PowerPoint

בביקור האחרון שעשיתי אצל לונדונבאום וקרשדנון דיברתי על תוכנת פאוורפוינט ועל הדרך שבה היא משנה את תרבות הדיון בארגונים – הופכת אותה לשטוחה, לרדודה. הכל צריך להיכנס למצגת והמצגת בנויה מנקודות. אין מקום לדיון רחב, פתוח ומעמיק. אמרתי שמיקרוסופט ודאי לא כיוונה לסוג הזה של התוצאה אבל הוא מתרחש מהרגע שאנחנו מאמצים לליבנו את הטכנולוגיה, שיש לה השפעה בלתי צפויה.

בהיצטרפות מקרים מקדיש פרופ’ שיזף רפאלי את הטור האחרון שלו ב”גלובס” (זהירות, קובץ PDF) לדיון בהשפעתה של פאוורפוינט ומרעיף עליה תשבוחות. בין השאר הוא כותב:

– זהו כלי המאפשר מצגות, מעודד את יצירתן ויוצריהן. מצגות זה תקשורת. תקשורת זה טוב.
– הוא מאפשר פתחון פה לרבים, ולכן חשוב לדמוקרטיה.
– הוא מעודד ניסוי ולמידה. ניסוי טוב ללמידה, פרטית וגם ארגונית.
– הוא רותם את הרשת וממנף אותה לשיתוף בלמידה, בידע ובתהליכים, בגלל העידוד לחלוק מצגות באמצעות הרשת.
– לא כולם משתמשים, לא כולם נכון, אבל הפתרון אינו בשלילת הכלי.

לצערי אני עומד להיכנס למקום שבו שיזף יוכל להצביע עליי ולהגיד לי: “אתה רואה, אתה רואה, אתה פסמיסט שונא טכנולוגיות”. נו, אז שיגיד מה אני יכול לעשות.

לגופו של עניין:

– פאוורפוינט הוא כלי המאפשר יצירת מצגות. הוא לא כלי שמעודד יצירת מצגות. הוא בטח לא כלי שמעודד יצירת מצגות טובות. אם כבר הוא כלי שמעודד יצירת מצגות בנאליות, משעמות, חסרות ברק, משמימות. איך אני יודע? ראיתי כמה מצגות בחיי (פירוט בהמשך).

– חשוב לדמוקרטיה? בסדר. גם דף A4 חשוב לדמוקרטיה.

– הוא לא מעודד ניסוי ולמידה. אם הוא היה מעודד ניסוי ולמידה 98% מהמצגות שכולנו נחשפים אליהן לא היו נראות אותו הדבר. זה בדיוק המקום שבו הטיעון של שיזף מתמוטט. מבחן התוצאה: במבחן התוצאה 98% מהמצגות נראות בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר.

– עידוד לחלוק מצגות ברשת? הורדתי כמה פעמים מצגות מהרשת ובדרך כלל לא הצלחתי לחלץ מתוכן תובנה ממשית. המצגות מפרטות אוסף של נקודות חסר משמעות למי שלא היה בהרצאה. מי שכן היה בהרצאה מקבל מעין סיכום הנקודות המרכזיות. אם הטיעון הוא שפאוורפוינט טובה לעצלנים שלא רוצים לסכם הרצאות בזמן אמת – אני מסכים.

– סוף סוף נקודה שאני מסכים איתה – הפתרון אינו בשלילת הכלי (אחרי הכל, ב-2% מהמקרים הוא בהחלט מצדיק את עצמו). למעשה, אני לא רואה כאן “פתרון”. הדבר היחיד שצריך להבין הוא שפאוורפוינט הוא כלי שרוב הזמן עושה יותר נזק מתועלת למרצה, להרצאה ולמאזינים. לא צריך לשלול את הכלי, צריך להבין מתי הוא מתאים ומתי הוא לא מתאים. לכן כאשר שיזף טוען כי יש להשתמש יותר בפאוורפוינט ולא פחות, אני מתחלחל.

שיזף מעלה טיעון נוסף: הקינה אודות השפעת הפאוורפוינט (הוא מדבר על אדוארד טאפטי) היא עוד מקרה של נפילה מצערת בפח הדטרמיניזם הטכנולוגי.

הפוך גוטה, הפוך.

מי שרואה בטכנולוגיה כמשהו שמשפר את איכות חיינו רק בגלל שהיא שם ומותח קו ישר בין העובדה שהיא שם לעובדה שטוב שהיא שם (מאפשר מצגות -> מעודד יצירה -> מצגות זה תקשורת -> תקשורת זה טוב) הוא הדטרמיניסט הטכנולוגי. מי שאומר ‘תשתמשו יותר כי עצם השימוש בטכנולוגיה יביא תועלת’ הוא זה שנופל לפח. 

המקרה של הפאוורפוינט הוא מקרה קל במיוחד: אפשר לעלוץ עד מחר על כך שפאוורפוינט מעודד יצירתיות אבל סביר להניח שכולנו זוכרים רק מצגת אחת, אולי שתיים שהיו מעולות. כל שאר מאות המצגות שכולנו נחשפנו אליהן היו משמימות, מרדימות, בלתי יצירתיות, מרגיזות, מיותרות. הן לא הוסיפו הן הזיקו.

כן, אפשר לעשות שימוש מעניין, מקורי ומשעשע בפאוורפוינט (כל מי שראה הרצאה של לורנס לסיג יודע זאת), אבל העובדה שהמצגות המקוריות, המעניינות והמשעשעות הן היוצא מהכלל, מעידה על הכלל, מעידה גם על הטכנולוגיה.

נכתבו 88 תגובות לפוסט “PowerPoint”

  1. tnhr:

    שלא נדבר על זה ש powerpoint אשם בהתרסקות של מעבורת החלל קולמביה
    http://www.theinquirer.net/default.aspx?article=13183

  2. יובל:

    כן, כתבתי על הדוגמה הזו בספר שלי.
    אני לא חושב שפאוורפוינט “אשם” בהתרסקות מעבורת החלל. אריחים שניתקו ממקומם אשמים בהתרסקות מעבורת החלל. אבל פאוורפוינט איפשר לקיים תרבות דיון שבו הבעיה הועלתה אך לא נדונה לעומק או ברצינות.

  3. מייקי:

    בו-קר טוב, יובל!!!
    הכל בסדר?

    לא, כאילו… אתה יודע… יום ראשון של שנת לימודים וכאלה…

    בקיצר, קראתי. צחקתי. לא הסכמתי.
    לא יודעת למה, אבל פתאום חשבתי על הסכין האהובה עלי במטבח.
    כלי עבודה, אתה יודע. בלי השלכות פסיכולוגיות, קיומיות, ובלי תפקידים עתידיים הרי גורל…
    כלי עבודה.
    למה לצפות שיהיה יותר מזה?

    לי זה נראה קצת כמו התפלפלות אינטלקטואלית…
    אצלנו במשרד הכל היה באלאגן, מיליון ניירות, ליקוקי דפים, אותיות קטנות,
    עד שבא ה-PP ונהיה מסודר, נקי, ברור. כלי עבודה.
    מה רע?

    (הולכת להכין עוד קפה. רוצה?)

  4. יובל:

    אחחח, הגישה האינסטרומנטלית. איזה כיף.
    סכין הוא סכין, אני מחליט מה לעשות איתו, אני מחליט אם לחתוך איתו סלט או לחתוך איתו את גיסתי. זה אני מחליט.

    גם אקדח הוא כזה נכון? אני מחליט האם להגן על עצמי מפני שודדים או לירות בחבריי לכיתה. הכוח בידי. כנראה שזו הסיבה שבארה”ב בה מותר לשאת אקדחים מספר האנשים שנהרגים מדי שנה כתוצאה מירי גדול יותר ממספר האנשים שנהרגים מירי אקדחים באוסטרליה, יפן, צרפת, גרמניה, הולנד, שוויץ, איטליה ונורווגיה ביחד.
    כנראה שהאמריקאים הם אומה רצחנית – זה לא שהאקדח אשם. הרי האקדח הוא כלי עבודה, כן?

    (לא שותה קפה, אבל מיץ תפוזים יהיה נפלא)

  5. מייקי:

    אמא’לה!!! PP הורג???

    ולגבי הסכין – לפני הקפה השני… זכר או נקבה?

  6. עומר:

    הפאוורפוינט הוא פשוט השכלול של השקפים הישנים. אצלנו יש עדיין מרצים שמשתמשים בשקפים ואני חייב להגיד שהם עוד יותר משמימים מפאוורפוינט.

    אבל לענייננו – זה לא הכלי שגורם להרצאות להיות משמימות, אלא המרצה. לא משנה מהו הכלי, כל עוד המרצה לא מייחד את עצמו, לא משנה מה עזר ההוראה שיש בידו, גם הוא לא יהיה מיוחד.
    כשלמדתי הדרכה הסבירו לנו שאם לא זוכרים את הסדר של החומר, לרשום ראשי פרקים על דף ולשים אותו לידך בזמן השיעור. אם אתה לא זוכר איפה אתה, תסתכל על הדף ותדע. לדעתי רוב אלו שיוצרים מצגת פאוורפוינט פשוט שמים את הדף הזה מול כל הקהל וזו הבעיה.

  7. יובל:

    מייקי – סכין זה אנדרוגינוס (גה?). PP לא הורג. אם האנלוגיה לא היתה ברורה אז כנראה שהיא לא היתה מוצלחת.

    עומר – אני מסכים ששילוב של פאוורפוינט עם מרצה משעמם הוא שילוב קטלני. אבל לא הייתי מפיל הכל על המרצים. בניגוד למה ששיזף כתב פאוורפוינט לא באמת מעודד אותך לצאת מהשבלונה. הדבר הכי פשוט בפאוורפוינט הוא לייצר מצגת פשוטה ובנאלית. פלא שרוב המרצים בוחרים בה? ושוב, אינני מפנה פה אצבע מאשימה. בטח לא למיקרוסופט. רק לדעתי, צריך להבין שזה חלק מהמחיר שמשלמים עבור הנוחות שמייקי מדברת עליה.

  8. חתול אדיש:

    אם NASA (או ביידיש נעסא) היו משתמשים בלינוקס זה לא היה קורה,
    לינוקס שולתתת!!!!!1111

  9. ואולי לא.:

    אני מסכים באופן כללי עם מה שכתבת, כלומר, אני לא חושב שראיתי מצגת שהיא באמת טובה (אולי אני לא נמצא במקומות הנכונים, מי יודע?), אבל מזיק? אני לא בטוח. אמנם בהרצאות מסויימות כל ההרצאה מסתובבת סביב מצגת פאוורפוינט שמציג למעשה את תוכן ההרצאה, אם כי לא המצגת היא העיקר, אלא ההרצאה עצמה.

  10. יובל:

    ואולי לא – אני מסכים איתך שבחלק מהמקרים זה כך. בחלק אחר מהמקרים המצגת המשעממת מסיבה את תשומת הלב של המאזינים למצגת המשעממת על חשבון ההרצאה שהיתה יכולה להיות קצת-קצת יותר מעניינת אם היו מקשיבים לה ולא מביטים במצגת המשעממת וחושבים “ג’יזס איזו מצגת משעממת”.

  11. omeran:

    העבירו אצלנו לפני כמה זמן מן השתלמות כזו על “איך לעשות מצגת אפקטיבית”.
    באמת שהיה מאוד מוצלח.
    אחד מהדברים שנטענו שם זה שהמצגת לא יכולה להתמקד בשקפים, או ב- power-point, אלא חייבת להתמקד בדובר. הם בהחלט יכולים לשמש כעזרים אפקטיביים, אבל לא יכולים להחליף את הדובר.

  12. מייקי:

    יובל: עדיין לא הבנתי מה רע בזה. על מה יוצא הקצף.
    על זה שאנשים לא מספיק מוכשרים?
    ראבאק, אתה רוצה פעם לעבור אצלי ליד המיקרו וה – DVD ולשמוע איך הם מקטרים על זה שחוץ מללחוץ על “עוף” אני לא יודעת לעשות כלום?

    אני אגלה לך סוד, אני יש לי אינטרס שכולם יביאו אותה במצגות באנאליות.
    ככה אני היחידה שמפגיזה במצגת בת-זונה, ואף אחד לא מרגיש בסיכום הרבעון, שקצת פיספסתי במספרים.
    זה, לדוגמא, משהו שכן צריך לקחת כיתרון : איך מצגת פירוטכנית מפנה את תשומת הלב מהעיקר לטפל. לא ככה?

    נ.ב. ואני אולי איטית באנלוגיות בגלל הקפה. מתנצלת…

  13. יובל:

    מייקי – אין קצף (אלא אם כן את שותה הפוך). והפואנטה היא בדיוק הפוך ממה שאמרת. זה לא שהאנשים לא מוכשרים – זה שהטכנולוגיה לא מוצלחת. אם היא היתה מוצלחת היה לה הרבה יותר קל להוציא את הכישרון מהאנשים או לכל הפחות היא היתה דוחפת אותם לכיוון הנכון. בגלל שהיא לא מוצלחת היא מוציאה את הבנאליות מהם.

  14. עומר:

    יובל – נכון, אבל את זה תוכל להגיד גם על הגדרות הרשת שלך ב-Windows. תוכנה טובה אמורה לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר ולפעילויות הנפוצות ביותר שמשתמש ירצה ומעבר לכך לחשוף את האופציות המתקדמות שלה למי שירצה. מי שלא יושב ומשקיע במשהו, ובמצגות בפרט, זו אשמתו הבלעדית כי הוא או לא יצירתי, עצלן או חסר מעוף.
    אגב, אני ממליץ לך לקרוא את User Interface Design For Programmers של יואל ספולסקי (Joel Spolsky), ישראלי שירד לארה”ב הברית, שמסביר לא רק לתוכניתנים אלא גם לכל מי שהוא אוריין מחשבים איך ולמה לעצב ממשקים ונותן פרספקטיבה על הרבה תוכנות ואיך הן עוצבו ולמה.

    חתול – אתה מעלה נקודה מעניינת. האם באמת בלינוקס זה לא היה קורה (ואני לא מדבר על האריחים אלא על המצגות)? אני חושב שטעות בידך. תסתכל על כל תחליפי ה-Office למיניהם במערכות ה*ניקס ותראה שרובם מכילים שכפול של Power Point ודרך החשיבה שלו.

  15. מייקי:

    אהה, הגישה היצירתית, איזה כייף!

    אם הרקדן לא יודע לרקוד, סימן שהטכנולוגיה של הרצפה מעאפנית…

    טוב, החלטתי שלא משנה כמה נעים לי להתכתש איתך על הבוקר, אני לא יורדת לפרדס לקטוף תפוזים, לסחוט ולהכין לך מיץ, תשכח מזה.
    במקום זה אני הולכת (לנסות) לעבוד.
    דקה לפני כן, רק כדי להגיד את המילה האחרונה…
    אני עדיין חושבת שיש גבול לפתרונות הטכנולוגיים הנדרשים מתוכנה סטייל PP.
    נדרש ממנה להיות מעשית, פשוטה וזהו. אחרת היא תגלוץ’ לסינדרום-המיקרוגל,
    שאפילו 20% מכל האפשרויות שלו, המשתמש/ת לא מנצל/ת.

    פשטות. לחזור אל הפשטות.

    (נפגש בהפסקת עשר?)

  16. יובל:

    מייקי, אבל זה בדיוק העניין. מכיוון שהחליטו שהתפקיד שלה הוא להיות מעשית ופשוטה, נגזר מכך סוג המצגות שנוצרים דרכה (ברוב המוחלט של המקרים).
    והרי אפשר היה גם אחרת. אפשר היה להחליט שהיא יצירתית ופרועה, שהערך המרכזי שהיא תעביר הוא לא “יעילות” ו”מעשיות” אלא ערכים אחרים.

    עכשיו, אני לא טוען שזה רע. זה בסדר גמור. אני רק אומר – יש לזה השלכות ומי שמתעלם מההשלכות וחושב ש”הכוח בידיים שלי” (כמוך), מתעלם מהכוח של הטכנולוגיה לנווט אותך למקומות מסוימים.

  17. עדודה:

    נקודת מבט קצת אחרת על פאוואר פוינט:
    פאוואר פוינט היא בעיניי תוכנה מעולה המאפשרת לאנשים כמוני, חסרי ידע בתכנות וקושי להשתמש בכלי המחשב השונים, אפשרויות מדהימות וקלות.
    אני למשל משתמשת בה כדי ליצור משחקים לילדים בהם אני מטפלת במסגרת עבודתי. האפשרויות פשוטות יחסית והתוצאות מדהימות (נכון מוסיף?)
    בדרך כלל אני קוראת סמויה של הגלוב אבל הייתי חייבת להגיב הפעם, אל תשמיצו את הפאוואר פוינט שלי….

  18. עומר:

    יובל – אני אשמח אם תוכל לתת דוגמא לדרכים ש-PowerPoint יכול לנווט אותך להיות יצירתי.

  19. יובל:

    עדודה – ברוכה הבאה!!

    התגובה שלך דווקא מחזקת את מה שאני טוען (בעקיפין) – כאשר עושים שימוש חלופי בתוכנה (לא כתוכנת שקפים) – אז היא מתגלית כתוכנה לא רעה בכלל. אם עושים בה שימוש “יעיל” ו”מעשי”, אפשר למות משעמום.

  20. יובל:

    עומר – אני לא יכול לתת לך דוגמה כי עיצוב תוכנה הוא לא המקצוע שלי. אני יכול לומר לך שיש יותר מדרך אחת ליצור תוכנות ליצירת שקפים כמו שיש יותר מדרך אחת ליצור מערכת הפעלה.

    את הפוסט הזה אתה זוכר?
    https://www.popup.co.il/?p=1351

  21. עדודה:

    השאלה אם זה לא דבר שנכון להגיד על כל דבר? ככל שתעשה בו שימוש יותר יצירתי ככה התוצאה יותר יצירתית…

  22. א.פ:

    בצה”ל לקחו את כל עניין הפאואר פוינט יותר מדי ברצינות. הייתי לפני כחודשיים באימון חד יומי שמורכב בעיקר משיעורים בכיתה. כולם היו מבוססים על פאואר פוינט. המדריכה הראשונה פשוט לא התאמצה, אלא הקראיה את המצגת מילה אחר מילה, או ביקשה מאחד הנוכחים להקריא (פונט 14 על מצגת. אני עם משקפת לא מסוגל להקריא).
    המצגת היתה מורכבת מהמון המון מלל. הרבה מעבר לרצוי. היו שם סרטוני וידאו ‘מגניבים’ של כל מיני פעילויות (למשל מתג נלחץ.). פשוט גרוע. כשהתלוננתי וטענתי שאם כל היום יהיה מורכב ממצגות אולי כדאי היה לשלוח לי במייל ולא לבזבז את זמני ואת כספי הציבור טענו המדריכות שאני חסר לב ושהן השקיעו המון זמן במצגת (לצלם סרטון וידאו של כפתור נלחץ!). מעניין שאחרי הביקורת שלי, המדריכה אחריה כ”כ פחדה מהתגובה שלי, שהיא העבירה שיעור מצוין בעזרת פאואר פוינט אבל ללא הקראה מהמסך. איך אמר פעם מנחם תלמי בתמונות יפואיות: הפחד הוא המורה הטוב ביותר.

  23. יובל:

    כן, אבל זה לא מה שאמרתי. את עושה בו שימוש *אחר*. את משתמשת בו כמשחק ולא כעזר להרצאה באוניברסיטה.

    כמובן שגם בפאוורפוינט אפשר לעשות שימוש יצירתי ובגלל זה יש 2% של מצגות שהן מעולות. נשאלת השאלה – למה רק 2%.

  24. יובל:

    א.פ. – תודה תודה. באמת. לזה בדיוק התכוונתי.

  25. עומר:

    יובל – צודק, אבל כמשתמש אתה בטוח יכול לחשוב על דרכים שבהן תוכנה (או מישהו/י בכללי) יכולה לעודד אותך ליצירתיות ומשם אפשר לבנות הלאה. לאיזו סוג של יצירתיות אתה מצפה שהתוכנה תעודד אותך?

  26. עדודה:

    לי זה עדיין איכשהו נשמע קשור במי שמעביר את ההרצאה. גם במקרה של א.פ (אגב מילואימניקים מודרכים הם מקרה לא פשוט בפני עצמו אם יורשה לי לציין). אני חושבת שבהרצאות שאני נכחתי בהן בדרך כלל מצגת יפה שיקפה הרבה הכנה מצד המרצה ויכולת להעביר הרצאה מעניינת איתה ובלעדיה. מרצים שההרצאות שלהם נראו כמו זה שא.פ ראה במילואים בדרך כלל לא מסוגלים להעביר הרצאה מעניינת גם אם יקיפו אותם בטכנולוגיה הכי יפה וטובה בעולם.

  27. עומר:

    א.פ. – אתה בעצם אומר שהבעיה נעוצה במרצה ולא במצגת.

  28. עודד:

    יובל, אני לא חולק עליך שמצגות הPP מרדדות, או יכולות לרדד את ההרצאות. אבל, לטובת אלה שבאמת צופים בהרצאה, הכדורדורים באמת יכולים לסייע. חוצמזה, בהרבה מקרים הבעיה של מרצה היא לא רק איך ליצור דיון אלא איך לנטוע את המידע עמוק במוחותיהם הסרבניים של הנוכחים. לצורך זה, הפאואר פוינט יכולה לעשות את העבודה.

    בנוגע לטיעון הדמוקרטי – לדעתי רפאלי עושה פה אינדוקציה, או דדוקציה (אני תמיד שוכח מי הוא מי) – אם הזמינות ונוחות השימוש הטכנולוגית מקדמת יכולת ביטוי להמונים, מכאן נובע שגם פאואר פוינט מקדמת חופש ביטוי ודמוקרטיה

    מלבד זאת, רציתי לנקוט בתכסיס פוליטי נבזי – או בגישת – תגיד לי אתה, תן לי רעיון לכלי שבאמת יקדם דיון, דמוקרטיה וכו’ וכו’ (אבל זה באמת נבזי)

    רפאלי הזכיר לי משהו במאות המגה בייט של המפות – כלי לימוד גיאוגרפי מצוין שמרצה שלי הנחיל לנו – מפה, נייר שקוף, עפרונות וטושים – מיכאל זכים – היסטוריה של ארה”ב, מרצה מצוין. הוא ביקש מאיתנו לשרטט את המפות של ארה”ב בתקופות שונות ולהכניס איזה פרטים שנראו לנו חשובים – בזכותו זכרתי במשך שנים את המבנה הבסיסי של ארה”ב וזה היה כלי מצוין להבין הבדלים היסטוריים.

    זה דרך אגב מדגים שוב – אני אמנם שבוי במיסקונספציה שבכוח ההיגיון אפשר להבין הכל (וכושל כל פעם מחדש), אבל לימוד הוא משהו שצריך להילחם ביכולת שכליות (שאצלי מוגבלות בעליל*) ומצריך עבודה קשה ולעתים רידוד מסוים כדי להקל על הלומדים לתפוס את החומר.

    * מישהו יודע/זוכר מה זה בעליל?

  29. יובל:

    עומר – אני אענה לך בשאלה: האם בעיניך זה מקרה, סתם מקרה שהרוב המוחלט של המצגות בנוי ממה ששיזף קורא bullet points?

    אני חושב שזה לא מקרה. אני חושב שהתוכנה מעודדת את המשתמשים שלה להשתמש ב-bullet points ומי שלא מבין של-bullet points יש השלכה על דרך המחשבה של המרצה, על ההרצאה ועל הדיון שמתפתח בעקבות ההרצאה, לא יודע דבר על הטבע האנושי.

  30. השדון האגדי:

    PowerPoint בהחלט השתלט על הדיבור שלנו, כל הסברה לצוות מתחילה איתו. אם זה רע? אם ישלבו את זה עם דיון על הנושא, והסברה כללית גם מפי של בנאדם, אולי זה לא כזה נורא.

    במתכונת של היום, זה נורא.
    (השדון האגדי הגיב עם 38.5 חום, אם יש שגיאות, החום אשם!)

  31. הבלונדינית הסודית:

    אני שונאת PP. מנסה ככח האפשר להמנע משימוש בו בהרצאות שלי ולהתעלם ממנו בהרצאות שאני שומעת. ניסיתי שוב ושוב לנסח את הטיעונים שלי נגד התכנה הזו, אבל היות ואני מסכימה עם כל מילה של יובל, והוא גם כתב את זה לפני וגם יותר טוב, אני אוותר ורק אגלה לכם שלמרות (או אולי בגלל) הסתייגותו ממצגות היו”ר ירום הודו הוא דוגמה ומופת לשימוש מוצלח בPP. ברצינות, יש בערך 7 מצגות ראויות לציון שראיתי בחיי, 4 מהן היו בהרצאות של יובל דרור.

  32. עומר:

    יובל – זה לא מקרי בכלל – רוב המצגות אמורות להיות מורכבות מ-bullet points, כי הן רק עזר ויזואלי להשאיר את האנשים על הנקודה שעליה מדבר המרצה.

    אז כנראה שלא הבנתי, אבל למה ה-bullet points הן בעיה…

  33. עומר:

    ש”א – זה שהשדון האגדי מדבר על עצמו בגוף שלישי כבר מראה לנו כמה החום של השדון האגדי משפיע עליו 🙂

  34. חנן כהן:

    איך מכינים מצגת

  35. איתמר שאלתיאל:

    בדיוק, אבל בדיוק, מה שאמרת.

  36. halemo:

    בנימין נתניהו (ביבי), בתפקידו האחרון כשר אוצר, נהג להשתמש במסיבות העיתונאים שלו במצגות פאואר פוינט שהראו גרפים, מספרים ונתונים על צמיחה כלכלית.

    זאת היתה אחת מנקודות השפל של מצגות הפאואר פוינט בישראל, שהפך לא רק מכלי להצגה שטחית של נושא, אלא גם למניפולציה על נתונים, והצגתם באור שיקרי לצופה.

    פעם עשיתי על זה סאטירה
    http://www.halemo.net/satiroom/images9/growth.html

  37. הבלונדינית הסודית:

    טוב. בזמן שניסיתי לנסח הדיון התקדם ואחרי דבריהם של א.פ. ושל עומר יש לי התחלה של תשובה העובדה שאותה מרצה (חיילת במקרה זה) העבירה את ההרצאה הראשונה בקריאה מעיקה מהפולטים של המצגת ואת ההרצאה השניה באופן אחר לחלוטין (ויעיל ומעניין) מוכיחה שהבעיה אינה במרצה, אלא בכלי. המבנה של בולטים מעודד השטחה של הנקודות, התמקדות בראשי הפרקים ולא במרצה, בקהל או במצב ומוביל למעין “אוטומטיזציה” של הדיון: נק’ א – כל מי שיש לו מה לומר נא לנסח ב5 משפטים. גם אם משיהו אמר משהו אחר, חדש, לא מתוכנן רוב המרצים ימשיכו מכאן לנק’ ב, כי היא הבאה במצגת.

  38. יובל:

    עומר – בקשר ל-bullet points, אני מסכים איתך שתחילה זו בדיוק היתה הכוונה – עזר ויזואלי שיאפשר לאנשים לעקוב אחר הנקודה שמדבר עליה המרצה, אבל בחייך, חשוב לרגע, האם אתה לא מבין שבשלב מסוים התהפכו היוצרות והמרצים החלו לדבר בנקודות בגלל התוכנה? הרי יש דרכים נוספות לתת הרצאה חוץ מאשר לדבר בנקודות (שהיא הדרך המשעממת ביותר להעביר הרצאה).
    רוצה לומר ההשפעה התרבותית של הפאוורפוינט על תרבות ההרצאה והמצגת (ולאחר מכן על תרבות הדיון) היא הרבה יותר עמוקה מסתם עוד כלי עזר. אני חושב שאת הטיעון הזה אתם (שיזף, מייקי ואתה) מחמיצים.

  39. ג'ו קריידן:

    הבעיה היא שמצפים מהרצאות להיות מרתקות, סוחפות, משעשעות וכל זאת על מנת להעביר מסר, לטעת אותו במוחותיהם של התלמידים, כמו שמישהו פה כתב. PP היא לא סיבה ולא תוצאה אלא עוד מוצר שפועל על פי עיקרון הפירסומת — לבדר ולהעביר מסר. נכון שמצגות הן בד”כ לא מבדרות, אבל הן בנויות לאפשר את זה (כל האנימציות והציורים המבאסים) ולפעמים מישהו יכול להפיק משהו משעשע. אבל מבחן התוצאה של המצגת הוא תמיד: האם הצלחתי להעביר את המסר? הבעיה שבילבלנו בין המצגת לבין ההרצאה: בניגוד למבחן הפירסומת, המטרה של הרצאה היא לעורר מחשבה, לא לקבע אותה. במובן זה הPP אשם, אבל לא רק הוא.

  40. עומר:

    יובל – אני מסכים איתך בנושא הזה לחלוטין, אבל עדיין הייתי שמח לשמוע את דעתך לגבי איך אפשר לשפר את המצב הקיים. אולי עוד נעשה מזה סטארטאפ… P:

  41. עדודה:

    יובל, אני חייבת להסכים איתך לגבי זה

  42. halemo:

    לדעתי, מה שצריך להוסיף לתוכנת הפאואר פוינט, זאת מצגת לדוגמה שמסבירה איך עושים מצגת טובה בפאואר פוינט…

  43. יובל:

    עומר – אני כבר מסיים את הדוקטורט (עניין של שנה-שנתיים) ועונה לך 🙂

  44. מייקי:

    יובל –
    אני מתנגדת נחרצות למשפטים כגון אלה:

    – ומי שלא מבין של-bullet points יש השלכה על דרך המחשבה של המרצה, על ההרצאה ועל הדיון שמתפתח בעקבות ההרצאה, לא יודע דבר על הטבע האנושי.

    – אני חושב שאת הטיעון הזה אתם (שיזף, מייקי ואתה) מחמיצים.

    ועל המשפט הזה: ומי שמתעלם מההשלכות וחושב ש“הכוח בידיים שלי“ (כמוך), מתעלם מהכוח של הטכנולוגיה לנווט אותך למקומות מסוימים. – על המשפט הזה בכלל אפשר להתדיין שעות. ואולי כאן העניין שאתה מנסה להעביר (וקצת מחמיץ). אולי זה הנושא המרכזי, ולא ה’בולטים’ במצגות של ה – PP.

    במקרה זה אני אענה לך שאני לא רואה איום כה גדול לתרבות הדיון, מצד התוכנה החמודה הזאת של ה – PP. לא יודעת, לא רואה. בתור משתמשת ותיקה, שעברה עם התוכנה הזאת שבעה מדורי גיהנום, ראיתי איך היא מתקדמת ותופסת תאוצה, איך היא מחלחלת לתוך התרבות האירגונית, ומה התגובות לתוכנה הזאת מצד המשתמש הפשוט והלא מתוחכם.
    תאמין לי, שלא בקטע של דיון-אנשי-מקצוע, מדובר במשהו שפגיעתו אינה כה רעה כפי שאתה מאקלפס (מלשון “אקליפטי”).

    ויש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל מי יקרא מאסה כזאת של מלל באותיות קטנות? כבר עדיף ‘בולטים’.

  45. יובל:

    מייקי – לול! את ממש הדוגמה הכי מוצלחת לטיעון שלי.

    שהרי בשביל מה להשקיע אנרגיה וחשיבה ביצירת טיעון. מי יקרא? למי יש סבלנות? אפשר לגמור את כל העניין בכמה בולטים. הפאוורפוינט הוא מוצר בן זמנו – קפיטליסטי, קצר נשימה, קליפי. תן לי את הטיעון שלך קצר, אם אפשר בבולט.

    רק נסי לדמיין מה היה קורה לתרבות הדיון ביוון העתיקה אם היה להם פאוורפוינט 🙂

    (“אההה, הומורס, אתה מוכן להעביר slide?” [אריסטו. קצת עצבני])

  46. עומר:

    האשמה אינה רק בכלי, אלא במי שהולך אחריו בלי לחשוב. זו באמת בעיה שרוב האנשים בינוניים. 🙂

  47. רועי שלומי:

    אני רואה במצגות ובשפה שהן יצרו חלק מהשפה הבינלאומית של עולם העסקים. באותה מידה שאנשי עסקים לובשים בדיוק את אותם החליפות בכל העולם, הם משתמשים באותן המחשות ויזואליות בכל העולם. זה לא בגלל שמדובר בעצלות מחשבתית (בחלק לא קטן, אכן זו הבעיה) אלא ביצירת מכנה משותף הדדי שמאפשר לשני הצדדים לתקשר. יבואו איש עסקים אמריקאי ויאמר “אני מצפה לראות את הדוחות הכספיים של מנהל סיני בפאוארפויינט, כי כך אוכל להבין איך להשקיע”. והשקעות של החברות הללו מקדמות את החברה האנושית.
    * לגבי עצלות מחשבתית מי שרוצה ללמוד איך אפשר באמת להשתמש במצגת מאחוריך, אבל עדיין להיות מרתק, מוזמן לצפות בהופעות של סטיב ג’ובס.

  48. יובל:

    רועי – גם אם אתה צודק, זה נכון לגבי פלח אחד של השוק – ביזנס. ומה עם שאר הקבוצות שמשתמשות בפאוורפוינט?

  49. מייקי:

    ג’ובל, אתה מעצ’בן אותי!
    אתה רוצה להאשים בכל זה את… הפאואר-פויינט?! גה?!
    טוב שלא נסחפת….

  50. יובל:

    מייקי – לול!

    לא, לא בהכל אשמה פאוורפוינט אבל היא חלק מתהליך. את רואה בה כלי עבודה ותו לא. סכין, או פטיש. משהו שאת מרימה מארגז הכלים ומשתמשת. אני טוען שמדובר במשהו שהוא הרבה מעבר לזה.

    אבל מצד שני, אני זיין מוח ואת אוהבת בולטים (לול! אני משעשע את עצמי).

  51. דנה:

    יובל, עם כל הכבוד, הגישה שלך היא אליטיסטית לחלוטין (ויש כבוד)

  52. יובל:

    גה?

    אולי הגישה שלי אליטיסטית אבל אני לא מבין איך הגישה האליטיסטית שלי קשורה לפוסט הזה. כלומר, אני לא מבין את התגובה שלך.

  53. מייקי:

    טוב, תפסיק לזרוק עלי תרנגולות!

    אפרופו תרנגולות, זה בדיוק הקייס של מה קדם למה. האם ה – PP קדם לנטייה ל”מוצר בן זמנו – קפיטליסטי, קצר נשימה, קליפי”. או ההיפך. ותחשוב על זה בין זיון לזיון (מוח).

    אני אוהבת ‘בולטים’ כי יש לי בעיות קשב וריכוז, וזה מיישר וממקד אותי.
    אני אוהבת קצר נשימה.
    אני אוהבת קליפי.

    (האם המשמעות היא שאני קפיטליסטית..?!אמא’לה…)

  54. עומר:

    מייקי! לנשום! 🙂

  55. יובל:

    מייקי – אני מסכים שזו שאלה ראויה. לא חקרתי את הנושא אבל אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שאלו כלים שלובים. אין כאן סיבה ותוצאה (שהיא המהות של הדטרמיניזם הטכנולוגי – ואני לא דטרמיניסט טכנולוגי) אלא כלי שמשתלב בתרבות קיימת שנכונה לקלוט אותו ואז משפיע עליה, מחדד אותה, מטה אותה עוד יותר לכיוון מסוים.

  56. מייקי:

    עומר – את האמת עכשיו, נכון שהוא מעצבן?

  57. יובל:

    לול!

  58. זיו:

    יש לי הרבה מה לומר בנושא, ואני שוקל אם להעלות מצגת עם הרעיונות שלי…

  59. מייקי:

    טוב, אז אם אני מנפה את המילים הגבוהות שלך (שבאו סתם כדי להודיע לי שאתה נורא חכם, ושאתה תיכף-מבלבל-אותי-ואת-ה’בולטים’-שלי), ומנסה לענות לך, אז גם אני לא יודעת איפה נחה התשובה המדויקת על גבי הסקאלה. בטח שיש השפעה הדדית.
    אבל בגדול, לגבי ה-PP, נראה לי ממש לא כלי כלי להלביש עליו תורה קפיטליסטית-טכנולוגית-אפוקליפטית-קולקטיבית, לא ככה?
    אה, כן, ועדיין לא דיברנו על צרכן-הקצה כקובע טרנדים, שימושים, העדפות וזרמים.

  60. קזבובו:

    איך מצגת תומכת בדובר ולא משעבדת אותו

  61. עומר:

    מייקי – לא נורא. עובדה שאני עדיין מסתובב בפורומים פה 🙂

  62. א.פ:

    27. אכן, המרצה יותר חשוב מהמצגת. מרצה טוב משתמש במצגת ככלי ליצור מעבר בין נושאים, להציג נקודות עיקריות , להציג המחשה ויזואלית (גרפים לדוגמה) וכולי. מרצה שמחובר לפאוארפוינט יהיה תמיד גרוע.
    הנה לינק לבלוג בנושא.

  63. לירז:

    ה – PP מעודד יצירתיות? נו באמת, אולי רק אצל האבנים. מצגות PP יכולות לעזור באירגון המחשבות והרעיונות. אבל אם אין מחשבות ורעיונות, לא ה PP יציל אתכם.

  64. עומר:

    קזבובו (60) – אחלה מצגת, ממש נהניתי, אבל בדיוק כמו בחלק 2 של שר הטבעות, התחלתי לאבד פוקוס איפושהוא לקראת הסוף.

  65. One of the Crowd:

    עומר,
    אני מעביר הרצאות בעזרת WIKI*, כך שאני עדיין מדבר בנקודות, אבל מסוגל לרדת לפרטים בעזרת לינקים. הרמה שיורדים אליה תלויה בקהל, ולאן הוא מושך. הדבר הנחמד הוא שהתוכן הוא אבולוציוני בזכות הפידבקים.

    moin moin* אם זה מעניין

  66. עומר:

    אחד – זה נשמע מאוד מעניין. אני אשמח לראות דוגמא.

  67. מאזינה ברקע:

    ת’כלס, המציאות היא שרוב המרצים הם בינוניים, ולכן רוב ההרצאות הן בינוניות. גם PP הוא כלי שמאפשר יצירתיות, אלא שזו – במצגות או בתחומים אחרים – אינה תלוי בכלי.
    אני מסכימה איתך, יובל, שהפורמטיזציה הזו יוצרת קיבעון מחשבתי, אבל אני חושבת שלתלות את זה ב-PP בלבד נותן לכלי יותר ריספקט ממה שמגיע לו.
    מרצה בינוני ישאר בינוני. מרצה שלא מכיר את החומר ומקריא מתוך השקף/ המצגת/ הכרטיסים/ השליפים שהחביא בשרוול, יהיה משעמם ולא מוצלח.
    מרצה מוכשר ומעניין, שמסוגל לחשיבה יצירתית, יעביר הראה מצויינת בין אם באמצעות מקרן שקופיות, סרט וידאו, מצגת PP או חזיר יבלות וג’ירפה.

  68. דנה:

    יובל

    על פי הבנתי הפוסט הזה הינו ביקורת על אסכולת שיזף, ומנגד גישתך, שעצם הגדרתי אותה כאלטיסטית היוותה סוג של הבעת עמדה לגביה, ולעניות דעתי בכך מתקשרת עם הפוסט.

    ובמידה וגם תגובה זאת לא הובנה – אז הנה בביאורים ופירושים:

    לא כולם סופרמנים של PP, לא לכולם יש צנזור פנימי בשם יובל שמעמיד קרטריונים של איכות ובקרה למצגות, הרבה מאוד קהלים רואים בחיבור מחשב נייד למקרן סוג של תופעת טבע מפעימה, בקיצור דעתך כי 98% מהמצגות אינן נחוצות היא מאוד מאוד אליטיסטית, וקרוב לודאי נכונה בקהל העלית של מחברי המצגות המדהימות.

    באשר לטיעוני ההולך ופוחת הדור, הרי שזה נאמר גם על הדור הקודם וזה שלפניו, ומן הסתם יאמר על ידי הנוכחי על זה שיבוא ושיבוא לאחריו.

  69. צחי:

    נענע הביאו את המאמר של רפאלי היום, אז אפשר לקרוא בלי PDF.

  70. יובל:

    דנה, צר לי אבל אני לא מקבל את עמדתך.

    בעצם, הסאבטקסט שלך הוא שאין קריטריונים. אין כזה דבר מצגת טובה או רעה והעיקר אנחנו צריכים לשמוח! ולעלוץ! ולברך! על כך שהטכנולוגיה פאקינג עובדת (שהרי היא סוג של תופעת טבע מפעימה).

    אני מציע לך לא לקבל את עמדתי בעניין. אני מציע לך לשאול את עצמך כמה מצגות נחוצות ראית בימי חייך וכמה היו בלתי נחוצות, מיותרות ומשעממות. בגלל זה כתבתי שהמקרה הזה פשוט יחסית מכיוון שלכולנו יש את אותו הניסיון. האם כולנו אליטיסטים? או שרק אני אליטיסט כי רק אני כותב את מה שכולם (או לפחות הרוב הגדול של האנשים) מרגישים?

    בקיצור, הטענה שלך היא שמהרגע שאני מפעיל שיפוט של טוב/רע על משהו מסוים אני אליטיסט וזו כמובן טענה שאני לא מקבל. מי שרוצה להתבשם בכך שהטכנולוגיה עובדת ולא משנה לו האם היא תורמת לו או מפריעה לו שיבורך. אני לא אחד מהם. רוצה לקרוא לי אליטיסט בגלל זה? בכבוד. עליי.

    לבסוף, אני לא זוכר שכתבתי או טענתי בהקשר הזה ש”הולך ופוחת הדור”.

  71. רוגל:

    הנה (זהירות, קובץ PDF)

  72. דנה:

    יובל,

    צר לי שלא הובנתי כראוי, כי הסאבטקסט שלי ממש לא גרס שאין להעמיד קרטריונים אלא שהקרטריונים שאתה מציב הם אליטיסטים מדי (גם נדמה היה לי שאמרתי את זה ישירות בלי סאבטקסט על ההתחלה).
    נפעמי תופעות הטבע הטכנולוגיות הובאו כדוגמא לקצוות הקשת, ומנגד הקומה העליונה במגדל השן, עם גרם מדרגות לפנטאוז של יובל.
    מהפוסט שלך נדמה היה לי שיש זכות קיום רק ל 2% מאוכלוסיית המצגות – לא רק שאין מקום למצגות רעות גרועות ומעממות בעולם (שבהגדרה הרוב יסכימו איתך גם הנחתום), אלא שגם מצגות בינוניות ו/או מצגות תכליתיות ו/או מצגות נוחות למסכמי הרצאות וכד’ מקומן לא יכיר בעולם האוטופי של קבוצת האיכות הארית של יודעי דבר הפרזנטציות.
    אין לי שום בעיה עם הצבת קריטריונים אבל אם צריכה להישאל שאלה, אז עניינה במי קובע מהם אותם קריטריונים – האם פסילה של 98% מהמצגות בעולם היא קריטריון שיפוטי ערכי סביר או דיקטטורה של טעם אישי, לפיו אם המצגת אינה מועברת על ידי כריזמה עם כשרון משחק קשר עין לקהל ונונשלנטיות מדהימה בהעברת שקופיות רק על ידי מיצמוץ כפול בעיניים, אזי אין לה זכות קיום.
    דווקא כאן נית לעשות הכללה ולאמר שכולם היו שמחים אם כל מצגת הייתה באלפיון העליון, אבל החיים הם פרמידה, ויש את הפעמון של בל, ויש גם מקום למתאם בין רמת המרצה לרמת הקהל, או אפילו לתכלית המצגת, האם היא אינפורמטיבית, האם היא מטודית, לפעמים הפירוטכניקה יכולה לגרוע מהטמעת המסרים ולגנוב את ההצגה.
    כל שאמרתי הוא שאתה מייצג קהל מאוד מסויים עם דרישות מאוד גבוהות (ובצדק) ולכן דעתך האליטיסטית משקפת אליטות טכנולוגיות שכמותך, אבל מה עם האספסוף?

    “בביקור האחרון שעשיתי אצל לונדונבאום וקרשדנון דיברתי על תוכנת פאוורפוינט ועל הדרך שבה היא משנה את תרבות הדיון בארגונים – הופכת אותה לשטוחה, לרדודה….אין מקום לדיון רחב, פתוח ומעמיק”

    מכאן הסקתי שהולך ופוחתת תרבות הדיון בארגונים בעידן דור הPP.

    לסיכום, אני לגמרי מסכימה איתך שיש מצגות מיותרות, אבל השלילה הגורפת מקוממת אותי.

  73. יובל:

    דנה – אם הייתי אליטיסט הייתי טוען שממרום מגדל השן שלי אני דואג לאספסוף. במילים אחרות, האם בגלל שהאספסוף הוא אספסוף (כלשונך, כן?) לא מגיעות לו מצגות טובות? הוא צריך להתייבש מול מצגות משמימות?

    במהלך השנה שעברה ביקשתי מהסטודנטים שלי להעביר לכיתה הרצאה בת 20 דקות. לא היתה קבוצה אחת שלא בחרה להעביר אותה עם מצגת. לא היתה קבוצה אחרת שלא הקרינה את הטקסט של המצגת ואז הקריאה אותה מילה במילה. לפי הגישה של שיזף אני צריך להגיד להם “תודה” כי הם תורמים לדמוקרטיה.

    אני גם מציע לך לא לבלבל בין הכריזמה של המרצה לבין היבשושיות של המצגת. אלו שתי ישויות נפרדות שיכולות להתקיים בנפרד. ראיתי מרצים מצוינים עם מצגות יבשות שממש לא עשו עימם חסד. לא כל מרצה הוא מומחה ביצירת מצגות אבל המרצים מרגישים (בין השאר בשל דעות כמו של שיזף שנדהם ממרצה שמעז לעלות על הפודיום בלי פאוורפוינט) שהם לא יכולים להראות את הפרצוף שלהם בלי מצגת.

    לבסוף, אינני פוסל 98% מהמצגות ובוודאי אינני מציג דגם חדש של דיקטטורה. בעיני, לדעתי האישית הפרטית, שאינה מחייבת אדם בעולם חוץ מאשר אותי, אני ורק את עצמי, אותם 98% מהמצגות לא תרמו לי דבר. הן ייבשו לי את המוח, ייבשו את הקהל ובעיקר גרמו לי לומר לעצמי “נו, שיגיע כבר לשקף האחרון”.

    ואולי שאלה אחרונה לסיום: אם באופן היפותטי ניקח את 98 האנשים שהציגו 98 מצגות משעממות (מתוך 100) ונשאל אותם – תגידו, לדעתכם המצגת של המרצה לפניכם היתה מעניינת? היא היתה חשובה? היא תרמה לקהל? היא עזרה לו? בואי נתערב ש-98 מהם יגידו “לא. היה יבש פיתה”.

    ואת יודעת מה, רבים מהם יעידו באותה הלשון גם על המצגת שלהם עצמם. לאנשים אין אשליה שהמצגת שלהם מעולה. הם עצמם יודעים שהיא שבלונית. אבל “ככה זה”. ל”ככה זה” יש השפעה ועל ההשפעה הזו אני מדבר.

  74. מאזינה ברקע:

    יובל, אתה מתייחס בעיקר – כך נראה לי – למצגות שמשמשות בהרצאות, נכון? ובכן, במקרה הזה אני נוטה להסכים איתך.

    אבל, 98% מהמצגות שראיתי ועשיתי, שימשו למטרה אחרת – ככלי עזר במהלך פגישות, שמטרתו הצגת הרעיון ובעיקר מיקוד הדיון. אני חושבת שבשימוש כזה מדובר בכלי מאוד אפקטיבי ונוח. כאשר אני מנהלת דיון ללא מחשב, אני בדר”כ מכינה דף ובו רשימת נושאי הדיון, הנחות יסוד וכו’ – השימוש במצגת רק מייעל זאת ומקל על המשתתפים ועלי.

    ואני חוזרת שוב על מה שכתבתי – האם אתה באמת מאמין שאם תיטול מהמרצה את הפאוורפוינט שלו הוא יתעלה ויציג הרצאה מעולה? אולי. ברוב המקרים, זו תהיה הרצאה משמימה, בלי תמונות.

  75. דנה:

    יובל, להרגשתי שוב התפספסתי, אפשר להפליג ולהעלות עוד ועוד טיעונים לכל מאה הצדדים הקיימים בסוגיה הזאת.
    ניטול את דוגמת המרצה היבשוש בעל המצגת העבשושה בריח רוקפור, עם או בלי המצגת היית משתעמם. אבל הדוגמא הזאת היא אחת מתוך הרבה קומבינציות של מרצה/מצגת/נושא/קהל/יום בשבוע/שעה/מסגרת/…./.
    ניקח לדוגמא מצגת בהשתלמות במשפטים, מצגת ה-PP מגובה בדרך כלל בהדפסת השקופיות עם שורות הסיכום ליד. זהו כלי יעיל מהדרגה הראשונה לעקוב כיצד המרצה לא הספיק להעביר (במקרה הטוב) חצי מההרצאה שלו. והנה מדד יעיל לכימות השגת מטרות ההרצאה. האבולוציה תדאג לרייטינג של המרצים, וה- 2% ידאגו למשוך את הרף למעלה.
    זה לא שאני לא מסכימה איתך כמו שאני חושבת שיש עוד צדדים. העובדה שמסך המצגת נשאב לתוך הפיהוק שלך לא אומר שמשתמש קצה אחר יהנה ויפדבק את המצגת כ-8 מתוך 10.
    כמו שנאמר בכמה מהתגובות, המצגת היא כלי, והשוואתה לאקדח בסרט של מייקל מור ממחישה את גלישתך לטיעונים קיצוניים.
    כל זה מבלי להיכנס לשאלות המעניינות של קידום וקירוב לטכנולוגה – שזה בכלל נראה לי נושא נפיץ מבחינתך.

    היי, אבל אני באספסוף

  76. הבלונדינית הסודית:

    דנה, אני ממש לא חושבת שהייתה פה איזושהי כוונה להתנשא על מישהו, או לפסול את רוב המצגות (ובטח לא לפסול תכנים כי יובל דרור חושב שהם משעממים). הנקודה היא שרוב המצגות בנויות אותו דבר כי הכלי (PP) מבנה את הצגת התוכן והצגת התוכן מבנה את אופי הדיון. יכול להיות שבמצבים מסויים זה אופי הדיון הרצוי, הבעיה שיובל מציג היא השינוי שהPP מקדם במצבים האחרים, במצבים שדורשים הרחבה, או גמישות מחשבתית, או כל דבר שהוא לא בולטים.

    בעיה נוספת היא הדרישה ההולכת וגוברת לשימוש בPP. במחלקה בה אני לומדת אף מרצה וכמעט אף סטודנט לא מעבירים מצגות בהרצאות או בפרזנטציות. במחלקה ששיזף רפאלי מלמד בה לא יעלה על הדעת שלא יהיה ברקו ומסך פעילים ברובו הגדול של השעור. את חושבת שהשיעורים מתנהלים באותו אופן? את חושבת שסוג הדיונים הוא דומה? העומק? הרוחב?

  77. צפריר:

    אני חושב שנשבר פה איזה שיא של “הדיון שפרח הכי מהר לתגובות ממש ארוכות ומת הכי מהר”

  78. דנה:

    היי בלונדי,

    עומקו של דיון המתנהל בהרצאה תלוי בהכרח בגורם האנושי הן מצד המנחה והן מקהל מאזיניו.
    כשמרצה לא מספיק להעביר את כל השקפים במצגת, זה יכול להיות בגלל שהוא גרוע ומפוזר אבל הייתי נוכחת גם במצגות שהדיון היה עמוק ורחב ולכן לא התקדם בקצב שהמרצה תכנן עליו, ומבחינתי הייתי נשארת לסוף השקפים.

    אני גם חוזרת למה שכתבתי שיש אבולוציה טבעית לחידושים טכנולוגים שבתחילה שמורה למעגל קטן של מקצוענים ואח”כ הופכת להיות המונית אבל לתהליכם כאלה יש נטיה להתאזן.

    לא לקחתי באופן אישי התנשאות כלפי, וגם אין לי איזו משנה סדורה ונתוני מחקר אמפירי לגבי מצגות, פשוט היה נראה לי שגישה שמייתרת את רוב מצגות ה-PP שמוצגות היום, היא צידה השני של המטבע שמעודד מצגות PP תחת כל מקרן רענן.

  79. יובל:

    דנה – נאה דרשת. אני מודה שחלק מהמוטיבציה לכתוב את הזילזל הזה (אני עוד לא סגור על השם שאמור להחליף את “פוסט”) היה כדי לייצר את תמונת הנגטיב לטקסט של שיזף שבעיני הוא ממש מחוסר כל בסיס. מהרגע שתמונת הנגטיב ברורה אפשר להגיע לאיזשהו עמק השווה. אני חושב שאת המטרה הזו השגתי.

    על דבר אחד אני לא לגמרי מסכים – עומקו של הדיון המתנהל תלוי בהכרח בגורם האנושי אבל הטכנולוגיה שבה הוא משתמש מטה אותו. היא לא ניטרלית לחלוטין היא לא אילמת. היא עושה משהו לדיון מהרגע שהיא שם. כמובן שתמיד אפשר לכבות אותה, אבל כמה פעמים נתקלת במרצה שאמר: “אוי נו באמת, איזו מצגת מטופשת. הנה אני מכבה אותה – עכשיו בואו נדבר כמו בני אדם”.

    צפריר – שום דבר פה לא מת. היה בוקר מאוד מרגש ואינטנסיבי ואנשים קצת נרגעו. זה בסדר גמור מבחינתי.

  80. דנה:

    איזה שווה העמק הזה, אה?
    ולרגע חששתי שהיה לנו את הריב הראשון.

  81. יובל:

    שאני? אריב איתך?!
    אין מצב.

  82. הסטודנט:

    שמע, מהנעשה באקדמיה אני יכול להגיד שיש קורסים שעושים שימוש מזעזע בפאוור פוינט. לא ברור לי איך לשים שורה אחת בשקף ולעטר אותה ב 4-5 דמויות מצוירות בצורה גרועה מה clip art המצומצם של אופיס עוזר למישהו ללמוד.

  83. דחליל:

    בא לי להכין מצגת עכשיו.

  84. עומר טרן:

    מתישהו אני מתכנן להקדיש לראיון שלך בל ו-ק רשימה. בינתיים אסביר למה לדעתי אתה טועה.
    פאוורפוינט הוא כלי טכנולוגי מעולה. הוא היה קיים לפני המצאת המחשב ואז קראו לו שקפים. למעשה, כל מה שפאוורפוינט עשה היה להפוך את השקפים לממוחשבים. כל הכללים שהיו נכונים לפני עידן המחשב להעברת הרצאות נכונות גם בעידן הפאוורפוינט. כל מה השגיאות נכונות גם הן.
    מבחינה זו לא מדובר בחידוש מהפכני, אלא בשיפור טכני בלבד. הבעיה אינה במצגות או בכלי. הבעיה היא בתרבות הפופולרית, שגם היא לא נולדה עם הפאוורפוינט אלא הרבה לפניו. אנשים הפסיקו לקרוא מסמכים והפכו את המצגת למסמך. כן, כשאתה מוריד מצגת מהאינטרנט ולא מבין ממנה כלום, רבים הסיכויים שהיא נכתבה נכון. אם היית מבין ממנה משהו זה אומר שניסו לכתוב מסמכצגת שזו הבעיה עליה אתה מדבר. הידע הפך לנגיש, אנחנו חברת ידע. הפאוורפוינט הוא סימפטום למחיר שנלווה להיותנו חברת ידע. (יש לי עוד הרבה מה לכתוב, אבל אסיים כאן).

  85. יובל:

    עומר – לטעון שפאוורפוינט היה קיים לפני המצאת המחשב וקראו לו “שקפים” זו חוסר הבנה מוחלט. לטעון ש”כל מה שפאוורפוינט עשה” היה להפוך את השפקים לממוחשבים זו היתממות מוחלטת. לטעון שזה “שיפור טכני בלבד” זה לא להביט למציאות בעיניים.

    אני גם לא מבין כיצד ההצהרות הדרמטיות שלך בסוף (למרות שהן מאוד מרשימות) מתקשרות לדיון (הפאוורפוינט הוא סימפטום למחיר???)

    בקיצור, אולי כדאי שתכתוב יותר (אנחנו לא גובים כסף לפי מילה) כדי שאבין טוב יותר על מה אתה מדבר. אבל אם הטענה שלך שפאוורפוינט זה *בסך הכל* השקפים של פעם, אז עזוב, חבל על הזמן.

  86. עומר טרן:

    אתה בסדר אתה. קצת זהבי, אבל בסדר.

    הטענה כזו (בגדול):
    לפני מאה שנה (נניח) הידע היה קיים אצל כמות מועטה יחסית של אנשים ותהליכים מבוססי ידע היו מוגבלים לאוכלוסיות מסוימות. זרימת הידע היתה היררכית יותר, מבוקרת יותר ושיטתית יותר. גם איטית יותר. עבר קצת זמן והידע הפך להיות נגיש יותר. כל אחד יכול לתרום. אין חלוקה דיכוטומית בין מי שיש לו ידע למי שאין לו ידע.
    בלי קשר לפאוורפוינט נוצרה זילות של ידע. להאשים את הפאוורפוינט זה כמו להאשים את גוגל שהיא מאפשרת לכל אחד להרגיש חכם. פאוורפוינט וגוגל הם חלקים מאותה התרבות שכבר אינה מקדשת ידע שיטתי ומעמיק אלא מעדיפה ידע זמין, גם אם שטחי.
    אני לא חושב שהתרבות הזו נוצרה על ידי מיקרוסופט, אלא מיקרוסופט סיפקה ביקוש שהיה שם קודם.
    כמי שמרצה על בסיס קבוע, עוד מלפני עידן הפאוורפוינט (לא הרבה לפני), אני יכול להגיד שעקרונות העברת תוכן במצגת לא השתנו מאז כניסת הפאוורפוינט והשימוש בכלי בצורה נכונה נכון גם לשקפים. הבעיה האמיתית היא שאנשים קוראים פאוורפוינט כמסמך, בדיוק כמו שהם קוראים הרבה דברים אחרים כאילו שהם ספרות מקצועית.
    הנקודה ברורה יותר?

  87. StupidApp:

    פאוור פוינט חשוב לדמוקרטיה?…

    פאוור פוינט חשוב לדמוקרטיה? בסדר. גם דף A4 חשו…..

  88. פאוורפוינט עושה אותך מטומטם | מאבד תמלילים - הגלוב:

    […] את הפוסט הזה שנכתב לפני כמעט 4 […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: