנקים אוהבים את מעוטי ההכנסה), ולכן הפרסומת הזו שמבטיחה להם יחס הוגן דווקא קולעת. לגבי הפרסומת השניה – למיטב ידיעתי יש לא מעט חצרות חרדיות שבהן מכשירים סלולריים הם מוקצים מכל וכל, זה לא רק עניין של כסף (למרות שהמכשיר נתפס כמותרות בחוגים מסויימים. כן, עדיין) אלא החשש שהמכשיר יחטיא את בעליו. אצל הפחות מחמירים משתמשים במכשירים שקיבלו אישור רבני, אבל, כאמור, ייתכן מאוד ששימוש בטלפונים ציבוריים הוא עדיין בגדר נורמה היותר מחמירים. אולי. אין לי מושג – ונדמה לי שגם לך לא.

  6. באשר לטינופת,

    להערכתי (הבלתי מנומקת) התמונה מצולמת בירושלים, ולא סתם, אלא במאה שערים או שכונה כגון דא. יותר מזה: אני מעריך שיש רבים מקהל היעד שיזהו את המקום, היות והוא סמוך לביתם או למקומם.

    לדעתי, גורע יוכל לקרוא את מספר הטלפון של אחד המכשירים, להתקשר לשם מחר בבוקר, ולשאול לאן הגיע. שיגיד שאני שלחתי אותו.

  7. בחברה החרדתית במעגלים הסגורים אין כמעט סלולארים כי זה שיקוץ. יש להם בעיה עם הסלולרים בגלל שהם מפחדים שצעירי העדה יחשפו לתכנים לא הולמים ולכל מיני תכנים חילוניים, אז בעלון מפרסמים להם חרדים מדברים בטלפון ציבורי ולא בסלולרי.

    חוצמזה, טלפון קוי ציבורי יותר זול מסלולרי שזה חיסכון ולא מדובר פה על חברה בזבזנית שחיה על מותרות אלא על אנשים שרובם לא עובדים אלא חיים על חשבון המדינה וזה אומר שאין להם הרבה כסף להשקיע במכשירים סלולרים. הם גם חיים בקהילה שכולם מכירים את כולם ולא יוצאים לשומקום אז הם לא באמת צריכים לחפש אנשים.

    בקשר לרחוב המטונף- הבנק צריך להיראות קרוב ונגיש ואם הם חיים בכאלה רחובות, אז אלה הרחובות שמצלמים לפרסומת.

    זה נשמע הסבר קצת ארוך ופלצני אבל כאלה תחקירים עושות חברות הפרסום כדי לפרסם אצל צרכנים חרדים.

  8. MrM‏ (1), יש חברות פרסום שמתמחות בציבור החרדי, וגם בחברות הפרסום הגדולות יותר יש לפעמים מחלקות חרדיות. אין דבר כזה שהם לא יודעים "לאכול" אותם.

  9. צר לי להרוס את תדמית החברה הסגורה, צנועה וצייתנית של החרדים שתושבי הבלוג מתחזקים יפה, אבל בתור עובדת פלאפון במיל' ותושבת עיה"ק בני ברק אני חשה צורך עז להעמיד דברים על דיוקם: אחוז החדירה של טלפונים סלולרים במגזר החרדי הוא לא משמעותית נמוך מהאחוז הכללי. יתרה מזאת, החברות הסלולריות מתחרות על ליבו של קהל זה ומציעות מכשירים מיוחדים (כאלה שלא מאפשרים שום סוג של שירותי תוכן), תכניות מיוחדות (שיחות חינם בתוך הקהילה, שיחות מוזלות מאוד במשך השבוע לעומת תעריף היסטרי (כ10 שח לדקה) בשבתות וחגים) ושירותי תוכן מיוחדים לאלה שבוחרים מכשירים התומכים בכך (חסימה של הפורט הרגיל ופורטל המספק פרטים על לידות וחתונות, רינגטונים של מוסיקה רלוונטית ואופציות לימוד"הדף היומי" למשל).

    ואם כבר להיות קטנוניים, אחד המקומות החביבים עלי מבחינה אופנתית הוא הרחוב הראשי של בני ברק. טינופת אין סופית מסביב, רעש, זהמה, צעקות ובלגאן, אבל כל כך הרבה אנשים בחליפות מותגים קלאסיות (גברים ונשים) אפשר לראות רק שם. (מודה, את מאה שערים אני לא מכירה)

  10. לפי התמונה הראשונה, בדיסקונט מקבלים אפילו דוסים אומואים (דוסומואים ? אומאורתודוקס ? נושכי פיאות ?)

  11. שי, הפשקווילים, יחד עם המומ שניהל הועד שפרסם אותם עם החברות הסלולריות לא התייחסו לטלפונים עצמם, הם התייחסו לשירותי התוכן בסמסים ובאינטרנט הסלולרי. הפשקוויל בו ממליצים על סלקום יצא כי סלקום הייתה הראשונה שהחזירה למכירה מכשירים שלא תומכים בשרותים מתקדמים. שלושת החברות האחרות התחילו למכור מכשירים כאלה ולאפשר חסימה מוחלטת של המכשירים האחרים כמה שבועות אחריה ואז נגמר החרם והרבנים אישרו מחדש את ההתקשרות עם החברות הסלולריות.

    כן, גם אני מזועזעת מפרטי המידע חסרי החשיבות שנשארים בראש הקטן והבלונדיני שלי, במיוחד בזמן שפרטים חשובים, כמו העובדה שהמפתחות של האוטו בפריזר (או איך למען השם הם הגיעו לשם) נמחקים בשניה בה הם קורים…..

  12. יש לי גם פשקוויל אחד הרבה יותר מצחיק על הסכנות הנוראות הטמונות במכשיר של השטן – פלאפון *צבעוני* רחמנא לצלן. 🙂
    במודעה ההיא לא מדובר על תוכן פרסומי, אלא על מכשיר פלאפון צבעוני, מוזס קרייסט!

  13. הסוגיה בנוגע לניידים יותר סבוכה. לא מדובר רק בשאלות כן/לא ונגישות לתוכן. מתנהל מאבק איתנים בין החברות השונות בניסיונות להחדיר את הניידים לחברה החרדית. הוא מתנהל באמצעות ועדות רבנים אלה ואחרות, שמכשירות שירות של חברה אחת ולא של חברה אחרת. זה סבך משולם של אינטרסים כלכליים עם יריבות בין רבנים וחצרות. במשך שנתיים גרתי בבית וגן (שכונה חרדית ברובה בירושלים) וכמות העלונים שקיבלתי לתיבת הדואר שלי בנושא הייתה מדהימה. כמעט אף אחד מהם לא היה מזוהה בשם החברה, כמובן, ואפשר היה לזהות אותן בעיקר על פי העיצוב והשימוש בצבעים כחול/סגול/כתום.

    צריך להיות בקיאים הרבה יותר ממני בנבכי החברה החרדית כדי לזהות את הקבוצות השונות שמאחורי הפשקווילים שהובאו כאן – לזהות את החתימות והניסוחים שמזהים אותן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *