הפרסום המקוון עובד! (בפרינט)

גורע שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות צילומים של העמוד הראשון של עיתון “הארץ” כפי שהוא מופיע היום. מכיוון שגם אני מנוי על “הארץ” מיד הבנתי מה הציק לו. הבאנר הארוך הזה (סטריפ) שמודבק/מוצמד לעמוד הראשי ובעצם מסתיר חלק ממנו. כפי שניתן לראות, החלק העליון של הסטריפ מותאם לתוכן המערכתי של העיתון.

לגורע זה נורא הציק. אמרתי לו שיותר מהכל זה מלמד עד כמה העיתונים נדרשים להיות יצירתיים כדי למשוך מפרסמים ועד כמה רחוק הם מוכנים ללכת כדי להשיג את הכסף הגדול שהמפרסמים מציעים. הזכרתי לו שזו לא הפעם הראשונה (למעשה זו הפעם השניה) ש”הארץ” מפקיע את העמוד הראשון שלו לטובת סטריפ כזה של פרסומת. מה לעשות, החיים לא קלים בעולם הפרינט.

נפרדנו כידידים.

אבל אז, פתחתי את “גלובס” של אתמול. כך נראה מוסף G:

כן, גם כאן יש סטריפ פרסומת שמתוח לכל אורכו של עמוד השער, המפרסם הוא אותו מפרסם, אך בניגוד ל”הארץ” הסטריפ הפרסומי ב”גלובס” אינו משתלב בשום דרך ואופן בעמוד הראשי – הוא פשוט מסתיר חלק ממנו. הנה כך זה נראה כאשר מזיזים את הסטריפ הצידה:

נו טוב, אמרתי לעצמי, מרצדס השתלטו על שני העיתונים ועשו זאת באמצעות טכניקה מקוונת קלאסית: הסתר את התוכן. אבל אז פתחתי את “גלובס הערב” וגיליתי שם פרסומת שאם היא לא השראה מפרסומות מקוונות ש”דוחפת” את הטקסט, אני לא יודע השראה מהי. שימו לב:

הסיסמה שמלווה את הפרסומת הזו היא “אי אפשר לעצור אותה”, והמכונית (כן, שוב מכונית), מזנקת מהעמוד הימני אל תוך העמוד השמאלי כאשר העיצוב של הידיעה והכותרת שלתוכה היא נכנסת מתכופף, תרתי משמע, כדי לקחת חלק בגימיק הפרסומי. מזמן לא ראיתי שיתוף פעולה מדהים כל כך בין מחלקת הפרסום למחלקת התוכן והגרפיקה בעיתון יומי. אם אלו הייתי צריך להעריך הייתי אומר שעתיד המגמה הזו רק תלך ותתחזק.

אאאאאז (אוף, די כבר עם האאאאאז הזה) שלא יגידו לכם שהפרסום באינטרנט לא עובד!

עדכון (15.10.07): היום מופיעה במוסף הכלכלה של “ידיעות אחרונות” הפרסומת עם האוטו שמזנק לתוך הטקסט. אני מניח שהיא מופיעה גם ב”מעריב”.

נכתבו 18 תגובות לפוסט “הפרסום המקוון עובד! (בפרינט)”

  1. רואה שחורות:

    אין לי מושג מה קורה בארץ, אבל בארה”ב עיתוני הפרינט בפאניקה ועל סף התמוטטות, בגלל בריחת המפרסמים למדיומים אחרים, ובעיקר מאובדן הכנסות ממודעות הלוח (classifieds) שעוברות לאתר Craigslist, בין היתר. גם שם דרכי ההתמודדות שלהם היא הפרעה לקורא (וגם רידוד התוכן והצהבה) במקום להפוך את העיתון לאטרקטיבי יותר ומעמיק יותר, ולחדד את ההבדל בינו ובין אתרי האינטרנט.

  2. אמיר:

    ר”ש – זה שהם הופכים להיות רדודים יותר וצהובים יותר זה בגלל שהקוראים נהיו כאלו. תהליך
    דומה מתרחש בארץ כבר הרבה שנים. כמה אנשים קוראים הארץ ? כמה אנשים רואים כוכב נולד ? כמה אנשים רואים כל תוכנית שהיא, העיקר שהיא בערוץ 2 ? אנשים מעדיפים לא להתעמק, אם
    אפשר. תן להם תכנים פסבדו-עמוקים במסגרת בידורית והם מרוצים.
    דוגמה מצויינת היא שוואלה, אתר התוכן מס’ 1 בארץ (לפי נתוני כניסה), שואבת תכנים רבים
    מהארץ, שאל האתר שלו נכנסים פחות מעשירית הגולשים.

  3. timbuck2:

    אמיר, אני אתייחס רק למה שאמרת לגבי האתר של הארץ:
    האתר של הארץ לא עובד במתכונת של אתר רגיל. הוא אתר שכרגע נראה כאילו כל מטרתו היא ללוות את העיתון המודפס. הוא לא מתעדכן כל רגע, ומרבית חלקיו הם בעצם העלאה של דברים מודפסים. לכן, זה לא ממש ענייני להשוות אותו לוואלה.
    עם זאת,
    למחלקת הגרפיקה של אתר הארץ יש הברקות מקסימות מדי כמה ימים. היום למשל עם הצרכנות החדשה או משהו כזה, מדור שהועלה מהמוסף המפונפן שלהם. ושם רואים חדשנות שבשאר האתרים זונחים בגלל הדינמיות של עדכון התוכן כל הזמן.

    ואם כבר דיברנו על האכסניה כמסגרת לאיכות הקהל:
    כנס מדי פעם לידיעות “צהובות” בהארץ (ידיעות בר רפאלי וטוריו של בני ציפר) או לידיעות פוליטיות, ותיווכח שהטוקבקים הם אותם טוקבקים כמו של למה-נט. הקהל הוא אותו קהל. לכן, לא הייתי ממהר לאפיין רדידות או עומק לפי התוכן הנקרא.
    גם אנשים משכילים קוראים רכילות, וגם אנשים רדודים מתעניינים באיכות הסביבה.

  4. רואה שחורות:

    אמיר דוקא מייצג היטב את החשיבה הסטנדרטית (והמוטעה) של עיתונים בארץ וגם בארה”ב. לפי קו החשיבה הזה, מי שרוצה למכור יותר עיתונים (ולהרויח יותר כסף מפרסום) צריך לרדד את התכנים. אבל בארה”ב קורה תהליך הפוך: מי שרוצה תכנים רדודים מוצא אותם באינטרנט, ואין לו צורך בעיתון המודפס. הטענה היא, שהדרך הנכונה לעיתון שרוצה לשרוד היא להעמיק את התכנים, ולהתרכז בתחומים שאתר אינטרנט לא יכול לספק: תחקירי עומק, פרשנויות של מומחים וכו’. בינתיים רוב העיתונים לא מקבלים את העצה הזו – ומצבם הולך ומדרדר. כידוע, מה שקורה בארה”ב היום יגיע אלינו בעוד 4-5 שנים. נחיה ונראה.

  5. אמיר:

    ר”ש – אבל למה שעיתון מודפס, שנלחם על חייו, יפנה לקהל מצומצם יותר ? אני לא צריך
    להוכיח לך שתכנים בעלי המכנה המשותף הנמוך ביותר פונים לקהל רחב יותר. אתה טוען שעיתון
    צריך להתעמק כדי להשיג יותר קוראים ? זה מנוגד לכל התפיסה הצרכנית של התאגידים הגדולים.
    בפני כל מנויי הכבלים והלווין עומדת האפשרות לצפות בערוץ ויוה או בערוץ 8 – באיזה ערוץ לדעתך
    צופים יותר ? בארה”ב אולי יש קהל גדול מספיק שרוצה עומק ושיחזיק כלכלית עיתונים – בארץ
    אני בספק רב.

  6. צפריר:

    timbuck2, אתה יוצא מנקודת הנחה שהטוקבקים מייצגים את קהל הקוראים.

  7. דור:

    לא רק גלובס התאמצו עם הפרסומת לאוטו שדוחף את הטקסט – זה גם היה השבוע ב-TheMarker. עכשיו אני רק תוהה מה השלב הבא.. תפתח את דף האמצע ותקפוץ עליך מודעה? או שאולי עם העיתון יגיע רשמקול שמשמיע רעש מעצבן ורפטטיבי ואי אפשר לכבות אותו?

  8. הבלונדינית הסודית:

    ואם בפרסומות עסקינן, אלה שאסור להזכיר אותם שתלו בדף הראשי של הגלוב לינק לאתר של אחד, משיח.

  9. קורא נסתר:

    אני לא יודע למה אנשים עוד מזכירים את ערוץ 8 בהקשר של תוכניות איכות, לאחרונה כל פעם שאני מזפזפ לשמה אני נתקל במשהו סטייל ריאליטי שואו על ילדים בעייתים (לא מסוגל לצפות בזה) או זבל אחר.

  10. מ. מהגולה:

    ליובל – אם אתה מתקן שגיאות אז עד הסוף:
    אלו הייתי צריך ולא “אם הייתי צריך”.

  11. יובל:

    אמרתי שאני מתקן שגיאות כתיב ולא שגיאות סגנון.
    גם אמרתי שאני מתקן שגיאות למגיבים.
    אני נותן למגיבים לתקן אותי אחרת אלו יהיו יחסים לא סימטריים וכידוע זה מתכון בטוח לפיצוץ שלאחריו יש צורך בטיפול זוגי וזה עולה המון כסף ונצטרך אולם גדול בשביל זה, כי זה בכלל לא טיפול זוגי אלא טיפול קבוצתי והמטפל יגיד שהוא לא מטפל בקבוצות אלא רק בזוגות, ואז צפריר ירים את היד וישאל “אז בשביל מה באנו?”” ויתחילו כל מיני בלאגנים.

    אהה כן, תודה על התיקון.

  12. MrM:

    יובל: זה לתקן לי, לא לתקן אותי.
    המגיבים מתקנים לך את השגיאות, הם לא לוקחים מפתח שוודי ומתקנים אותך, למרות שזה לא כזה רעיון רע.

  13. יובל:

    עוד אחד שחושב שיודע למה התכוונתי.
    פפפףףף
    המגיבים האלו. לא, באמת.

  14. חתול אדיש:

    אני חושב המגיבים בגלוב מעוניינים בתוכן יותר רדוד, למשל אפשר לצחוק על יפנים או משו כזה.

  15. הלה צה:

    יובל,
    מסכת יחסי הכניעה-תוקפנות בינך ובין המגיבים שנפרשה בתגובות האחרונות מעידה כי אתם זקוקים לייעוץ זוגי.

    למרבה המזל השבוע הופיעה בעכבר העיר של עתון “כל העיר” מודעת פרסומת של “בית הספר לזוגיות” שיכולה לסייע לכם. היופי הוא שאין צורך לבזבז דרכמות יקרות ולהשתתף בסדנה לזוגות שמפרסם בית הספר. בצעד שיווקי כושל הסוד הסודי לזוגיות המאושרת של בית הספר לזוגיות נחשף כבר ברשימת מנחי הסדנה:

    “ד”ר יונתן סגל, תהליכי חשיבה והוראת המדעים
    ורעייתו, פסיכולוגית קלינית”.

    לכן יובל, בפעם הבאה שמי מן המגיבים יבקש לתקן אותך/לך, פשוט הפנה אותו אל המודעה הנ”ל שתזכיר לו את ההיררכיה בגלוב.

  16. הגובלין (ש):

    וואו… המצב הכלכלי ב”הארץ” כל כך גרוע?

  17. רועי:

    ממש אין לי כוח[התעסקתי עכשיו שעה בפתרון הבעייה-למה האינטרנט לא פועל?] לקרוא את כל התגובות, אני רק אגיב לאמיר- וואלה! נמצא בבעלות משותפת של בזק והארץ.

  18. יהוידע:

    ומה על זה שעיתוני סופשבוע כולם עסקו, במתואם, בקשר הישראלי לבורמה ובתמיכת המדינה בחונטיה הצבאית? ואיזו מן מילה משונה זו חונטה? נשמע כמו נוזל גוף.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: