אז יש בועה?

מי שמתעניין בתופעת הווב 2.0 ובשאלת הבועתיות שלה, כדאי שיקרא את פרויקט הבועה (או שמא זה פרויקט ווב 2.0) של טושבוע.

יופי של פרויקט, יופי של בחירת נושאים, יופי-יופי.

מרי שגיא-מידן כותבת מעמק הסיליקון כתבה שכותרתה “הפעם זה אמיתי” ובתוכה משולבים עשרות ציטוטים שמטרתם לומר לקורא: “אז זו היתה בועה. היום זה הדבר האמיתי”. ועל זה יש לי לומר רק דבר אחד: אם מרי שגיא-מידן שוב כותבת ל”הארץ”, כנראה שהבועה באמת חוזרת מכיוון שמרי היתה זו שכיבתה את האור בסוף בועת הדוט.קום ואם היא שבה לכתוב, ובכן, כן – הבועה חוזרת.

רוב הציטוטים בכתבה לא שכנעו אותי ורק העמיקו אצלי את התחושה שחלק מהדוברים מנותקים. הנה דוגמה מצוינת לכך:

“אין כיום בועה וגם אז זו לא היתה בועה”, אומר עופר בן-שחר, יזם סדרתי שמכר בהצלחה את נטדיינמיקס לסאן, הקים חברת אינטרנט (נוש) שנסגרה ועומד עכשיו בראש חברת אינטרנט חדשה – RawSugar. ההצהרה אמנם פרובוקטיווית, אבל בן-שחר מנסה להעביר באמצעותה מסר: “זו לא היתה בועה. המניות אולי קרסו, המשקיעים היו משוגעים אבל החברות לא היו משוגעות. האינטרנט הגשים את כל התקוות שתלו בו, ועתידו עוד לפניו. הפס הרחב הוא נחלת הכלל, כולם מסתובבים עם טלפונים סלולריים, מסחר אלקטרוני הוא הדרך השלטת לעשות עסקים, ומוסיקה ותוכניות מורידים מהאינטרנט”.

הכתבה על אורלי יקואל גם היא כתבה מדויקת, מוצלחת ומעניינת. האמת שזו לא חוכמה כי אורלי היא אישיות מעניינת (שהגיבה בגלוב כמה פעמים) ובהחלט שווה כתבה, ועדיין ליאור הנרד עשה עבודה מוצלחת למדי בפיצוח הקסם שלה.

האלמנט השלישי שכדאי להתייחס אליו (יש עוד כמה חלקים לפרויקט), הוא מיפוי חברות הסטארט-אפ הישראליות הפועלות בתחום ה-ווב 2.0 שבוצע על ידי הנרד ורפאל פוגל. גם חלק זה מוצלח ביותר. הוא מספק תמונה מעניינת של הפעילות הישראלית במרחב. חבל רק שהעבודה הגרפית שבוצעה בעיתון אינה מתורגמת גם באתר.

בכל מקרה, שווה קריאה ושווה מחשבה.
שאפו חורש אליחי.

15 מחשבות על “אז יש בועה?

  1. אני לא יודע אם יש בועה חדשה או לא, אבל אחת לשבוע נמכרת חברה לא ריווחית ב150M בערך, וזה רק בישראל (הדי קטנה יש לומר). לצערי, אנו הישראלים, שוב לא רוצים לפתח תעשיה, אלא רק לעשות אקזיט, בדמות מכירה.

  2. מסכים עם יובל וכתבתי לליאור גם באימייל וגם באנקדוטות: יופי של כתבה על אורלי יקואל, וזו כן חוכמה, גם אם היא אישיות. ליאור, אולי תרחיב את הטרנד ותתחיל לעשות כתבות על אנשים במקום על חברות? הרי רוב החברות ייעלמו ממילא, אבל האנשים יישארו (אני מקווה).

  3. אני לא רוצה להגיב לתוכן הפוסט כי לא ממש קראתי אותו (מסיבות מאוד מוצדקות, שהסברתי באופן אישי לכותב), אבל התגובות כאן? ממש גועל נפש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: