בשבועיים-שלושה האחרונים הופיעו לא מעט טקסטים על "קפה דה-מרקר". חלק אוהבים מאוד, חלק ככה-ככה, חלק לא נורא מתרשמים.
גם אני נרשמתי לקפה, נכנסתי והסתובבתי קצת. אני כמעט ולא מבקר שם מה שהופך אותי לאדם הלא מתאים להעביר ביקורת כזו או אחרת על המקום. הבעיה שלי היא אחרת.
הרשתות החברתיות יוצאות לי מכל החורים.
זו הפעם השניה השבוע שאני יוצא כנגד הטרנד החברתי ואני מתחיל לתהות "אולי אני לא רואה פה משהו שכולם רואים". אולי. מה שבטוח הוא שכמות הרשתות החברתיות היא בלתי הגיונית בעליל וקשה לי להאמין שיש מישהו שיחלוק על הטענה שרובן יתאיידו פשוט מכיוון שאין מספיק אנשים לכל הרשתות המזופתות האלו!
ובכלל, אני מודה, אף פעם לא ממש תפסתי את הקטע. לא נרשמתי ל-Linkedin וסרבתי לכל הזמנות לצרף את עצמי לרשימה כזו או אחרת. מעולם לא נרשמתי באתר חבר'ה שבעבר כבר טענתי שהוא מתמחה בהפרחת צ'יזבטים. אגב, מההודעה על השקת "שירות אחסון לתמונות דיגיטליות בנפח 10 ג'יגה" נותרה רק ג'יגה אחת, לא לפני שאיזו בהמה איים לתבוע אותי בגלל הטקסט הזה (מעניין לציין שלמרות שבהודעה של החברה, אז ב-2004, היא הודיעה שתספק שירות לאחסון תמונות, כיום כתוב באתר כי "מאחר והאתר אינו משמש כאתר לאחסון תמונות אלא רק לצפייה ופיתוח של תמונות…" כמה מפתיע). ובכלל כל הרעיון של רשת חברתית נראה לי מחניק, דביק ומציק.
יכול להיות שהקפה של הטוש יהיה הלהיט הבא. האמת שכבר אין לי מושג מכיוון שנראה לי שהמצפן שלי ושל האינטרנט אינו מצביע על אותו הצפון. מה שבטוח הוא, שבמציאות הנוכחית שבה יאפים מחפשים יאפים אחרים להתחכך בהם, הקפה עונה על צורך אמיתי.
מסכים לחלוטין, בנוסף, האתר של דה מרקר הוא עוד חסיד של נטוורקינג,
תופעת הנטוורקינג קצת מפחידה אותי, זה נראה קצת כמו "בוא תעשה חברים, בסוף יצא לך משהו מזה…לא בדיוק ידידות, משהו כמו… כסף"
מנסיוני בכתיבת בלוג, פוסטים שמתחילים ב'די' או 'נמאס לי מ..' אוטומטית מעוררים בקורא תחושה קלה של טרחנות
בניחוח הזקנים מהחבובות.
בעצם, גם טוקבקים שמתחילים ב'מנסיוני בכתיבת בלוג'.
לול!
מעולם לא טענתי שאני לא טרחן או זקן, אך כמו שאמרתי כבר לגדי, אין זה אומר בהכרח שאני טועה (או צודק, לצורך העניין).
תלך עוד צעד קדימה
בשביל מה צריך מליוני אתרים באותו נושא?
אתה בוחר מה מתאים לך – כן כן לא לא
בודקים רואים מרגישים ונשארים איפה שמצא חן
ההבדל לדעתי – בקפה אפשר למצוא אנשים סביב ה 30 + +
באתרים אחרים לא ממש
ריקרדו – אני חושב שלא ירדת לסוף דעתי. כמובן שבסופו של דבר הגולש בוחר איפה הוא רוצה להיות ואיפה לא. השאלה היא מדוע *מקימים* כל כך הרבה רשתות והאם יש בהן *צורך*? זה קצת מזכיר לי את הרציונל של IOL (זוכרים שהיה פעם משהו כזה) שבסוף שנות ה-90' הקימה עשרות פורומים שונים (פורום תה, פורום חובבי רשת ג', פורום מניקות, פורום מסרבות להניק וכן הלאה) כאשר הטענה היתה – יש לכולם מקום.
ובכן, לא, אין לכולם מקום. יש גבול לתשומת הלב שהגולש יכול להעניק לעושר העצום של השירותים שמציעים לו. זו הסיבה שאין היגיון במה שקורה בשוק הרשתות החברתיות (ואני מתייחס בעיקר למה שקורה ברשת בכלל ולא בהכרח בישראל) ושרובן יתאיידו.
הקפה של דה' מארקר הוא וולט 2.0 בעיקרון מקום קטן שלא פונה אל הרבה אנשים אך האנשים שהוא פונה אליו הם האנשים "המשפיעים" אם זה בתחום הטלויזיה או המחשבים. ולכן לא הוא לא יהיה הדבר הבא הוא רק ישמע ככה
ועוד משהו (יוצא לי שתי תגובות ברצף כי אני ספאמר וכי רק עכשיו חשבתי על זה) עכשיו שהקפה קיים מה יקרה לבלוגרים של טה' מרקר? ואיך כותבים THE בעברית עם ד' או ט' ?
באנגלית אמורים לבטא את זה יותר כמו זי. אני אומר לכתוב את שלושתם לפי סדר האותיות. דזטה.
אני דווקא מאד בעד הקפה. אם הוא ינוהל היטב, הוא יהיה אתר מאד מרכזי.
יובל, דווקא הדוגמא של IOL (ואחריהם תפוז עם אותו הגיון) סותרת את מה שאתה אומר. פתיחת עשרות פורומים, מאפשרת יצירה של קהילות קטנות יחסית, שבהן ניתן ליצור סוג של אינטימיות ושיחה. ב-ynet ניסו את המודל ההפוך: פורום אחד ויחיד לאוכל, פורום אחד ויחיד להורים וכו'. ככל שיותר אנשים נחשפו לרשת, והקהילות שם הפכו פופולריות יותר, כך הפכו אותם פורומים לבלתי נסבלים, כי אי-אפשר היה להתמודד עם היקף תנועה כזה, ועדיין ליצור קשרים. פתיחת פורומים נוספים בנושאים מקבילים, איפשרה למעשה יצירה של קבוצות נפרדות וקהילות של ממש.
לגבי הרשתות החברתיות, ברור שרובן נבנות בגלל שזה טרנדי, אבל זה בהחלט עונה על צורך קיים.
מאזינה, הדוגמה של IOL היא דוגמה לחברה שעל בסיס עשרות (אולי מאות) הפורומים שהיא הקימה היא רצתה ללכת לבורסה כיוון שהיא טענה שזה מודל עסקי שיחזיק את עצמו.
כולנו זוכרים מה היה הסוף של IOL, כן?
יכול להיות שלא הבנתי נכון את הפוסט שלך. האם אתה טוען שאין קשר בין קפה דה-מרקר ורשתות חברתיות בכלל ובין מה שגולשים מחפשים ברשת, או שאתה טוען שהן טעות כי אין מאחוריהן מודל כלכלי?
אני טוען שאין היגיון כלכלי בעושר ובעומס הבלתי נסבל של רשתות חברתיות (רשת חברתית לגברים, לנשים, לאומואים, ללסביות, לילדים, לכלבים, לאנשי עסקים, לרופאים, לאקדמאים, לפיזיקאים, לכימאים, לבימאים, לטכנאי קול, לצעירים, לצעירות, לילדים, לילדות, לחתולים, לחלילניות – וכן הלאה).
למעשה, גם אין היגיון מעשי. אנשים מורכבים מהרבה מאוד קשרים צולבים. אדם יכול להיות גם הורה, גם איש שיווק, גם חובב רכיבה על אופניים, גם יוצא תנועת המושבים, גם מתעניין בשח וגם אוסף סיגרים. בכמה רשתות חברתיות הוא יכול לבלות? התוצאה היא שהוא נתקע במקרה הטוב באחת (במקרה הרע כל הקונספט של רשתות חברתיות לא מדבר אליו – כמו אליי) וזהו.
לכן ההנחה המוקדמת לפיה אם רק נבנה את הרשת הם כבר יבואו, פשוט לא עומדת בשום מבחן – לא מבחן המציאות ולא מבחן הכלכלה.
מצד שני, אם אתה נותן תשתית שבה יכולות להיווצר רשתות חברתיות (ואני לרגע לא טוענת שזה חייב להיות מה שמוגדר כיום "רשת חברתית"), העובדה היא שרשתות אכן נוצרות, אם זה בפורומים, בבלוגים או במקומות אחרים. איפה אדם בוחר להשאר – לדעתי מהר מאוד מפסיק להיות חשוב ההקשר הנושאי, אם בכלל היה כזה מלכתחילה, ומה שנשאר זה השאלה האם מצאת אנשים אחרים שיש לך איתם שפה משותפת, ואתה נהנה לבלות איתם ביחד און-ליין.
שאלת הכמויות, אגב, נכונה תמיד, לגבי כל תחום, ולא רק ברשת. מה גורם לחברה חדשה לקום, למרות שלכאורה התחום שבו היא פועלת רווי או הולך לקראת רוויה? התקווה שלהם לעשות את זה טוב יותר, או לפחות בצורה כזו שהם יוכלו למשוך אליהם לקוחות על חשבון המתחרים. זה אותו דבר ברשתות חברתיות, או בכל סוג של שירות אחר ברשת.
יש גם רשתות חברתיות מסוג אחר, למשל "באופן טבעי".beofen-tv.co.il
עם מודל כלכלי משונה ו- 20 אלף כניסות ביום.
שורת המחץ שלך על היאפים שמתחכחים ביאפים הגדירה בשבילי בצורה החזקה ביותר את הבעיה שלי עם האתר הזה. הנט הרגיל מנתק אותנו מן המציאות הלא וירטואלית, אבל מציע בתמורה חווית מפגש עם עולם רב גוני לא פחות. עולם שיש בו הכל,חכמה וטפשות צדק ואפלה משמשים בו בערבוביה. בנט קפה- אני חש בחומות הבצורות שמגינות על "הרשת החברתית" מכל הברברים שבחוץ, ועל "הרשת העסקית" מכל הכלומיניקים שלא מתעניינים באמת בעשיית כסף.
אני ברברי, אני זקוק לכסף, אבל גם סולד מן הריח שלו.