אנסת בצבא? שלוש שנים. Next!

יונתן שלח את הטקסט הבא לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות:

שלום יובל,

 

אם צריך עוד חיזוק למה צעירים לא צריכים ללכת לשרת בצבא, הנה הידיעה הזו, שממנה עולה שהקצין האנס קיבל רק שלוש שנות מאסר בפועל. מאחר שב- YNET לא כתבו מהם השיקולים לעונש המגוחך הזה (אם יש בכלל כאלה), אני אשמח אם תתייחס לזה..

 אכן בידיעה לא מוסבר למה נקצב מאסר כה קצר. מה שכן נכתב הוא:

הקצין הורשע בעבירת אונס ובשני מעשי סדום, למרות שכתב האישום ייחס לו מעשים רבים נוספים. השופטים הזכירו בגזר דינם את פרשת אל”מ עטאף זאהר, שנידון באחרונה לשש שנות מאסר בפועל, לאחר שהורשע בחמש עבירות אונס, אך קבעו כי עונשו של הנאשם במקרה זה צריך להיות קל יותר.

אני לא יודע אם זו סיבה לא להתגייס לצבא. אני כן יודע שזו סיבה להתרגז, שזו הסיבה מדוע הציבור בישראל מתחיל לאבד את אמונו גם במערכת המשפט (האזרחית והצבאית). עבירת אונס היא אחת העבירות המרתיחות ביותר שניתן להעלות על הדעת ויש מקרים לא מעטים שבא לך לתלות את האנס, ממש כך. לא ברור איך אדם יוצא עם שלוש שנות מאסר לאחר שהורשע בשני מעשי סדום ועבירת אונס כשכתב האישום מייחס לו “מעשים רבים נוספים” ושלא מצא לנכון, עד הרגע האחרון, להביע כל חרטה על מעשיו.

30 מחשבות על “אנסת בצבא? שלוש שנים. Next!

  1. את דעותי על הצבא לא אכתוב כאן, כי הצבא נראה לי היום כגוף לא ממש מעניין, ואין לי כל עניין לדבר עליו.

    גם אין לי בעיה עם זה שהוא לא מצא לנכון להביע חרטה, אין שום צורך שאנס יתנצל ואין כל סיבה להתחשב בהתנצלות שלו אם יביע כזו.

    מה שאני כן רוצה זה לחיות במדינה שבה אנס נכנס לכלא להרבה שנים. זה הדבר הצודק לעשותו. האם לא ניתן להגיע למצב בו שלטון החוק עולה בקנה אחד עם השכל הישר ותחושת הצדק הבסיסית שכולנו מחזיקים בה?

  2. הזדמן לי בעברי לשבת כשופט צד בכמה משפטים בביה”ד הצבאי – חלקם לחיילים וחלקם לחשודים בפעילות טרור. החלטה על משכו של עונש הייתה תמיד אחד הדברים הקשים ביותר עבורי. אני חושב שאנחנו צריכים לתת לשופטים “The benefit of the doubt” מאחר שלא קראנו את השיקולים לעונש. (אני חושב שהמסמך עצמו הינו מסמך גלוי, אני טועה?)

  3. רוגל, באופן כללי אני מסכים איתך. מצד שני, יש יותר מדי מקרים, באמת יותר מדי, שאנשים המורשעים בעבירות קשות יוצאים בעונשים מגוחכים. יש לזה אפקט מצטבר והוא שלילי ביותר.

  4. רוגל, מאחר שיצא לך לשבת כשופט צד (מה זה אומר שופט צד?), בו ואאתגר אותך:

    בהנחה שהוא אכן אנס את החיילת הזו כפי שמתואר בכתבה (הוא הרי _הורשע_ בזה), תן לי דוגמא לשיקולים שיכולים להצדיק עונש של רק שלוש שנים. זה באמת מעניין אותי להבין איך המוח שלהם עובד.

  5. ועוד משהו, יובל: אני מסכים שיש לזה אפקט מצטבר שלילי, אבל כפי שאני רואה את הדברים “צדק”, מופשט ולא ברור ככל שיהיה, הוא הדבר החשוב. מאחר שאנו כחברה (גם בישראל וגם במערב) זונחים את הערכים הבסיסיים ביותר שהיו לנו, גם המושג הזה איבד כמעט את כל משמעותו, אבל השאלה הבסיסית עומדת בעינה:

    ללא כל קשר לסיכון שמהווה הבן אדם הזה בעתיד לקורבן או לחברה, וללא קשר לאפקט שיש לענישה שלו על פשעים שאחרים עשויים לבצע או להירתע מלבצע, מהו העונש הראוי, _הגמול הראוי_ לאדם שביצע דבר כזה? התשובה שלי: ללא נסיבות מקילות, 20 שנות מאסר. עם נסיבות מקילות: אף פעם לא פחות משמונה.

    ולמה? כי לפי תפיסתי חומרת העונש צריכה להיות דומה לחומרת הפשע, לנזק שגרם לקורבן, וזו עוד לפני כל שיקול אחר של אפקט מצטבר, הרתעה, או הרחקת התוקף מהחברה. כל אלה באים בנוסף, לא במקום.

  6. יונתן, אני בטוח שניתן לאתר את גזר הדין עם חוו”ד ביה”ד ולבחון את שיקול הדעת של השופטים לגופו של עניין. אני גם משוכנע שאם העונש קל מדי התביעה הצבאית תערער על קלות העונש – אני יכול להעיד על מקרה שכתבתי דעת מיעוט (אני דרשתי עונש חמור יותר) ושדעתי היא זו שהתקבלה ע”י ביהמ”ש לערעורים.
    לגבי השאלה מה זה שופט צד – הרכב השופטים בביה”ד הצבאי, במשפטים שדורשים יותר מדן יחיד, כוללים את השופט הראשי (אני לא זוכר את המינוח המדוייק) שהינו שופט מקצועי ושופטי צד שהינם קצינים בשירות פעיל. מה שהצבא מנסה להשיג, אני מניח, זו סינרגיה בין ידיעת החוק המקצועית ושיקולים ערכיים של קציני שדה – דבר שמונע את “הניתוק” של ביה”ד. אם אני לא טועה זוהי מסורת, מבורכת, מהצבא הבריטי.

  7. אחת המגיבות לכתבה כותבת שאי הצגת שמו של הקצין מגן עליו. למה לא חושפים אותו? למה לפחות אין קלון ציבורי?
    ועוד הערה קטנה: רק גבר יכול היה להגדיר אונס כעבירה “מרתיחה”. אשה לבטח הייתה בוחרת בשם תואר אחר.

  8. רוגל,
    אני אקדיש זמן קצר (ולא יותר מקצר) כדי לנסות לאתר את זה (מדובר במשפט צבאי, אני לא יודע אם החוק מחייב חשיפה של פסקי הדין). אבל לא ענית על השאלה: האם אתה יכול לחשוב על תרחיש כלשהו שיכול להצדיק עונש מגוחך כזה?

    ולגבי שופט הצד: תודה רבה על ההסבר. למדתי משהו חדש.

  9. TimeBuck,

    עם עונש כזה, כל דבר אחר, מבורך ככל שיהיה, הופך ללא משמעותי. אותם שיקולים מטורפים שהביאו את בין המשפט לקבוע כזה עונש מגוחך משמשים גם כדי להגן עליו.

    ואת צודקת עם עניין המרתיחה, ובאמת חבל שנשים לא מקדמות את נושא הענישה בישראל, שהוא לדעתי אחראי יותר מכל דבר אחר למצב שאליו הגענו.

  10. במרתיחה התכוונתי לדרך שבה היא משפיעה עליי כגבר שקורא על אונס. זה מרתיח את דמי. כמובן שזה לא שם התואר היחיד שבו ניתן להשתמש.

  11. ברק, כן, גם אני ראיתי את זה.

    זה עוד דבר שאני לא מבין. כאן דווקא יש טעם לנסות לקרוא את הפילפולים המשפטיים שהביאו את השופטים היקרים בבית המשפט (הנחוץ מאד מסתבר) לתת לרוצח הנחה של שלוש שנים.

  12. יונתן (אורלב):
    אני אסתכן בלנסות ולהשיב:
    לצערי אני סבור כי דווקא אונס בהרבה מקרים הנו אתגר שיפוטי לא קטן,
    מכיוון שבד”כ יש מעט מאוד ראיות “קשות” רוב המבחן השיפוטי מגיע לכדי הכרעה בין שתי הגרסאות השונות וכיצד השופט מתרשם מן הצדדים, ומכאן אני מניח כי גם שאלת ההסכמה אינה תמיד פשוטה להכרעה.

    וגם. משפט ששמעתי בעבר והתקשתי לקבל וככל שעובר הזמן אני מבין כי הוא אמת לאמיתה:
    “תפקיד בית המשפט אינו לעשות צדק (כי אין דבר כזה) תפקידו הוא לעשות סדר.”

  13. מכיוון שכולם פה “התרתחו” (ובצדק!) על קלות העונש ועל נימוקי השופטים אני דווקא הייתי רוצה להתרתח על משהו אחר.
    להתרתח על העובדה שהכתבה שפורסמה ב- YNET אינה מפרטת את נימוקי השופטים לעונש הקל. למעשה כמעט כל הכתבות המתפרסמות בנוגע לעונשים כלים קלים על מעשי אונס אינן מפרסמות את נימוקי השופטים בין אם הנימוקים הם ראוים או לא. דיווח כזה כל מטרתו היא להרתיח את הקורא ולעורר בו שאט נפש מהחלטות השופטים ובפרט ומהמערכת המשפטית בכלל. ואני בכלל גם לא מדבר על האתיקה העיתונאית של לספר סיפור במלואו ולא למנוע מהקורא אינפורמציה נגישה שיכולה להציג את כל העניין באור אחר.

  14. אני לא אתייחס לסוגיה של למה הפחיתו לו את העונש, כי אין לי את הגזר דין מול העיניים, אבל לפי השורה הקצרה “אך קבעו כי עונשו של הנאשם במקרה זה צריך להיות קל יותר”- אני בטוח שהיו לביהמ”ש שיקולים אחרים לשקול.
    הבעיה שלי, בהמשך לדעה של אריאל, היא לכתבי ynet, ולכתבים בכלל בכל העיתונים/אתרים בזמן האחרון. מרבית העיתונאים הפכו לרודפי כותרות, ולמעין המשך של העיתונות הצהובה. זה נראה כאילו כל התקשורת הפכה למעין כלי רכילותי ולא מעבר לכך. אני לא יודע איך הייתה כאן התקשורת בעבר, אבל כיום ההתדרדרות הזאת, והזילות העצמי של העיתונות ממש מעצבן אותי.
    הכל מתקשר לחברה של היום שמתדרדרת מוסרית, אבל זה כבר בלאגן אחר שאין לי כוח להיכנס אליו.

  15. רוגל,

    אנקדוטה קטנה על קושי של שופטים בבית משפט צבאי
    לעבדך הנאמן יצא בעיקר ללוות את העצורים למשפטים שלהם.

    אני מניח שאתה זוכר את היום בו שלושה אוטובוסים התפוצצו ברחבי הארץ (חיפה, י-ם וכו’)- ביום אחריו שדה התעופה בדהנייה עלה באש. באותו יום איתרע מזלי ללוות מישהו ממגידו למשפט בחטיבה/אוגדה בבית אל. ואני יכול לספר לך שפעולת התגמול לא הסתיימה בדהנייה.

    לא זוכר מה הבחור חסר המזל עשה (ציוני גדול הוא לא היה) אבל בעוד שהתובעת ביקשה 6 או 4 שנות מאסר, השופטים בחרו להטיל עליו משהו כמו 16 שנים. שאלתי אותה והיא אמרה שהעונש שביקשה הוא המקובל. השופטים ביצעו בו פעולת תגמול

  16. למקרה שלא הובן – מדובר בפלשתינאי – לא ממש חבר בוועדת קישוט של צופי בית לחם (איזה מדים מתוקים יש להם) אבל גם לא ממש המהנדס מס’ 2

  17. ועוד בעניין שופטי צד:
    חבריי ליחידה שימשו מדי פעם שופטי צד (אני לא הייתי קצינה ולכן נחסך ממני התענוג המפוקפק). סיפוריהם על משפטים צבאיים לפלסטינים בשטחים פשוט עוררו בי בושה. בדרך כלל השופט “המקצועי” המליץ ליושבי חבר השופטים על העונש הרצוי. חבריי, שפעמים רבות חשבו שהעונשים מוגזמים, נכנסו איתו להמקחויות שונות ומשונות וההבדל בגזר הדין במקרים הללו הגיע לכדי שנות מאסר! זהו אפקט מאוד משמעותי על חייו של אדם שנקבע לפי גחמותיהם של גורמים, שלא זו בלבד שאינם מקצועיים, גם אינם מצויים “בתוך” המערכת ואינם יודעים מה מקובל ומה לא.
    כל הרעיון של שופטי צד מופרך לחלוטין בעיניי, וצריך לכל הפחות להיות מוגבל למשפטים בהם הנאשמים הם אנשי צבא והעבירות בהן הם נאשמים קשורות לתפקידם (אז לפחות יש בכך הגיון מסוים).

  18. כל נושא המשפט הצבאי הוא בעייתי מאוד, אם לא להשתמש בביטויים קשים יותר. אני לא עו”ד או משפטן, אבל איזה מין “משפט” זה שהשופט הוא גם חבר המושבעים, העדים והתליין?

  19. לא מבינה למה להאריך במאסר, נטל שחוזר אלינו בגדול. לסרס. הרי לא מבריאים מהנטיה הזו. המאסר לא בדיוק “משקם”.

  20. עינב (14):

    אם השופטים סבורים כי יש ספק באשר לאשמתו, עליהם לזכותו מחמת הספק. גם אם יש חמישה אחוז סיכוי שהוא לא אשם, אפשר לזכותו. אבל מרגע שנקבע שאשם, הוא חייב לשלם את המחיר בגין מה שעשה. לכן אני לא מסכים עם מה שאת מציגה כאן.

    ולגבי:
    ”תפקיד בית המשפט אינו לעשות צדק (כי אין דבר כזה) תפקידו הוא לעשות סדר.“

    צר לי, גם על זה אני לא מסכים:
    ראשית, יש דבר כזה צדק. אני חושב שהוא נשחק לחלוטין כיום, וזה מצער מאוד. אני אתן לך דוגמע לצדק:
    קחי למשל את זה שרצח את הבחורה הזו במכונית לייד השדה ברמת גן. נניח שאני האבא שלה. זה יהיה צודק מאוד אם אני נשחט את הרוצח. פשוט, לא? לפעמים דברים יכולים להיות פשוטים.

    ונכון, בין המשפט צריך לעשות סדר. הוא אמור להאניש את הפושעים על פי מה שנקבע בחוקים, שלדעתי מכילים מרכיב משמעותי של צדק. בפועל, הוא לא פועל כך, וזו הסיבה לעונשים המגוחים שהוא פוסק.

  21. ואבהרה ועוד משהו:

    זה כמובן יהיה צודק באותה מידה אם המדינה תעשה את זה (נניח: תקבור אותו בכלא לכל חייב עד יום מותו), ובלי שום קשר לשאלה אם הוא מסוכן או לו, אם העונש מרתיע אחרים, או אם הוא עשוי לעשות את המעשה בעתיד. זה נקרא צדק, ואת זה אמורים לספק החוקים ולאכוף השופטים

    ואני גם מסכים עם מי שאמר שהכתבה מגמתית מאוד. הכתב אכן היה צריך להביא את השיקולים להקלה בעונש, זה רק היה מציג את הדברים בצורה חמורה עוד יותר.

  22. ”תפקיד בית המשפט אינו לעשות צדק (כי אין דבר כזה) תפקידו הוא לעשות סדר.“

    *זה* מזעזע.
    (איפה היה הפוסט על המקצוע הבזוי ביותר?)

  23. שמחה רבא, לגבי תגובה מספר 23:

    מטרת המאסר היא קודם כל להעניש. אחת הסיבות שאנסים עונסים היא שהם יודעים, או סבורים שהם יוכלו לצאת מזה בזול.

  24. יונתן, אני לא קרימינולוגית. לא נראה לי שהיעדר הרתעה היא סיבה לביצוע אונס. הבעיה מתחילה במקום הרבה יותר חולה.

  25. שמחה,
    אין ספק שאדם בריא בנפשו ובמוסריותו לא יאנוס אף פעם גם אם יא יענש כלל.

    ובכל זאת אני מאמין שכל פושע מבצע קודם כל שיקולים של רווח מול סיכון. מקרי אונס שונים ממקרים של, למשל, פריצה לבתים כי הם מעברי יצר, ועדיין אני חושב שהשיקול הזה משמעותי אצל אנסים.

    וחוץ מזה, עיקרון הצדק נשאר עומד בעינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: