את באמת מברברת

סיון קלינגבייל מהטוש, כותבת פוסט בו היא עונה על הפוסט הזה וממחישה את הטענה שישנם אנשים שיודעים לכתוב אבל לא יודעים לקרוא.

לא הייתי מגיב לרשימה המשעשעת שלה אם לא היה בו מרכיב כל כך מרכזי האופייני לכתיבה בקפה*: התבשמות העצמית. קלינגבייל בטוחה שהיא גילתה את אמריקה: כל אחד יכול לכתוב. לאאאא! וואלה?! איזו מלכה. כדי להגן על זכותם של הכותבים להביע את דעתם, היא עומדת במרכז החדר, רוקעת ברגליה וזועקת “תנו להם לכתוב! מותר להם!”. תשמעו, קמה לנו נלסון מנדלה של הבלוגרים.

קלינגבייל ושכמוה בונים בובת קש שאף אחד לא עומד מאחוריה רק כדי להצית אותה ולרקוד מסביבה בעוד שאר המגיבים טופחים על שכמה, מרעיפים עליה כוכבים ירוקים ועורך האתר מכניס את הפוסט שלה לקטגוריית “הפוסטים המומלצים”. היא מסבירה שגם לאנשים בלי רקע ובלי השכלה מותר לכתוב (ואוו! באמת?), היא מצטטת חוכמה בגרוש שפעם כולם כתבו יומן והיום אנשים כותבים בלוג (יו, איך לא חשבנו על זה קודם?) ממשיכה בהצהרה מדהימה שהקפה הוא בסך הכל פלטפורמה (די סיון, די, אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם האינטלקט שלך) וחותמת בכך שאלו שמעבירים ביקורת על הקפה עושים את זה כי הם נלחצים מהתחרות (ברור, הרי עד לאחרונה הגיעו לבלוגים השונים מיליוני מבקרים שהכניסו להם עשרות מיליוני שקלים בחודש ועכשיו כשהקפה הגיע, הכל נגמר. עד עכשיו היו באינטרנט הישראלי 100 אלף בלוגים ועכשיו יש 102 אלף בלוגים. הו, התחרות הארורה).

רגע, רגע, אני חייב להפסיק. גם לי יש תובנה: באינטרנט, אם אתה מעלה אתר ב-HTML, כולם יכולים לגלוש אליו.

ובחזרה לנושא. רמת הטיעון של קלינגבייל מביכה בילדותיות שלה. דומה הדבר למישהי שאומרים לה שהחולצה שהיא לובשת לא מחמיאה לה והיא מתחילה לצווח שיש לה זכות ללבוש חולצה. לא פלא שניגשים אליה, מלטפים את ראשה ואומרים לה “כן חומד, יש לך זכות, יש לך זכות”. השאלה מעולם לא היתה האם מותר לך לייצר תוכן (מה במשפט “אין בכל זה לומר שאין לאנשים האלו זכות ביטוי. כמובן שיש להם“, שנכתב בפוסט המקורי לא ברור לך?). השאלה היא איזה ערך יש לתוכן שלך ואיזה סוג של תוכן אתה מייצר. למרבה הצער, במקרה של קלינגבייל השאלה היא רטורית.

* זה יהיה הפוסט האחרון לתקופה הקרובה על הקפה. קיבלתי הרעלת קפאין מהעיסוק בנושא הזה.

22 מחשבות על “את באמת מברברת

  1. זה רק נדמה לך שהם מרוכזים בעצמם, שם בקפה. בעצם מה שהם רוצים זה לכתוב, לבטא את עצמם. מה, מותר להם! ואם הם כותבים, הם רוצים שיקראו, לא? אז תמיד אפשר לכתוב על הנושא החביב על בלוגרים – הבלוגרים עצמם. פוסט שעוסק בזכות הציבור האינטלקטואלי-ברנז’אי-מתוחכם-מהוקצע-מקצועי לתעד היטב את הגיגיו, הגיגים שכוללים דברי שבח לכתיבת פוסטים, שעוסקים בכתיבת פוסטים וכן הלאה. פוסטים כאלה מאוד חביבים על הקוראים בקפה, ולכן הם מעניקים להם כוכבים ירוקים, מזמינים את כותביהם לבלוגיהם ולרשימת החברים שלהם, שכוללת עוד כותבים שקיבלו כוכבים מאנשים שהיגגו על זכות הציבור ליצור תוכן בפלטפורמה ללא עריכה. זה בעצם ליטוף קבוצתי, שדרוג של ה”בלוג יפה, מוזמנת לבלוגי” של ישראבלוג; לא מדובר בעניין חדש, על המוטיב האנאלי הזה מתבסס המודל של הרשתות החברתיות.

  2. בלי להגן על הקפה או על מנהליו, תרשה לי לפחות להגן על (חלק מ)יושביו – מאחורי מסך הדאווין יש כמה כותבים שאשכרה כיף לקרוא אותם. כמו בכל פלטפורמת בלוגים – יש הרבה דברים לא מעניינים ואוויליים, ויש גם דברים טובים. העניין הוא, שכמו שדברים מתנהלים כרגע, האסימון בסוף ייפול לתושבי הקפה האינטיליגנטיים יותר, והם ייזכרו שיש עוד פלטפורמות שאפשר לכתוב בהן.

  3. כמובן שהכללה, מטבעה, עושה עוול לחלק מהאנשים. ברור לי שיש בקפה לא מעט אנשים מעניינים שמייצרים תכנים מעניינים. השאלה מי נותן את הטון ואת מי המערכת דואגת לדחוף קדימה.

  4. מצחיק שבפלטפורמת תוכן גולשים, רוב הוויכוחים נסובים סביב המערכת, המנהל, העורך והמדיניות. הרבה רוצים חוקים וקודים אתיים, שמישהו יגיד להם מה לעשות ואיך.

    אולי לא מצחיק. עצוב.

  5. אני לא חושב שזה קשור למצחיק/עצוב.
    הבעיה עם הקפה – ואולי זו לא בעיה, זה feature – היא שמדובר בפלטפורמה חצי ציבורית-פתוחה וחצי פרטית-סגורה.

    מצד אחד התוכן הוא מבוסס גולשים. מצד שני המערכת *היא* זו שמחליטה אילו פוסטים הם “מומלצים” *היא* זו שמחליטה למי לסגור את החשבון (“אלוהים אדירים! הוא לא שם תמונה שלו! מהר תמחקו אותו!”) ו*היא* זו שמציפה את התכנים ש*היא* בוחרת מהקפה אל אתר הדה-מרקר.

    כך שנראה לי שהפליאה שהגולשים מרימים עיניים למערכת אינה במקומה.
    המערכת בקפה הרבה יותר חזקה ממה שמישהו שם מוכן להודות.

  6. אני עדיין חלק מהמרקר ולכן מנועה מלהגיד את דעתי המדויקת על התנהלות מערכת הקפה, אבל באופן עקרוני ברור לי לחלוטין שמערכת כזו צריכה להיות מנוהלת בעדינות יתרה עם מחשבה על אנשים כבני אדם, ולא כחיילים שיש להעמידם במסדר. מצד שני, יש הרבה אנשים בקפה שמאוד אוהבים שאומרים להם מה ואיך לעשות כי חוסר האנונימיות לכאורה גורם לאווירה נעימה ואנושית יותר (ראה תגובתי לגולדן בפוסט על ביקורת תרבותית וזה), אז אולי כן צריך את היד הקשה הזו – עבור מי שאוהב את זה ככה.

  7. ושוב הרשי לי להוסיף, אני לא חושב שזה עניין של “צריך את היד הקשה”. אני חושב שזה אחד המקרים שבהם הארכיטקטורה של המערכת והדרך שבה היא נבנתה מכתיבים את הדרך שבה היא פועלת.
    מהרגע שהמערכת היא של הדה-מרקר והדה-מרקר רואה בקפה כלי אסטרטגי עבורו, על כל המשתמע בכך, ברור שהמערכת תרצה ותפעיל שליטה חזקה יותר במתרחש בתוכו.
    זו הסיבה שאני לא לגמרי הבנתי את התלונות של צביקה. הוא הגיע למקום שבו ברור שיש למישהו אינטרס שהעניינים ינוהלו בדרך שלו ורק בדרך שלו ולאחר מכן הוא מתלונן על זה שהדברים מתנהלים בדרך של המערכת. כאילו, באמת נורא מפתיע.

  8. יש שליטה והכוונה ויש שליטה חזקה מדי. כמו שפרינסס ליה אומרת לטארקין ב”שובו של הג’די” –

    The more you tighten your grip, Tarkin, the more star systems will slip through your fingers

    במקרה של צביקה לא אמרתי כלום, כי מצד אחד האקט שלו היה נגד תקנון האתר (גם אם הוא נראה לו או לא) ומצד שני הטיפול בעניין היה גרוע – אז כמו בכל מריבת אינטרנט, כולם יצאו לא משהו.

  9. הייתי עסוקה בלהתלבט אם אני אוהבת יותר את סטאר טרק או את סטאר וורז?

    בטח יש פה עוד איזה כמה גיקיות בארון, מסתובבות. אני בטוחה שאני לא היחידה.

    אני מקווה.

  10. חחח תמר (המגיבה הראשונה) את כל כך צודקת. רוב החבר’ה בקפה ברגע שהם איבדו את האנונימיות שלהם הם איבדו את היכולת לכתוב. לא תראו שם פוסטים משעשעים על הילדים או פוסטים על טיולים רגליים. כן תראו שם פוסטים על פוסטים של אחרים, פוסטים על טיול ג’פים ופוסטים שמטרתם להוות כתבת תדמית לעסק.
    בקיצור יש שם בלון נפוח בחשיבות, שחסרה בו הרבה מן האמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: