אחרי שהבלוגספירה רעשה בגלל "פרשת זרובבלה", יובל שאל אותי איך זה שעוד לא קפצתי להגיד משהו כמו "אוי נו, מה אתם רוצים מהזרובבלה הזו, אתם כאלה צבועים". "מה קרה?”, הוא הקניט אותי בתקווה לחלץ פוסט, “שכחת להיות עצמך?”.
אז אני אמנם עצלן, אבל אתמול יצא לי לקרוא כאן (אחר-כך זה פורסם גם ב-Nrg) את הפוסט של אסף אביר בנושא. אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שהוא כתב שם, ממש לא בוער לי במיוחד לעורר שוב את הדיון בסוגיה (או במילותיה של חנה סנש: אלי, זרין, זה לא יגמר לעולם?) וממילא נדמה לי שעיקר הבעיה ב"התנפלות" על זרובבלה שייכת לתחום החמקמק של הפרופורציות. כלומר, באותה מידה, אם הפוסט שלה היה עובר בשקט ואף אחד לא היה טורח לגנות אותו, הייתי יכול להזדהות עם פוסט של איזה צדיק בסדום שפתאום היה שואל איך זה שבלוגרית כל-כך פופולרית כותבת כזה דבר מחריד, ואף אחד לא טורח לקום ולגנות.
ובכל זאת, יש הרבה אמת בדברים שכותב אביר. במובנים רבים בשיח הפומבי של החברה הישראלית הנאורה, מתקיים סוג של יחס הפוך בין העובדה שבפועל ערביי ישראל הם ללא ספק המגזר המופלה ביותר לרעה מבין כלל האזרחים במדינה, לבין העובדה שבאופן מסוים הוא המוגן ביותר מבחינת הדברים שמותר להגיד נגדו, לפי הקודים המקובלים (להם, כמו שכותב אביר, זרובבלה פשוט לא הייתה מודעת).
איך אפשר להסביר את הפער הזה? אם לאליטה הנאורה כל-כך חשוב "להגן" על ערביי ישראל איך זה שהיא לא פועלת באופן ממשי גם לשיפור מצבם בפועל? ההסבר הוא כרגיל מורכב, אבל הרבה ממנו אפשר למצוא בדברים שכותב אביר: "המילים האומללות של זרובבלה על ערבים… נאמרות – בתחבירים שונים, ברמות שונות של ציניות, סרקזם, סרקזם עצמי, כוונה וחוסר כוונה או סתם התענגות על הגסות-הטראשית – על ידי כל אחד כמעט. לא בבלוג, חס ושלום, כי אנחנו יודעים שאסור. אבל אנחנו אומרים, בלי להיות ברוך מרזל”.
פעם, כשעבדתי בתפקיד שולי באחת ממערכות העיתונים, ביקש ממני אחד הכתבים במערכת לבדוק אם (לאור השעה היחסית מאוחרת) מעוניינים שהוא יעביר ידיעה על תאונת דרכים עם הרוג ופצוע. לאחר שביררו איתי את זהות הנפגעים הגיעה התשובה הלא מאוד מפתיעה: "אלה ערבים, אז נוותר".
“תראה מה זה", אמר לי הכתב, “אנחנו בעיתון יורדים על כולם, אבל בעצם אנחנו הכי גזענים שיש". הוא צדק כמובן. כל עיתון במדינה היה קורע את הצורה לאיש ציבור או ידוען שהיה מעז להגיד בפומבי על תאונת דרכים קטלנית משהו כמו "לא נורא, הם ערבים". ובכל זאת, כל ילד בן יומו באותו עיתון ידע ברוב המקרים לדקלם ש"ערבים זה לא מעניין". ואל תטעו, דעותיהם הפוליטיות של רוב האנשים במערכות הללו מתאימות פחות או יותר לסטראוטיפ המקובל בציבור (מ"קדימה" ושמאלה), ובניגוד לזרובבלה, לכולנו שם היה ברור טוב מאוד, כמה רע נשמעת האמירה הזאת מחוץ לקונטקסט שלה (ולמען האמת, לא רק מחוץ לו).
ועדיין, אי אפשר למנות את מספר הסיטואציות בהן מצאנו את עצמנו נאחזים – לעתים תוך שילוב אלמנטים חתרניים שכללו עיקומי אף או הערות ציניות – באחד הכללים היחידים שהיו פחות או יותר מוחלטים וברורים בתוך העבודה הלחוצה והערפל התמידי ששרר סביב אותו מאפיין חמקמק, שהופך אירוע כלשהו שהתרחש במציאות ל"שווה ידיעה" או ל"סיפור".
אז מה בעצם אני מנסה להגיד? אני לא לגמרי בטוח. אולי שהלוואי שכל מי שכל-כך נזעק בתגובה לאמירות לא לגמרי מגובשות ולא מאוד מודעות לעצמן של בחורה צעירה בת 20, היה חש גם בדחף דומה לפעול באיזשהו אופן ממשי לשיפור מצבם ומעמדם של ערביי ישראל בחברה הישראלית.
כי מה שברור הוא שהמטרה לא יכולה להיות למנוע מאנשים לחשוב שערבים הם סוג של תת-אדם, או אפילו למנוע מהם לכתוב ש"ערבים הם חיות מלוכלכות", באמצעות הפעלת סוג של משטרת מחשבות (והאופן שבו נאלצה זרובבלה, בהוראה מגבוה, ממש לשכתב מחדש את הטקסט שלה, הוא צורם מאוד בעיניי, גם אם יכול להיות שאפשר להסתתר כאן מאחורי דרישת החוק, או משהו בסגנון). המטרה צריכה להיות לגרום לאותם אנשים להבין שהמציאות היא שונה, ולאפשר להם לדעת טוב יותר. איך עושים את זה? זאת שאלה גדולה, אבל יכול להיות שאפשר להתחיל באמצעות מתן דוגמה אישית.
דוגמא אישית:
בא להכיר מקרוב את התרבות הערבית. בא ללמוד את השפה. את המנהגים. בא לבקר בערים ובישובים הערבים.
הצטרף למסתערבים.
ושני דברים ברצינות –
תשאל את עצמך (ותחשוב טוב לפני שאתה עונה) מה בדיוק הגורם לאותה תופעה שתיארת במערכת העיתון שלך.
מזלך שאתה כותב כאן פוסט בתור בעל הבית. אם היית כותב את הדברים בתגובה לטור של יובל היית חוטף על הראש, שתלמד לקח.
יש לי הרגשה שהטרול שמעליי הוא לא הטרול מחמד שאילפנו. לא שיש לי כוח לאלף טרול חדש, אני סתם מציין עובדה.
ללא קשר טרול, אין לי בעיה עם דעות מנוגדות לחלוטין לשלי כל עוד הן מנומקות ולא באות בנוסחים סטייל אלמו נימי ("הבעיה עם השמאל היא שהוא שונא את המדינה ושונא את היהודים").
וללא קשר (2) ג'וני אכן מעלה סוגייה מעניינת לדיון.
אני לא חושב שהעורכים האלה היו גזענים, הם היו ציניים. הציבור הישראלי לא קונה סיפורים על ערבים או אפריקנים. ככתב בנענע, השקעתי שעות בכתבות על רצח העם בדארפור. זה היה בזבוז של זמן ומשאבים – בערך 30 קוראים נכנסו אליהן.
ומערכות חדשות באינטרנט מודעות, הרבה יותר ממערכות חדשות אחרות לרייטינג המדויק שיש לכתבות שלהן. אם הקהל לא יקרא, יווצר לחץ – שקט, בלתי נאמר, אבל מובן לכולם – לכתוב על משהו רווחי יותר.
אחלה פוסט. לדעתי, בסופו של דבר הרעש סביב זרובבלה דווקא עשה דבר חיובי ברמה היותר כללית והצליח לגרום לאנשים לשים לב לגזענות סביבם.
כותרת בעמוד הראשי של ידויעות אחרונות ביום חמישי "בדואי רצח את מעין". בYNET זה לא בכותרת אבל פרט בלתי נפרד מהמאמר http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3367437,00.html .
אז מה היה לנו ? שי דרומי – בדואים הם גנבים. מעיין בן חורין – בדואים הם רוצחים ואנסים. האם ההשתיכות הסקטוריאלית קשורה איכשהו למעשי הפשע האלו? סביר להניח שלא ושרוב הבדואים הם אנשים נורמטיבים, אבל מהו הרושם המצטבר בציבור?
אחר כך אנשי ידיעות שואלים את נענע מה נסגר עם זרובבלה. מענין מאיפה זרובבלה קיבלה את הדעות הקדומות שלה.
אני ניסיתי לשוב ולהסביר לה את העניין – אני מקווה שהדברים שכתבתי לה השכילו אותה יותר.
וכמובן גם למי שיגיע ויקרא את תגובותי ומאמרי בעתיד בנושא זה – אולי אכתוב על זה יותר בבלוג שלי.
ערבים זה לא מעניין ?!
יש אתר ערבי ישראלי שמאוד פופולרי – ונמצא גבוהה גבוהה בן האתרים המובילים בישראל
http://www.panet.co.il
יוסי, ממש לא ניסיתי "לסגור חשבון" עם העורכים האלה או להציג אותם כגזענים, וכמובן ששיקולי הרייטינג והמסחריות מוכרים לי היטב (אם כי לפחות לפי הנתונים שהיכרתי אז, חלק לא קטן מהציבור הערבי בישראל קורא את העיתונים הגדולים בעברית, ככה שיש כאן גם משהו מעבר לשיקולים עסקיים נטו).
כמו שאתה יודע היטב השאלה במה הציבור מתעניין ובמה לא, היא לא חוק טבע שאין מה לעשות מולו, אלא יותר סוג של מעגל שמזין את עצמו, ובו לאמצעי התקשרות עצמם יש תפקיד מאוד משמעותי. מה עוד שכל כלי התקשורת, משחקים במידה כזאת או אחרת – בהתאם ל"אופיים" – בין ה"חשוב" ל"מעניין".
אז אין לי נוסחאות קסם, ואני לא יכול להגיד שבסיטואציות אחרות נהגתי בהכרח הרבה יותר טוב מאותם עורכים, אבל כן, כשיצא לי לראות את הידיעה המסורבלת ההיא בידיעות של יום שישי, שמבחינת התזמון שלה אני בספק אם היא בכלל עומדת בסטנדרטים של חדשות, לא יכולתי שלא לחוש איזו בחילה קטנה בבטן.
דרך אגב להגנת המתלהמים בגלוב – אנחנו השתלחנו בזרובבלה לפני הרבה חודשים מבלי שהמילה ערבים הוזכרה בכלל.
מסכים עם כל מילה, בעיקר עם האבחנה של הקלות שבה בלוגרים מקלידים מילים (אפילו השוו אותה לדר שטרימר), מול הקושי לקיים את האקטיביזם בעולם שמחוץ לרשת. וחבל שהפוסט הזה מגיע כל כך מאוחר, כשהדיון הזה כבר כל כך מעייף ושחוק…
לדעתי הפוסט דווקא הגיע בול בזמן.
אגב, יובל, הפלאגין של הג'וני-בוט עובד אחלה. צריך להתקין אחד גם בשבילי.
אתה יודע, זה ממש מעצבן לשמוע דברים כמו: "שהלוואי שכל מי שכל-כך נזעק בתגובה לאמירות לא לגמרי מגובשות ולא מאוד מודעות לעצמן של בחורה צעירה בת 20, היה חש גם בדחף דומה לפעול באיזשהו אופן ממשי לשיפור מצבם ומעמדם של ערביי ישראל בחברה הישראלית"
אני אביעד. ולי יש אתר. אני אפעל במגבלות של האתר. אני לא יכול להציל את האזרחים בדרפור ואני לא יכול להביא שלום למזה"ת. אני גם לא יכול לתרום אלפי שקלים לילדי וראייטי. אבל אני כן יכול לפעול בספרה הקטנה שלי. מדוע אנשים חושבים שזו לא תרומה מספיק טובה?
אני חושב שזה מספיק בהחלט.
מרק ק.
אתה שואל בדיוק את השאלה הלא נכונה, וגם עונה עליה מבלי לבדוק.
האם ההשתייכות הסקטוריאלית קשורה איכשהו לגניבות החקלאיות בנגב? בוודאי שכן.
השאלה (בהפרזה) איננה "האם כל הבדואים גנבים" (סביר שלא, וזה לא משנה) אלא "האם כל הגנבים בדואים" (סביר שכן). זה לא קשור ל"דעות קדומות" אלא לידיעות אחרונות (בלי מרכאות).
מדי יום מתרחשות (אני מניח) מאות, או אלפי תאונות דרכים קטלניות בעולם. על רובן ככולן העתונות העברית בארץ לא מדווחת. גזענות? אדישות לחייהם של ההודים, האמריקאים, והשוודים שנהרגו בתאונות האלה? לאו דווקא. מדובר פשוט בהנחה (הנכונה, בדרך-כלל) שלציבור קוראי העיתון אין עניין במידע הזה.
ישנן כמה סיבות שבגללן תאונת דרכים בארץ, שכל הנפגעים בה הם ערבים, עשויה לעניין אותי (כיהודי ישראלי): ייתכן שהתשתית הלקויה שגרמה לתאונה עשויה לשמש גם אותי, או מישהו ממכרי, מתישהו בעתיד. ייתכן שאני עשוי לפגוש מתישהו את הנהג שגרם לתאונה, בנסיבות דומות.
אבל לדעתי אלה לא הסיבות העיקריות לכך שלידיעות על תאונות דרכים קטלניות (ומקרי מוות בכלל) יש קוראים. הסיבה העיקרית היא האמפתיה שהקורא מרגיש כלפי הקרבנות. ואם זו הסיבה, אז ברור לגמרי למה הרוגים ערבים מעניינים אותי פחות מהרוגים יהודים: זו בדיוק אותה הסיבה שבגללה הרוגים הודים/אמריקאים/שוודים מעניינים אותי הרבה פחות מהרוגים יהודים.
תגיד: "אבל הם ישראלים". כן, הם ישראלים: כלומר, הם מחזיקים בכיס תעודת זהות באותו צבע של זאת שבכיס שלי, והם חיים באותו צד של איזה קו שגם אני חי בו. אבל העובדות הבירוקרטיות האלה לא ממש מספיקות בשביל ליצור אצלי (או אצל הרבה מהקוראים היהודים של העיתון, אני מניח) אמפתיה. ואני לא רואה בזה שום שום דבר רע.
(ושאלה: האם בעתונות הערבית בארץ ידיעות על תאונות דרכים שבהם מעורבים יהודים בלבד זוכות לאותה הבלטה כמו ידיעות על תאונות שבהן מעורבים ערבים? אני אתפלא מאד אם התשובה היא חיובית, ואני לא רואה שום סיבה לרצות או לקוות שהיא תהיה חיובית).
שתי הערות:
1. יש פער קבוע בין עמדה והתנהגות. יש מקרים שהפער הוא קוטבי (אני חושב שערבים זה X אבל מוכן לעשות להם X-).
2. אם ההתנהגות שלנו היא הכתיבה שלנו וזהו, מעבר לזה אין בכוונתינו לעשות דבר כי כבר תרמתי בבלוג, הטיעון שלעיל קצת נחלש.
טרול, מצטער לא בטוח שהבנתי. האם אתה טוען שהבדואים גונבים בגלל שזו התרבות שלהם ולא בגלל שהם עניים והמדינה מפלה אותם?
הנה המחשה קלאסית למה שג'וני דו טוען: מתנוסס פה טוקבק גזעני למכביר של ברנע, ואף אחד לא פוצה פה.
ברנע, למה אתה חושב שהסיבה היחידה שאני עלול לחוש אמפתיה למישהו היא מוצאו? לא יכול להיות שאני אחוש למישהו אמפתיה לא בגלל שהוא יהודי כמוני אלא בגלל שהוא בלוגר כמוני? אולי בגלל שהוא תושב הנגב כמוני? בגלל שהוא סטודנט לסוציולוגיה כמוני? כל אלה נראים לי גורמי אמפתיה הרבה יותר משמעותיים מהלאומיות.
כל עוד תמשיך לחשוב שהקריטריון העיקרי המפריד בין אנשים הוא הגזע, תשאר גזען.
ולטרול – לפי בני סלע, כל היהודים אנסים.
דרומי: אני לא חושב שהסיבה היחידה שאתה עלול לחוש אמפתיה למישהו היא מוצאו. אבל אני, בניגוד להרבה אנשים אחרים, לא מנסה להגיד לך למי עליך לחוש אמפתיה ולמי לא.
אתה חש אמפתיה לבלוגרים? תקרא בלוגים.
אתה חש אמפתיה לתושבי הנגב? תקרא מקומונים של הנגב.
אתה חש אמפתיה לסטודנטים לסוציולוגיה? תקרא את ידיעון הפקולטה לסוציולוגיה.
אני לא טוען שמקומון הנגב צריך לכתוב על ענייני הגליל, שעיתון אגודת הסטודנטים לסוציולוגיה צריך לכתוב על מרצים לביולוגיה, ושבלוגרים חייבים, אבל חייבים, לעסוק בחייהם של חובבי טיסנים באותה אינטנסיביות שבה הם עוסקים אלה באלה.
אני חש אמפתיה ליהודים בכלל, וליהודים ישראלים דוברי עברית בפרט. לכן אני קורא עיתונים שיהודים ישראלים דוברי עברית הם קהל היעד העיקרי שלהם, ואני מצפה שהעיתונים האלה יכתבו על מה שמעניין את הקהל הזה, ולא על דברים אחרים. שוב – מה כאן לא בסדר?
מה לא בסדר כאן? הכל בסדר. האמירות שלך גזעניות, אבל חוץ מזה הכל בסדר.
א. אתה חש אמפתיה ליהודים בכלל. איך תהפוך את האמירה הזו כך שלא תהיה גזענית?
ב. למה אתה מניח שידיעות מיועד ליהודים ישראלים דוברי עברית בלבד? יש שני קריטריונים שמגבילים את קהל קוראי ידיעות: כדי לקרוא אותו צריך לדעת עברית, כי זו השפה שבה הוא כתוב, ולגור בישראל – כי זו המדינה שבה הוא מופץ. בהתחשב בעובדה שאין יומון ארצי אחד בערבית במדינה שלנו, ובקושי יש יומונים בכלל, יש להניח שרוב הערבים שקוראים עיתון יומי קוראים אותו בעברית. אבל הם, כנראה, לא נחשבים. כי העברית זה השפה שלנו, וישראל זה המדינה שלנו, והם צריכים להגיד תודה שהם גרים פה, לא כל שכן כשנותנים להם לקרוא עיתון.
מי זאת הזרובבלה הזאת בכלל? ולמה השטויות שהיא כותבת מעניינות יותר מכל שטות אחרת שאפשר למצוא בישראבלוג?
מהומה על מאומה…
אני לא חושב שמה שברנע אומר הוא גזעני.
ברנע מגדיר את כל היהודים כחלק מלאום אחד. לכן, כמו שיעניין אותו יותר מה קורה לבן משפחה שלו יותר מאשר שיעניינו אותו אחרים כך גם הוא יעדיף את בני הדת היהודית שאותם הוא תופס כלאום. באופן אישי זה נראה לי מטופש בגלל שהמשותף פה הוא משהו מאוד משני שתלוי בגורל בלבד (אימא יהודיה או לא), אבל זו הראיה המקובלת היום בארץ (או כך נדמה לי). הלאומיות הזו היא בסופו של דבר לא גזענית על אף שבאופן טבעי מי שלא מרגיש חלק ממנה לא יאהב אותה.
גזענות אומרת שהוא צריך לומר שגזע אחד עדיף על השני אבל לגיטימי שלבן אדם תהיה קבוצה שיהיה איכפט לו יותר ממנה מאשר מאחרות.
אביעד, יש לטעמי קצת היתממות בהודעה שלך (וזה בלי להזכיר את העובדה שלמרות הדרמטיות, לעניין דרפור או לתרומות של אלפי שקלים לילדי וריאטי אין שום קשר למה שכתבתי).
לדעתי, כמו שכתבתי בפיסקה שהזכרת, סביר לצפות ממי שכל-כך נחרד מאותן אמירות של אותה בת 20 לא לגמרי "סגורה על עצמה", שיעשה עם זה גם משהו מעבר. כמו שכתבתי בהמשך, המשהו הזה יכול להתחיל בלהסתכל קודם כל על עצמך (ואני כמובן לא מכיר אותך באופן אישי) או לבדוק איך נניח אתה מתנהל במסגרת העבודה שלך בהנחה שהיא משפיעה באיזשהו אופן על דעת הקהל (וממש לא כתבתי את הפוסט הזה מתוך איזו עמדה של קדוש, או מטיף בשער).
אבל כמובן זכותך לחשוב שמה שאתה עושה באמצעות האתר שלך הוא מספיק בהחלט.
ברנע, ה"פילוסופיה" של מה שווה ידיעה ומה לא, ולפי איזה פרמטרים זה נקבע מורכבת מהרבה שיקולים. גם של תפיסת עולם, וגם של רייטינג, וגם של אילוצים טכניים, וגם של נהלי עבודה.
לדוגמה, באותו מקרה שתיארתי סביר להניח שאם כבר היו מכינים בעיתון ידיעה על תאונות דרכים אחרות, אז היו אומרים לכתב, תעביר, ונוסיף את זה לידיעה הקיימת. ואם אותה תאונה עם אותם נפגעים הייתה מתרחשת בצהרים, אז היו מוציאים אפילו צלם, כי אלה הנהלים. את עצם העובדה שהרבה יהודים ישראלים חשים – כמוך – חוסר עניין לנוכח מוות של ערבים ישראלים (במקרה הטוב. במקרה הרע זאת תחושת שמחה), אני לא יכול להכחיש.
ג'וני – תודה על ההסבר. כדי להבהיר: אני, באופן אישי לא חש שום שמחה כשאני שומע על ערבים שנהרגו בתאונת דרכים (כמו שאני לא חש שום שמחה על הודים, שוודים וכו'). לשמוח על מוות של מישהו שלא עשה, ולא התכוון לעשות, לי, או לאנשים שאכפת לי מהם, כל רע – נראה לי דבר דוחה וברברי.
מהדברים שלך משתמע שחוסר העניין שלי (ושל הרבה יהודים, כדבריך) מטריד אותך באופן כלשהו, ולא ממש ברור לי למה, אלא אם כן אתה שותף לנסיון המוזר ליצור יש מאין תחושת סולידריות בין אנשים שכל המשותף להם הוא סוג התעודה שהם מחזיקים בכיס.
אגב – כיוון שאף אחד לא נענה לאתגר שלי, ניסית בעצמי לחפש את המלים "حادث طرق" (תאונת דרכים) באתרי האינטרנט של א-סינארה וכל אלערב. רמת הערבית שלי לא אפשרה לי לעבור ביסודיות על כל התוצאות, אבל מהמדגם שראיתי, בכל הידיעות שצוינו בהם שמות של נפגעים, אלה היו שמות ערביים, וברוב הגדול של ידיעות שצוין בהם רק שם המקום שבו התרחשה התאונה, מדובר היה בישוב ערבי. ואני עדיין לא חושב שאף אחד מהעיתונים האלה הוא "גזעני" (או אפילו אנטישמי) – לפחות לא על סמך המידע הזה.
מרק ק.,
באמת לא הבנת כי אני בסך הכל אומר שהבדואים גונבים,
והם גונבים בהיקף כזה שכל נסיון לבוא ולהתעלם מכך הוא טמינת ראש בחול.
לא ניסיתי להכנס לשאלה למה הם גונבים, אבל מיותר לציין שדיון כזה בשאלה יכול להתקיים רק אחרי שהחלטנו והסכמנו שאכן הבדואים גונבים.
האם עכשיו אתה טוען שהם גונבים משום שהם עניים והמדינה מפלה אותם (וזאת לאחר שטענת, ואני מסכים, שרב הבדואים דווקא לא גנבים)?
לדרומי –
קודם כל אתה בדיוק נותן דוגמא לטענה שלי על חשיבה לוגית עקומה.
אם אתה רוצה לפתח אנלוגיה על יהודים ואנסים, אז הטענה היתה צריכה להיות "כל האנסים יהודים" ולא "כל היהודים אנסים".
שנית, להציע הכללה על סמך דוגמא אחת זה מגוחך. גם אם הדיווחים בעיתונים הם חלקיים, יש בהם לצערנו מקרי אונס וגניבה מדי יום. השערה לא בדוקה שלי היא שאנסים מפוזרים בין כל המגזרים – ערבים ויהודים כאחד. גניבות חקלאיות בנגב – זה מונופול בדואי.
ומה לגבי רוצחי נערות צעירות? להזכירך, זה היה הטיעון שעלה. אתה הסטת אותו, למרבה הנוחות, לנושא הגנבות החקלאיות (סתם טיפ לא קשור, אם אתה רוצה להבין למה כל הגנבים החקלאיים הם בדואים נסה להבין קודם למה כל מי שגונבים ממנו הוא יהודי)
ולצוות הגלוב – יש סיבה מיוחדת שאתם לא מאשרים לי תגובות?
ברנע, אם נשים רגע את תחושותיך האישיות בצד (כי אני הרי לא ממש יכול להתווכח עם מה שאתה באופן אישי מרגיש) ונעביר את הדיון למישור העקרוני, אז מה שיש לי להגיד הוא כזה:
אותו "חוסר עניין" מטריד אותי במידה שאני מזהה שיש בתוכו גם סוג של אמירה. אני שואף למצב שבו לא תהיה אפליה בין אזרחי ישראל ללא קשר למוצאם או לדתם, ואני מניח שמי ששותף כמוני לאותה שאיפה גם יחוש אמפתיה מסוימת, או סוג של תחושת "שותפות גורל", עם כלל האזרחים הישראלים (גם אם בסוגריים הוא יגיד שהוא קודם כל מזדהה יותר אם אלה מבין הישראלים שהם גם יהודים).
מעבר לכך, גם הצגת הדברים שלך לפיה זה מעין מובן מאיליו שמי שהוא כמוך, יהודי וישראלי, יגלה "עניין", או תחושות של אמפתיה, רק כלפי מי שהם גם ישראלים ויהודים (או רק יהודים), לא נראית לי מבוססת. תחושות של "קירבה" כלפי זרים גמורים שאליהם אנחנו מתוודעים באמצעות כלי התקשורת מבוססות על מאפיינים משותפים בינינו לבין אותם זרים, כשאין שום סיבה להניח שהמאפיינים האלה מתחילים ונגמרים בקירבה על בסיס דת או לאום.
נראה לי שאין שום קושי להוכיח שבינך לבין אזרח ישראלי ערבי ממוצע יש הרבה יותר מן המשותף, מאשר בינך לבין ההודי או השוודי הממוצעים. כך שגם ההיתממות הזאת היא לא ממש במקום. ואגב, בתור יהודי וישראלי, מה בדיוק אתה חש כלפי אזרחי ישראל שעלו מרוסיה והם אינם יהודים?
דרומי (וירדן), אין לי מושג למה התגובות שלכם הוכנסו לסטטוס של ממתינות לאישור (יכול להיות שלא את הכל מספרים לי כאן). בכל מקרה, עכשיו הן באוויר.
טרול, דיון על "בדואים הם גנבים" צריך להיות מבוסס על עובדות. מאחר שמדובר פה על התקשורת הישראלית שלא רוצה לעסוק בעובדות אלא מעדיפה רכילות, אין הרבה סיכוי שמהסיפור של שי דרומי יתפתח דיון בעובדות. אז מה נשאר לנו בסופו של יום? ההכרה שהבדואים הם גנבים בלי להביא שום הצדקה לטיעון הזה.
דרומי –
אני לא המשכתי עם הדיון על "רוצחי נערות צעירות" מהסיבה הפשוטה שבניגוד ל"גניבות חקלאיות" זה לא פשע שאני מייחס בו מונופול לערבים או לכל סקטור אחר.
לגבי הטיפ שלך – אתה התחלת. גונבים מיהודים, כי לתוך הגניבות מתגנב לו הסכסוך הלאומני. ואם רצית לרמוז שלא גונבים מחקלאים ערבים כי אין לגנוב מהם, סע לגליל, ותראה איך משאירים סככות עם ירקות בשטח, בלי שומר, ואף עגבניה לא חסרה.
מרק ק. – יש מונח, אפילו משפטי, שנקרא "מן המפורסמות". אני טוען שעובדתית, ובלי קשר לסיבות ולנסיבות, הרב מוחלט של הגניבות החקלאיות ובנגב בפרט הם מעשה ידי ערבים ובדואים. אם אתה טוען אחרת, חובת ההוכחה עליך. אדרבא – תוכיח.
ג'ון, אני אתך בעניין הפרופורציות. לזה התכוונתי, רק באופן יותר מזועזע.
גו'ני, הייתי רוצה שתקרא את התגובה שכתבתי פה. זה כתוב באנגלית (שאינה ברמת שפת אם אצלי), אבל זה די ברור.
http://2jk.org/english/?p=39
גו'ני (9):
אני מסכים איתך.
הידיעה בידיעות אחרונות הייתה מחליאה, ולו רק משום שהיא שיקרית:
היא פורסמה כ- 11 (!) ימים אחרי פירסום הפוסט שלה, והם כתבו שם שהיא אמרה את הדברים בטור האחרון שלה. זה כמובן שקר. הידיעה בידיעות אחרונות פורסמה אחרי שהיא פירסמה שניים או שלושה פוסטי הבהרה ועוד שני פוסטים לא קשורים, אבל היי, אם צריך כותרת, למה לתת לעובדות להפריע? למה להיתפס כעיתון שמביא ידיעה על סיפור שהתרחש לפני 11 ימים, כשאפשר לשקר ולגרום לקורא לחשוב שמדובר בידיעה טרייה ובסיפור שמתרחש עכשיו ולא הסתיים כבר מזמן?
מה שכן, זה דווקה לא שייך ל"מאפיה השמאלנית" (במרכאות, במקרה זה). אני מניח שכך עושים העיתונים כל הזמן, רק שב"כ קשה לזהות את זה. הרי אם לא הייתי מכיר את הסיפור, הייתי מאמין לעיתון רחמנא ליצלן.
לפחות לזרוב יצא מכל הסיפור הזה משהו: אם היא תהיה עיתונאית/אשת תקשורת מצליחה (ואני מאחל לה את כל הטוב שבעולם), היא כבר יודעת מה אסור להגיד. עדיף עכשיו מאשר אח"כ.