האם ההצלחה של “אפל” היא שקר?

לא לעתים קרובות אני מוצא את עצמי חולק באופן בסיסי על טקסטים של גלוברמן אך נראה לי שהטקסט הזה הוא דוגמה ליוצא מן הכלל. התזה של גלוברמן היא שההצלחה של “אפל” מבוססת על שקר, על פיקציה. המוצרים שלה לא יותר טובים, לא יותר מוצלחים, לא יותר ראשוניים ממוצרים של חברות אחרות. אז מה בכל זאת יש בה ב”אפל”? מה יש בו באייפוד? גלוברמן טוען: “הוא גורם לנו להרגיש ממש מגניבים”.

אני חושב שגלוברמן אינו מבין את גודל ההישג של “אפל”. לומר שאין משהו מיוחד במוצרים של אפל זה כמו לומר שאין משהו מיוחד במכוניות פורשה (יש להן ארבע גלגלים? ביג דיל, גם לפז’ו יש ארבע גלגלים. ואפילו הגה) או במוזיקה של “החיפושיות” (הם לא המציאו את הפופ או את הרוקנרול, או את הקונספט של להקה. סי במול. ביג דיל) ואלו כמובן רק שתי דוגמאות ואפשר למצוא עשרות אחרות.

גלוברמן כותב:

האייפוד הפך את אפל מחברת מחשבים מקורית אבל שולית, שדשדשה בשולי עולם המחשבים במשך יותר מ-20 שנה, לחברה מרתקת, חדשנית, מלאת טמפרמנט, המטביעה לא רק חותם טכנולוגי משמעותי, אלא גם טביעת אצבע תרבותית מרכזית.

זו ראייה מאוד ישראלית וזאת מכיוון שבישראל תרבות המק היא תרבות שולית ולכן אפל נתפסה כחברה שולית ובלתי חשובה. בארה”ב אפל אף פעם לא היתה חברה שולית. המקינטוש, כאשר בא לעולם, הטביע חותם טכנולוגי-תרבותי שלא ניתן להמעיט בעוצמתו (למרות שזה בדיוק מה שגלוברמן עושה). אפל דשדשה במשך שנים כאשר ג’ובס היה רחוק ממנה אבל כאשר חזר, הברק חזר לה לעיניים וזה קרה עוד לפני האייפוד.

הניסיון לטעון שרק האייפוד הציב אותה במרכז העשייה הוא התעלמות בוטה ובלתי מוצדקת מעשרות מוצרים אחרים בתחום התוכנה והחומרה שאפל הביאה לעולם. וכן, יש בחלקם הבלתי מבוטל, זיק של גאונות ושירה בתחום הנדסת החומרה שקשה למצוא לו מקבילים.

ולבסוף, הניסיון להקטין את ההצלחה של האייפוד עם הטענה שזהו מכשיר שבסך הכל גורם לך להרגיש מגניב, הוא ניסיון עקר. ראשית, יש מנכ”לים שהיו מוכנים לאבד את שני האגודלים שלהם תמורת היכולת לייצר מוצרים שזו בדיוק התחושה שהם נותנים. שנית, גם אם אין באייפוד חידוש טכנולוגי אמיתי, יש בו חידוש תפיסתי-עיצובי שלא ברור לי מה הטעם להקטין אותו. ושלישית, גם לשיטתו של גלוברמן, כמה חברות נוספות בעולם הוא מכיר שמוכרות מוצרים לא מתוחכמים, לא מוצלחים, בינוניים וחסרי השראה שגורמים לך להרגיש “מגניב”?

נכתבו 31 תגובות לפוסט “האם ההצלחה של “אפל” היא שקר?”

  1. הירנוט:

    וואלה. כרגע אני נמצע באמצע של אטרף של מעבר דירה, בקשת מלגה ממדינה זרה והתחלה של שנה אקדמית, אין לי זמן לנשום כרגע, ובכל זאת אני משקיע את הזמן להגיב למאמר הזה.

    מה שעושה את האיפוד הוא שילוב של כמה מרכיבים, עיצוב תעשייתי ברמה הכי גבוהה שקיימת כיום במוצרי צריכה – גם ברמת האיקון הויזואלי ובעיקר ברמת ההרכבה והגימור של המוצר, עיצוב ממשק ושמישות ברמה הכי גבוהה, גם בממשק המוצר וגם בתוכנה בצד המחשב (Itunes) והאינטגרציה בין התוכנה והנגן, השילוב של החנות המכוונת בתוך אותה תוכנה. וכמובן האינטגרציה של כל הדברים ביחד. הם לא קיימים בשום מוצר אחר. והם גם לא היו קיימים בשום מוצר אחר לפני האיפוד.

    חוץ מהעניינים הפעוטים המודגשים למעלה גלוברמן, הדביל הזה, צודק. זו פיקציה.

  2. omeran:

    הי, גם סיגריות בסה”ך גורמות לך להרגיש מגניב, והן מזיקות קצת יותר מהאייפוד.

  3. תמר:

    אפל היתה מאז ומעולם חדשנית ומעניינת, עם מוצרים שגררו הזלת ריר אצל המתחרים. זה לא משנה את העובדה שהפופולריות שלה לא השתוותה לעניין של הציבור בה; הציבור התעניין במק אבל לא שולף את כרטיס האשראי. נכון שבישראל המקים תופסים נתח קטן אפילו יותר, שלא לומר זניח, אבל גם בעולם.
    הנקודה בה אינני מסכימה עם גלוברמן היא המגניבות; מק היה תמיד מגניב. לא לכולם היה כסף לקנות אותו, אבל הוא היה המחשב המעוצב והנחשק.
    האייפוד לקח את הסטייל האפלי, ועשה ממנו מוצר צריכה שווה לכל אוזן (כמעט) – יקר אבל כזה שכולם קונים, גם אם יש מוצלחים ממנו וזולים ממנו. מהו בכל זאת סוד הקסם? אם הייתי יודעת, הייתי רושמת כמה פטנטים ופורשת מהקונצרן.
    בהזדמנות זאת, אשמח לקבל העלה לעשרה שקלים שלמים לחודש, כולל נסיעות. תודה מראש.

  4. רועי:

    וודקה זה לא מקורי, חסר השראה, ויש אלפי יצרניות של וודקה. וזה גורם לך להרגיש הרבה יותר ממגניב.

  5. רועי:

    יש את הIMAC הצבעוניים- הם היו פאקין נחשקים בזמנם. עד היום אני חושב שזה פאקין מחשב מגניב- מסך צבועני במיוחד שהוא גם מארז.

  6. יהונתן:

    מה שחסר לי בטקסט של גלוברמן הוא :
    ** גילוי נאות: יש לי מק ואייפוד.

  7. פיגו:

    א. אתה לא אמור ללמוד/ללמד?
    ב. לקח לי חמש דקות תמימות לפתור את סבך המשפט הראשון שלך. טוב, זה כבר סוף היום אצלי.
    ג. אם מסתכלים על ביצועי המניה, כמו שגלוברמן מציין בעצמו, הוא דווקא צודק. תציצו כאן, זה מאלף: http://snipurl.com/10aqi
    עד האייפוד והאיי-טיונס, מק בהחלט “דשדשה בשולי עולם המחשבים.” אני מבטיח לך ששום “חותם טכנולוגי תרבותי” לא עשה רושם אז על בעלי המניות שלה.
    ד. מה שנכון, חוץ מלכתוב שהאייפוד מצליח כי הוא גורם לנו להיות מגניבים, גלוברמן לא עושה שום מאמץ להסביר את מילות הפתיחה שלו, שהכל שקר ופיקציה. בזה הוא באמת מפספס בענק.

  8. א.פ:

    סליחה על הביטוי אבל גלוברמן הוא שגל מוחין. כל מה שיש בוינדוס ואת וינדוס עצמה הוא חייב לאפל. מה שיש היום בוינדוס ומחר בויסטה קיים כבר היום אצל אפל.
    חברת מחשבים שולית? כשאני הייתי נער, אי שם בשנות השמונים, אפל היתה חברת המחשבים האישיים מספר אחת. לפני IBM וכל היתר.

  9. אחד העם 18:

    יש בזה משהו. גם לי היה תואם אפל II (היה לו 256 ק”ב זיכרון! וכפתורי פונקציות! שאפשר גם לתכנת!) אבל לחבר שלי היה אפל IIc מקורי, שאולי היה מפגר טכנולוגית היה מאאאגניב לגמרי.

    כיום לא השתנה כמעט כלום: עדיין אין אייפוד עם רדיו (תכונה סופר-בסיסית). הכמעט הוא בגלל שהאייפוד הוא הסטנדרט בשוק הזה, ולא שחקן נישה קרוב לזניח.
    היה שווה לחכות את האפל III, מק G4 והניוטון, לא? לא. לקריאטיב ועוד יצרנים יש נגנים לא פחות ולרוב טובים יותר. לאפל יש יחסי ציבור מעולים.

  10. טל:

    אפל היא המותג הטכנולוגי היחיד שהשכיל לעשות משהו שמיליון מותגים אחרים לא: לשים דגש על האריזה, על העיצוב, על הסטייל. נכון, היום האייפוד אופנתי ונהנה ממעמד של אייקון תרבותי. לפני שלוש שנים, כשקניתי אייפוד לראשונה, לפני שהאייפוד הפך למגדיר תקופה תרבותית כמו גוגל ויוטיוב – זו היתה אחת הקניות הכי אימפולסיביות בחיי, שני דברים הניעו אותי: א. העיצוב הסופר-חדשני, הנקי, והגאוני שלו. וב. הארדיסק של 10 ג’יגה נשמע כמו משהו שיכול להפוך את כל עולמי המוסיקלי.

    בעוד בתעשיית הטכנולוגיה, המירוץ הוא מירוץ מתמשך אחר הצ’יפ החדש, החידוש האחרון והמחשב של לפני חמש דקות כבר סחורה מיושנת (קצב החידושים במהירות הביט), אפל הבינו שהדבר היחיד שיכול להישאר רלוונטי הוא העיצוב. בגלל זה האייפוד מחזיק מעמד כל כך הרבה זמן, בגלל זה לא היתה חברה שלא ניסתה להעתיק את הצורה (ונשארה בגדר החיקוי הזול), ובגלל זה נראה לכולם, ולגלוברמן בין היתר שאייפוד זה סתם מגניב. הסיבה שאייפוד כל כך מגניב היא שהוא תפס מקום אמיתי בתרבות שלנו, כי יש לו נפח ותוכן תרבותי אמיתי: מאיפה הרי כל המילים האלה הגיעו, פודקאסטינג (נבחרה כמילת שנה שעברה על פי מילון אוקספורד) וכו’? למגניבות הזו שהוא מזהה יש משמעות והיא לא ‘פיקטיבית’.

  11. אסף רפאלי:

    אני לא מבין גדול בחומרה שממנה בנוי האייפוד, אז אני לא יודע אם הוא יותר טוב או פחות טוב מנגנים אחרים.
    אבל, אני מסכים שההצלחה של האייפוד מבוססת על המראה שלה, על המגניבות שלה, על ההייפ שנוצר סביבה.
    יש הרבה מוצרים מיוחדים, אבל הצרכנים בדרך כלל לא קונים את המוצר הכי מוצלח, אלא את המוצר הכי פופולרי\יפה.

  12. אסף רפאלי:

    אה, ויש גם את הלינק הזה שקראתי אתמול. שמצביע על הרבה חסרונות באייפוד.

  13. נועם:

    וואלה. רק עכשיו אני מתחיל לחשוב על הבעיות שיש לי עם הנאנו-אייפוד שלי. לפעמים הסינכרון צולע, הסאונד גם לא מדהים לדעתי, והכי מרגיז – אי אפשר לנתק את כבל הUSB כאשר חוט האוזניה בפנים, כי לא ניתן ללחוץ על לחצני השחרור בכבל.

    אבל זה בכל זאת אייפוד. כמו אותו אבא שהסתובב על הילד המכוער שלו ברחוב ואמר: אבל הוא הבן שלי. ככה זה עם האייפוד.

  14. ערס פואטי:

    השתמשתי בנגן רגיל זמן מסויים, עד שנמאס. הקטנות הללו של עיצוב מוצר וממשק הן שעושות, למשל, את ההבדל בין גוגל וידאו ליוטיוב.

  15. רועי:

    אני משתמש באייריבר H10 ומרוצה ממנו עד הגג. חוץ מהעניין הקטן שהוא התקלקל לי ואין לי זמן ללכת לבאג.

  16. הירנוט:

    אכן, אני רוצה להגיד עוד משהו לגבי עיצוב המוצר של האייפוד.

    לקח 5 שנים עד שמיקרוסופט מוציאים את החיקוי שלהם שבאופן מפתיע* משתמש בפאנל שמורכב בהזרקה דו-קומפוננטית של פוליקארבטנאט שקוף ולבן ליצירת מראה “אייפודי”. רק חמש שנים לקח להם לעשות את זה.

    יש הבדל קטן – אין להם את השילוב של החלק האחורי מפלדת על-חלד מלוטשת למראה – על זה הם ויתרו (זה מאוד לא פשוט מבחינה תכנונית ויצורית לביצוע שילוב בין מתכת לפלאסטיק בצורה שאפל ביצעו את זה באייפוד). מה קיבלנו – מכשיר עם פארטינג-ליין (קו מפריד בין החלקים) מכוער במרכז. יופי.

    רציתם לדעת מה ההבדל בין אפל לשאר העולם – זה בדיוק זה. הפרטים האלה. הקטנים שעושים את כל ההבדל.

    אה כן.. והממשק הסיבובי של הזיון איננו מסתובב. זה ארבעה כפתורים.

    * לא ממש מפתיע. די צפוי, אפילו.

  17. עודד י.:

    אין מה לעשות, הגלגלקליק הוא לא רק זיק אלא שירה עיצובית אמיתית. אבל מה שנכון נכון ה-ipod חסר כל כך הרבה תכונות בסיסיות – שהן לא טריויאליות – כדי להקליט או כדי לשמוע רדיו אני חייב תוסף חיצוני. אבל, בשנייה שאתה שם את האצבע על הג.ק – you get it. אותו דבר עם פודקאסטים – זה כל כך קל וזורם ב-ipod

    יובל אתה יכול להגיד על כמה (+-) עמד נתח השוק של אפל בארה”ב במרוצת השנים?

    דרך אגב, אחד ברור לכם שהכל בזכות העובדה שהיו”ר שלהם הוא גם ד”ר. ולא סתם ד”ר, ד”ר קרטר

  18. רועי:

    הגלגלת של האאיפוד היא חתיכת קטסטרופה. תמיד כשאני אנסה להיכנס לצ’יק נ סטו, כשאני אלחץ, הגלגלת תרד שיר למטה ואני אשמע איזה שיר מוזר במקום.

  19. רועי:

    ד”א, פה-לא, תמיד יוצא לי חרא בשני צבעים, החלק שיוצא יותר מוקדם יהיה כהה והחלק היותר מאוחר יהיה בהיר. אצלי, לא יהיה מעוור בין הגוונים של החרא, פשוט יהיה קו מפריד. אז אולי החרא של סטיב ג’ובס בא ב5 צבעים, ויש מעבר אחיד ויפהפה בין הגוונים. זה עדיין חרא.

  20. זבולון:

    גלוברמן מחפש את ההצלחה במקום הלא נכון. iTune הוא ההצלחה. iPod הוא רק הפלטפורמה הזמנית להצלחה הזו.

    אפל מציעה מודל צרכני חדש המאפשר לצרוך מדייה בידורית על פי דרישה להבדיל ממודל המינוי המקובל היום. היא מאיימת על הדרכים הישנות בן צרכנו מדיה. זה לא סימלי ש- iTune משגשגת שעה ש- Tower Records פושטת רגל. האחד בא על חשבון השני.

    היום אפל מתרכזת במוסיקה משום שיש לה גם טכנולוגיה וגם תכנים להציע בתחום האודיו. בשעה שיהיו לה גם טכנולוגיה להגיע לסלון הבית וגם תכנים להציע, אפל תשתמש באותו מודל כדי להציע לנו אותם סרטים או סדרות שאנו רוכשים כיום מהוט או יס במודל המינוי.

    ההצלחה של אפל כענקית מדיה תלוייה ביכולתה להציע תכנים (בינתיים מציע ג’ובס רק סרטים של עצמו – אולפני דיסני ופיקסל), ביכולת לשלב בין הגנת זכויות יוצרים לבין שימוש אישי הוגן ובקצב השיפור ברוחב הפס שיאפשר את הצרכנות הזו.

  21. הירנוט:

    רועי: תודה על האימאג’ המנטלי. אני מבין שזה אותו סיפור גם מהפה.

  22. ע.ש.:

    טוב, אני כנראה במיעוט אבל בכל זאת:

    כשאפל הוציאו לשוק את הממשק הגרפי שלהם הרבה לפני חלונות בהחלט ניתן לומר שהם היו שם קודם ולמרות שהם לא מכרו כמו דוס (מתי בפעם האחרונה ראיתם את המילה הזו בהקשרה הנוכחי?) בשעתו הם היו יותר *טובים*

    מאז, הרבה מים זרמו בנהר, וכל מה שאני שומע מחבריי בעלי המק זה שהם צריכים לעבוד בשביל המק ולא להפך.
    הוא הדין עם האייפוד – אתה עובד בשבילו, אתה קונה לו עוד ועוד רכיבים, אתה נאלץ להשתמש אך ורק בממשק הi-tunes המסורבל האיטי והמעצבן כדי להכניס לו שירים במקום פשוט להתיחס אליו ככונן לכל דבר ועניין, אתה משלם לו יותר ולא בשביל תכלס.

    אותי אישית לא מעניין אם זה מוכר, אם זה מגניב או אם זה מצליח.
    את זה אני משאיר לאנשי השיווק, אותם אני מתעב עד עמקי נשמתי.

  23. אורןר:

    שווה, אני חושב, לראות את הקינוט בו הוצג האייפוד לראשונה במלואו (לדוגמא, כאן: http://uneasysilence.com/archive/2006/10/8008/). אמנם זה יגזול שעה מזמנכם, אבל גם אם מצליחים לפלטר את שדה עיוות המציאות של ג’ובס, הוא מצליח להסביר במדויק את כל המרכיבים שגורמים לאייפוד להיות הצלחה, שמשום מה אף אחד לא חשב עליהם קודם, וגם לא מימש בצורה מוצלחת כמו אפל בשנים הבאות.

    (גילוי נאות: תגובה זו נכתבה ממחשב מקינטוש, יש לי אייפוד עתיק דור שני, וגם כשאשדרג אותו באחד מהימים זה יהיה לנגן של אפל)

  24. ע.ש.:

    טל כתב “בעוד בתעשיית הטכנולוגיה, המירוץ הוא מירוץ מתמשך אחר הצ‘יפ החדש, החידוש האחרון והמחשב של לפני חמש דקות כבר סחורה מיושנת (קצב החידושים במהירות הביט), אפל הבינו שהדבר היחיד שיכול להישאר רלוונטי הוא העיצוב”

    אם זה לא Reality Distortion Field אני לא יודע מה כן.

    תכף נגיד שהקדמה היא כ”כ 1.0, ושאנחנו צריכים להתמקד רק בעיצוב

    וטל, אני לא כועס על מה שכתבת, אני כועס על זה שזה באמת נכון.
    באמת אנחנו מתחילים פחות להתעסק בתכלס, ויותר באריזה והעיצוב המגניב…

  25. רועי:

    פה-לא- דווקא לא, אני ידוע בלשוני הרהוטה.

  26. א.פ:

    בולשיט. העיצוב של אפל זה לא רק הקפדה על הפרטים הקטנים של האריזה, זה גם הקפדה על הפרטים הקטנים של הטכנולוגיה.
    הנקודה היא שמראה הקנקן מצביע גם על הפנים: הקפדה על איפה ואיך החלקים יושבים, איכות הרכיבים, איכות ההרכבה וכולי. זה שווה הרבה. ראיתי כמה מקים בחיי (למעשה התחלתי את הקריירה המקצועית שלי כטכנאי מקים) וכמות התקלות הטכניות שאפה לאפס ביחס לפיסי ממוצע.
    אורך החיים של מק ממוצע הוא לפחות פי שניים מפיסי. כל זה מסתכם בלקוחות שמרוצים מהמוצר שקנו. ולקוחות מרוצים הם גם נאמנים.

    וחוצמזה, הרבה יותר כיף לעבוד על מק. האחידות הממשקית בין התוכנות היא הרבה יותר גבוהה מפיסי משום שאפל הקפידה גם בתחום הזה לחנך את המפתחים לאחידות כזו. עד היום, המדריך של אפל לעיצוב ממשק משתמש הוא ספר חובה לכל מומחה שימושיות. גם זו הקפדה על פרטים (הספר נכנס לפירוט של מה המרחק בפיקסלים לכפתור מקצה החלון).

  27. הירנוט:

    ע.ש – זה לא רק עיצוב, או ממשק, או טכנולוגיה, או שיווק, או תוכנה, או ניהול ספקים, או התרבות האירגונית, או ההיסטוריה, או חדשנות, או היכולת להבדיל בין עיקר ותפל בתהלכי התכנון.

    זה הכל ביחד שעושה את ההבדל. אפל היא לא פיקציה היא קיימת, היא בועטת – ותצפו להיותה חברה גדולה ומפחידה מאוד בשנים הקרובות. הם לא הפסיק

    רועי: שמתי לב.

    גילוי נאות: הנגן שאני משתמש בו הוא iriver 320i – זה בגלל שלמטרות שלי הוא יותר מתאים (הקלטה ב320 KBPS stereo למשל) – הממשק שלו זוועה, אבל אני מסתדר עם זה. רוב האנשים לא צריכים הקלטה, וחלק גדול מהם (במיוחד בארה”ב) לא מעוניינים ברדיו. הם מעוניינים במה שעושה את העבודה בצורה הכי חלקה ומהנה. זה כל הסיפור.

  28. קהרו:

    שיהיה רשום בפרוטוקול שגם לפורשה יש הגה.

    זהו. חוסר הצדק הוסר.

  29. אחד העם 18:

    וואלה סיכמו את זה יפה http://computers.walla.co.il/?w=/4/995813

  30. טל:

    ע.ש, כועס או לא כועס, אני חושב שקודם כל כדאי שתבין מה שאמרתי. כשאני מדבר על אריזה, אני מדבר על זה שטכנולוגיה יש לכולם, טכנולוגיה מתקדמת ובנגני אמפישלוש היא הדבר הכי פחות חשוב (ולדעתי בהרבה מקרים גם במחשבים שולחניים שלצרכי עבודה בלבד, מעבד קוואדקור או ווטאבר הוא דבר מיותר. פעם, איינשטיין וחשבשבת, תוכנות שאבא שלי עבד איתן עבדו על מחשב 386 מקרטע והעבודה אז התבצעה בדיוק כמו שהיא מתבצעת היום) – מה שחשוב בנגני אמפישלוש הוא הממשק, האריזה, והעיצוב המבריק באמת. זה תוכן שהוא לא טכנולוגי אלא יותר קשור לאיך האדם תופס את המוצר. בדיוק כמו שמהפכת הווב 2.0 היא מהפכת תוכן ועיצוב יותר משהיא מהפכה של ממש, היא מהפכה של קיטלוג – הווב הופך לויתר אורגני ואנושי. הווב הופך ליותר חברתי (לא במקרה הזון של מייקרוסופט הוא מוצר חברתי. על האריזה שלו כתוב welcome to the social).

    כל הדברים שיש לאייפוד של אפל, שגרמו להצלחה המסחררת באמת שלו – הם בדיוק הדברים האלה. הממשק והעיצוב שגורמים לו להיות מוצר נוח ואנושי, ההקפדה על הפרטים הקטנים, לכל זה אפשר לקרוא בשם אחד – האריזה. בנוסף, בגלל שהאייפוד הוא באמת מוצר ‘נכון’, באותה צורה גאונית שהייתי מכנה אמנות קפיטליסטית, אם פעם אמן פופ שהקדים את זמנו היה אנדי וורהול, סטיב ג’ובס הוא אמן פופ עכשווי שהקדים את זמנו כבר לפני 5 שנים בעת השקת האייפוד.

  31. יובל:

    לכל אלו שטוענים שאפל הביאה לעולם רק את האייפוד:

    http://www.applegazette.com/mac/top-10-apple-innovations

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: