אחרי מות

אחרי קריאת הטקסט הרגיש והמרגש של אריאנה מלמד , מגיע האנטיקליימקס בדמות ההספד של בן כספית. נדמה שכספית אינו יכול לשחרר ולו שורה אחת, מבלי לכתוב על עצמו. התוצאה רחוקה ממרגשת, היא מקסימום מביכה:

"אפילו התיאור ההוא, הנושן, של המטוס שחולף בשמי בלומפילד בצהרי יום שבת, בעיצומו של משחק. תיאור ארוך, לכאורה בנאלי, וכל-כך מיוחד ומלא נשמה, שהותיר אותי חסר נשימה, נטול מילה […] האמת? הערצתי אותך. רק אותך. לא גיליתי לך את זה אף פעם, התביישתי".

רק אותך, אה? הגלוב גוזר ושומר, עד להספד הבא.

17 מחשבות על “אחרי מות

  1. לאור הרצף המוזר של יוצרים מוכשרים שנפטרו, עלתה בי המחשבה שמישהו שם למעלה מקים להקה, או לפחות, אוסף נבחרת כוכבים לאיזה ערב התרמה. האמת – קצת עזרה לא תזיק לנו.

  2. גם אני לא סובל את בן כספית, אבל לא צריך להיגרר לכתיבת פוסטים מרושעים טיפה בזמן שהמשפחה עדיין מתאבלת וכו', נראה לי קצת לא במקום.

  3. יובל – כבר למדנו שאתה אלרגי לכספית, לפחות מאז הסרט של ענת גורן. אבל למה להשתלח בו תחת השם תמר? מינימום אינטגרטי. וכן, זה מרושע וקטנוני, הספד זה ז'אנר שנוטה להיות אישי. אני לא חדש כאן אבל נמאס כבר מהתחפושת המגוכחת הזו.

  4. לא יודע למה התכוונת, אבל אם זה קשור לרמי יצהר (ולא כתבתי כאן על שום דבר אחר), אז אפשר להגיד עליו הרבה דברים אבל אני בספק אם הוא נופל תחת ההגדרה של "טרול".

  5. ג'וני, מה יש, קצת ביקורת בונה, אז מה אם הבן אדם התפגר בדיוק, שיתמודד… בעצם אפשר כבר להכניס גם את פנינת הטקסט הזו לתיק חבצלת של יצהר עם הכיתוב: "עודף טאקט מעולם לא היה בעוכריו…"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *