בסוף אוקטובר 2022 השלים אילון מאסק את רכישת טוויטר בתמורה לכ־44 מיליארד דולר. נדמה שכעת, בראשית 2024, אחרי שגם ביקר בישראל, אפשר לסכם את האירוע: רכישת טוויטר היא אחד הכישלונות המסחררים של העשורים האחרונים. לא רק שמאסק הצליח להשמיד את ערך החברה – על פי הערכות היא שווה רק שבריר מהסכום ששילם עבורה – הוא פגע במוניטין שלו עצמו ושל חברות אחרות שבראשן הוא עומד.
הנה חמישה לקחים קצרים שניתן ללמוד מהאירוע הזה.
- יזם מעולה יכול להיות חרא של בנאדם
אף שעובדה זו מוכרת מזה זמן רב, רבים ממאנים לקבל אותה. זו דוגמה לכך שאנשים מתקשים להחזיק בראשם שתי עובדות, שלפחות בעיניהם, סותרות.
אבל אין כאן סתירה. אתה יכול להיות איש חזון מדהים (סטיב ג'ובס) ואדם לא נעים, אתה יכול להיות פורץ דרך (הנרי פורד) ואנטישמי, אתה יכול להיות כריזמטי בצורה בלתי רגילה (אדם נוימן) ומגלומן, אתה יכול להקים חברה שיש לה מיליארדי לקוחות (מארק צוקרברג) ולגרום לנזק חברתי נרחב וכן, אתה יכול להיות האדם העשיר בעולם ויזם מעולה ועדיין להיות בריון אכזרי, טרול אלים, מפיץ נלהב של תיאוריות קונספירציה ובאופן כללי, חרא של בנאדם.
- העובדה שאתה מנהל מוצלח בתחום אחד לא אומרת שתהיה מנהל מוצלח בכל תחום
מאסק עומד מאחורי שתי חברות פורצות דרך, האחת פועלת בתחום המכוניות החשמליות (טסלה) והשנייה בתחום החלל (SpaceX). ההצלחה שלהן חייבה אותו לנהל סיכונים, להמר על פתרונות חדשניים ולדחוף את הצוות שלו ולהתמודד עם שורה של אתגרים הנדסיים. אף שההצלחה שלו מרשימה, היא לא הבטיחה דבר כשהוא ניסה לתרגם אותה לתחום אחר דוגמת רשתות חברתיות.
הסיבה לכך היא שהטענה ש"מנהל הוא מנהל הוא מנהל" נכונה עד לגבול מסוים. ניהול חברה שמשגרת טילים לחלל אינו דומה לניהול חברה שמשגרת ציוצים למרחב הציבורי. חברה מסוגה של טוויטר מחייבת סט אחר של יכולות ניהוליות שבאמצעותן מנהלים סוג אחר של עובדים שמצוידים בסוג שונה של כישורים.
- חופש הביטוי הוא סוגיה סבוכה
קצרה היריעה מלנתח את מכלול הסיבות שהובילו לכישלון המהדהד של מאסק, לפחות זה של השנה הראשונה, אבל גבוה ברשימה נמצאת העובדה שמאסק לא הבין שחופש הביטוי הוא עניין מורכב.
מאחר שהתרבות האמריקאית היא לא התרבות הצרפתית, היא לא התרבות הקוריאנית, הסינית או הסעודית, כמנכ"ל של חברה אמריקאית הוא משרת אינסוף ציפיות, כוונות, רצונות ופרשנויות, שלא לדבר על אינסוף רגולטורים, נורמות ותקנות. אם בזה לא די, המחשבה שניתן לנהל פלטפורמה שעוסקת בביטוי בלי מנגנוני פיקוח או הגנה על סוג השיח שנוצר בתוכה, היא ילדותית ויהירה והיא הובילה ליצירתו של בור שופכין, ביוב מצחין של ביטויים ניאו־נאציים שבתוכו מעטים מעוניינים לשכשך ומעטים עוד יותר מעוניינים לפרסם (בייחוד כשאומרים להם, כפי שמאסק אמר, "לכו להזד***").
- תשומת לב היא אחד הסמים החזקים בעולם
מאסק הוא תוצר של גנטיקה, ילדות, משפחה וחוויות אישיות. מהבחינה הזו אין בו דבר מיוחד – הוא דומה לכל אדם אחר בעולם. אבל לעיתים קומבינציה ספציפית של מרכיבים מובילה לאישיות שמשתוקקת לדבר אחד. יש מי שזקוקים לאישור, אחרים לניצחון או להישגים ויש מי שכמהים לתשומת לב אינסופית.
מאסק מכור לתשומת לב ו־X היא פלטפורמה שסוחרת בתשומת לב ואז מספקת משוב מיידי וציון כמותי בנוגע להיקף תשומת לב שהושג. בפברואר 2023, כשנודע לו שציוץ של נשיא ארצות הברית זכה ליותר תשומת לב מציוץ שלו, הוא דרש "לפתור את הבעיה". כשמהנדס אחד הסביר לו שיש ירידה כללית בהתעניינות בציוצים שלו, הוא פיטר אותו על המקום. בתוך 24 שעות נוספה שורת קוד בפלטפורמה שקבעה שכל ציוץ של מאסק יוגבר באופן מלאכותי פי אלף. זו נשמעת למישהו כמו התנהגות בריאה וסבירה?
- שום דבר לא ישכנע את המאמינים האדוקים
למאסק יש עדת מעריצים קנאית. עבורם הוא לא יכול לטעות. כל פעולה שלו היא גאונות שטרם נחשפה, כל משפט שלו נכון ומדויק וכל עמדה לפיה הוא שגה, שיקר, הסית או סתם דיבר שטויות, היא עדות לקנאות, צרות עין ובעיקר לחוסר הבנה ביחס למורכבות הבלתי נתפשת של חוכמתו העמוקה.
הכישלון של מאסק ב־X לא ישכנע את המעריצים. שום דבר לא ישכנע אותם. ככה זה כשאתה חבר בכת.
(מגזין TheMarker, פורסם ב-15.1.2024)
כתיבת תגובה