עיטור “אין לי חיים ואני גאה בזה”

יום שישי. חצות וחצי.

אנשים נורמליים לא גולשים באינטרנט בשעות האלו, או נניח בשעות מאוחרות מאלו ואפילו בשעות המוקדמות של שבת בבוקר. גם אם יש אנשים שטוענים שהם נורמליים שגולשים בשעות האלו (או נניח בשעות מאוחרות מאלו ואפילו בשעות המוקדמות של שבת בבוקר), הם לא גולשים לגלוב. אחרת אין שום סיבה שיצהירו על עצמם כנורמליים.

משום כך פוסט זה הוא המבחן האולטימטיבי לאנשים אלו.

מי שיגיב לפוסט הזה יקבל את עיטור ה”אין לי חיים ואני גאה בזה“.
אין עיטור גבוה מזה בעולם הגיקים.

(אני אגב לא פה. זה מישהו אחר כתב את הפוסט)

נכתבו 105 תגובות לפוסט “עיטור “אין לי חיים ואני גאה בזה””

  1. אדר שלו:

    אני יושבת מחר בצהריים עם חברים באינגריד, אז אתה יכול לשמור עיטור אחד ספייר למרות שכתבתי פה תגובה.

  2. יובל:

    אדר, כל התירוצים לא יעזרו. את הראשונה במסדר ארוך של אנשים שמקבלים, ובדין מקבלים (!), את העיטור הגבוה ביותר של עולם הגיקים.

    ברוכה תהיי בצל קורתם של הגיקים חסרי החיים (אני לא שייך אליהם, כן?).
    פפפףףף, ארוחת צהריים. באמת חשבת שזה יעבוד עליי?

  3. מר קו:

    גם אני לא אגיב פה, כי יש לי חיים.

  4. רוגל:

    בחוף המזרחי עכשיו רק 17:34, זה אומר שבמקום לעבוד אני קורא בגלוב. אבל אתה יודע מה תן לי עיטור בכל זאת

  5. הומר:

    מה לעשות? ככה זה כשלומדים למבחן….

  6. יובל:

    מר קו – בכבוד רב אני מתכבד להעניק לך את העיטור. אתה מתבקש לענוד אותו תמיד.

    רוגל – ידעתי שתבוא עם התירוצים שלך על קווי הזמן הבינלאומיים. למזלך היית מספיק הגון בשביל להודות שאתה אביר (!) במסדר חסרי החיים.

    רוגל, אני מתכבד להעניק לך את העיטור.
    אתה לא צריך לענוד אותו תמיד.
    אנחנו יודעים שאתה גיק.

    הומר – יאללה יאללה. קח את העיטור ותחזור לחרוש.

  7. רוגל:

    LOL

  8. מר קו:

    אגב, אני מקווה שאנשים שיגיבו לפוסט הזה מחר לא יוכלו לקבל את העיטור האקסלוסיבי הזה, ותירוצים כמו “חברים קפצו אלי לבית וגררו אותי החוצה צורח ובועט” לא יעזרו, תמיד אפשר לקחת לפטופ.

  9. יעקב:

    זה פשטני מדי המבחן הזה.
    הרי ברור שהגלישה לגלוב או לכל פורמט אינטרנט דומה לבלוג היא סוציאטיבית ורנדומלית לחלוטין, קורה שזה נופל על שישי בחצות. מי שמבקר בבלוגים בשעות קבועות מראש להיכנס לגלוב, ממש לא יכול לקבל את העיטור “אין לי חיים” ובטח לא להתגאות.
    אבל אהבתי את המימד הרפלקסי של הפוסט הזה.

  10. יובל:

    מר קו – הסר דאגה מליבך. מי שיגיב אחרי השעה 09:00 (שבת בבוקר, כן?) יאלץ להמתין למבחן הקבלה (הפתע!) הבא לאבירי מסדר חסרי החיים.

    ובאשר להסבר שלך, אתה צודק. יש גם דור שלישי, ויפי, GPS, GSM, GPL ו-GIF. אין שום סיבה לא לגלוש לכאן ביום שישי ב-1 אחר חצות.

  11. יובל:

    יעקב – הלו הלו, זה גלוב לכל המשפחה. מה סוציאטיבית באמצע הלילה?

  12. כדור מרובע:

    השעה אצלי 12:49, אבל משום מה תגובה 10 רשומה תחת עשרה לאחת. האם היו”ר מנסה להאיץ את הזמן כך שיוכל להעניק לעצמו מדליה (יענו, לרמות)?

  13. עידן דורפמן:

    יעקב, אתה טועה. גלישה איננה ראנדומלית. גלישה היא עניין של הרגל. אם אתה גולש עכשיו באינטרנט יש לך בעייה. אבל אף אחד לא נורמלי יובל. כולנו משוגעים בצורה זו או אחרת. מי שיכחיש הוא עיוור או שקרן.

  14. יובל:

    כדור מרובע – השעון ממהר בגלל ש-MrM כל כך מוכשר שהוא עוד לא הצליח למצוא דרך לשכנע את השרת להציג את השעה הנכונה. קח עיטור ותפסיק להסתכל על השעון (פפפףףף בטח יש לך שעון בינארי)

    עידן – דבר בשם עצמך. אני נורמלי לגמרי. אני לא כאן. אני ישן. אני חולם את כל הפוסט הזה.

  15. אח"י דקר:

    גם אני גם אני…
    “אין לי חיים ואני גאה בזה” !!!

    אז מה אם רק עכשוי חזרתי הביתה… בגיל 30 נגמרו החיים – בגיל 31 אתה כבר גאה בזה

  16. מייקי:

    אני עובדת על הטלנובלה (להלן:פרסומת סמויה)
    חייבת אויר בין סצינה לסצינה.
    וגם דוש… וגם סיגריה… וגם שוקולד…
    וגם בודקת האם הילד ההוא (לא זוכרת שמות) הלך בסוף לסרט, או נשאר להתקשקש כאן.

    ולא, אין לי חיים. שיהיה ברור!

    איפה המשאית עם המדליות?

  17. צפריר:

    נו באמת, רק עכשיו נגמר מטריקס בערוץ אחד.

    פרדוקס?

  18. יהונתן (במטוס):

    אין לי חיים.
    אני גולש מהווירלס במטוס.

    זכיתי?

  19. אורי צציק:

    אני עדיין בהכחשה, אבל הפסיכולוג טוען שאני חייב להבין שאין לי חיים. יכול להיות שעיטור יעזור?

  20. עידן דורפמן:

    יהונתן, זכית בהליכה. ליתר דיוק בטיסה…

  21. עידן דורפמן:

    אבל בטח היו”ר יתלונן שרק הוא מחלק פה פרסים, אז לפני שעורפים את ראשי, אני חוזר בי…

  22. יהונתן (במטוס):

    ברור שזכיתי.

    עוד שעתיים אני נוחת.

    מישהו רוצה לשבת לבירה מאוחרת?

  23. tnhr:

    מקבל את ההזמנה של יהונתן – בדיוק הבוס הזמין אותנו לסיבוב של בירה של סוף שבוע העבודה (סן חוזה, קליפורניה)

  24. יהונתן (במטוס):

    אמיר,

    אני אהיה בתל-אביב אמנם.

  25. ליהיא:

    תגובה. אוותר על העיטור.

  26. יהונתן (במטוס):

    אגב,
    אדר יושבת איתי, אני יכול לאשר.

  27. כדור מרובע:

    האמת היא שדווקא יש לי שעון אנלוגי. עם מחוגים וכאלה.

    (פפפף, ע(ו)בדי הקונצרן אפילו לא יודעים לכוון שעונים. לקשור שרוכים כבר למדתם?)

  28. עידו:

    זה לא שאין לי חיים, זה שיש לי כל כך הרבה לעשות שהזמן היחיד שאני יכול לבדוק מה קורה בגלוב הוא ב־1155940637 (זמן יוניקס), ובמספר הזה פלוס כל כפולה של 604,800. אני גיק? לאאאאא.

  29. יעקב:

    עידן, כתבתי “גלישה לגלוב” היא רנדומלית.

    בכלופן למרות שאתה גולש כעת בגלוב אני קורא בזאת ליו”ר לנשל אותך מהעיטור, אם לדידך להיות מחוסר חיים זו הנורמה. כאן גאים בלהיות לא נורמלים.

  30. אסף:

    לא רק שאין לי חיים, אפילו לא שמתי לב לזה עד שאמרת.
    חוצמזה הילדה ישנה, וכאן עוד לא חצות. אם הייתי רוצה הייתי יוצא לפאב, אבל סוגרים ב11.
    וגם, אני סטודנט אז מותר לי הכל.

  31. עידו:

    אסף — די עם התירוצים, קבל את העיטור ותשתדל ללכת שפוף כדי שלא יראו. אין מה לעשות.

  32. עידן דורפמן:

    הלו יעקב, אם לקבל את העיטור זו הנורמה, ואני לא אקבל, אז אני אהיה הלא נורמלי מהלא נורמליים, שזה הכי לא נורמלי!!!

  33. עודד:

    הבנאדם רק אתמול חזר מהמילואים אז מה קרה אי אפשר לתת לו להילחם במלחמה אמיתית (bf2) עד אמצע הלילה

  34. רואה שחורות:

    ילדים, מספיק לריב. הגיקדום גדול מספיק בשביל כולם.
    אגב, יובל, מה קורה עם תחרות ההדרים? לא קיבלתי אפילו תגובה על זה.

  35. אורית:

    יובל, תרשה לי לפחפחחחח.
    תגובה לפני השעה שלוש לפנות בוקר מעניקה, מקסימום, את התואר “החיים שלי לא שוס”.
    כנפי-חננה יוענקו רק למי שיגיב בין שלוש לתשע בבוקר ויציג חשבונית על קניית פיצה.

  36. רואה שחורות:

    יש בעיה עם החשבונית, כי יש לי במקרר אחלה לזניה. אני צופה שהיא לא תשרוד עד הבוקר.

  37. אורית:

    ר”ש, אם אתה מתחייב לאכול אותה קרה למחצה, אני אעלים עין מהעידרה של החשבונית.

  38. רואה שחורות:

    מה זאת אומרת “למחצה”? היא קרה לגמרי. גברים אמיתיים לא צריכים מיקרוגל.

  39. רונית:

    לא נעים להודות, אבל עכשיו שלוש וחצי ואני כאן. אבל יש לי תרוץ: נרדמתי עם הילד בשמונה וחצי והתעוררתי באחת. אורית, פרוסה עם קוטג’ נחשב?

    במקום עיטור אסתפק בכנפי פרדס חננה.

  40. א:

    אין לי חיים (שיחקתי סטארקראפט עד עכשיו)

  41. א:

    ואני לא גאה בזה

  42. עידו:

    אבל את העיטור שלך תקבל בכל מקרה.

  43. צפריר:

    אוי בדיוק מתחיל חלון סודי בנוט.

  44. אל:

    ראוי לעיטור- מתעור כל לילה כמה פעמים וגולש

  45. ירון:

    הנני כאן

  46. תמר:

    יום שבת, שבע חמישים.
    אני ערה משש וחצי.
    אנחנו רוצים לדבר על זה?

  47. יובל:

    מוסיף – תבקש מהמפעל שייצרו עוד עיטורים. חשבתי יגיבו לפוסט הזה 4 אנשים.
    פפפףףף, אין גבול לדברים שמגלים על האנשים פה.

  48. הומר:

    לפני שהשעון מתקתק 09:00 (GMT+2) – אתמול בלילה זכיתי בתואר, איזה כיף!!! :-)… מצד שני, אני צריך ללכת שפוף… אוף…. 🙁

    ת’אמת? לא יודע מה קרה לי הבוקר, פשוט התעוררתי מוקדם והשותפה לחיים עדיין ישנה, מה לעשות? למחשב… חננה של הלייף….

  49. טל:

    יובל, אני ער כבר מאתמול בארבע בצהריים, אני לא ישנתי כל הלילה, ועוד כחגגתי אצל חברים נכנסתי לגלוב דרך המחשבים של חבריי, אין לי חברה(כיאלו שלאחד מהאחים שלי יש) ואני מסתובב ככה עם 7 בנות במסיבה עם אצל מישהו. אפשר את הפרס או שאסור לאחים של עורכי הדין של הגלוב להשתתף?

  50. הומר:

    אני לא מאמין…. השעון של הגלוב מהיר מהזמן המקומי בארץ… פיספסתי את השעה 09:00….

  51. טל:

    זומג! הגלוב מקדים בזמן!

  52. עודד:

    שערורייה רבותי. לא נשמעה כזו שערורייה מאז שבכוכב נולד ניתן היה להצביע יותר מ-256 פעם בפלאפון אחד

  53. יובל:

    מבחן פתע, עיוני

  54. זה משנה:

    מתי תחרות “יש לי חיים ואני לא גאה בזה”?

  55. יובל:

    לול

  56. הבלונדינית הסודית:

    רגע! לא פייר. רוצה גמכן עיטור. לבלונדות יש שעון משלהן (אם לגלוב יש אז בטח שגם לנו מותר) ועל פי שעון זה 10:30 זה השלב שבו בימות השבוע מתחילים לפקוח עינים (מאופרות למשעי, כן?) ובסופ”ש מדובר בסוג של לפנות בוקר. ואני חושבת שבהיותי ערה, מחוברת ומבקרת (ולא סתם , אצל ההורים) בשעת לילה מאוחרת זו הרווחתי ביושר את העיטור היוקרתי.

  57. יובל:

    האמת היא שהופתעתי שלא זכית בעיטור אבל זה המצב.
    בפעם הבאה – פחות להתמקד באיפור, יותר להתמקד בגלישה בגלוב.

  58. רועי:

    אני לעומת עצלנים כמוכם לומד למבחן במתמטיקה יום וליל, וגם גמרתי את העונה הראשונה של Weeds [סדרה ענקייתתתת]

  59. הבלונדינית הסודית:

    יובל. קודם כל, אני רוצה להזכיר לך שמי שגר בבית מזכוכית (או במקרה שלך בפרדס חנה) שלא יזרוק אבנים והאמת היא שלא התמקדתי באיפור (אתה כנראה לא רואה מספיק טלי’, בלונדיניות לא מתאפרות, הן קמות בבוקר עם איליינר מתוח למסדר ו4 צלליות כ”א מנחת בשלווה במקומה.) אלא בגילוי המרגש שבנורמה ג’ין יש את מבחר הוויסקי והבירה מחבית הגדול ביותר במזה”ת או משהו כזה. כשהגעתי הביתה הגלוב נותר סוג של זכרון מטושטש.

  60. תומר ליכטש:

    כמה מידידי הטובים ביותר מאוד גאים בהעדר החיים שלהם.
    האמת שזה סיפור עצוב.

  61. דנה:

    האמת,

    ממה שאני זוכרת, בימי הנוער העובד היו לך חיים, וממש, אבל ממש, לא נחשבת גיק.

  62. מגיב בשכר:

    לעזאזל, איזה פספוס. המעסיק שלי לא יהיה מרוצה בכלל.

  63. מוסיף:

    הי! יצא שיש לי חיים! עיטורים לכולם!

  64. MrM:

    -_-
    שיט
    אשמתי שהיה לי דייט אתמול?
    זה לא אומר שיש לי חיים.
    🙁

  65. גה גה:

    אני מאולגה 15.. דקות ממך
    ואני כאן 24/7

  66. מישהו:

    לפי השעון שבת שלי (בהכשר הרב אליהו שליט”א) עכשיו שש בבוקר

  67. יובל:

    דנה, הו, קול מין העבר – אבל אני מכיר הרבה דנות, איזו מביניהן את? 🙂

    וכן, לא הייתי גיק כשהייתי קטן.
    אני גיק שהתפתח מאוחר.

    וחוץ מזה, היי! יש לי חיים גם עכשיו. המממ. כן!

  68. יובל:

    רגע, בעצם זה משהו שאסור לעשות לבנות, לא? (“איזו מביניהן את?”).

    אההה! דנה!! מה המצב דנה! כמובן שאני זוכר מי את. זאת. עם העיניים. כן!!!

    האמת שאחרי שהצצתי בכתובת מייל שלך נזכרתי. מה המצב? כמה זמן לא דיברנו?
    תני לי רגע לחשב.
    המממ.
    הממממ.
    המממממ.
    המממממממ.
    16-17 שנים?!

    ג’יזס מאדר פאקר קרייסט! אני זקן!!
    וגיק!!
    גיק מזדקן!!

    ג’יזס!

  69. מוסיף:

    לול

  70. תמר:

    יובל, דבר יפה לישו.
    דנה, צרפי תמונה של יובל בצעירותו, העם סקרן.

  71. דנה:

    עיניים? לא זכור לי אישו עם העיניים שלי (למעט אמא שלי – אבל ככה כל האימהות לא?).
    אז במסגרת החיים שכאלה, מה אומר לך השם הבא: “אלומה”
    ותמר, לצערי אין לי תמונה.
    אבל מזכרוני שלא כהה, למרות חלוף השנים (אכן מזעזע), דובר על נער רזה, עם המון שיער, אופי של ג’ינג’י, ומדריך נערץ.

    אכן נעליים גדולות השאיר אחריו

  72. יובל:

    נער רזה. אחחחחח, היו ימים 🙂

    מה שלומך נשמה? מה מעשייך בימים אלו?

    (את יכולה לשלוח למייל אם לא בא לך שכל החטטנים כאן יקראו)

  73. תמר:

    רזה! המון שיער! לולים שלמים של הודים והודיות!!!

  74. הומר:

    יובל – אתה עוד פעם ממציא חברים? פעם אבי כהן, בכדי לדרבן אותנו לומר דברים טובים עליך ועכשיו דנה, שטוענת שהיית רזה ועם שיער?! שלא היית חננה? מה קורה פה????

  75. דנדוש:

    אוף! אני עם עפר… יום שישי אחד בחודשיים שלבחורה יש דייט, ועושים תחרות?! בשביל דייט עלוב הפסדתי את התואר? החיים דפוקים…

  76. רונית:

    מדריך נערץ זה מסביר כמה דברים. גם כאן אתה כמו מדריך בצופים, עם כל ההפעלות (:
    טונות אנרגיה.

  77. יובל:

    הלו הלו, נוער עובד, כן?

    הצופים הפוצים מהתחת הם יוצאים בשורה ארוכה עם נזלת ירוקה.
    זה הרי ידוע.

  78. רונית:

    אתה מושבניק?

  79. יובל:

    לא שידוע לי.
    יליד גבעתיים.

  80. הבלונדינית הסודית:

    אתה תזהר מלהסתבך עם צופיפניקים, חצוף.

  81. יובל:

    הלו, תיזהרי שאני ודנה לא נקשור אותך לאיזה בזנט עד מחר בבוקר, כן? פלוס משחת שיניים על הפנים באמצע הלילה.

  82. הבלונדינית הסודית:

    בלי לפגוע (נק’ שחורות מהיו”ר, סוללת עו”דים/קלינגרים וזה) לא נראה לי שנוע”לים עם בזנט יצליחו לפגוע בשנת היופי שלי.

  83. רוגל:

    דשנדוש, אם הדייט שלך היה עם עופר באמת אין לך חיים – אבל זו כבר קטגורייה אחרת 🙂

  84. דנדוש:

    רוגל, אני לא נוהגת לצאת עם אנשים שעוד לא סיימו את הבגרות… אין חיים, אבל יש גבול.

  85. דנדוש:

    אה, ולכל הנוע”לניקים והצופיפניקים, השמוצניקים מכסחים את כולכם!

  86. הומר:

    דנדוש – אני איתך! חזק ואמץ!

  87. הבלונדינית הסודית:

    דנדוש, אם מכניסים תנועות נידחות אני יכולה לזמזם גם ססמאות של רעות-סדאקה.

  88. עידן דורפמן:

    הבלונדינית, אני הייתי גם בצופים וגם בשמו”צ, ואני יכול להעיד שהצופים זה חרא, והשמו”צ זה אחלה. צר לי.

  89. דנה:

    נראה לי שהוצאתי איזה שד מבקבוק.
    יובל תסביר להם בבקשה שבורכוב מאוחד שולת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    חבל חבל שאין לי תמונה שלך מאז.
    אם כי, במעט מאמץ אולי אצליח להפעיל קשר רחוק שיספק את הסחורה.
    או פתרון יותר פשוט, אולי ההדר הבא יהיה: יובל דופק בזנטים בחג מעלות.
    בכל מקרה תוכיח לכולם שאני לא פקטיבית, ושאתה היית פעם כרזה להתיישבות הציונית.

    מה אתם אומרים? יש מצב להתאגדות ספונטנית מצד קהל הקוראים להפעלת לחץ פוסט אינטרנטי מתון (שמתם לב למשחק המילים?) על היו”ר לחשיפת תמונות מהתקופה הסוציאליסטית שלו?

    הצעות לקמפיין:
    מוסיף ותמר יובילו שיירת הזדהות לאפי שטנצלר בגבעתיים (דרך אגב גם הוא במטרידים).
    כל תגובה לפוסט תיפתח ב”תוחזר בלורית ליושנה”
    הקדשת תחרות מורל פראית בין הנוע”ל לשמו”צ ולצופים הזוכים יקבלו תוספת של שוקו ולחמניה.

    עוד רעיונות יתקבלו בברכה.

  90. יניב גבאי-מילר:

    הייתי רוצה לדעת, למשל, מה אומר ליובל השם “אלומה”. אבל אולי זה רק אני.

  91. דנה:

    יובל, יש אישור לגלות או שאני מסתכנת בתביעת דיבה?

  92. MrM:

    נו מן הסתם איזו חברה מהנוע”ל…
    תנועות נוער סאקס
    לכוווווווווווללללללללללללללללללללככככככככככככםםםםםםםםםםםםםםם יש חיים! הא!

    (אני הייתי בנוע”ם [נוער מסורתי, זה תנועה של קונסרבטיבים שכל הילדים ביסודי\חטיבה שלי היו חברים בה] מפגש אחד וברחתי כל עוד נפשי בי.]

    אגב, אני במיוחד שונא נוער עובדניקים, בגלל שבבצפר שלי כל הנוער עובדניקים בלי יוצא מן הכלל [חוץ מכמה אנשים] הם אנשים מעצבנים ברמות שלא יתוארו (ויש להם חג “בלנדר” שבו הם הולכים עם כובעים מוזרים מנייר עם ציור של בלנדר, בכל חג בלנדר שניים- שלושה לא שורדים עקב שבירת מפרקת מיותר מידי כאפות חזקות מידי.)

  93. רונית:

    נראה לי שגם דנה זה יובל (אדר, מה דעתך?)

  94. רונית:

    או שאולי תמר זאת דנה..

  95. דנה:

    אולי אני בכלל מוסיף?

  96. עידו:

    אפשר לבדוק את זה. הפרטה. נראה כבר איך תגיבי.

  97. יובל:

    דנה, אני מבין שאני עוד אצטער על הרגע שבו עשו בינינו הכרה במאוחד (לא, זו לא קופת חולים). 🙂

  98. תמר:

    הנה מצאתי את התמונה של היו”ר עם הבזנט והכובע.

    ” />

  99. הגר:

    אני קראתי רק בראשון
    אבל שלא תטעו להסיק מכך שיש לי חיים
    הכי אין לי – ראיתי בשבת את מרתון “עשרים +” בחנוכית 23, היש יותר חוסר חיים מזה?
    יאללה ויצמן

  100. הומר:

    כמו שאמרתי, ודנה אישרה – זה הכל פיקציה להראות שליו”ר יש חיים, יובל=דנה=מוסיף.
    כולם יודעים שקן בורוכוב קן ענק של הנוע”ל, אין בעייה לפברק דמויות היסטוריות מתוך מיליון. אילו הייתם בשמו”ץ זה כבר יותר מאתגר.
    לך תוכיח שלא היית אחד מתוך 10 חניכים בקן/100 בתנועה וכו’.

  101. רועי:

    תגידו לי, מה בורכוב עשו שאצלנו בנוע”ל[ואולי בכל הארץ] שרנו[הייתי שם בכתה ו’-ז’, ואז נמאס לי] על האמא של בורכוב הבת זונה?

  102. Mabu:

    בזמן שהפוסט הזה נכתב אולי לא הייתי על המחשב, אבל זה בגלל שהייתי עסוקה בלקרוא, שזה כידוע עיסוק של חננות.

    זה ממש מצחיק לשמוע בוגרים של תנועות נוער מתווכחים על מה יותר טוב. אמא שלי הייתה בבורוכוב.
    ותסלחו לי, שמו”ץ זה עלוב, צופים זה לפקאצות, נוע”ל זה חביב ויש לי המון חברים משם, אבל צופי ים זה פשוט טוב יותר מכל דבר אחר.

  103. יובל:

    איחוד או מאוחד?

  104. בלוט:

    להשתזף מול המחשב…

    להרבה גיקים יש בעיה קשה, אין להם חיים ות’אמת אין לנו בעיה עם זה, אם כבר יצאנו מהבית אז אולילסרט ולהשתזף בסרט זה כמעט בלתי אפשרי, אז סוף סוף ז…
     

  105. מאבד תמלילים - הגלוב » ארכיון » הפחח האחרון:

    […] הפחח הראשון פורסם כאן על ידי היו”ר לשעבר ב-19 באוגוסט 2006, כמעט שנה אחרי פתיחת הגלוב. בפוסט ההוא, שנועד לבדוק מי מאיתנו נשאר בבית ביום שישי בערב (ולכן הוא חסר חיים), התגלה שכמעט כולנו חסרי חיים. כולל היו”ר עצמו, שניסה להסתיר את זה על ידי פרסום הפוסט. בכלל, זה שאנשים שקוראים את זה יודעים כבר מה זה פחח, מראה את הגיבוש של הקהילה הקטנה שהתגבשה פה, ואת השפה הפנימית שנוצרה בסיר הלחץ של הקונצרן. אז ידידי, רעי, וחסרי חיים באופן כללי: בואו ורשמו בתגובות את ביטויי הקונצרן האהובים עליכם אישית. האם זה האימייל הסגול עם הנקודות הצהובות? היפנים האלה, לא, באמת? דמבורגרית? שנדיבריליון? חברי ההנהלה (או אלה שעוד בחיים) רוצים לשמוע. […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: