פרשת ציפורי – מחשבות שאחרי

אני חושב שאפשר לסכם, פחות או יותר, את הפרשה שהרעישה, כדברי צביקה אלברגר, את הברנז’ה של העיתונות הכלכלית.

הסיכום פשוט: עד עכשיו לא ברור מה בדיוק קרה עם הטור הזה. ב”גלובס” מעדיפים לא להגיב למרות שידוע לי שגורמים רבים פנו לעיתון, לחגי גולן (עורך “גלובס”) ולאלי ציפורי עצמו, כדי לקבל הסבר פשוט. אף אחד מהם לא קיבל תשובה. אלו שפנו ל”גלובס” יכולים להתנחם בכך שהם בחברה טובה – גם העיתונאים בעיתון לא יודעים לומר דבר על הפרשה הזו וגם הם לא קיבלו הסברים למעשיו של האיש השני בהיררכיה המקצועית-עיתונאית בעיתון.

אני רחוק מלחפש את קרקפתו של ציפורי. אינני מחפש דם בסיפור הזה ואינני מעוניין שהקריירה של ציפורי תונח על החגורה שלי. אני לא “טורף עיתונאים” למחייתי וזה לא מסוג הדברים שהייתי רוצה ברזומה שלי. אני מאחל לציפורי המשך קריירה פורייה ומוצלחת. כפי שכבר אמרתי, אינני מכיר את האיש, לא אדע לזהותו ברחוב וממה שאומרים לי, מדובר באיש מקצוע מהמעלה הראשונה בתחומו שזוכה להערכה רבה בתוך העיתון ומחוצה לו. מה שמפליא אותי, ורבים אחרים, הוא חוסר היכולת לבוא לקוראים ולעיתונאים שעובדים במערכת ולומר להם: שמעו, היתה טעות כזו או אחרת, או לא היתה טעות, זו רק אי הבנה או משהו. במקום זה קוברים את הסיפור ברכות.

אבל אפילו זה לא הדבר שבאמת מכעיס במקרה שלפנינו. מה שמכעיס היא שתיקת הכבשים; אמצעי התקשורת ואתרי הברנז’ה בישראל. הדה-מרקר, שכולם חיכו שירים את הסיפור הזה, החליט לא להתקרב אליו. כנראה הם רוצים שקט תעשייתי, הם לא רוצים שיגידו עליהם שהם “מחפשים את גלובס” או שמחים לאידו של מתחרה. במובן הזה צביקה עשה להם שירות. הוא כתב על הנושא, הדה-מרקר שמו את הטקסט שלו באתר הבית של הטוש וכך הם גם יצאו ידי חובה וגם לא עשו כלום – הרי זה תוכן גולשים, זה לא אנחנו. גם שני העיתונים האחרים, “ידיעות אחרונות” ו”מעריב”, לא הזכירו במילה את העניין.

חמורה מזה לא פחות, ואולי אפילו יותר, היא שתיקתם של אתרי הברנז’ה שמידיעה אישית אני קובע שכו-לם שמעו על הסיפור לאחר שקראו אותו כאן. הנה הסיפורים בהם העדיפו לעסוק שלושת אתרי הברנז’ה הגדולים בימים האחרונים:

אייס: רשת התכשיטים מגנוליה פותחת סניף רביעי בחיפה. קולו של שרלי שיטרית, שהחל לכתוב טור נשכני נוסח ולווט על התקשורת, נדם. הוא העדיף לעסוק ב”ידיעה בלעדית!” על הדחתו של אריה אבנרי מחברותו במועצת העיתונות.

נרג’ ברנז’ה: “השיר שלנו” עולה בשידור חוזר ב-yes. ללא ספק, ידיעת השנה.

וואלה ברנז’ה: נורית ברירו לרדיו 99. ומפת התקשורת השתנתה לנצח.

אין כאן עניין של קרדיט. אינני מחפש שיזכירו את שמי, מזכירים אותו מספיק, תודה רבה. יש כאן עניין עקרוני יותר והוא בשביל מה צריכים את אתרי הברנז’ה האלו? בשביל לאוורר רכילות? האם זו הצהרת המשימה שלהם, להיות “ציפורה” של הברנז’ה? אם התשובה היא חיובית הרי שזה מביש.

כאשר אני שומע טענות בדבר “התקשורת” שעושה כך או אחרת, זה תמיד משעשע אותי. אין גוף שנקרא “התקשורת”, אין מועצה שבה מתכנסים עיתונאים באמצע הלילה שמחליטה באילו סיפורים לטפל ובאילו לא. אבל נוכח השתיקה הרועמת של כל מי שהיה אמור להזכיר אירוע שכזה, אתה יכול רק להרהר מה קרה כאן. האם העיתונאים מעדיפים לשתוק כי מי יודע, אולי יום אחד ירצו לעבוד ב”גלובס”? היתכן שהם חושבים שזה פשוט לא סיפור שכדאי לעסוק בו כי הוא לא מספיק חשוב?

אולי זו התשובה. אחרי הכל, יש דברים מהותיים יותר לקיום של המקצוע שלנו. לדוגמה, הידעתם ש”ערוץ הבידור יצלם תכנית לייט נייט במועדון הוויסקי א-גוגו בהגשת איש חיי הלילה עומר גרשון”?

עדכון: דבורית מעדכנת עם תגובת ציפורי לפרשה. גם במקרה זה, אתם מוזמנים לשפוט.

עדכון 2: הסיפור יצא מגבולות הבלוגספירה.

19 מחשבות על “פרשת ציפורי – מחשבות שאחרי

  1. אכן סיכום ביניים עגום של מצב העיתונאות הכלכלית שלנו והמדיה בכלל.

    למען הסר ספק אין חולק לגבי חשיבות הסיפור ושפכתי על כך כבר יותר מדי מילים.

    לגבי דה-מרקר הסיפור אכן לא צבר תאוצה והטור בבלוג הנידח שלי (+הפניה לעמוד ראשון) הוא בוודאי לא תחליף לעיסוק בנושא בפרינט או בכתבה באתר.

    אלא שהסיפור לא צבר תאוצה גם בעולם הבלוגיה (קפה דה-מרקר כמשל שהרי שם כל פיפס מרעיש עולמות). וזה לטעמי הכי עצוב.

    האדישות העיתונאית קלה לפרשנות. זה רגיש, זה מביך, זה עשוי להתפרש כמאבק בין עיתונים וכד’. תפוח אדמה לוהט מדי. אני לא מצדיק-רק מסביר.

    את האדישות של הגולשים קל להבין, אבל קשה לקבל!

    הטיב לתאר זאת אחד המגיבים בבלוג שלי שקבע שמה אני מתפלא שזה לא מרגש אף אחד במדינה שבה ראש ממשלה-נשיא-שר אוצר וכד’ נמצאים בחקירה. אז עיתונאי אחד אולי “נעזר” בעיתון אחר. SO WHAT

    ואני עדיין בתחושה עמוקה שאם הסיפור היה ממריא ברשת- העיתון היה פשוט חייב חייב חייב לא להתעלם. לא מאחריות חברתית אלא משיקולים עסקיים נטו.

    שורה תחתונה – כשכל המדיה “הרשמית” והבלוגרית (שוב למעט חריג או שניים) מתעלמת מהסיפור אז זה קודם כל פוגע בנו הקוראים.

    אני מצפה מהעיתון הכלכלי שאני קורא להיות אמין, מדויק, מקורי, ונושכני כשצריך.

    וכשעיתון מבין שסיפור כזה יכול לחמוק ללא תגובה ורעש ציבורי הוא קצת נזהר יותר בהמשך, אבל מוציא אנחת רווחה גדולה ומתישהו בעתיד חוזר לסורו על
    חשבון כ-ו-ל-נ-ו.

    אבל לא באתי לחנך, אלא רק להגיד ליובל -תודה.

    שבת שלום

  2. הרי ברור לך שאף אחד בדה-מארקר לא ירים סיפור כזה. מחר או מחרתיים הוא עלול למצוא את עצמו במצב שהוא צריך לשלוח קו”ח לגלובס.

  3. תאוריית קונספירציה: יכול להיות ש”הטוש” לא מתעסקים בנושא הזה, פשוט כי גם שם משתמשים בטריקים דומים, רק שמקורות ההעתקה שלהם עדיין לא נחשפו. כלומר, יכול להיות שהתופעה כה נפוצה בעיתונות הישראלית, שאף אחד לא רוצה לפתוח את הדלת הזו וישנה איזושהי הסכמה שבשתיקה (או לא בשתיקה) לא לפתוח את הנושא הזה לדיון.
    אני לא חובב גדול של תאוריות קונספירציה, ואני מאד רוצה להאמין שהרעיון שלי מופרך לחלוטין, אבל זה באמת מאד חשוד, כל השתיקה הזו.

  4. מה חדש בזה?
    הרי כל האתרים הגדולים החל מ YNET והמשך בוואלה ואחרים מעתיקים כתבות מאתרים אחרים ללא הרף. כאחת שחורשת בלוגי טכנולוגיה אני יכולה לומר שכל כתבה שאני רואה באתרים ישראלים כבר פגשתי יומיים-שלושה קודם בבלוגים מהעולם, גם אם הם לא מועתקים מילה במילה.

  5. ירון – זה שמישהו לא מגיב לא מחשיד אותו מיידית בשותפות “לטריקים”, והאינטרסים הם בדרך כלל הרבה יותר פשוטים. אולי אני נאיבי אבל ייתכן גם שחלק מהמגיבים הפוטנציאליים ממתינים בכל זאת להתייחסות גלובס. בכל מקרה חובת ההוכחה עליך-מצאת קטע מועתק-הצף אותו לאלתר.

    בשני המקומות הכותבים הם עובדים הגונים ויצירתיים ולא מדובר על מגיפה לא בגלובס ולא בדה-מרקר. כשמדובר גם על כתיבה בתחומי שוק ההון והכלכלה הישראלית הביצה מאוד קטנה ומי יעתיק ממי? אבל כשמדובר בעיתונות חו”ל הסיפור אחר.

    ליולי – מי שרוצה להעתיק או להשתמש בקטע של מישהו אחר בדרך כלל משנה אותו קצת כדי שיקשה לזהות את המקור. פה גם זה לא היה ולכן הסיפור יותר תמוה. בכל מקרה זה שאתרים ובלוגים מעתיקים ומועתקים זה לא חדש ולא הסיפור פה.

    כאן מדובר על סגן עורך עיתון וראש מערכת חדשות של עיתון כלכלי מוביל. עיתון ששם כנר לרגליו את המאבק בשחיתות הכלכלית וכו וכו’. ולכן יש פה סיפור גדול על אתיקה עיתונאית כל עוד לא יובהר אחרת

  6. רגע! רגע! רגע!
    הסיכום העגום של יובל לא מעיד משהו על העיתונות והתקשורת הישראלית!?
    מה ההבדל בין העתקת טור מה-FT? לבין “קופי פייסט” של הודעות לעתונות, למשל, במדורי צרכנות? או ידיעות חדשותיות של דוברים כאלה או אחרים – כן, גם בעולם הכלכלי ואולי בעיקר?…

    מה ההיתממות? אני באמת לא מבינה.
    ממתי עיתונאים נחשבים יצורים אינטלגנטים כל כך, שמדי בוקר מייצרים חומר מקורי ותחקירים אינסופיים?

    מספיק להיתמם, וציפורי הוא לא גאון הדור…
    יאללה באמת נמאס העיסוק הזה, כי גם כשב”עין השביעית” חושפים סיפורים מזוויעים על עיתונאים “מלאכותיים” הסיפורים נקברים עמוק בתוך האדמה, יממה לאחר שהם נחשפים.

    לתקשורת מותר לבקר כל עוד היא לא מבקרת את עצמה. ולעיתונאים מותר לעשות
    ה כ ו ל, בעיקר כשיש מעליהם עורכים ובפרט כשמעל העורכים אין כלום!

    וכן, אני מזלזלת באינטלגנציה של רבים מהם…
    זה שיש לעיתונאים ולעורכים כוח בדמות יכולת אינסופית לחשוף תחום כזה או אחר, זה עדיין לא עושה אותם מקצוענים, ידענים או מטיבי כתיבה.
    אין שום אמות מידה מוסריות להעסקת עיתונאים. אין שום קוד אתי ואין תנאי קבלה מוגדרים למקצוע.
    אין שום איגוד מקצועי, אמיתי ומהימן שמבקר או דואג, מלבד איגוד העיתונאים האימפוטנטי שמורכב מכמה אנשי רוח מתוסכלים שדואג רק לתחת של עצמו.

    כל מי שרוצה להיות עיתונאי, ויש לו את הקשרים הנכונים (לעיתים גם בלעדיהם), ביום שיחליט להפוך עיתונאי יצליח בכך, כך שמדובר במקצוע בלי שום אמות מוסר או מידה מוגדרים ולכן בטח שלא מקובלים…

    ואם נעסוק בעיתונות כלכלית, שם בכלל המצב עגום עד כדי אבסורד!

  7. זה כמו לצפות מאיילה נשר חסון שהיא תדווח שבעלה קשור למפלגת קדימה, וככה היא קיבלה סקופ שיקרי עם סלומון קרובי כדי לעזור להשתיק את המבקר.
    לא הגזמתם?

  8. אני עם ליידי די.
    יובל, כנראה שרק לך ולעוד מעטים אכפת. ואתם ספורים וחלשים מכדי לשנות משהו.

    שוק התקשורת הישראלי קטן מכדי לשקשק אותו יותר מדי, בייחוד למי שרוצה לעבוד בו גם בעתיד.
    שלא לדבר על איכות התכנים.
    כתבתי על זה מזמן וזה לא משתנה, רק מתדרדר בעידן הרשת.
    http://www.notes.co.il/eitan/5030.asp

  9. סתם רעיון….
    אולי שווה שמישהו ירים את הכפפה וישלח ל-FT תרגום של כל הסיפור.
    אולי יחליטו האנגלו-סקסיים להפוך את כפפות העור-ארנבת שלהם לכפפות איגרוף ולחבוט בסיפור הזה באופן חזק יותר.
    אולי “יענישו” את גלובס מצד אחד, ומן הצד השני (או אולי בעצם זה אותו צד), אם תהיה תביעה של FT נגד גלובס, אז באמת יהיה פה סיפור כי הטוש, למה נט ואתר האנרגיה יוכלו פשוט להעתיק את הידיעה על הגשת התביעה בלי להרגיש שהם הרימו את הסיפור בעצמם. אחרי פרסום התגובה הזאת, אם זה אכן יקרה, אז אפשר להגיד שהקדמתי את תיאוריית הקונספירציה.
    ש שב שבת שלום!

  10. יובל – אתה יודע שאני לא כותב הרבה תגובות, אז דיר באלק תקרא לאט ובעיון.
    צביקה – גם אתה תפנה שלוש דקות.

    כמה דברים:
    א. קודם כל, לפני כל דבר אחר, אני חושב שפרשת אלי ציפורי היא כבר הצלחה גדולה – גם אם לא נדע אף פעם מה באמת קרה במסדרונות האפלים של גלובס. וזה בגלל שפה, בגלוב, נפל דבר: יובל וצביקה סוף סוף מדברים כמו בני אדם במקום לנסות לנשוך אחד לשני את הצוואר – מזל טוב!

    ב. שניכם אנשים טובים (כן, אפילו צביקה), ושניכם מבינים את חשיבות העניין, ולשניכם יש השפעה על מה שקורה בבלוגספירה. אם כבר הצלחתם לדבר – תתגברו על חילוקי הדעות שלכם בתחומים אחרים ופעלו יחד בנושא הזה. גם לפרשת הירשזון לקח חצי שנה להגיע לעיתונים היומיים.

    ג. אז אל תתפנקו – תמשיכו לפמפם, לקדם, לדוור.

    ד. בתור התחלה, כתבתי פוסט ושמתי לינקים. אתם יודעים את הכתובת, תמשיכו משם.

    ה. אני חושב שקוקו (תגובה מספר 9) כיוון לדעת חכמים. אני מוכן להתערב אתכם שמי ששלח את הסריקות ליובל ישלח אותן גם לפיננשל טיימס. מישהו כאן בא לחסל חשבון עם ציפורי, זה לא ברור?

  11. שוקיג, בקשר לסעיף ה’ – זו בהחלט אפשרות שחשבתי עליה (חיסול החשבונות). העניין הוא פשוט: אם זה הגיע אליי זה היה גם מגיע למישהו אחר. מרגע שמישהו מחזיק ביד סריקה של שני המקורות, אי אפשר כבר לעצור את כדור השלג.

    בקשר לשאר הסעיפים, ידידי, התבלבלת בצביקה.

  12. תודה לסרגיי ולארי שהביאונו וכו’.
    כשאלי ציפורי יעשה אגו-גוגל הוא ימצא את פוסט “השראה או פלגיאט” בתוצאה הראשונה.

  13. יובל, לא התבלבלתי בצביקה. אם כי אני מודה שחשבתי בלב על המריבות שלך ושל בשור, עוד ב”דוארזבל”, והצטערתי שבנושאים כאלה שחביבים על שניכם אתם לא משתפים פעולה.

    (בכלל, אני לא זוכר הרבה שיתופי פעולה בין בלוגרים חזקים – לא שאני רומז שאתה כזה…).

    בקיצור: לא התבלבלתי בצביקאים, רק איחדתי אותם ברגע של התרגשות פיוטית. נפעמתי מזה שצביקה (כלשהו) ואתה הסכמתם על משהו. מזה שיש עיתונאים שמוכנים לעסוק בנושאים רגישים, כשכולם מסביב סובלים מטמירת אשך.

  14. הדירוג של הגלוב בגוגל בסדר גמור ואף יותר מזה. פשוט מקדימים אותו עמודים מאתרים גדולים יותר, שגוגל זוחל בהם לעיתים יותר קרובות.

  15. מי אמר שגלובס לא מגיב? עכשיו יזכירו את זה לציפור כל חייו, במיוחד כל מיני איתמרים עורכי ביטאוני רואי חשבון שכבר לא שם. אבל שום דבר לא יציל את גלובס ממנו. בגדול הכלבים נובחים נובחים ונובחים והציפור עוברת…
    http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000201753&fid=845

  16. ציפור דרור – נראה כמו התנצלות של ילד בכיתה ג’. נוסיף עוד פאדיחה למדורת הפאדיחות של גלובס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: