מי שמתמכר לסגנון, מתמכר לסמים

 (החברים של נטאשה, "נרקומנים")

מאז שהצטרפתי לצוות הגלוב פעם בכמה ימים נוהג היו"ר לשלוח לי הודעה מנומסת בסגנון של: "למה אתה לא מעלה פוסט כבר?! חתיכת חלאה". מסתבר שכשסוכמו תנאי ההצטרפות שלי חלה איזו אי הבנה מצערת, ובעוד אני הבנתי שמדי זמן מסוים תיכנס משכורת לחשבון הבנק שלי, יובל דיבר על סידור דומה, רק שאת תפקיד חשבון הבנק, ממלאת תוכנת המסרים המיידים שלי, ובמקום משכורת יש הודעות נאצה. נו טוב, אי הבנות קורות, וכולנו בני אדם. אז מה אם חלקנו שוקלים יותר.

עכשיו, לא ברור לי עד כמה אתם, הקוראים, מודעים לכך, אבל יש בגלוב כותבים (למשל: מוסיף ותמר) שממש מפחדים מהיו"ר. אני, בניגוד לשניהם, דווקא לא נמשך מינית לגברים (לא שיש משהו רע בזה. לפחות במקרה של תמר), ולכן אני גם לא מתרגש יתר על המידה מההודעות האלה שלו. כשהן מגיעות אני נוהג לשמור על קור רוחי המפורסם ולהעביר בנון-שלנטיות את סטאטוס המסנג'ר ל"לא נמצא". לפעמים, ליתר ביטחון, אני גם מכבה לגמרי את המחשב. וגם מוודא שוב שהבית נעול. ככה באיזי, שיהיה.

בכל מקרה, בגלל שלמרות מאמציי, מסיבות שונות שלא ניכנס אליהן כרגע (למשל: בסוף, כאמור, אני לא מקבל משכורת תמורת תרומתי לגלוב) לא הצלחתי למצוא לאחרונה נושאים ראויים לחוות עליהם את דעתי, לא נותר לי אלא לחדור לנישות שכבר קיימות בגלוב, ולהעלות פוסטים בסגנון שמאפיין כמה מהכותבים האחרים כאן:

פוסט בסגנון יובל
לאחרונה הגיע לאי-מייל הסגול עם הנקודות הצהובות לינק לאתר הנאצה הזה, שנקרא: "אני שונא את הוט". עכשיו האמת שלי, בתור לקוח של הוט, דווקא יש ניסיון די טוב איתם. בדיוק בערב שבו הייתי אמור להחזיר ליובל תשובה לגבי הצטרפותי לגלוב, המודם שלי לא עמד במתח, והחליט, איך לומר זאת בעדינות, למות.

מייד התקשרתי להוט וסיכמנו שהם ישלחו אלי טכנאי, עם מודם חלופי, שיגיע למחרת בין שתיים לחמש. באותו יום עזבתי מוקדם את העבודה, ובשתי דקות לשתיים הגעתי לפתח הדירה שלי. להפתעתי הרבה במקום כבר חיכה לי טכנאי, שאחרי שהכנסתי אותו לדירה, החליף תוך שתי דקות את המודם, בלי שאלות מיותרות, והחזיר את המצב לקדמותו.

אבל בלי קשר לניסיון הפרטי שלי, האתר הזה מעלה את השאלה לאיזה עוד חברה הייתם מקימים אתר נאצה?

פוסט בסגנון מוסיף
כולנו ראינו מה קורה כשמכניסים סוכריית מנטוס לתוך בקבוק קולה, אבל שני החבר'ה האלה לקחו את העניין הזה עוד כמה צעדים קדימה. קורע.

פוסט בסגנון תמר
אם יש עיקרון אחד שדבקתי בו מאז שהגעתי לגלוב הוא לא לפגוע ברגשותיה של תמר, ולא להעליב אותה. ולכן, גם אם זה הורס לי את הרצף של הפוסט, אין שום סיכוי בעולם שאני אתחיל עם זה עכשיו. שום דאחקה בשקל, או תוספת של 20 תגובות אוהדות לפוסט שלי, לא יגרמו לי להפר את העיקרון המקודש הזה.

29 מחשבות על “מי שמתמכר לסגנון, מתמכר לסמים

  1. התגובה של מוסיף (12) היא בהחלט בסגנון שלו.

    ג'וני – לול ענק. אין ספק שהאיכות אחלה והכמות פחות, אבל זו כבר הבעיה של יובל.

  2. הפוסט מתאר מצב כואב וקשה, שלא לומר מעוות. אם מישהו צריך לקבל פה כסף זה ג'וני. חבל שאני לא בעד עצומות וירטואליות, אחרת הייתי פותחת אחת לטובת העניין.

  3. אביבה, אחרי שכמה מהפוסטים שלך כבר הוגדרו בעבר ע"י כמה מאושיות הרשת הישראלית (או לפחות אחת מהן) כטובים ביותר בבלוגספירה, אני מרשה לעצמי ללכת בדרכם, לשמור על פרופורציות, ולהגדיר את התגובה הזאת שלך, כטוקבק הטוב (והצודק!) ביותר, שנכתב אי פעם בעברית. כה לחי.

  4. כל כך שקוף שמוסיף ויובל זורים חול בעיני הקוראים ומנסים לסתור אותי במטרה להנמיך את ג'וני. חשבתם שתנצלו אותו בחינם, הא? באיזו מדינה אנחנו חיים? אתכם לשוקי.

    אגב, למוסיף לא הייתי מקשיבה בכלל. מדובר בטיפוס שישן עם חתולים, ולדעתי צריך לבקש ממנו לרחוץ ידיים בכל פעם שהוא נכנס לגלוב (מי יודע כמה קוראים חטפו פה טוקסופלסמוזיס, ירחם השם!).

  5. רק רציתי להבהיר שאני לא נגד חתולים. לכמה מחבריי הטובים ביותר יש או היו חתולים. מעולם לא זלזלתי באדם שמעריץ חתולים ולא חשבתי שהוא פחות טוב מאחרים, ומעולם לא גרמתי לאף אדם להתבייש בציבור על כך שהוא כזה.

    בזמן האחרון אני בכלל עובדת על עצמי ומנסה להיות סובלנית יותר, פתוחה יותר וקשובה לאחרים ולעצמי – בסך הכל כולנו ענפים של אותו עץ, לא? כולנו חלק מהשלם, לפעמים אני רואה את זה בצלילות מדהימה ולבי מתרחב, גם אם יש בינינו אנשים שמצלמים חיות פרוותיות ועושים מזה פוסטים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *