קופי פייסט

הבעיה באינטרנט, ואת זה יודע כל אחד שכתב אי פעם משהו ברשת, היא שהכל נשמר. אדם יכול להיות רציני, אחראי ומשכיל, אבל גיגול מהיר יחשוף הכל, כולל התגובה שהשאיר בפורום “רוני סופרסטאר”. כמובן שיש לכך פתרון, בדמות חברות מסחריות שמסירות כתמים מן העבר. אבל יש דברים שאי אפשר להעלים – צילומי מסך שנלכדו בידי archive.org הזריז, כולל פוסט הנאצה על הבוס והתמונות שלך מחובקת עם אבי ביטר.

שבועמידע מדווח על סוזן של, בעלת האתר American Family Advocacy Center שתובעת את ארכיון הרשת, בטענה כי זחל לה באתר ללא רשות. הצצה זריזה באתר המדובר מעלה את תגובתה של סוזן (הייתי כותבת “של של”, אבל זה נראה מוזר) במבחר גדלי וצבעי פונט, שעיקרה – הם התחילו! של טוענת כי הארכיון תבע אותה, כדי שיקבל אישור לזחול באתרים, להעתיק את תכניהם ללא אישור וללא תשלום ולפרסם אותם. אז היא תבעה את ארכיב.אורג בחזרה.

מעבר לשאלה המשפטית של מי התחיל ואמאאאאאאאא הוא נגע לי בתכנים, עולה כאן סוגיה מעניינת – האם כל מה שנכתב אי פעם, סופו להישאר? האם אין לכולנו זכות להחליט האם משהו שמחקנו, אכן יישאר בפח המיחזור של האינטרנט?

13 מחשבות על “קופי פייסט

  1. המממ…
    לשלוח תגובה זה כמו לשלוח מכתב בדואר (לא האלקטרוני). לא נהוג לבקש אותו בחזרה, ובטח לא לתבוע מישהו על כך.
    חוץ מזה, זה מאוד כיף להסתכל על דפים מהעבר ולראות דברים שכתבת או אתרים שאהבת, גם אם הם היו ממש מטומטמים.

  2. בפראפראזה על הגשש החיוור, “אני פירסמתי את זה באינטרנט אבל לא העליתי על דעתי שמישהו יקרא ו/או יזכור את זה.” מצד שני, בתי משפט בארה”ב כבר פסקו שלינק זה משהו לא חוקי, אז מי יודע.

  3. לדעתי, כמו שסופר לא יכול לאסוף את כל הספרים שלו בחזרה לאחר שמכר אותם, כמו שעיתונאי לא יכול לדרוש את העיתונים שכתב בהם בחזרה וכמו שכותב אימייל לא יכול להכריח מישהו למחוק את האימייל שנשלח אליו, כך גם אנחנו לא יכולים פשוט למחוק תוכן שיצרנו ופורסם ברבים.
    ברגע שהטקסט פורסם, אנשים יכולים להעתיק אותו, יכולים לקבל ממנו השראה, יכולים להפיץ אותו. אם הם ירוויחו מהטקסט כסף, נוכל לתבוע אותם, אבל לא נוכל למנוע מהטקסט להישאר שריר וקיים.

  4. גם חלק גדול ממה שאת עושה בעולם שמחוץ לאינטרנט נשמר. העניין הוא שדרושים משאבים אדירים בשביל לחטט בכל הארכיונים הללו, בזמן שבאינטרנט יש את גוגל. השאלה היא לא האם יש צורך לאפשר לנו למחוק את עקבותינו (לא צריך), אלא מה מעמדם של אתרים כמו גוגל וארכיב אורג. האם הם מאגרי מידע שכפופים לחוק מאגרי המידע, מאגרי מידע מסוג חדש, ספקי שירותים, חברות בעלות עניין מסחרי או כל ישות משפטית שתרצי.

    ברגע שמישהו ישאל ויענה על השאלה הזו, כל הבעיות האחרות יפתרו מעצם ההגדרה (אם גוגל הוא מאגר מידע, יש לאפשר לך להסיר את עצמך ממנו).

    גררר, אופניק שונא משפטפטת.

  5. פצצת אטום וכל זה יגמר?
    אז מה אנחנו נחזור לעשות? במה נעבוד?

    אני לא יודע לגביכם, אבל אני לא לוקח טוריה ליד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: